יום כיפור תשס”ז גיליון מס' 33
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסה
יום כיפור – יום שכולו מקדש
ברוך ה' עם ישראל מקפיד לשמור את מצוות יום הכיפורים. רוב המוחלט של העם צם ביום כיפור ולא עושה מלאכה –בערך 70% מהיהודים בישראל. ננסה לענות לשאלה, למה יהודי שלא מקיים את תרי"ג המצוות במהלך השנה, דווקא שומר על קדושת יום הכיפורים, פעם אחת בשנה ?
ראשית נבחין בהבדלים הקיימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. בעל ה"שפת אמת" אומר שראש השנה הוא בחינה של ראייה מרחוק של הקב"ה, לכן אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה כדי לראות את פני ה' או מצווה אחרת שמתקיימת בבית המקדש בלבד. עניין הראייה מרחוק, רמוז בעקידת יצחק -שאף היא אירעה בא' תשרי, שאברהם ראה את ה' מרחוק כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (בראשית כב,ד). עיין שפת אמת על ראש השנה שנה תרנ"א ד"ה "בפסוק תקעו".
נראה לומר שראש השנה משמש כהכנה ליום כיפור.
להיפך מראש השנה, סדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול מתרחש כולו בבית המקדש, כאשר רגע השיא, הוא הכניסה לקודש הקודשים. ביום כיפור הקב"ה מתגלה אלינו מקרוב, לכן ביום הקדוש הזה ניתן להיכנס ולראות את שורש הקדושה בעולם לאחר הכנות מדוקדקות.
זהו הבחינה של הראייה מקרוב שביום כיפור, עשרה ימים לאחר הראייה מרחוק שבראש השנה.
בפרשת אמור העוסקת במצוות יום הכיפורים, להלן הפסוקים האוסרים על אכילה, שתייה ועשיית מלאכה.
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (ויקרא כג כט-ל).
ראוי לציין שבנוסף לאיסור כרת, נאמר " וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" . חלק מהמפרשים מתקשים להבין את משמעות המילה "והאבדתי". רש"י והאבן עזרא, אומרים שיש הבדל בין כרת לבין אבדון, והם לא יכולים לפרט מהו.
" והאבדתי - יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:" (אבן עזרא- ויקרא כג ,ל).
"הבית גנזי" בפרשת אמור, מסביר שהקב"ה ביקש מאיתנו להתנהג כמלאכים במשך יום אחד בשנה –ללא אכילה וללא עשיית מלאכה, ובזכות זה, הוא מחשיב את היום הזה לשנה שלמה וכך מקבלים חיים לשנה הקרובה; בדומה למרגלים שכנגד כל יום שתרו את הארץ, נשארנו שנה במדבר. (בית גנזי, אמור דף תתפ"ט)
יש רמז לכך בגימטרייא של המילה- הַכִּפֻּרִים השווה ל-355, כאשר הגימטרייא של "שנה" אף היא שווה ל-355. יוצא אפוא, שכל המקיים את יום הכיפורים כהלכתו, נחשב כאילו התנהג כך שנה שלמה, ומקיים את תפקידו בעולם הזה. לעומת זה, המחלל את יום הכיפורים מבטל את תכלית העולם, וכתוצאה מזה מסתכן באבדון.
זו הסיבה שהתורה מוסיפה על עונש כרת, את עונש האבדון, כי האדם לא מקיים את ייעודו. נראה לומר שזו הסיבה שרוב עם ישראל מקיים את יום כיפור כהלכתו, כדי להישאר חלק מעם ישראל ושלא יאבד ח"ו.
ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שלכל אדם ולכל עם, תפקיד ייחודי בעולם הזה.
על מנת לגלות מהו התפקיד הזה, ניתן לאבחן את הדבר שהכי קשה לו לקיים אותו, והוא התכלית שלזה היגיע לעולם.
אלו דברים נראים הכי רחוקים והכי קשים לביצוע, בימינו ?
- בניין בית המקדש: שעלול להוביל למלחמת עולם, במידה ונבנה אותו במקום המיועד לו, מבריאת העולם- בהר הבית.
- כינון הסנהדרין: שיאחד את כל גדולי ישראל במסגרת אחת, ויבטל את בתי הדין השונים והכשרויות הרבות, במטרה להשמיע דעת תורה אחת. היום קורה בדיוק ההיפך, כאשר תמיד ניתן למצוא רב אחד בר סמכא, שיסכים לכל דבר, אפילו אם מדובר במסירת חלקי ארץ ישראל לגויים.
אין חילול השם גדול מזה !
חידוש עבודת הקורבנות ואיחוד הרבנים, נראים כמשימות בלתי אפשריות. דווקא בגלל זה, לפי דברי "הבית גנזי", מוכח שזהו תכליתו של עם ישראל, עכשיו; ואם לא נפעל למלא את שליחותנו בעולם הזה, אנחנו מסתכנים באבדון, חס וחלילה.
יום כיפור מבטא את הקשר החזק שבין עם ישראל ובין הקב"ה, כאשר מצוות היום מתקיימות בעיקר בתוך בית המקדש; כאשר אין לנו מצוות מעשיות אחרות לקיים ביום הזה, מחוצה לו.
נראה לומר שתוך כל יהודי קיים ניצוץ של קדושה, ובאופן בלתי מוסבר, הוא נמשך למקור השכינה בעולם: מקום קודש הקודשים.
היהודי מבטא את הגעגוע שלו, לגילוי השכינה שהיה בבית המקדש, דרך קיום מצוות יום הכיפורים כהלכתן, אפילו אם הוא עושה את זה, רק פעם אחת בשנה.
במהלך השנה, תפקידנו להמשיך ולחזק את הרצון העז, שפורץ מידי שנה ביום כיפור, כדי לדבוק בשכינה באופן מעשי דרך קיום כל תרי"ג המצוות.
גילוי השכינה שהיה בבית המקדש דומה למעמד הר סיני, כאשר הקב"ה דיבר מבין הכרובים, שהיו בקודש הקודשים מעל ארון הברית.
פעם בשנה ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ומקבל את סודות התורה, ישירות מפי ה'.
לאחר חורבן בית שני, נפסק אור התורה שיצא מהמקדש והתגלה אור מסוג חדש. רבי שמעון בר יוחאי גילה לעולם את ספר הזוהר ופנימיות התורה, כאשר האור נבע מתוך נשמתו. רשב"י מסר לעולם דרך חדשה לגלות את אור התורה, מתוך הפנימיות שבכל אחד מישראל, כאשר לכל יהודי יש אות כנגדו בתורה, ופירוש אחד מתוך שישים ריבוא פירושים. (בית גנזי אמור, דפים תתפ"ז-ח).
נראה לומר, שבהעדר בית המקדש והסתר פני השכינה, קיים צימאון עצום לקדושה, לכן גובר הרצון ללמוד את פנימיות התורה בדור שלנו- בימים של עיקבתא דמשיחא.
לסיכום:
רוב עם ישראל שומר על קדושת יום הכיפורים כדי להתחבר לשכינה מקרוב, כי זה היום היחיד שמותר להיכנס לקודש הקודשים.
הקב"ה נתן לנו מתנה מיוחדת, כאשר יום של התנהגות הדומה למלאך, שווה לשנה של חיים.
יום כיפור הוא יום שכולו מקדש- למרות חורבן בית המקדש, עם ישראל שומר על הקשר המיוחד בתת המודע שלו ומקיים את מצוות היום כהלכתן.
ראשית נבחין בהבדלים הקיימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. בעל ה"שפת אמת" אומר שראש השנה הוא בחינה של ראייה מרחוק של הקב"ה, לכן אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה כדי לראות את פני ה' או מצווה אחרת שמתקיימת בבית המקדש בלבד. עניין הראייה מרחוק, רמוז בעקידת יצחק -שאף היא אירעה בא' תשרי, שאברהם ראה את ה' מרחוק כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (בראשית כב,ד). עיין שפת אמת על ראש השנה שנה תרנ"א ד"ה "בפסוק תקעו".
נראה לומר שראש השנה משמש כהכנה ליום כיפור.
להיפך מראש השנה, סדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול מתרחש כולו בבית המקדש, כאשר רגע השיא, הוא הכניסה לקודש הקודשים. ביום כיפור הקב"ה מתגלה אלינו מקרוב, לכן ביום הקדוש הזה ניתן להיכנס ולראות את שורש הקדושה בעולם לאחר הכנות מדוקדקות.
זהו הבחינה של הראייה מקרוב שביום כיפור, עשרה ימים לאחר הראייה מרחוק שבראש השנה.
בפרשת אמור העוסקת במצוות יום הכיפורים, להלן הפסוקים האוסרים על אכילה, שתייה ועשיית מלאכה.
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (ויקרא כג כט-ל).
ראוי לציין שבנוסף לאיסור כרת, נאמר " וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" . חלק מהמפרשים מתקשים להבין את משמעות המילה "והאבדתי". רש"י והאבן עזרא, אומרים שיש הבדל בין כרת לבין אבדון, והם לא יכולים לפרט מהו.
" והאבדתי - יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:" (אבן עזרא- ויקרא כג ,ל).
"הבית גנזי" בפרשת אמור, מסביר שהקב"ה ביקש מאיתנו להתנהג כמלאכים במשך יום אחד בשנה –ללא אכילה וללא עשיית מלאכה, ובזכות זה, הוא מחשיב את היום הזה לשנה שלמה וכך מקבלים חיים לשנה הקרובה; בדומה למרגלים שכנגד כל יום שתרו את הארץ, נשארנו שנה במדבר. (בית גנזי, אמור דף תתפ"ט)
יש רמז לכך בגימטרייא של המילה- הַכִּפֻּרִים השווה ל-355, כאשר הגימטרייא של "שנה" אף היא שווה ל-355. יוצא אפוא, שכל המקיים את יום הכיפורים כהלכתו, נחשב כאילו התנהג כך שנה שלמה, ומקיים את תפקידו בעולם הזה. לעומת זה, המחלל את יום הכיפורים מבטל את תכלית העולם, וכתוצאה מזה מסתכן באבדון.
זו הסיבה שהתורה מוסיפה על עונש כרת, את עונש האבדון, כי האדם לא מקיים את ייעודו. נראה לומר שזו הסיבה שרוב עם ישראל מקיים את יום כיפור כהלכתו, כדי להישאר חלק מעם ישראל ושלא יאבד ח"ו.
ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שלכל אדם ולכל עם, תפקיד ייחודי בעולם הזה.
על מנת לגלות מהו התפקיד הזה, ניתן לאבחן את הדבר שהכי קשה לו לקיים אותו, והוא התכלית שלזה היגיע לעולם.
אלו דברים נראים הכי רחוקים והכי קשים לביצוע, בימינו ?
- בניין בית המקדש: שעלול להוביל למלחמת עולם, במידה ונבנה אותו במקום המיועד לו, מבריאת העולם- בהר הבית.
- כינון הסנהדרין: שיאחד את כל גדולי ישראל במסגרת אחת, ויבטל את בתי הדין השונים והכשרויות הרבות, במטרה להשמיע דעת תורה אחת. היום קורה בדיוק ההיפך, כאשר תמיד ניתן למצוא רב אחד בר סמכא, שיסכים לכל דבר, אפילו אם מדובר במסירת חלקי ארץ ישראל לגויים.
אין חילול השם גדול מזה !
חידוש עבודת הקורבנות ואיחוד הרבנים, נראים כמשימות בלתי אפשריות. דווקא בגלל זה, לפי דברי "הבית גנזי", מוכח שזהו תכליתו של עם ישראל, עכשיו; ואם לא נפעל למלא את שליחותנו בעולם הזה, אנחנו מסתכנים באבדון, חס וחלילה.
יום כיפור מבטא את הקשר החזק שבין עם ישראל ובין הקב"ה, כאשר מצוות היום מתקיימות בעיקר בתוך בית המקדש; כאשר אין לנו מצוות מעשיות אחרות לקיים ביום הזה, מחוצה לו.
נראה לומר שתוך כל יהודי קיים ניצוץ של קדושה, ובאופן בלתי מוסבר, הוא נמשך למקור השכינה בעולם: מקום קודש הקודשים.
היהודי מבטא את הגעגוע שלו, לגילוי השכינה שהיה בבית המקדש, דרך קיום מצוות יום הכיפורים כהלכתן, אפילו אם הוא עושה את זה, רק פעם אחת בשנה.
במהלך השנה, תפקידנו להמשיך ולחזק את הרצון העז, שפורץ מידי שנה ביום כיפור, כדי לדבוק בשכינה באופן מעשי דרך קיום כל תרי"ג המצוות.
גילוי השכינה שהיה בבית המקדש דומה למעמד הר סיני, כאשר הקב"ה דיבר מבין הכרובים, שהיו בקודש הקודשים מעל ארון הברית.
פעם בשנה ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ומקבל את סודות התורה, ישירות מפי ה'.
לאחר חורבן בית שני, נפסק אור התורה שיצא מהמקדש והתגלה אור מסוג חדש. רבי שמעון בר יוחאי גילה לעולם את ספר הזוהר ופנימיות התורה, כאשר האור נבע מתוך נשמתו. רשב"י מסר לעולם דרך חדשה לגלות את אור התורה, מתוך הפנימיות שבכל אחד מישראל, כאשר לכל יהודי יש אות כנגדו בתורה, ופירוש אחד מתוך שישים ריבוא פירושים. (בית גנזי אמור, דפים תתפ"ז-ח).
נראה לומר, שבהעדר בית המקדש והסתר פני השכינה, קיים צימאון עצום לקדושה, לכן גובר הרצון ללמוד את פנימיות התורה בדור שלנו- בימים של עיקבתא דמשיחא.
לסיכום:
רוב עם ישראל שומר על קדושת יום הכיפורים כדי להתחבר לשכינה מקרוב, כי זה היום היחיד שמותר להיכנס לקודש הקודשים.
הקב"ה נתן לנו מתנה מיוחדת, כאשר יום של התנהגות הדומה למלאך, שווה לשנה של חיים.
יום כיפור הוא יום שכולו מקדש- למרות חורבן בית המקדש, עם ישראל שומר על הקשר המיוחד בתת המודע שלו ומקיים את מצוות היום כהלכתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה