פרשת אמר תשסו גיליון מס' 13
מאת שמואל בן חמו
חידוש עבודת המקדש: הצלה או סכנה לעולם?הפרשה דנה בקדושת הכוהנים המשרתים את הקב"ה במקדש במובן הפיזי והרוחני. בהמשך מובאים דיני הקורבנות , שצריכים להיות ראויים לנו,"לרצונכם תזבחו" כדי להתקבל על המזבח. בנוסף לשלמות הקורבן,התורה מחדשת לנו עניין נפלא, שגם מחשבת האדם המקריב צריכה להיות כשרה כדי למנוע פסילת קורבנו.
לאחר הקדמות אלו ,מגיעים לעיקר: מועדי ה'; המוציאים לפועל, את כל מה שנאמר מתחילת הפרשה.
החגים, מהווים שיאים רוחניים המפוזרים במכוון ,לכל אורך השנה, כדי להטעין את המצברים הרוחניים שלנו; לכן עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, כדי להיראות בעזרה,ולראות את השכינה .
הקב"ה נתן לנו במצרים, כמצווה ראשונה ,מצוות קידוש החודש, המבטא את השליטה שלנו על הזמן,כדי לקבוע את מועדי החגים.
"אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כ"ג ד'), הקב"ה ,כביכול מקבל את קביעת הזמנים על ידי הסנהדרין, ומשנה סדרי עולם על פיו.
פסוק אחד לפני כן, מוזכר השבת. למה שבת מוזכר לפני המועדים, כאשר עיקר הנושא הוא המועדים?
ר' יהונתן אייבשיץ מתרץ, שכתוצאה מקביעת החגים על ידנו, על פי ראיית הלבנה או עיבור השנה לפי המזג אוויר,נגרום שחג מסוים יחול בשבת, ונהיה אחראים לחילול שבת בהקרבת קורבנות החג.
אבל למה קורבנות ציבור דוחים את השבת?
מאותה סיבה שמותר לחלל את השבת מטעמי פיקוח נפש והצלת חיים.
בתחילת מסכת אבות (פרק א משנה ב) שמעון הצדיק אמר, שהעולם עומד על שלושה דברים על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. הוא התכוון לעבודת המקדש.
אם מבטלים את עבודת המקדש ח"ו, העולם בסכנה, כי הוא יעמוד רק על שני רגליים ולא יהיה יציב מספיק.
לכן אם אנחנו רוצים את יציבות העולם, חייבים לשמור על סדר העבודה והקרבת הקורבנות ציבור במועדם, אפילו בשבתות.
זו הסיבה שבאמצע פרק בנושא החגים ,מוזכרת השבת.
מה לגבי היום?
מה מסכן יותר את העולם ? עולם לא יציב על 2 רגליים או פחד מאומות העולם?
האם לשמוע לשמעון הצדיק,כהן הגדול ולחדש את העבודה או לממשלת ישראל המזהירה אותנו מפני מלחמת עולם ?.
אני מקווה שלראשי העם היהודי היושבים בציון, תירוץ טוב בידם, המצדיק דחיית הקרבת קורבנות ציבור עכשיו, כי משנת-1967 זה בידיים שלנו.
יש פסוק נוסף שלכאורה לא נמצא במקומו ,"ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך...לעני ולגר תעזב אותם.." .(ויקרא כ"ג כב).
באמצע עניין קורבנות המועדים, בין שבועות לראש השנה, מוזכרות מצוות לקט שכחה ופאה, בפעם השנייה בתורה,בנוסף לפרשת קדושים.
רש"י מתרץ ואומר, שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש והקריב עליו קורבנותיו בתוכו.בעל ה"תורה תמימה" מוסיף ואומר ,שאחת הכוונת של הרגלים היא לפרנס את הכוהנים והעניים, לכן בפסוקים המזכירים את העלייה לרגל והמועדים, מוסיפים : "אתה והלוי והגר.." (דברים ט"ז יא)
החסד לעני שווה בחשיבותו לבניין המקדש ולהקרבת קורבנות. כאשר מתייחסים לדברי שמעון הצדיק, מבינים את הקשר ההדוק הקיים בין עבודת המקדש ולגמילות חסדים, שניהם מקיימים את העולם, ביחד עם התורה.
כדי להעמיק בהבנת מהות החגים, ננסה לענות לשאלה נוספת בפרשת הקורבנות.
בכל חג וחג, התורה מפרטת לנו את סדר העבודה וקורבנותיו, וגם מציינת את הימים שבהם יש איסור מלאכה.
אבל בשום חג לא מוזכר סיבת החג והאירוע ההיסטורי הקשור אליו. בפסח לא מוזכרת יציאת מצרים, בשבועות לא מוזכר מתן תורה, בראש השנה לא מוזכר בריאת העולם וכו'. רק בסוכות בפסוק האחרון של הפרשה מובא ,שה' הושיב אותנו בסוכות לאחר יציאת מצרים. (ויקרא כ"ג מג).
אולי אפשר להגיד, שהמועדים קיימים בזכות עצמם ללא קשר לאירועים היסטוריים, הם מחויבי המציאות.
אם לא היינו יוצאים משעבוד מצרים ,במ"ט שערי טומאה, לא היינו קיימים היום כעם ישראל.
ללא קבלת התורה ,העולם לא יכול להתקיים, והיה חוזר לקדמותו.כנ"ל לגבי ראש השנה.
אבל לגבי סוכות המצב שונה, כי ישיבתנו בסוכות במדבר לא הכרחית ומקיימת את העולם, לכן התורה מביאה הסבר היסטורי. ענני הכבוד שהגינו עלינו במדבר, היו מעין בונוס מהקב"ה, מתוך אהבה וחסד כלפינו.
הדבר העיקרי במועדים ,הוא הקרבת הקורבנות של אותו החג, ועלייה לרגל להר הבית בטהרה.
מצוות עלייה לרגל כל כך חשובה ,שה' מאפשר לנו לעבר את השנה כדי להקל על בני הגלויות לעלות לרגל במזג אוויר נוח.(רש"י ויקרא כ"ג ב, וירושלמי שביעית פרק י ה"א)
לסיכום אפשר לומר, ששלושת הרגלים הדורשים עלייה לרגל,מחזיקים את עם ישראל ואת העולם כולו.
כמו שאמר שמעון הצדיק, העולם עומד על התורה, רמז לחג השבועות, על העבודה, רמז לסוכות, הכוללת מספר רב של, קורבנות ,ומצוות המתקיימות במקדש בלבד * ; ולבסוף על גמילות חסדים, המרמז לחג המצות, כי קורבן הפסח מאחד את העם לחבורות, כל אדם מוזמן לאכול ולהצטרך לליל הסדר ,אוכלים לחם עוני, והקב"ה הוציא אותנו, מתוך חסד עליון לפני הזמן, בשער 49 של טומאה.
שימוש במילה "רגלים" עבור החגים, רומז לנו שהם הרגליים של העולם ומחזיקים אותו.
עלינו ללמוד מזה, שכל החגים שאנחנו חוגגים כביכול, הם לזיכרון בלבד,לחג האמיתי שיהיה במהרה, בזמן חידוש עבודת המקדש.
כשתקראו שורות אלה, בט"ו באייר, יום הקרבת קורבן פסח בפסח שני; אולי שורות הבאות יהיו מיותרות.
אפשר היום, להקריב קורבן פסח, לפי דעת החתם סופק,וחותנו רבי עקיבא איגר.
אם גדולי ישראל ירצו בכך,הם יכולים לפתור את כל הבעיות ההלכתיות, או להסתמך על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קורבנות.
זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות.
*ארבעת המינים ניטלים 7 ימים במקדש, הקפות המזבח היו נהוגות רק במקדש, שמחת בית השואבה וניסוך המים ,הסוכה היא זכר לענני כבוד שהם השכינה בעצמה, יוצאים מבתינו כדי להיכנס בצל השכינה" צילא דמהמנותא", 70 פרי החג, ערבה מידי יום ממוצא וחבטת הערבה בהושענא רבה, מעמד הקהל בעזרת נשים
לאחר הקדמות אלו ,מגיעים לעיקר: מועדי ה'; המוציאים לפועל, את כל מה שנאמר מתחילת הפרשה.
החגים, מהווים שיאים רוחניים המפוזרים במכוון ,לכל אורך השנה, כדי להטעין את המצברים הרוחניים שלנו; לכן עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, כדי להיראות בעזרה,ולראות את השכינה .
הקב"ה נתן לנו במצרים, כמצווה ראשונה ,מצוות קידוש החודש, המבטא את השליטה שלנו על הזמן,כדי לקבוע את מועדי החגים.
"אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כ"ג ד'), הקב"ה ,כביכול מקבל את קביעת הזמנים על ידי הסנהדרין, ומשנה סדרי עולם על פיו.
פסוק אחד לפני כן, מוזכר השבת. למה שבת מוזכר לפני המועדים, כאשר עיקר הנושא הוא המועדים?
ר' יהונתן אייבשיץ מתרץ, שכתוצאה מקביעת החגים על ידנו, על פי ראיית הלבנה או עיבור השנה לפי המזג אוויר,נגרום שחג מסוים יחול בשבת, ונהיה אחראים לחילול שבת בהקרבת קורבנות החג.
אבל למה קורבנות ציבור דוחים את השבת?
מאותה סיבה שמותר לחלל את השבת מטעמי פיקוח נפש והצלת חיים.
בתחילת מסכת אבות (פרק א משנה ב) שמעון הצדיק אמר, שהעולם עומד על שלושה דברים על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. הוא התכוון לעבודת המקדש.
אם מבטלים את עבודת המקדש ח"ו, העולם בסכנה, כי הוא יעמוד רק על שני רגליים ולא יהיה יציב מספיק.
לכן אם אנחנו רוצים את יציבות העולם, חייבים לשמור על סדר העבודה והקרבת הקורבנות ציבור במועדם, אפילו בשבתות.
זו הסיבה שבאמצע פרק בנושא החגים ,מוזכרת השבת.
מה לגבי היום?
מה מסכן יותר את העולם ? עולם לא יציב על 2 רגליים או פחד מאומות העולם?
האם לשמוע לשמעון הצדיק,כהן הגדול ולחדש את העבודה או לממשלת ישראל המזהירה אותנו מפני מלחמת עולם ?.
אני מקווה שלראשי העם היהודי היושבים בציון, תירוץ טוב בידם, המצדיק דחיית הקרבת קורבנות ציבור עכשיו, כי משנת-1967 זה בידיים שלנו.
יש פסוק נוסף שלכאורה לא נמצא במקומו ,"ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך...לעני ולגר תעזב אותם.." .(ויקרא כ"ג כב).
באמצע עניין קורבנות המועדים, בין שבועות לראש השנה, מוזכרות מצוות לקט שכחה ופאה, בפעם השנייה בתורה,בנוסף לפרשת קדושים.
רש"י מתרץ ואומר, שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש והקריב עליו קורבנותיו בתוכו.בעל ה"תורה תמימה" מוסיף ואומר ,שאחת הכוונת של הרגלים היא לפרנס את הכוהנים והעניים, לכן בפסוקים המזכירים את העלייה לרגל והמועדים, מוסיפים : "אתה והלוי והגר.." (דברים ט"ז יא)
החסד לעני שווה בחשיבותו לבניין המקדש ולהקרבת קורבנות. כאשר מתייחסים לדברי שמעון הצדיק, מבינים את הקשר ההדוק הקיים בין עבודת המקדש ולגמילות חסדים, שניהם מקיימים את העולם, ביחד עם התורה.
כדי להעמיק בהבנת מהות החגים, ננסה לענות לשאלה נוספת בפרשת הקורבנות.
בכל חג וחג, התורה מפרטת לנו את סדר העבודה וקורבנותיו, וגם מציינת את הימים שבהם יש איסור מלאכה.
אבל בשום חג לא מוזכר סיבת החג והאירוע ההיסטורי הקשור אליו. בפסח לא מוזכרת יציאת מצרים, בשבועות לא מוזכר מתן תורה, בראש השנה לא מוזכר בריאת העולם וכו'. רק בסוכות בפסוק האחרון של הפרשה מובא ,שה' הושיב אותנו בסוכות לאחר יציאת מצרים. (ויקרא כ"ג מג).
אולי אפשר להגיד, שהמועדים קיימים בזכות עצמם ללא קשר לאירועים היסטוריים, הם מחויבי המציאות.
אם לא היינו יוצאים משעבוד מצרים ,במ"ט שערי טומאה, לא היינו קיימים היום כעם ישראל.
ללא קבלת התורה ,העולם לא יכול להתקיים, והיה חוזר לקדמותו.כנ"ל לגבי ראש השנה.
אבל לגבי סוכות המצב שונה, כי ישיבתנו בסוכות במדבר לא הכרחית ומקיימת את העולם, לכן התורה מביאה הסבר היסטורי. ענני הכבוד שהגינו עלינו במדבר, היו מעין בונוס מהקב"ה, מתוך אהבה וחסד כלפינו.
הדבר העיקרי במועדים ,הוא הקרבת הקורבנות של אותו החג, ועלייה לרגל להר הבית בטהרה.
מצוות עלייה לרגל כל כך חשובה ,שה' מאפשר לנו לעבר את השנה כדי להקל על בני הגלויות לעלות לרגל במזג אוויר נוח.(רש"י ויקרא כ"ג ב, וירושלמי שביעית פרק י ה"א)
לסיכום אפשר לומר, ששלושת הרגלים הדורשים עלייה לרגל,מחזיקים את עם ישראל ואת העולם כולו.
כמו שאמר שמעון הצדיק, העולם עומד על התורה, רמז לחג השבועות, על העבודה, רמז לסוכות, הכוללת מספר רב של, קורבנות ,ומצוות המתקיימות במקדש בלבד * ; ולבסוף על גמילות חסדים, המרמז לחג המצות, כי קורבן הפסח מאחד את העם לחבורות, כל אדם מוזמן לאכול ולהצטרך לליל הסדר ,אוכלים לחם עוני, והקב"ה הוציא אותנו, מתוך חסד עליון לפני הזמן, בשער 49 של טומאה.
שימוש במילה "רגלים" עבור החגים, רומז לנו שהם הרגליים של העולם ומחזיקים אותו.
עלינו ללמוד מזה, שכל החגים שאנחנו חוגגים כביכול, הם לזיכרון בלבד,לחג האמיתי שיהיה במהרה, בזמן חידוש עבודת המקדש.
כשתקראו שורות אלה, בט"ו באייר, יום הקרבת קורבן פסח בפסח שני; אולי שורות הבאות יהיו מיותרות.
אפשר היום, להקריב קורבן פסח, לפי דעת החתם סופק,וחותנו רבי עקיבא איגר.
אם גדולי ישראל ירצו בכך,הם יכולים לפתור את כל הבעיות ההלכתיות, או להסתמך על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קורבנות.
זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות.
*ארבעת המינים ניטלים 7 ימים במקדש, הקפות המזבח היו נהוגות רק במקדש, שמחת בית השואבה וניסוך המים ,הסוכה היא זכר לענני כבוד שהם השכינה בעצמה, יוצאים מבתינו כדי להיכנס בצל השכינה" צילא דמהמנותא", 70 פרי החג, ערבה מידי יום ממוצא וחבטת הערבה בהושענא רבה, מעמד הקהל בעזרת נשים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה