מעשים של אהבה

פרשת כי ויקהל תשס”ח גיליון מס' 106
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מעשים של אהבה
מדוע עבודות המשכן מוזכרות חמש פעמים בספר שמות?
אלו מעשים דרושים כדי לבלום את הידרדרות מדינת ישראל?

בספר שמות התורה חוזרת חמש פעמים על סדר בניית המשכן וכליו. לראשונה, בפרשיות תרומה ותצוה. לאחר מכן בפרשת כי-תשא, הקב"ה חוזר על כל עבודות המשכן בלי לפרט אותן, כאשר הוא בחר בבצלאל בן אורי לביצוע העבודה.
בפעם השלישית בפרשת ויקהל משה מוסר לבני ישראל את סדר בנין המשכן. לאחר מכן התורה מפרטת את תוצאת העבודות לאחר סיומן על ידי חכמי הלב. ולבסוף בפעם החמישית לאחר השלמת כל המלאכה, בפרשת פקודי. הרמב"ן ורבנו בחיי מפרשים את העניין בדרך זהה.
הקב"ה מגלה את חיבתו לעם ישראל דרך עבודות המשכן. " ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה" (רמב"ן שמות לז,ח).
קצת קשה להבין, למה הקב"ה צריך בית, בעולם הזה, הנבנה על ידי ישראל?
נראה לומר שזו הסיבה, שהתורה חוזרת חמש פעמים על אותם הדברים. כך נבין את חשיבות בניית המשכן והעבודות המתקיימות בו יום-יום.
כשחוזרים מספר פעמים על אותו הדבר, זה סימן שהדבר חשוב במיוחד. לעומת זאת, על כל מילה או אות מיותרת , חז"ל לומדים הלכות רבות.
בנושא המשכן הקב"ה לא מצמצם את מספר המילים או את מספר האותיות, כי הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה לשכון בתוכו.
חז"ל אמרו שהקב"ה מייעד שכר מרובה לעוסקים בבנין המקדש.
בית המקדש גורם לנחת רוח להקב"ה, ומראה לעולם את מנהיגותו. כאשר השכינה שורה על ישראל, אין קידוש השם יותר גדול מזה.
ניתן להתעסק בבית המקדש במספר אופנים. ניתן לבנות אותו, ניתן ללמוד את הלכות העבודה או לתרום תרומה לבדק הבית.
אמרו חז"ל, שכל העוסק בדיני הקרבנות כאילו הקריב קרבן. לכן אנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית את סדר הקרבנות.
כך מפרש בעל ה"בית גנזי" את דברי חז"ל: אי אפשר להגיד שאמירת פרשת הקרבנות שווה למעשה ההקרבה עצמו. אלא, עצם האמירה מעידה על קשר הדוק ורצון אמיתי להביא קרבן להקב"ה.
האדם שמשתוקק להביא קרבן, גורם לנחת רוח להקב"ה.

אז, ניתן לראות את אותו האדם, כאילו הקריב קרבן ממשי, בבית המקדש. ( עיין בית גנזי פרשת ויקהל דף תתשפא).
מעשה הקרבנות מעיד על אהבה בין הקב"ה ועם ישראל.
כל מצווה שיש בה עשייה, מוכיחה את אהבת האדם כלפי הקב"ה. כל מצווה הכרוכה בשמירה והתרחקות מדבר רע, מעידה על מידת היראה ופחד מהקב"ה. זה למעשה ההבדל בין מצוות עשה- כנגה מידת האהבה, ומצוות לא תעשה- כנגד מידת היראה. (עיין בהרחבה פירוש הרמב"ן יתרו כ,ז).
נראה לומר, שפירוש הרמב"ן שופך אור חדש על ריבוי המלאכות והשימוש בפועל "עשה" בפרשיות העוסקות במשכן: "ועשו ארון עצי שטים, ועשית בדי עצי שטים, ועשית כפרת זהב, ועשית שנים כרבים זהב" וכו' . (עיין פרשת תרומה תשס"ח גיליון 103)
העשייה קשורה למידת אהבת ה', ובניית בית המקדש מהווה השיא של העשייה למען ה'.

לכן מלאכות המשכן כתובות חמש פעמים.
הקב"ה מזרז את ישראל חמש פעמים, כי "כשאוהבים, אין סופרים".
גם היום אנו זקוקים לעזרה מהקב"ה, כדי להבין את המסרים האמיתיים שהערבים שולחים לנו.
עלינו לעשות מעשים: בניין בית המקדש והשלמת כיבוש ארץ ישראל. אין להתפתות ולחתום על "הסכמים" דמיוניים. אין להיכנס להרפתקה צבאית, שבסופה תהיה בריחה מעזה לאחר מספר הרוגים.
עלינו לכבוש את רצועת עזה, עלינו לכבוש את ירושלים ולבנות את בית המקדש.
אם ההנהגה הנוכחית אינה מסוגלת לעשות את זה, אז לא נוכל לשתף פעולה איתם ונחכה להנהגה ראויה יותר.
בע"ה הקאסמים יעירו את עינינו ונעשה את המעשים הדרושים כדי להרבות אהבה בין הקב"ה ובין ישראל.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

אחדות בכפייה

פרשת כי תשא תשס”ח גיליון מס' 105
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
אחדות בכפייה
מה הרפואה הכלולה בהרמת מחצית השקל?
למה כופים בכוח רב את מי שאינו רוצה לתרום את מחצית השקל?

השבוע חל "פורים קטן", המכין אותנו לקראת חג פורים בחודש הבא. פרשת כי-תשא פותחת בעניין מחצית השקל, הרומז להמן הרשע ש"קנה" את היהודים מאחשורוש תמורת 10.000 כיכר כסף.
הקב"ה הקדים את הרפואה למכה, כאשר השקלים שבני ישראל הפרישו במדבר, עזרו לבטל את גזרת המן הרשע.
כמו שכתוב במסכת מגילה: " אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו" (מגילה דף יג ע/ב )
למעשה, יש מספר תפקידים למחצית השקל. הראשון לשמש ככלי לספירת עם ישראל ללא גרימת נזקים. השני לכפר על עם ישראל והאחרון לתת תרומה לה' ולבית המקדש.
בחמשת הפסוקים העוסקים בשקלים, חמש פעמים מוזכרת המילה "פקידה", ארבע פעמים מופיעה המילה "כפרה" ושלוש פעמים מופיע הביטוי "תרומת ה'".
מחצית השקל משמש ככלי לספירת בני ישראל, ויחד עם זה הוא מגן עליהם ומעלה אותם לדרגה גבוהה יותר. לכן התורה משתמשת בפועל נשא, במקום הפועל הקשור לעניין הספירה.
כמו שכתוב: "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (שמות ל,יב).
הקב"ה מרומם את ישראל בזמן מסירת מחצית השקל.
המלב"ים מביא שלושה טעמים, למה המניין גורם למגפה על ישראל. הטעם הראשון בא מצד עין הרע שיכול לשלוט בדבר שבמניין, כמו שמובא ברש"י: "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד" (רש"י שמות ל,יב).
הטעם השני נובע מעניין של צניעות, כאשר הברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין.
הטעם השלישי, מציין את חשיבות האחדות בעם ישראל, כאשר כל אחד מרגיש שהוא מחצית בלבד, וצריך את חברו כדי להיות דבר שלם. האחדות מבטלת את הסכנות הקיימות בספירת העם, כאשר בוחנים את ישראל כאל אוסף של יחידים ולא בכללותו, כעם אחד. (עיין פירוש המלב"ים על התורה שמות ל, יא-טז)
נראה לומר שהרמה הגבוהה ביותר של אחדות בעם ישראל מתגלה, כאשר בית המקדש בנוי בהר הבית וכל אחד מישראל שותף בקרבנות הציבור.
הקשר בין בורא העולם ובין עם ישראל גלוי לעיני כל העולם. העם מאוחד מידי יום בהקרבת קרבנות הציבור השונים, ומגיע לשיא בזמן העלייה לרגל לירושלים, בשלושת הרגלים.
ננסה להעמיק את הטעם השלישי, ונבחן את השימוש של כספי מחצית השקל.
הרמב"ם מפרט את השימושים השונים של מחצית השקל, בתקופת בית המקדש.
" תרומת הלשכה, מה ייעשה בה--לוקחין ממנה תמידין של כל יום, והמוספין, וכל קרבנות הציבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות; וכן העצים... והקטורת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח ולשון של זהורית ...". (הלכות שקלים פרק ד הל' א ).
כל קרבנות הציבור והעבודות הקשורות אליהם נקנו על ידי השקלים.
כל אחד מישראל מחויב לתרום את מחצית השקל. אם אחד מישראל אינו מסכים לתת את מחצית השקל, בית הדין כופה אותו ומוציא בכוח את התרומה למקדש.
יוצא מכאן שאחדות עם ישראל חיונית למניעת נגפים. בנוסף לכך שיא האחדות מתקיימת בעבודת קרבנות הציבור בבית המקדש.
מצווה על כל יהודי ויהודי בכל מקום הימצאו, לתרום את מחצית השקל לבית המקדש.
זהו המגן של עם ישראל מול עין הרע והפירוד שאומות העולם מנסות להפיל על עם ישראל.
כל מי שמדבר על חלוקת ארץ ישראל או ח"ו ירושלים, משתף פעולה עם אלה הרוצים לדחוק את השכינה מישראל.
ניתן ללמוד מדיני מחצית השקל, שגבייתה נעשתה בכוח רב ובכפייה, למען אחדות ושלמות עם ישראל.
הפתרון היחיד הוא האחדות הכפויה, סביב בניית בית המקדש וחידוש העבודה וקרבנות הציבור בהר הבית.
המיעוט העוסק בבניין בית המקדש וחיזוק הקשר עם הר הבית, צריך לכפות על כולנו את חידוש עבודת הקרבנות, לטובת כלל ישראל.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

להתנתק מהערב רב

פרשת כי-תישא פרה תשס”ז גיליון מס'56
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

מאמר מוכן להדפסה

להתנתק מהערב רב

למה משה רבנו לא שיתף את הערב רב בבניית המשכן?
למה בני ישראל התנתקו בצורה חד משמעית מהערב רב ולא ניסו לקרב אותם?

פרשת כי-תישא מבליטה את השפעת הערב רב– תערובות אומות של גרים (רש"י שמות יב,לח) על עם ישראל. לפי דברי חז"ל הערב רב גרר את ישראל לעשות את חטא העגל.
נביא מקורות שונים המגלים שעם ישראל השתדל להתרחק מהערב רב ולא להתחבר אליהם.
לפני קבלת התורה במרגלות הר סיני, בני ישראל חנו בנפרד מהערב רב. כך מדייק הרמב"ן מפסוקים: " ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה" (רמב"ן שמות יט,א).
בעל ה"משך חכמה" מחדש ואומר שעמלק הרג את הנחשלים שהיו בקצה המחנה, כאשר הערב רב חנה מחוץ למחנה ישראל, הוא היה הנפגע העיקרי על ידי עמלק. (משך חכמה במדבר יא,א).
למה בני ישראל שמרו מרחק כה גדול מהערב רב?
ה"משך חכמה" כתב חידוש נפלא כדי להסביר את הארבעים שנה של נדודים במדבר. הקב"ה רצה לעקור מהשורש את העבודה זרה הנמצאת בטבע של הערב רב על מנת לבטל אותה לדורות. אצל ישראל אין שורש של עבודה זרה לכן במהלך ארבעים שנה במקום מבודד, נעקרה העבודה זרה מכל הגרים. (משך חכמה שמות יג,יז).
למעשה משה רבנו הוציא את הערב רב ממצרים על דעת עצמו. המדרש רבה מביא את הויכוח שהתקיים בין משה רבנו ובין הקב"ה לאחר חטא העגל. הקב"ה מכנה את הערב רב- העם של משה, כי הוא לקח אחריות וצירף אותם לעם ישראל נגד רצון ה'.
"אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא" (מדרש רבה מב,ו).
משה רבנו הסיק את המסקנות ממעשה העגל ולא לקח נדבות מהערב רב לבניית המשכן, מאחר והם גררו את עם ישראל לעבודה זרה. כך פרשן של רש"י מביא את דברי הזוהר הקדוש המדייק מתוך לשון הפסוקים (רש"י שמות לא, יח). בפרשת תצוה הקב"ה אומר למשה רבנו לקחת תרומה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ (שמות כה,ב). חז"ל לומדים מהביטוי "כל איש" שהערב רב נכלל במצוות בניית המשכן. משה רבנו התפכח לאחר חטא העגל ושינה את דברי ה' כאשר הוא לא קרא לערב רב לתרום לבניית המשכן; כמו שכתוב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַידֹוָד (שמות לה,ה). מאתכם- ולא מהערב רב.
הערב רב לא השתתף בשמחת בניית המשכן. בנוסף לכך לפי פירוש החזקוני (במדבר א,ג) הערב רב אינו נכלל בצבא ישראל בעת פקידת יוצאי צבא בתחילת ספר במדבר.
עם ישראל נהג להתנתק מהערב רב מהרגע הראשון, לאחר יציאת ממצרים. הערב רב חנה בקצה המחנה, הערב רב לא השתתף בבניית המשכן ואפילו לא גויס לצבא.
יוצא מכאן שלערב רב אין חלק בכל המצוות הלאומיות של עם ישראל. מעצם טבעו הערב רב מתנגד לתהליך הגאולה ולכל ביטוי של הזהות הלאומית של עם ישראל. השכינה אינה שורה על משפחות הערב רב אלא להיפך.
כך בעלי התוספות לומדים במסכת יבמות: " דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל " (יבמות מז/ב).
בימים קשים אלה של שלטון המתנגד לכל ביטוי של לאומיות ורודף כל גילוי של שכינה, עלינו להחזיר את הנהגת עם ישראל לידי אנשים יראי שמים ובני האבות הקדושים.
איננו יודעים מיהם הצאצאים של הערב רב אבל ניתן להתרשם על פי התנהגותם.
עלינו לבחון את מנהיגי עם ישראל ולענות בכנות לשאלות הבאות:
האם מנהיגי עם ישראל תורמים ופועלים למען בניית בית המקדש ?
האם חיים של יהודי חשובים יותר מזו של גוי? האם הם אוהבי ארץ ישראל ומיישבים אותה?
במידה והתשובות לשאלות אלה שליליות, עלינו ללמוד ממשה רבנו ולהתנתק ממשיכי הדרך של הערב רב ולבנות הנהגה חלופית למען הצלת עם ישראל.

מקורות

-http://mekorot.blogspot.com/2007/03/blog-post.html

מאמר של שנה שעברה
רמזים למגילת אסתר בפרשת כי תשא תשס"ו