הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום שלישי, יוני 10, 2008

מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן


פרשת בהעלותך תשסו גיליון מס' 17
מאת שמואל בן חמו
להדפסת המאמר
מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן



רש"י הראשון של הפרשה, מפרש את סמיכות פרשת קורבנות הנשיאים למנורה.
אהרון ראה שהוא ושבט לוי לא שותפים, לחגיגת חנוכת המזבח עם נשיאי ישראל, דבר שהחליש את דעתו, וחשש שמא יש בו פגם כלשהו.
הקב"ה מרגיע אותו ונותן לו ולשבט לוי, מצוות המנורה, שהיא גדולה יותר מהקרבת קורבנות הנשיאים.
במה הדלקת המנורה, שונה משאר עבודות המקדש, הרי הקב"ה היה יכול להזכיר לאהרון את שאר עבודות המקדש ?
למה דווקא לאחר קורבנות הנשיאים נחלשה דעתו, ולא בזמן איסוף התרומות לבניית המשכן למשל?
כדי להבין את מהות המנורה, וחשיבותה, נחזור לפרשת נשא, כדי להסביר את משמעות קורבנות הנשיאים.
אהרון רואה את האחדות הנפלאה השוררת בעם, במעמד חנוכת המשכן. זהו רגע נדיר בהיסטוריה שלנו, כאשר כל העם מאוחד, במצוות עשיית המקדש.

זה התחיל עם עודף הנדבות שכל העם ללא יוצא מן הכלל, תרם לקראת בניית המשכן, והגיע לשיא בזמן קורבנות הנשיאים, כאשר כל מנהיגי העם, מסכימים פה אחד לקיים את מצוות בניית בית לה'.
זו הסיבה שהתורה חוזרת 12 פעמים על אותם פסוקים ומפרטת את קורבנותיהם.
הנשיאים לא הביאו את קורבנותיהם בשמם הפרטי, הרי הם פרנסי הציבור וכל פעולה שלהם, היא שליחות של כל השבט.
הפלא הוא שכולם רצו באותה מידה, ללא הבדל ביניהם, את המשכן, לכן הביאו קורבנות זהים לחלוטין.
כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מחבב מצוות מסויימות, ומהדר בקייומם ככל האפשר.
במעמד חנוכת המשכן, כולם רצו באותה מידה את המשכן ,בלב שלם.
לאור המחזה הזה של אחדות השבטים, והנשיאים, שבט אחד לא חלק מהשמחה: שבט לוי.
וזה מה שבאמת מצער את אהרון הכהן;
הקב"ה רומז לאהרון שהחשמונאים, יזכו לגאול את ישראל ולחנוך את בית המקדש, בהדלקת המנורה עם שמן טהור שיימצא בנס.
עם ישראל לא היה מאוחד בארצו בתקופת החשמונאים: רובו היה בחוץ לארץ, וחלק התייוון.
הקב"ה בחר במצוות המנורה, מבין שאר עבודות המקדש, כי המנורה מסמלת את אור התורה שלא נכבה לעולם.
כמו שמביא המדרש רבא: (במדבר פרשה טו פסקה ו) " כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"
קרבנות ניתן להביא, רק כאשר בית המקדש עומד במקומו, אבל נרות המנורה דולקות לעולם.
כמו ששלמה המלך כתב בספר משלי (פרק ו') "כי נר מצווה ותורה אור"
"הבית גנזי" מביא בספרו על החגים (ניסן-סיון דף קמ"א),שהמנורה היא הנשמה של כל המקדש, ובלי עבודת המנורה, שאר העבודות דומות, לגוף ללא נשמה. כמו שכתוב במשלי (פרק כ'), "נר ה' נשמת אדם".
לכן הקב"ה מנחם את אהרון הכהן דווקא עם עבודת המנורה, ולא עם שאר העבודות, כי המנורה מסמלת את מקור הכוח הרוחני של המקדש.
ראוי לציין, שמקימי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל,הם בוודאי לא התכוונו בזה לבנות את בית המקדש !
יד ה' המכוונת, פעלה גם בשאר סמלי מדינת ישראל:
דגל ישראל, כולל: - את המגן דוד, הרומז למלכות בית דוד, -ואת פסי התכלת, המזכירים את התכלת שבציציות כנגד תרי"ג מצוות.
המטבע של היום הוא השקל, כנגד מחצית השקל שתרמו למקדש.
יוצא מכך, שכל הסמלים החיצונים והרשמיים של מדינת ישראל טובים, ומראים את הדרך הנכונה.
עכשיו, עלינו למלא אותם בתוכן, ולקיים את כל תרי"ג המצוות, ובראשם, חידוש עבודת המקדש, המלכת מלך מבית דוד ושלטון ירא שמים, וכינון הסנהדרין, שיורכב מגדולי ישראל כמו הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב אליהו, הרב אברהם ואדמור"ים , שישבו במושב אחד.
לצערנו היום, כל גוף מקים בית דין ,או מועצת רבנים משלו: מועצת חכמי התורה או גדולי התורה, רבנות ראשית, בד"ץ ועוד. ריבוי הגופים האלה, הוא חילול ה' שאין כדוגמתו, כאשר העולם הלא דתי אומר, ובצדק, שתמיד ניתן למצוא רב אחד שייתן לך תשובה רצויה, כאשר אין דעת תורה אחת. ראינו את זה בזמן גירוש גוש קטיף, כאשר יהדות התורה הצטרפה לממשלת הגירוש, רואים היום איך ש"ס שותפה לממשלת אולמרט, או חברי איחוד הלאומי-מפד"ל שתמורת כמה מיליונים מוכנים להציל את ממשלת גירוש הרבבות,של אולמרט.
התורה מתבזה מחוסר האחדות הזה.עלינו לפעול וללחוץ מלמטה על הרבנים הקרובים לנו, ולדרוש מהם אחדות של כל גדולי ישראל במסגרת אחת ויחידה.
רק כך נוכל לקרב את הגאולה השלמה.
כמו שאהרון הכהן רצה להיות שותף מלא באחדות עם ישראל בזמן חנוכת המזבח, גם אנחנו רוצים לשתף את כל עם ישראל בכמיהה למקדש.
הדביקות האמיתית במקדש מתבטאת לפני בנייתו. כי לאחר ביאת המשיח או חידוש העבודה, אזה זכות תהיה לנו ?
במה אנחנו נהיה שונים מהגויים שירצו להתגייר ולא יתקבלו על ידינו?
כך טוען הרב קלישר בספרו "דרישת ציון".
מי שהיום פועל לבניית בית ה', הוא דומה לבני ישראל במדבר שתרמו למשכן או לנשיאים שהקריבו את קורבנותיהם.


הקדמה לספר המקבים, המעמיד בצורה נכונה את נס חנוכה, כניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש.




מקורות


מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה ו
(ו) מה כתיב למעלה מן הענין שנא' (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל ואחר כך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

(1) ספר משלי פרק ו
כִּי *נֵר* *מִצְוָה* *וְתוֹרָה* אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת

(1) ספר משלי פרק כ
נֵר ה' *נִשְׁמַת* *אָדָם* חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטן

יום שלישי, יוני 03, 2008

מהר סיני להר המוריה


פרשת נשא תשס”ז גיליון מס' 66
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מהר סיני להר המוריה

למה מקריבים שני לחמים בחג השבועות?
למה למנוע מעם ישראל להתחבר לשכינה ולמנוע ממנו לעלות להר הבית?

בחג השבועות הקב"ה התגלה לעם ישראל באופן בלעדי. בניסים שהתרחשו לפני כן, אומות העולם נכחו בהם. עם שלם סבל בעקבות עשר המכות, ובקריעת ים סוף נחצו כל המים שבעולם. במעמד הר סיני אנחנו מקבלים את התורה השייכת רק לעם ישראל. גם בבית המקדש היו ניסים גלויים שהתרחשו לעיני עם ישראל בלבד, כי גוי שנכנס לשטח העזרה חייב מיתה.
הקרבן שהיינו מקריבים בחג שבועות היה: שני הלחם. בניגוד לחג הפסח שמבטלים ושורפים כל דבר חמץ, בחג השבועות הלחם הוא הקרבן העיקרי של החג.
הרב גלזרסון בספרו, "רזי שבת ומועד" מביא דברי חז"ל, האומרים שבחג השבועות עם ישראל הגיע לשער החמישים של קדושה; כלומר שאנחנו שולטים בעולם החומרי ויודעים להפוך אותו לדבר רוחני.
החמץ מסמל את היצר הרע –שהוא סמל הגשמיות, ותפקידנו בעולם הזה להעלות את היצר הרע ולעבוד בו את הבורא.
תהליך דומה קורה בזמן הקרבת קרבנות בבית המקדש. כאשר אנחנו מקריבים בהמה- שהוא דבר חומרי, אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה: זיכוך החומר והפיכתו לרוחני.
הטבע של עם ישראל הוא לשאוף לקדושה ולהתקרב להקב"ה. כך פעלו נשיאי השבטים בפרשתנו, בשעת חנוכת המשכן. ה"שפת אמת" מפרש שמייד לאחר הקמת המשכן הנשיאים הרגישו צורך גדול להתקרב לה'. לכן הפסוקים על הקמת המשכן וקרבנות הנשיאים סמוכים.
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן......ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם.." (במדבר ז, א-ב) (שפת אמת תר"מ).
גם דין שילוח הטמאים מן המחנה, שמוזכר בפרשה מעיד על הטבע של עם ישראל, לשאוף לשכינה.
כל האזהרות לגבי כניסה למחנה שכינה אינם באות להרחיק אותנו מלהיכנס אליו, אלא בדיוק ההיפך.
מי שאיננו נושא טומאת זב או צרעת מצווה להיכנס למקום המקדש, לאחר ההכנות הדרושות. נראה לומר שזאת כוונת הפסוק: " צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (במדבר ה,ב).
מצוות מורא המקדש לא באה לאסור על עם ישראל את הכניסה להר הבית ולבית המקדש.
לכן אינני מבין למה חלק מהרבנים, אוסרים את העלייה להר הבית, בימינו ?
זה נוגד את הטבע של עם ישראל השואף למגע וחיבור עם השכינה. המקום הקרוב ביותר להקב"ה עלי אדמות הוא הר הבית
.
אדרבה, אנחנו מצווים היום, שבוע ימים לאחר חג השבועות, לעלות לרגל כדי לראות את פני השכינה.
שלוש פעמים בשנה אנחנו חייבים לעלות לרגל על מנת למלא את המצברים הרוחניים שלנו, בקדושה. הקדושה הזאת תשפיע עלינו לטובה לאורך כל השנה, עד הרגל הבא.
כמו בכל המצוות הקב"ה מצפה מאיתנו שנעשה את הצעד הראשון- שנפתח חודו של מחט, ולאחר מכן הוא יפתח לנו חודו של אולם.
נתחיל בצעד קטן: נעלה להר הבית בטהרה ונלך למקומות המותרים. ולאחר מכן נגלה רצון אמיתי לבנות את בית המקדש בפועל, אז הקב"ה יעזור לנו בצורה ניסית וימשיך את בניין בית המקדש השלישי בב"א.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי: פתחון בת סעדה ז"ל

היכן צבא המקדש?


פרשת במדבר תשס”ח גיליון מס' 116
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

היכן צבא המקדש?
למה הלויים נמנים בנפרד מעם ישראל? מדוע הלווים נקראים חיילי המשכן?
מי ראוי להיקרא חייל על פי התורה?
ספר במדבר מתחיל במפקד כללי של כל בני ישראל. המפקד הזה כולל את השבטים וגם את שבט לוי.
המלבי"ם בפירושו על התורה כותב שיש שני סוגים של ספירה. ספירה אחת המונה את כל בני ישראל מטף ועד זקן. כמו שכתוב: "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א,ב).
אדם שהוא זכר נכנס למניין הכללי של כל בני ישראל.
הספירה השנייה כוללת את הגברים הראויים לעשות צבא, מגיל עשרים ומעלה. כמו שכתוב: " מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם" (במדבר א,ג).
יש שבט אחד שלא נמנה ביחד עם שאר השבטים.
על פי צו אלוקי, שבט לוי קיים מפקד אוכלוסין משלו. כמו שכתוב: " אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד, וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א,מט).
גם שבט לוי נמנה בשני שלבים. בשלב ראשון מנו את כולם מבן חודש ומעלה. ובשלב שני ספרו את הזכרים מגיל שלושים ועד גיל חמישים, הראויים לשרת במשכן.
שבט לוי נמנה בנפרד כי הוא אינו שותף בחלוקת הארץ; עיקר תפקידו בעבודת המשכן.
קיימת ספירה משותפת בין בני ישראל ובין שבט לוי, והיא הספירה הכללית מבן חודש ומעלה. לעומת זאת הלויים שונים בספירתם השנייה. בני ישראל נמנים לפי הגילאים הראויים לעשות צבא, ושבט לוי נמנה על פי הגיל המתאים לשאת את עבודות המקדש.
נראה לומר שיש קשר ישיר בין גיוס לצבא ועבודת המקדש.
התורה מכנה את שבט לוי: צבא המשכן. כמו שכתוב: " מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--כָּל-בָּא, לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. " (במדבר ד,ג).
מלשון הפסוק אנחנו רואים הגבלה ברורה בין גיוס לצבא ובין עשיית מלאכות המשכן.
נראה לומר שעבודת המשכן נחשבת לצבא עבור שבט לוי.
שבט לוי המכונה "צבא המקדש" מגן על מקום המקדש ומהווה מעין מחיצה בין מחנה ישראל ובין מחנה ה'.
המלבי"ם משווה את המשכן ללב שבבעל חי, הנותן חיים לכל איברי הגוף, והלויים דומים לריאה העוטפת את הלב ומגינה עליו.
כאשר בני ישראל נמשלים לשאר האיברים החיצוניים מחוץ לריאות.
למעשה עם ישראל הינו עם אחד עם שאיפה אחת: לקדש את שם שמים בעולם ולהתקרב להקב"ה.
לכן חייל בצבא ישראל אינו יכול להתכחש או להתנתק מחייל בצבא המקדש.
שניהם מנהלים את אותה מלחמה לקידוש שם שמים בעולם הזה.
כאשר הצבא נלחם למען עקרונות אלה הוא מנצח.
זה מה שראינו במהלך מלחמת ששת הימים כאשר צה"ל שחרר את הר הבית וירושלים.
טועה, מי שחושב שהניצחון שהסתיים בכיבוש ירושלים לא היה מתוכנן על ידי צה"ל. הרב גורן זצ"ל מספר בפרטים את מהלך כיבוש ירושלים. מספר שנים לפני מלחמת ששת הימים, מוטה גור ז"ל ( מפקח חטיבת הצנחנים בזמן המלחמה) הבטיח לרב גורן (רב הראשי לצה"ל) שהוא יכנס ראשון ביחד איתו, בזמן כיבוש ירושלים.
(
לינק לשמיעת הסיפור המלא מפי הרב גורן: http://www.archive.org/details/RavGorenJerusalemLiberation1967
היום לצערנו צה"ל אינו פועל למען עקרונות אלה.
הצבא אינו כובש את הארץ הנותרת שלא נכבשה בזמן יהושע בן נון: לבנון, חבל עזה ועוד. הצבא אינו מגן על תושבי הדרום הסובלים שנים מחולשת השלטון.
כדי לזכות בתואר של חייל, על פי התורה, יש לפעול למען בית המקדש וקידוש השם בעולם.
יש לנו שתי ברירות:
הראשונה: להיות חייל בצבא כיבוש ארץ ישראל והמקדש שאינו מתחשב באומות העולם.
השנייה: להיות חייל בצבא המקדש ולפעול למען בניית בית המקדש השלישי לאלתר. צבא המקדש כולל את האנשים המקדישים את חייהם ללימוד התורה. אבל הלימוד אינו מספיק, דרוש מעשה כדי להיקרא חייל בצבא המקדש.
בעזרת ה', צה"ל תהפוך לצבא אמיתי הכובשת את ארץ ישראל למען המקדש, ועולם התורה יתגייס לצבא המקדש ויפעל לבנין בית המקדש השלישי בב"א.

sharethis