פרשת שבוע: ויחי מלחמה למען הכלל

פרשת ויחי תשס"ט גיליון מס' 146
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

מלחמה למען הכלל
איזה תכונה של יעקב אבינו מודגשת בפרשת ויחי?
איך מיתת חיילינו יכולה לקרב את בנין בית המקדש?

פרשת ויחי פותחת בפסוק המאפיין את חייו של יעקב אבינו. הוא חי למען הכלל ולא לעצמו בלבד.
ויחי יעקב בארץ מצרים (בראשית מז,כח).
בעל ה"משך חכמה" מפרש שתוספת המילים "ארץ מצרים", באה ללמד אותנו על הגדולה של יעקב אבינו.
הוא חי בשביל כל ארץ מצרים, לכן פסקו שנות הרעב כאשר יעקב אבינו היגיע למצרים. הברכה שהקב"ה בירך אותו, משפיעה על כל הסובבים אותו.
הייחוד של עם ישראל הוא בכך שהוא חי למען קיום העולם. העולם עומד בזכות המצוות שאנחנו מקיימים. עם ישראל משמש כחוט המקשר את העולם כולו להקב"ה.
בית המקדש מהווה את מקום המפגש היחיד עם הקב"ה. לכן כל הדתות לאורך ההיסטוריה ניסו לשלוט על הר הבית, עד עצם היום הזה.
כל יהודי ויהודי, ירש מיעקב אבינו את מידת הכלליות , המתבטאת בדאגה לזולת ומסירות נפש למען כלל ישראל.
בימים אלה של מלחמה נגד תושבי עזה ומנהיגיהם, התכונה הזאת מתגלה לעיני כולם.
בייחוד אצל החיילים הצדיקים, המוכנים למסור את נפשם כדי להגן על תושבי דרום הארץ.
כל חייל המתראיין בתקשורת חוזר על אותם המילים. "אנחנו כאן כדי לשמור על המדינה לטובת עם ישראל".
זו בהחלט תופעה מבורכת של אחדות ואחווה נפלאה.
לדאבוננו, יש קבוצה קטנה וחזקה, היודעת לנצל את התמימות של עם ישראל.
האליטה המשפטית, בעלי ההון והפוליטיקאים המושחתים מובילים אותנו לאסון לאומי.
המלחמה המתנהלת בעזה מתנהלת ללא שום חזון או תועלת ארוכת טווח, לעם ישראל.
האם ננצח את האויב כדי לגרש אותו מארץ ישראל?
האם נחדש את ההתיישבות בכל חלקי רצועת עזה?
האם נטיל עליהם שלטון יהודי או שמא נציע להם שלטון בראשות אויב יותר חכם מהחמאס?
התשובות לשאלות אלה ברורות לכולנו. אז למה עם ישראל שותק ומקבל את התכתיבים של רודפי בצע ללא אמונה בה'.
יעקב אבינו הראה לנו את הדרך הנכונה. עלינו לחיות למען הכלל ולמסור את נפשנו, אם הדבר מתבקש.
יעקב אבינו הצליח להשפיע על המצרים, כאשר המצריים הכירו בגדולתו. כמו שכתוב : ויאמרו אבל כבד זה למצרים (בראשית נ,יא)
המצרים הרגישו שפטירת יעקב אבינו, תשפיע על כל העולם. הצדיק מקרב את העולם להקב"ה, הגורם לקידוש ה' עצום.
לכן חז"ל אומרים שמיתת הצדיקים היא כנגד שרפת בית המקדש. כאשר הצדיק עולה לשמים, הקשר עם הקב"ה נפגע. אותו תהליך קורה בזמן חורבן בית המקדש. החורבן גורם לניתוק קשר פיזי בין ישראל ובין הקב"ה.
בית המקדש מסמל את האחדות בעם, ואת הדבקות בקב"ה.
למעשה, המוות גורם לניתוק בין אנשים קרובים, וזה דומה לחורבן בית המקדש המרחיק את ישראל מהקב"ה. מסיבה זאת אנחנו מצטערים שבעה ימים לאחר קבורת הנפטר.
מובא במדרש רבה, ששבעת ימי האבל הם כנגד שבעת ימי המילואים של חנוכת המשכן.
הכוהנים נשארו שבעה ימים בתוך המשכן כדי להתקדש לעבודת הקרבנות.
" ומנין לאבל שהוא שבעה? ....מהכא (ויקרא ה) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכו' מה אתם נמשחים בשמן המשחה שבעה ימים אף אתם שמרו לאחיכם שבעה ימים" (בראשית רבה ק,ז).
יש קשר הדוק בין מיתת הצדיקים לבין בית המקדש. אנחנו מתפללים שהחיילים הצדיקים שנפטרו במהלך המלחמה יקרבו את בנין בית המקדש השלישי. כך נבטל את המנהיגות התבוסתנית של היום ונחליף אותה במנהיגות על פי רוח יעקב אבינו למען כלל ישראל בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל וכל חיילינו הפצועים

סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV

לעילוי נשמת יצחק וטליה אימס ז"ל אוהב המקדש

כולנו בוכים על האבידה של יצחק אימס ואשתו ז"ל

לעילוי נשמת יצחק וטליה אימס ז"ל אוהב המקדש

תמונות של יצחק אימס ז"ל בהר הבית

יצחק אימס ז"ל בראש השנה למלכים בעיר העתיקה

פרשת השבוע: פרשת עקב הזוגיות מזמינה את השכינה

פרשת עקב ט"ו באב תש"ע גיליון מס' 201

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

הזוגיות מזמינה את השכינה

מדוע לאחר תשעה באב נערכות חתונות רבות בעם ישראל ?

למה התורה וחז"ל משתמשים בדימויים שנלקחים מהקשר בין איש ואישה כדי לתאר את בית המקדש ?

לאחר ימי האבל של תשעת הימים הראשונים של חודש אב, אנחנו נכנסים לתקופה של שמחה גדולה.

חז"ל במסכת תענית מתארים את ט"ו באב כיום מיוחד במינו. זה היה יום שבו, בנות ירושלים בגיל הנישואין יוצאות בריקודים כדי לחפש את החתן המיועד להן.

כמו שכתוב: " רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים..." (מסכת תענית דף כו ע/ב במשנה).

המשנה במסכת תענית מסתיימת בעניין לכאורה שאינו קשור לשמחת הנישואין של ט"ו באב. רבן שמעון בן גמליאל מביא פסוק משיר השירים ומתאר את השמחה שהיתה בזמן מתן תורה ובזמן חנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך.

כמו שכתוב: " וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: " (מסכת תענית דף כו ע/ב במשנה).

נראה לומר שמדובר באותה שמחה בדיוק. כאשר זוג מתחתן ומקים בית יהודי חדש הוא גורם להשכנת השכינה בעם ישראל. באותה מידה השמחה של בנין בית המקדש וקבלת התורה אף היא מביאה את השכינה.

חיי האישות בין איש לאשתו מזמינות את השכינה בעולם הזה.

מעשה חומרי של חיבור הבעל לאשתו הינו מעשה בעל השפעה רוחנית גבוהה מאוד, הדומה לקשר המיוחד הקיים בין ישראל ובין הקב"ה בבית המקדש.

בית המקדש הינו מקום מפגש בין ישראל ובין הקב"ה כאשר מתקיים קשר אינטימי שאינו קיים עם אומות העולם.

מגילת שיר השירים שנכתבה על ידי שלמה המלך מתארת את האהבה בין עם ישראל לבין הקב"ה. בקריאה שטחית, המילים והדימויים נלקחים מחיי הזוגיות בין איש לבין אישתו.

למעשה הקשר הפיזי המתקיים בחדרי המיטות דומה לקשר בין ישראל לבין בורא העולם, ושניהם מגדילים את השכינה בעולם.

במגילת שיר השירים בית המקדש מכונה "מיטה". כמו שכתוב: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ג,ז).

רש"י מפרש את המילה מיטה כנגד האוהל מועד והארון בזמן המשכן. "אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר" (רש"י שיר השירים ג,ז).

בעל המדרש תנחומא משווה את המיטה לבית המקדש, כי שניהם מהווים מקום של פריה ורביה ומקור של ברכה לעולם.

כמו שכתוב: "מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש ולמה נמשלה בהמ"ק למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בהמ"ק כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין" (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט).

במקום נוסף בתנ"ך בית המקדש וקדש הקדשים מכונים בצורה מפורשת: חדר המיטות.

כאשר עתליה מאיימת להרוג את כל זרע המלוכה, יהושבע מצילה את יואש ומסתירה אותו בבית המקדש, ליד קדש הקדשים.

כמו שכתוב: וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמֻּומָתִים אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת: וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ (מלכים ב' יא,ב-ג).

רש"י לומד מסמיכות הפסוקים ש"חדר המיטות" הוא בית ה'. " בעליית בית קדשי הקדשים כמה שהוא אומר ויהי אתה בית ה' מתחבא וגו ' " (רש"י מלכים ב' יא,ב).

אנחנו מוצאים מקור נוסף המתאר כלי מרכזי של בית המקדש במילים המזכירות את חיי הזוגיות. הכרובים הנמצאים על ארון הברית, מעורים זה בזה כאשר ישראל עושה את רצון ה'.

התלמוד משתמש בציור של זכר ונקבה שמתחבקים, כדי לתאר את אהבת ה' כלפי ישראל.

כמו שכתוב: " בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה " (מסכת יומא דף נד ע/א).

באותו המקור, התלמוד מכנה את שני הבדים של ארון הברית שבלטו מעבר לפרוכת של קדש הקדשים, כ-שני דדים של אישה.

כמו שכתוב: " הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שנא' (שיר השירים א) צרור המור דודי לי בין שדי ילין (מסכת יומא דף נד ע/א)."

ניתן להמשיך להביא מקורות נוספים המשווים את הקשר שבין הקב"ה ובין ישראל לקשר של זכר ונקבה.

איש ואישה שמתחתנים בונים בית. עם ישראל שאוהב את הקב"ה ורוצה לשמח אותו, בונה בית מקדש.

למעשה בית המקדש הוא מקום המגלה את אהבת ה' כלפי ישראל, וכן ההיפך.

לכן המקום הקדוש ביותר בתוך המקדש: קדש הקדשים מכונה חדר המיטות. זה מוכיח עד כמה הקשר האינטימי בין בעל ובין אשתו גורמים לשכינה בעולם, כאשר הקשר מושתת על הקדושה ולפי דיני אישות הכתובים בשולחן ערוך.

לסיכום, ראינו איך התורה וחז"ל משווים את בית המקדש לחדר המיטות. בית המקדש מסמל את הקשר המיוחד בין ישראל לבין בורא העולם.

בקשר האינטימי הזה אין מקום לאנשים זרים שאינם יהודים. לכן הגויים על פי ההלכה, אינם מורשים להיכנס להר הבית.

אחרי תשעה באב עלינו לשמוח מהחתונות הרבות שנערכות בישראל וגם מהחתונה שלנו עם הקב"ה בהר הבית.

בע"ה נשוב אל ה' ונבנה בית לכבודו כדי לממש את אהבתנו לבורא עולם בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך

ולרפואתם השלמה של יוסף בן פתחון ואפרים בן גיטל

פרשת שבוע: פרשת עקב הנחמה התחילה בששת הימים

פרשת ואתחנן עקב הפטרת נחמו תשס"ט גיליון מס' 173
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

מוטה גור עם דוד בן גוריון בהר הבית לאחר הניצחון
הנחמה התחילה בששת הימים
למה אנחנו קוראים שבע הפטרות של נחמות לאחר תשעה באב?
איפה מלחמת ששת הימים רמוזה בדברי הנחמה של ישעיהו הנביא?

אחרי תשעה באב אנחנו קוראים במשך שבע שבתות, הפטרות של דברי נחמה, מתוך ישעיהו הנביא.
לאחר תקופת אבל של בין המצרים וצום תשעה באב, חז"ל ראו לנכון לעודד אותנו עם נבואות אופטימיות שיתקיימו בימות המשיח.
נתמקד בהפטרה הראשונה, המתחילה בצמד מילים המפורסם: נחמו נחמו.
ישעיהו הנביא היה חי בתקופת בית המקדש הראשון, וניבא על הגלויות ועל חורבן בתי המקדש.
מפרק מ' ואילך, ישעיהו הנביא מתנבא לעתיד לבוא. כך מובא במדרש: " אמרו ישראל לישעיה, ישעיה רבינו תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו, אמר להם לכל הדורות באתי לנחם..." (ילקוט שמעוני ישעיה פרק מ' רמז תמה).
בע"ה, ננסה למצוא רמזים, מתוך הפסוקים הראשונים של ההפטרה, על כיבוש ירושלים ושטחים נרחבים של ארץ ישראל, במהלך מלחמת ששת הימים.
ישעיה הנביא פותח את נבואות הנחמה בכפילות המילה- נחמו.
פסוק א':
נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (ישעיה מ,א).
המדרש מפרש את הכפילות בכך, שהנחמות ,תהיינה כפולות בדומה לחטאים שאף הם היו כפולים ומכופלים.
" חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלם ולקו בכפלים דכתיב (ישעיה מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ומתנחמים בכפלים דכתיב (שם) נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם." איכה רבה פרשה א אות נז).
ה"שם משמואל" מפרש את המדרש הנ"ל בצורה נפלאה, בעזרת הטבע האנושי. אדם המצפה לעתיד טוב יותר, מוכן לסבול בהווה, מתוך ידיעה שהסבל לא ימשך לעד. כאשר האדם מסתכל אחורה ומתבונן ברגעים הקשים שעברו עליו, הוא מרגיש שהיה כדאי לסבול כדי להגיע לבסוף, לרגעים של אושר.
ניתן להביא דוגמא אקטואלית, של יזם היי טק שעובד ימים כלילות כדי להגשים חלום. היזם עלול ליפול ולהיכשל בדרך להצלחה. אבל אם ההצלחה הופכת למציאות, כל התלאות שהיו בדרך מתגמדות לאור ההצלחה.
הקב"ה הבטיח לישראל את הגאולה השלימה ואת סיום הגלות. לכן, כל יהודי יודע שיש אור בקצה מנהרת הגלות.
הנחמה שבגאולה, תגמד את הצרות של הגלות.
זאת המשמעות של הנחמה הכפולה.
(ראה שם משמואל ואתחנן שנת תרע"ח דפים נג-נד).
פסוק ב:
דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.
לב ירושלים- הכוונה לכלל ישראל, המתאסף בלב האומה: בירושלים. ירושלים הינה הלב של עם ישראל. (אבן עזרא ישעיה מ,ב).
השם משמואל מוסיף ואומר שהלב של ישראל נסתם במשך הגלות הארוכה, בגלל הסבל הרב של מאות שנים.
לכן, הלב של ישראל אטום לדברי נחמה. הלב אינו מסוגל לראות את הגאולה אפילו כאשר מדובר בניסים גלויים, כמו ניצחון מלחמת ששת הימים.
"וזהו עיקר הציווי לנביאים נחמו נחמו עמי, היינו שיאמרו הנחמות בכח עצום עד שיחדרו ללבות ישראל שיתעוררו ויתקרבו הלום לקראת הדיבור."
(שם משמואל שנת תרע"ז דף נא).
למרות כל הניסים שהתרחשו במהלך המלחמה- כיבוש ירושלים והר הבית, ישנם אנשים המצפים לסימן נוסף מן השמים כדי לקחת אחריות ולקדם את בנין בית המקדש. זהו סימן מובהק של אטימות לב כלפי הגאולה.
איזה סימן גדול יותר ניתן לבקש מהקב"ה?
מדינת ישראל החלה להטיס נשים וילדים לחוץ לארץ, חפרו אלפי קברים מתוך חשש לגורל המדינה הטרייה והשבירה. מהמלחמה הזאת יצאנו מנצחים ומחוזקים, הן כלפי העולם הערבי, הן כלפי אומות העולם.
לכן, ישעיה הנביא אומר, שראשית כל, על ישראל לפתוח את לבו ולקבל את דברי הנחמה המבשרים את הגאולה.
כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ- התרגום יונתן מפרש את המילה "צבא" ב- "מעם גלותהא". זאת אומרת, עם שבא מהגלות, חוזר לארץ ישראל. יש מפרשים החולקים על הפירוש הזה.
נראה לומר, שיש כאן רמז לצה"ל-צבא הגנה לישראל, שכבש את ירושלים ומילא את כל רחובותיה, בתשכ"ז.
הצבא מורכב מחיילים הבאים מכל שכבות העם, ומכל הגלויות. לכן, נראה לקשר את הפסוק הזה למלחמת ששת הימים.
כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ – קבלנו מיד ה' נחמה כפולה, כאשר בסיום מלחמת ששת הימים, הכפלנו את השטח הפיזי של מדינת ישראל. זכינו לקבל מתנה גדולה מהקב"ה, כי שילמנו מחיר גבוה על כל חטאינו. הגלות
הארוכה והקשה, כיפרה על החטאים של הדורות הקודמים.
תהליך הגאולה מתעצם, כאשר הסבל והייסורים מתעצמים אף הם.
השואה הנוראה הפילה על ישראל מכה, שקשה להתאושש ממנה. אולי ניתן לומר, שהסבל גרם לזירוז תהליך הגאולה.
תהליך זה קרה גם בגלות מצרים, כאשר אבותינו סבלו כנגד ארבע מאות שנה של עבדות, למרות שבפועל הם היו משועבדים מאתיים ועשר שנים.
רבנו בחיי נותן סימן להתקרבות הגאולה העתידית: הגאולה השלמה תבוא יחד עם התגברות הצרות על ישראל.
" ודע כי עניני הגלות הזה הראשון רמז לעניני גלותנו זה האחרון .......וכן הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים וכן אמר הנביא (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות והוא סימן הישועה לישראל......" (רבנו בחיי שמות פרק ה פסוק כב).
פסוק ג:
קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹקינוּ
יש קול שבא מן השמים, הקורא לאומות העולם לפנות את המקום לעם ישראל. ישראל חוזר לארצו, לציון ולהר הבית.
כך רש"י ואבן עזרא מפרשים את הפסוק: " רוח הקודש קורא במדבר דרך ירושלים" "לשוב גלויותיה לתוכה" (רש"י)
דרך ה': "הטעם אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש וזהו דרך ה' " (אבן עזרא).
האבן עזרא, מקשר בין קיבוץ הגלויות בארץ ישראל ובין חזרה להר הבית. הוא מכנה את העלייה לארץ והשיבה להר הבית: דרך ה'.
יוצא מכאן, שמי שרוצה לחיות בדרך ה', עליו לעלות לארץ ולשוב למקום בית המקדש.
נראה לומר, שהשיבה להר הקודש-הר הבית, כוללת את השליטה המלאה על הר הבית וחידוש עבודת הקרבנות.
על פי העדויות הרבות שהתקבלו מפי הלוחמים שזכו להשתתף במלחמת ששת הימים, ניתן לקשר את משמעות פסוק זה, לניסים שקרו. הערבים ברחו מפני חיילים בודדים, כאשר הם חשבו שהם היו רבים.
במדבר סיני, במקרים מסוימים החיילים המצרים ברחו בלי להילחם. כנראה שהם שמעו את קול קורא מן השמים הדורש מהם לפנות את המקום.
פסוק ד:
כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה
התרגום יונתן מפרש, שהגויים ששלטו על ישראל עד עכשיו, יושפלו וישראל ירים ראש.
כך היה, לאחר מלחמת ששת הימים. הערבים הושפלו על ידי צה"ל, ואומות העולם נתנו כבוד גדול לישראל עבור התעוזה שלהם והניצחון הגדול.
פסוק ה:
וְנִגְלָה, כְּבוֹד ה'; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר
ניצחון הבזק על הערבים היה בלתי צפוי. לכן, כל העולם ראה בזה מעשה ידי ה'.
כולם ראו ניסים גלויים ממש. זה גרם לקידוש השם גדול מאוד, והרים את קרנם של יהודי העולם.
ניתן להמשיך כך, ולפרש את הפסוקים שבהמשך הפרק, ולחבר אותם לתהליך הגאולה המתרחש לנגד עינינו.
יש אנשים הרוצים לראות את הגאולה מהצד, כצופים.
יש יהודים אחרים שחיים בארץ ישראל החווים מקרוב את תהליך הגאולה.
יש קבוצה נוספת, הרוצה לקדם בידיים את הגאולה. אלה האנשים המפריחים את השממה, מיישבים את הארץ בכל חלקיה ועולים על נס את ענייני בית המקדש.
יש לנו מחשבה מיוחדת עבור אנשי גוש קטין הנפלאים, שמימשו את חזון הגאולה, עד שמתנגדי הגאולה גירשו אותם באכזריות.
דברי הנחמה שבהפטרות באים לעודד אותנו כדי לא להתייאש מן הגאולה ח"ו.
הנביא ישעיהו פתח את דברי הנחמה, בפסוקים המזכירים את הקשר הנצחי בין עם ישראל ובין ארץ ישראל וירושלים.
בחסדי שמים, ראינו שבפסוקים הראשונים של הפטרת "נחמו נחמו", יש רמזים על מלחמת שחרור ירושלים.
הנחמה האמיתית נמצאת בירושלים בלבד ובהר הבית בפרט. עלינו לשאוף לבנין בית המקדש כדי להשלים את תהליך הגאולה.
כל עוד בית המקדש אינו בנוי, אסור שתהיה לנו מנוחה. לכן האמריקאים והערבים "מציקים" לעם ישראל היושב בציון, כדי שלא יסתפק בניצחונות העבר.
איך ניתן להסביר בצורה הגיונית את האובססיביות של נשיא ארצות הברית, נגד הבנייה ביהודה ושומרון וירושלים.
אומות העולם מזכירות לנו איך למלא את תפקידנו כראוי: לשמש כמקשר בין הקב"ה ובין הגויים.
כדי למלא את יעודנו בעולם הזה, עלינו לבנות את בית המקדש. כך נקרב את הגאולה השלמה, ונזכה לראות את התגשמות דברי הנחמה של ישעיהו הנביא, בב"א.


הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל
סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV

פרשת שמיני- האם החזיר יבנה לנו את בית המקדש?- פרשת שבוע

פרשת שמיני תש"ע גיליון מס' 195

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לקריאת מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

האם החזיר יבנה לנו את בית המקדש?

למה בסוף פרשת חנוכת המשכן אנחנו מצווים על מאכלות האסורות?

איך החזיר הנמשל לאדום ישתתף בבנין בית המקדש השלישי?

בפרשת שמיני הקב"ה מקדש את עם ישראל ומבדיל אותו מן הגויים. משה רבנו מצווה את בני ישראל לא לאכול כל בהמה או חיה, אלא את אלה בעלי שני סימני טהרה: מעלה גרה ומפריס פרסה.

המדרש תנחומא מפרש בצורה נפלאה, את המהות של המצוות הנוגעות בבהמות אסורות, דרך משל של הרופא והחולה.

" משל למה הדבר דומה. לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו, תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם, כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל. אמרו לרופא, מה זה. לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך. אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים, אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם, כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים. וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגוים השקצים והרמשים. אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם, והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם. למה. שהם לחיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. הוי, עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים. " (מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן ו').

כאשר אנחנו נזהרים ממה שאנחנו מכניסים לפינו אנחנו מתקדשים ומתקרבים להקב"ה.

מסיבה זאת בעל ה"שם משמואל" מסביר למה נסמכה הפרשה העוסקת באכילת הקרבנות על ידי הכהנים לפרשת המאכלות האסורות.

הכהנים מקבלים מתנות מכל אחד מישראל, בכל פעם ששוחטים בהמה. השוק והחזה של הבהמה נמסרים לכהן מיד לאחר השחיטה ונקראים: מתנות כהונה.

חלק גדול מהקרבנות הקרבים בבית המקדש, נאכלים על ידי הכהנים ומשפחותיהם.

ישנם תנאים מיוחדים המחייבים את הכהנים לאכול את הקרבנות בטהרה, במקומות קדושים בתוך הר הבית או בתוך ירושלים.

למעשה כאשר הכהן מכניס לגופו בשר של קרבנות או מתנות הכהונה, גופו מתקדש וכך מכניס את עצמו תחת כנפי השכינה.

תהליך דומה מתרחש עבור ישראל, כאשר הוא שומר על הלכות הכשרות והבהמות הטרפות והאסורות.

המאכלים המותרים מרחיקים אותנו מהשפעת הגויים ומקרבים אותנו להקב"ה והשכינה.

" ....דכמו שהנכנס לקדושה נכנס על ידי מאכל של מצווה, כך כתוב חס ושלום להיפוך. אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו." (שם משמואל פרשת שמיני, שנת תרע"ד דף קעג).

אכילת בהמות מותרות מקרבת אותנו להקב"ה ויחד עם זאת דוחה את השפעת הגויים ומבטלת את השעבוד של אומות העולם על ישראל.

עכשיו ניתן להבין את דברי חז"ל המשווים את ארבעת המלכויות המשעבדות את ישראל לחיות טמאות המוזכרות בפרשת שמיני.

התורה מביאה ארבע דוגמאות של בהמות טמאות, כנגד ארבע מלכויות השולטות בעולם: הגמל כנגד בבל, הארנבת כנגד יוון, השפן כנגד מדי, והחזיר כנגד אדום.

כמו שכתוב: ד אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. ה וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ו וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. ז וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם (ויקרא יא, פסוקים ד-ז).

התורה מחדשת לנו שלארבע בהמות האלה בלבד יש סימן אחד של טהרה. בכל הבריאה לא נמצא בעל חי המעלה גרה או מפריס פרסה, בנוסף לארבע הנ"ל.

כמו שכתוב במדרש רבה: " ד"א ואת הגמל זו בבל כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת הארנבת זו יון כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת החזיר זו אדום והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה " (מדרש רבה ויקרא סוף פרשה י"ג).

החזיר מסמל את מלכות אדום שהחלה עם האימפריה הרומית ונמשכת עד היום.

למה דווקא החזיר נמשל למלכות אדום?

חז"ל עונים לשאלה הזאת בהמשך המדרש: " ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה הדא הוא דכתיב (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה." (מדרש רבה ויקרא סוף פרשה י"ג).

רבנו בחיי מפרש מדרש זה ומקשר את אדום לבנין בית המקדש השלישי. המילה "חזיר" כוללת בתוכה את השורש "חזר"- חזרה. העולם של עשו-אדום, צריך להחזיר לעם ישראל דבר שהם לקחו מהם.

הרומאים בהנהגת טיטוס ובשליחות אביו-הקיסר אספסיינוס החריבו את בית המקדש השני. לכן עליהם לפצות את עם ישראל ולהחזיר לו את בית המקדש. אדום עתיד לבנות את בית המקדש השלישי.

כך יוצא מדברי רבנו בחיי בפירושו על התורה:" ...אבל הבית השלישי עתידה אמה זו (אדום) לבנותו, זהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה לישנה, לפי שהוא החריבו" (רבנו בחיי ויקרא יא פסוקים ד-ז ).

יש מדרשים נוספים המסבירים שהקב"ה יחזיר את המקדש לישראל ולא הגויים, כאשר אדום יחזור ממעשיו הרעים ויתמוך בישראל ויתמוך בו בכל כוחותיו. (ראה רבנו בחיי שם).

ניתן ללמוד מדברי חז"ל, שלעולם המערבי-המייצג היום את מלכות אדום, יש חלק חשוב בבנין בית המקדש השלישי.

נראה לומר שדיני הכשרות באים להבדיל אותנו מהגויים כדי לבטל את שלטונם על ישראל. יחד עם זאת, המאכלים הטהורים באים להזכיר את אכילת הקרבנות של הכהנים בתקופת המקדש.

בתלמוד, השולחן שאנו אוכלים עליו נמשל למזבח. כמו שכתוב: " רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו" (מסכת חגיגה דף כז/א).

כאשר אנחנו אוכלים לפי כללי הכשרות אנחנו כאילו אוכלים משולחנו של הקב"ה.

הבהמות המותרות משפיעות על האדם ברמת הפרט ומקרבות אותו לשכינה. בנוסף לכך, המאכלים המותרים משפיעים ברמת הכלל ומחזקים את עצמאות עם ישראל מול הגויים.

טהרת הגוף מנצחת את שלטון אדום ומקרבת את בנין בית המקדש השלישי. תפקידנו לבטל את השפעת עולם המערבי על עם ישראל.

התשובה נמצאת בפרשת שמיני, כאשר בתחילת הפרשה בני ישראל חונכים את המשכן ומזמנים את השכינה בעולם הזה.

בהמשך הפרשה הקב"ה מזהיר אותנו לא לאכול בהמות טמאות הפועלים נגד השכנת השכינה בעולם.

בע"ה אנחנו נקפיד על המאכלים המותרים והקב"ה יעזור לנו לנטרל את השפעת החזיר-הנמשל לעולם המערבי, וכך נצליח לבנות את בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל ולעילוי נשמת סבתי שנפטרה בכ"ח ניסן תשס"ז

סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV