הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום שישי, דצמבר 16, 2011

חכ חנוכה: איך לשרוד את הגלות


פרשת ויגש וחנוכה תש"ע גיליון מס' 189
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

איך לשרוד את הגלות?

מדוע הגאולה באה לאחר שעם ישראל נמצא בשיא השפל?
למה חז"ל לא כתבו מגילה לכבוד נס חנוכה?
פרשת ויגש מסמנת את תחילת הגלות של בני ישראל. בני ישראל עדיין לא נחשבים כ-עם, אלא כיחידים. מתוך שבעים הנפש שירדו למצרים יצאו מהם שישים ריבוא.
כמו שכתוב: כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב--כָּל-נֶפֶשׁ, שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם: כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים. (בראשית מו,כו-כז).
ראוי לציין שכדי להתעלות, עם ישראל צריך לרדת לשפל המדרגה. כך היה במצרים כאשר בני ישראל הגיעו לשער מ"ט של טומאה. בנוסף לגלות מארץ ישראל, בני ישראל ספגו את תרבות מצרים ועבדו את האלילים שלהם.
מנקודת שפל הזאת, תוך מספר חודשים עם ישראל היגיע למ"ט שערי קדושה וקיבל את התורה בהר סיני.
תהליך זה של ירידה למדרגה נמוכה ולאחר מכן להשיג מדרגה גבוהה, חוזר על עצמו בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל.
כך היה בימי החשמונאים, כאשר עם ישראל היה נרדף בארצו ולא נתנו לו לקיים את המצוות הבסיסיות ביותר. לאחר מלחמה קשה חסרת סיכוי ומתוך ייאוש, החשמונאים זכו לגרש את היוונים מהארץ, לחדש את המלכות ולבנות מחדש את בית המקדש.
אם מתבוננים בתקופה קרובה לנו, אלפיים שנות גלות הגיעו לסיומן עם השמדת מיליוני יהודים בשואה. שלוש שנים מאוחר יותר זכינו להקים שלטון עצמאי ויהודי בארץ ישראל.

יום שבת, אוקטובר 29, 2011

פרשת שבוע: פרשת נח- תיבת נח היא מעין מקדש

פרשת נח תש"ע גיליון מס' 182
  מאת שמואל בן חמו
  לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
   מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461                                                      
 תיבת נח היא מעין מקדש

ענין בנית תיבת נח, מעורר שאלות רבות:
מדוע הקב"ה הציל את נח ובעלי החיים בעזרת תיבה עשויה מעץ, ולא בדרך נס?
למה הקב"ה נותן מידות מדויקות לגבי גודל התיבה?
מה המשמעות של השימוש בפועל "עשה" כשש פעמים בתחילת הפרשה (פרק ו')?
איך יתכן שכל בעלי החיים נכנסו בתיבה באורך 150 מטר ורוחב של 25 מטר, על שלוש קומות?
למה הקב"ה משתמש בלשון ציווי, כדי להורות לנח לצאת מהתיבה לאחר הסגר של שנה?
נראה לומר שכל השאלות יכולות להתיישב בדרך אחת.
ננסה להוכיח את דברינו מתוך הפסוקים של הפרשה ודברי חז"ל.
התיבה אינה מן הטבע
רבנו בחיי בפירושו על התורה מתייחס למימדים של התיבה. הוא טוען שעל פי הטבע, אפילו חמישים תיבות לא היו יכולות להכיל את כל המינים שהיו שם. אלא הוא אומר, שהתיבה לא הייתה מוגבלת בכלל, גודלה היה אין-סופי.
בדרך נס כל החיות מצאו את מקומם ללא צפיפות.
"אבל היה הענין נס גדול בלי ספק, ומחזיק מעט את המרובה" (רבנו בחיי בראשית ו,טו).
זה מזכיר לנו את הניסים שהתרחשו בבית המקדש, בענין ארון הברית וחצרות המקדש.
בדרך נס, העולים לרגל בבית המקדש עמדו צפופים, אבל בזמן ההשתחוויות, היה מספיק מקום לכולם.
כמו שכתוב במסכת אבות: " עשרה ניסים נעשו בבית המקדש.... עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים." (מסכת אבות ה,ד).
ארון הברית אינו תפס מקום פיזי, בקדש הקדשים ועמד דרך נס. כמו שמובא במסכת מגילה: " וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה תניא נמי הכי ארון שעשה משה...........בנס היה עומד" (מגילה י/ב).
למעשה הנס שקרה בתיבה, קרה אף הוא בבית המקדש.
עשיית התיבה כנגד עשיית המשכן

יום שישי, אוקטובר 28, 2011

פרשת שבוע: נח - מגדל בבל: בית מקדש של טומאה


פרשת נח תשס”ח גיליון מס' 86
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מגדל בבל: בית מקדש של טומאה



למה אנשי דור הפלגה התאספו כאיש אחד כדי לבנות עיר ומגדל
?בבקעת שנער

האם אחדות אומות העולם, חיובית לעם ישראל?

פרשת נח עוסקת בשני סוגים של קלקולים. אנשי דור המבול פגעו ברכוש של שכניהם, לכן החברה לא יכלה להתקיים בצורה תקינה, ואבדו מן העולם במי המבול. לעומת זאת, אנשי דור הפלגה היו מאוחדים ומגובשים ללא מחלוקות ביניהם, במטרה להילחם כביכול בהקב"ה. (עיין רש"י יא,ט).
נתמקד בחטא של דור הפלגה וננסה להבין את משמעותו בזוית שונה, בעזרת הפירושים הנפלאים של ה"אלשיך הקדוש", וה"בית יעקב" על הפרשה. (ראה "תורת משה" על בראשית פרק יא, פסוק ד ; "בית יעקב" על התורה, פרשת נח אות נג).
אומות העולם התאחדו כדי למרוד ב-הקב"ה והנהגתו; כאשר ישראל הינו היחיד, הראוי לשמש כלי לקבלת השכינה בעולם. רבינו משה אלשיך מפרש את דברי הזוהר הקדוש, ואומר שבנין המגדל הוא דוגמא לבנין בית המקדש בירושלים.
יש הבדל תהומי בין בית המקדש שבירושלים ובין בנין העיר והמגדל של אנשי דור הפלגה. המגדל היה אמור לדחות את נוכחות הקב"ה בעולם ח"ו. כאשר בית המקדש מהווה מקום של התחברות בין בורא העולם ובין עם ישראל, להשכנת השכינה בעולם.
למעשה בנין המגדל על ידי אומות העולם,הוא אנטי-תזה מוחלטת של בנין בית המקדש.
ניתן לראות את זה בפסוקים עצמם.
" הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם" (בראשית יא, ז).
עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון, כי מגדל דוד היא ציון כמו שכתוב בשיר השירים: " כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד,ד).
"וימצאו בקעה בארץ שנער" (יא,ב).
מקום המקדש נמצא במקום הגבוה ביותר בארץ ישראל ובעולם. על פי דברי חז"ל ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, ירושלים גבוה מכל ארץ ישראל והר הבית גבוה מכל ירושלים. כך עם ישראל מבטל את דעתו כלפי הקב"ה. אומות העולם בחרו דווקא בבקעת שנער,שהוא המקום הכי נמוך בעולם, בניגוד להר הבית שהינו מקום גבוה.
" הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר " (בראשית יא,ג).
למה התורה מוסרת לנו את המתכון לעשיית לבנים?
בניגוד לבית המקדש, הם נאלצו לעשות בעצמם את הלבנים ולהתאים אותם למגדל. בבית המקדש היה אסור להשתמש בכלי ברזל לחיתוך האבנים, אלא בדרך נס השתמשו בשמיר.
ניתן להמשיך כך עם יתר הפסוקים, ולגלות את הניגוד הקיים בין בניית בית המקדש להשכנת השכינה, ובין בניית המגדל להגברת כוחות הטומאה בעולם.
כל האומות התאספו בבקעת שנער, כדי לאחד את כל כוחות הטומאה שבהן, במקום אחד. יש באחדות הזאת כוח שיכול לעכב את בנין עם ישראל, שכבר החל עם אברהם אבינו, ויגיע לשיא השלמות עם בניית בית המקדש בהר הבית. אנשי דור המבול דאגו רק לעצמם ולרווחתם מבלי להתחשב באחר ובפגיעה בו. אנשי דור הפלגה למדו מהם את חשיבות האחדות, לכן התאספו כאיש אחד בבקעת שנער.
זאת לא הפעם הראשונה שאומות העולם מתאחדות, כדי לנסות לחזק את הטומאה בעולם, ולהחליש את ישראל והשכינה בעולם.
בימים אלה אנחנו עדים לכך. בארה"ב- ממציאת גורדי השחקים, מתארגנת וועידה בינלאומית להשכנת "שלום" בארץ ישראל. אומות העולם רוצות לחלק את עיר הקודש, כדי לנסות להפחית מקדושתה. הם תובעים את מקום המקדש, על מנת לדחוק את הגאולה.
בעזרת ה' יקרה בדיוק ההיפך, והוועידה הזאת תגרום להתעוררות עצומה בעם ישראל. העם יתאושש וישלח לפח ההיסטוריה, את אלה המתיימרים לייצג את האינטרסים של עם ישראל .
עם ישראל אינו מפחד מהמִגדלים (גורדי השחקים), של התרבות המערבית. האחדות של כוחות הקדושה תגבר על האחדות של טומאה, של אומות העולם . בע"ה כל התוכניות יתהפכו לטובה ונבנה בקרוב מאוד את בית המקדש השלשי בב"א.



סרט וידאו על המאמר



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל


יום שבת, אוקטובר 22, 2011

פרשת שבוע: נח - אחרי המבול, המזבח

פרשת נח תשס”ז גיליון מס' 37
מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:
parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס: 02-6246461
אחרי המבול, המזבח !
נח בונה מזבח ומקריב עולות לה', לאחר יציאתו מהתיבה. איך המזבח מסמל תחילת תקופה חדשה לאנושות, תקופה של התחדשות ואור לעולם

יום שבת, אוקטובר 08, 2011

חג סוכות: סוכה היא דוגמת בית המקדש


סוכות תשס”ז גיליון מס' 34

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:
parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסה
http://otzma1.com/joomla/images/stories/sukkot5767.pdf
סוכה היא דוגמת בית המקדש

אנחנו יושבים בסוכה, זכר לסוכות שבנו אבותינו במדבר כמו שנאמר:"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹקיכֶם " (ויקרא כג,מג).
על פי חז"ל, הסוכה מבטאה את השאיפה וההכנה לקראת הקדושה, כאשר הקב"ה בנה לעצמו סוכה בזמן בריאת העולם, במקום המקדש. הסוכה היא דירת ארעי הממחישה את חוסר השלמות הזמנית. השלמות תושג בהמשך, לאחר בניית בית המקדש על ידי בני ישראל.
"אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יז) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם שם אדם צדיק מתרעם ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה *סוכה* והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים עו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי"(מדרש רבה בראשית נו ,י)
עבודת הקורבנות ובניין בית המקדש גורמים לשלמות הקדושה, כאשר בהעדרם הקדושה חסרה. הר הבית ממשיך את השכינה על האדם שבא לשם, גם לאחר שהוא הלך הקדושה עדיין דבוקה בו. לכן אנחנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. (בית גנזי אמור דף תשנז-ח). גם היום מאות יהודים עולים להר הבית בחול המועד כדי לחוש את השכינה.
ישנו קשר ברור בין הסוכה ובין בית המקדש

יום שישי, אוקטובר 07, 2011

חג סוכות: הלולב הוא זכר למקדש


חג סוכות תש"ע גיליון מס' 180
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

הלולב הוא זכר למקדש

למה בהקשר מצוות ארבעת המינים התלמוד מזכיר את מצוות דרישת ציון וזכר למקדש?
למה התכוון רבי יוחנן בן זכאי בתקנותיו לזכר המקדש בכלל, ובפרט בעניין נטילת הלולב במשך שבעה ימים?

השנה אין אנחנו נוטלים את ארבעת המינים ביום הראשון של החג. על פי התורה אנחנו מצווים ליטול את ארבעת המינים רק ביום הראשון של סוכות. חז"ל ביטלו את המצווה מחשש של חילול שבת. חז"ל חששו שמישהו ילך ללמוד את הנענועים אצל בקי, ויטלטל את הלולב בשבת, ארבע אמות ברשות הרבים (מסכת סוכה דף מב ע/ב).
בבית המקדש היו נוטלים את הלולב כל ימי החג, כולל שבת.
למעשה אנחנו נוטלים את הלולב שבעה ימים, בגלל התקנה של רבי יוחנן בן זכאי.
כמו שכתוב במסכת סוכה: " בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש" (מסכת סוכה פרק ג משנה י).
רבי יוחנן בן זכאי התקין מספר תקנות כדי להעלות את ירושלים בראשנו ושנזכור את בית המקדש לאחר החורבן ובמשך הגלות.
התקנות מפורטות בסוף מסכת ראש השנה ( פרק ד משניות א' עד ד').
התלמוד בבלי שואל על מה מסתמך רבי יוחנן בן זכאי כדי לחדש הלכות, זכר לבית המקדש.
כך מכתוב בתלמוד: "מנא לן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיהו ל,יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ, נְאֻם-יְהוָה: כִּי נִדָּחָה, קָרְאוּ לָךְ--צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:" (מסכת סוכה מא ע/א).
התלמוד משיב ומביא פסוק מפורש מספר ירמיה, המתאר מציאות עגומה שישראל אינו דורש את ציון- בנין בית המקדש.
למעשה המקור למצוות דרישת ציון נמצא במסכת סוכה בעניין נטילת הלולב. במקומות בודדים ניתן למצוא בתלמוד או במשנה את הביטוי: "זכר למקדש". (יומא יט ע/ב מנחות סו ע/א , פסחים קטו ע/א ).
למה חז"ל בחרו במסכת סוכה ובמצוות נטילת לולב בפרט, כדי ללמד אותנו לעשות מעשה למען זיכרון המקדש?
נראה לומר, שניתן לחבר את מצוות ארבעת המינים למהות בית המקדש בזכות מאפיינים משותפים: אחדות כל חלקי העם, התבטלות האדם כלפי הקב"ה וקבלת עול מלכות שמים.

יום שלישי, אוקטובר 04, 2011

חג סוכות: הסוכה היא מקום שכינה


סוכות תשס”ח גיליון מס' 84
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
הסוכה היא מקום שכינה
? למה הקב"ה מצווה אותנו לצאת מבתינו, כאשר המזג אוויר לא מתאים לכך האם הסוכה משמשת כעין בית מקדש
מטרת חג הסוכות, היא להכניס את ישראל תחת כנפי השכינה, תחת ההשגחה האלוקית. אחרי ראש השנה ויום כיפור, אנחנו מוכנים לשמוח עם הקב"ה. ה"משך חכמה" בפירושו על התורה מסביר את מהות חג הסוכות והניגוד שבו. בתקופת האסיף האדם נמצא בשדהו, ומצפה לחזור לביתו לאחר סיום כל עבודות השדה. נגד רצון האדם, הקב"ה מצווה אותו לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת ארעי- בסוכה.
מצוות בניית הסוכה באה נגד טבע האדם. הניגוד גורם לכך, שמצוות סוכה מאופיינת בקדושה מיוחדת. אם היינו בונים סוכה בחודש ניסן, היה מקום לומר, שאנחנו מנצלים את מזג אוויר הנעים שבאביב כדי לצאת מבתינו. לכן התורה מכנה את חג סוכות, חג לה'; המילים "חג לה'", חוזרות שלוש פעמים בפרשת אמור, כמו שכתוב: " ... חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַידוָד ... " ... " בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג ידוָד, שִׁבְעַת יָמִים.." " וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַידוָד, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: " (ויקרא כג, פסוקים לד,לט,מא).
שם שמים חל על הסוכה והיא מתקדשת, כמו קרבן חגיגה

יום ראשון, אוקטובר 02, 2011

ראש השנה: איך נשיג שלום בעולם

ראש השנה תשע"ב גיליון מס' 215   

  מאת שמואל בן חמו

  לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

 

   מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461                                                      

 איך נשיג שלום בעולם? 
איך לזכור את בריאת העולם בראש השנה?  
למה הר הבית הוא המפתח לשלום העולם ?
בא' תשרי התרחשו אירועים חשובים לעם ישראל. אברהם אבינו עקד את יצחק אבינו בהר המוריה. ברגע האחרון, הקב"ה מנע מאברהם אבינו את שחיטת בנו. יצחק אבינו היה מוכן להקריב את עצמו כדי לקיים את רצון ה'.
כאשר אנחנו מתבוננים במעשיהם של אבותינו הקדושים, עלינו להבין שהם פועלים למען כלל ישראל ולא כאנשים פרטיים. כל מעשיהם נעשים כדי לחנך ולהשפיע על הדורות הבאים אחריהם.
למעשה יצחק אבינו היה מוכן להקריב את עצמו כדי לזכות אותנו ביום הדין.
הרב משה חרל"פ בספרו מעייני הישועה כתב, שלקראת ביאת המשיח עם ישראל יקריב את עצמו באופן ממשי. בניגוד למה שקרה ליצחק אבינו, שהעקידה לא יצאה לפועל.
"...ולפיכך נקראו אבות, שכל חייהם היו רק חיים של אבהות, וקבלת מסירות נפשו של יצחק היתה מסירות נפשה של כל האומה, ובעקבתא דמשיחא יוצא הנסיון הזה בפועל לכלל כולו.."    ( רב חרל"פ, מעייני הישועה פרק נד, דף רה).
נראה לומר, שהרב חרל"פ מכוון למה שקורה לנו מתחילת המאה העשרים ועד היום. בתקופת השואה הגרמנים הצליחו להשמיד חלקים גדולים של עם ישראל. מזמן הקמת מדינת ישראל ועד היום, אנחנו חיים תחת איום מתמיד של נפילת טילים או פיגועי טרור. כאשר ישראל נלחמת נגד אויביה וחייליה נופלים על קידוש ה', גם כאן עקידת יצחק יוצאת לפועל.
השופר שאנו תוקעים בראש השנה, בא להזכיר להקב"ה שעם ישראל מוכן למסור את נפשו, בדיוק כמו יצחק אבינו.
המסירות נפש והתבטלות האדם כלפי הקב"ה נמצאים במרכז התפילות של ראש השנה.

יום שישי, ספטמבר 30, 2011

חג סוכות: כך נביא מיליוני יהודים לארץ


חג סוכות תשס"ט גיליון מס' 134
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים :
www.OTZMA1.BLOGSPOT.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

כך נביא מיליוני יהודים לארץ
איך מצוות ארבעת המינים מקרבת את הגאולה?
האם בנין בית המקדש, הינו תנאי לקיבוץ הגלויות?

חג סוכות מבטא את השמחה של עם ישראל, לאחר הימים הנוראים. הקב"ה מחל על עוונותינו, לכן תקופה חדשה מתחילה.
אחת המצוות של החג, היא קניית ארבעת המינים. המדרש רבה מקשר בין הלולב לבין שלבי הגאולה.
בזכות קיום מצוות ארבעת המינים: הקב"ה מתגלה אלינו, משמיד את עמלק, מזרז את בנין בית המקדש ושולח את מלך המשיח.
" ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, דכתיב ביה (בראשית כה): ויצא הראשון. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא): ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. (מדרש רבה ויקרא ל,א).
מדרש זה מתאר את שלבי הגאולה שיתממשו בזכות ארבעת המינים.
בעל ה"שם משמואל" מדייק מתוך סדר ההבטחות המופיעות במדרש, שבנין בית המקדש יקדים את ביאת המשיח.

יום ראשון, ספטמבר 25, 2011

ראש השנה : שופר וקידוש החודש- סמלים לעצמאות עם ישראל


ראש השנה תשס”ז גיליון מס' 32
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:
parashathamikdash@gmail.com
גירסא מוכנה להדפסה
http://otzma1.com/joomla/images/stories/roshhashana5767.pdf
שופר וקידוש החודש- סמלים לעצמאות עם ישראל
ראש השנה בבית המקדש אינו מתאפיין במצוות רבות וייחודיות. המצווה המשמעותית ביותר היא תקיעת שופר בשבת, שלא נאמרה בצורה מפורשת בתורה אלא דרך רמז. המצווה הנוספת היא מצוות קידוש החודש, המוטלת על הבית דין הגדול- הסנהדרין.
במסכת ראש השנה ,רב ששת אומר-על פי דעת ר' אלעזר במשנה, שמותר לתקוע בשבת מול בית דין המקדש את החודש.
"מתיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע" (ראש השנה ל' ע"א).
יוצא מכאן, שיש קשר בין תקיעת השופר וקידוש החודש.
מצוות אלו מהווים סמלים מובהקים של עצמאות וחירות של עם ישראל ביחס לאומות העולם.
השופר מסמל את החירות בשני אופנים. הראשון- מודיע על שחרור העבדים וגאולת הקרקעות שבשנת היובל, השני- מבנה השופר שבמקדש וציפויו בזהב, בא להזכיר לנו את תכלית הבריאה.
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: (ויקרא, כ"ה, ט-י).
תרועת השופר היא סמל לשילוח עבדים, לכן אנחנו תוקעים בו, ביום כיפור של שנת היובל.
לפי חז"ל בני ישראל הפסיקו לעבוד במצרים מראש השנה-כחצי שנה לפני שחרורם.
מכאן שורש המצווה לתקוע בשופר בראש השנה, זכר להפסקת העבדות שבמצרים.

יום שני, ספטמבר 19, 2011

פרשת שבוע: כי תבוא ישראל הם הביכורים של העולם


פרשת כי תבא תש"ע גיליון מס' 202
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
ישראל הם הביכורים של העולם

מדוע מצוות הביכורים מובאת בסמיכות לכניסה לארץ?
מה משותף למצוות הבאת הביכורים ועם ישראל ?
הפרשה מתחילה במצוות הבאת ראשית פרי האדמה- הביכורים, לבית המקדש. שני הפסוקים הראשוניים של הפרשה מתארים שלבים שונים בהיסטוריה של עם ישראל. הפסוק הראשון מתאר את כניסת עם ישראל לארץ, ויישובה. כמו שכתוב: וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. (דברים כו,א).
הפסוק הסמוך מצווה אותנו להביא את הביכורים לבית המקדש. כמו שכתוב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (דברים כו,ב).
נראה לומר שסמיכות הפסוקים באה ללמד אותנו על חשיבות מצוות הבאת הביכורים לבית המקדש, מיד לאחר כיבוש ארץ ישראל.
חז"ל מדגישים את חשיבות מצוות הקרבת הביכורים ומפרשים שמשה רבנו התקין שלוש תפילות ביום כנגד מצוות הביכורים שעתידה להתבטל לאחר חורבן בית המקדש.
כמו שכתוב: " אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות. שכך כתיב, תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תה' קמא ב)." (מדרש תנחומא כי תבא סימן א).

יום שבת, ספטמבר 17, 2011

פרשת שבוע: כי תבא המחשבה מביאה לידי מעשה

חפירות המחללות את הר הבית בימים אלה
פרשת כי תבא תשס”ז גיליון מס' 80
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
המחשבה מביאה לידי מעשה
?למה בית המקדש נקרא על שם דוד המלך ולא על שם שלמה המלך
?האם בניית בית המקדש מעכבת את ירושת הארץ

הפרשה פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש, ומפרטת את נוסח התפילה הנאמרת בזמן הנפתם לפני המזבח. התפילה מתחילה בפסוק הזה: " ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" (דברים כו,ה).
תרגום אנקלוס מייחס את המילים - "ארמי אבד אבי" ללבן הארמי, שביקש לאבד את עם ישראל בשלמותו, ללא יוצא מן הכלל. בפועל לבן לא הצליח להזיק ליעקב אבינו ומשפחתו, ובכל זאת התורה מתייחסת אליו כאילו ביצע את העבירה.
זה ההבדל בין הגוי ובין ישראל. חז"ל למדו מהפסוק הזה, שאם גוי מתכוון לבצע עבירה, אז הקב"ה מחשב לו כאילו עשה אותה. לעומת זאת, ישראל שמתכוון לעשות עבירה, הקב"ה אינו מחשיב אותה כל עוד הוא לא ביצע אותה. זהו חסד גדול שהקב"ה עושה לעם ישראל.
רבנו בחיי מביא את הצד הנגדי, כאשר ישראל מתכוון לקיים מצווה ואינו מצליח לבצע אותה. הקב"ה ברוב טובו, מחשיב לישראל את המצווה כאילו ביצע אותה. רבנו בחיי מביא את מדרש תהילים על פרק ל' "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד " (תהילים ל,א).
דוד המלך חשב לאורך כל חייו לבנות את בית המקדש. בסופו של דבר, בנו שלמה המלך זכה לבנות את בית המקדש. למרות זאת התורה מכנה את בית המקדש על שם דוד המלך. יוצא מכאן שהרצון העז לקיים את דבר ה', לפעמים חזק יותר מהמעשה.
חז"ל הביאו דווקא את הפסוק המתאר את חנוכת בית המקדש, כדי ללמד אותנו על המעלה, של מחשבה של מצווה הנחשבת כאילו קיים אותה.
נראה לומר שעלינו ללמוד מכאן, איך להתנהג בנוגע לבניין בית המקדש.
המחשבה על בניין בית לה' תביא אותנו לידי מעשה

יום חמישי, ספטמבר 15, 2011

פרשת שבוע: כי תבא הביכורים שומרים על שלמות הארץ



פרשת כי תבוא תשס”ו גיליון מס' 30

מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:
parashathamikdash@gmail.com
גירסא להדפסה בפורמט PDF
http://otzma1.com/joomla/images/stories/kitavo5766.pdfהביכורים שומרים על שלמות הארץ
הבאת הביכורים לבית המקדש היא אחת המצוות הראשונות שעלינו לקיים בסמוך לכיבוש הארץ. לכן עניין ביאה לארץ נסמך למצוות הביכורים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כו, א-ב).
מצוות הביכורים כל כך חשובה שמשה רבנו על פי דברי חז"ל, התקין שלוש תפילות ביום.
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות." (מדרש תנחומא כי תבא פרק א)
מה גרם למשה רבנו לחשוש מפני ביטול הבאת הביכורים למקדש, יותר ממצוות אחרות שאף הן התבטלו בעקבות חורבן בית המקדש ?


יום שני, ספטמבר 12, 2011

פרשת שבוע: כי תבא התפילות מכוונות לבנין המקדש


פרשת כי תבא תשס”ח גיליון מס' 131
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים :
www.OTZMA1.BLOGSPOT.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

התפילות מכוונות לבנין המקדש
על מה עלינו לכוון בזמן התפילה?
האם אנחנו משתדלים בעזרת התפילה, לקרב את חידוש עבודת הקרבנות?


פרשת כי-תבא, פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. הביכורים מורכבים משבעת המינים, הגדלים בארץ ישראל.
קרבן הביכורים מסמל את הכרת הטוב של ישראל כלפי הקב"ה. אנחנו מקריבים את ראשית פרי האדמה, שגדלו בארץ ישראל.
עם ישראל נקרא "ראשית", ביחס לאומות העולם. ארץ ישראל אף היא "ראשית" מבין כל הארצות. לכן זהו דבר טבעי, שכל ה"ראשית"-ים נפגשים במקום אחד-בהר הבית, שממנו הבריאה החלה.
הרמב"ם מתאר את תהליך הבאת הביכורים לבית המקדש, כחגיגה שלמה, שהתחילה ממקום המגורים של בעל הקרבן. (עיין רמב"ם הלכות ביכורים פרק ד)
קרבן הביכורים מורכב ממספר פעולות הכרחיות. אחת הפעולות היא אמירת פסוקים מהתורה, כאשר האדם עומד בעזרת ישראל, ליד המזבח.
כמו שכתוב: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט...... (דברים כו,ה).


יום ראשון, אוגוסט 21, 2011

פרשת השבוע: פרשת ראה הר המוריה מביא שלום לעולם


פרשת ראה תשס”ח גיליון מס' 128
פרשת ראה

מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

הר המוריה מביא שלום לעולם
למה הר המוריה אינו מוזכר בפרשה, אלא דרך רמז?
למה אומות העולם רוצות לשלוט על ירושלים?

פרשת ראה עוסקת במצוות רבות, ובמגוון רחב של תחומים: איסור הקרבת קרבן מחוץ לבית המקדש, השמדת העבודה זרה של הגויים הגרים בארץ ישראל, מעשר שני, קדושת בכור בהמה, דיני שחיטת הבהמה לפני אכילתה, עלייה לרגל שלוש פעמים בשנה ועוד....
דבר אחד משותף למצוות אלה. המצוות המובאות בפרשה, קשורות להר הבית ועבודת בית המקדש.
למעשה, ענין בית המקדש נמצא במרכז פרשת ראה, אבל בצורה סמויה.

יום שבת, אוגוסט 20, 2011

פרשת השבוע: פרשת ראה- איך לראות את השכינה?

פרשת ראה תשס”ז גיליון מס' 77
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
?איך לראות את השכינה
?למה האבות לא ידעו על מיקום הר הבית
?איך בניין בית המקדש תורם לגילוי השכינה בעולם

עם ישראל שונה בתכלית מעובדי עבודה זרה. עובדי כוכבים מחפשים מקום גבוה בהרים עם עץ רענן כדי לעבוד את אליליהם. האלילים אינם מכבדים את המקום, אלא המקום מכבד אותם. לכן עלינו לאבד את כל המקומות שנעשו בהם עבודה זרה, כמו שכתוב: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים" (דברים יב,ב).
בניגוד לגויים אנחנו לא בחרנו את המקום שבו עובדים את ה'. הקב"ה בעצמו בחר את המקום כמו שכתוב: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם..." (דברים יב,ה).
מקום המקדש הוא מקום קדוש, כי הקב"ה בחר לשכון בו.
לכן כשעולים להר הבית אנחנו משתוקקים לגליוי השכינה ולא לבניין של אבנים.

כמו שכתוב "... לשכנו תדרשו ובאת שמה " (דברים יב,ה).
ה"כלי יקר" ממשיך ומביא את שאלת חז"ל המפורסמת בנוגע למיקום המדויק של הר הבית.
למה הקב"ה לא גילה את מקום המקדש לאבות או לנביאים? ולמה הוא חיכה למועד בניין בית המקדש והמזבח, כדי לגלות לדוד המלך את הסוד?


יום רביעי, אוגוסט 17, 2011

יום ראשון, יולי 17, 2011

פרשת שבוע: מטות להוריד את המחיצות המיותרות


פרשת מטות תשס”ח גיליון מס' 124
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

להוריד את המחיצות המיותרות
למה התורה אינה רואה בעין יפה את עניין הנדרים והשבועות?
האם יש מקום לבטל את האבל על חורבן בית הקדש?

פרשת מטות פותחת בענייני הנדרים והשבועות.
כאשר האדם מתחייב בקול, לעשות פעולה כלשהי או להיפך, אוסר על עצמו שימוש בחפץ, עליו לקיים את דיבורו. למוצא פי האדם יש כוח רב.
כמו שכתוב: אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַ-ה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. (במדבר ל,ג)
חז"ל אינם רואים בעין טובה, את מי שנודר נדרים או נשבע בשם ה', ללא צורך אמיתי.
ברוך ה', יש לנו תרי"ג מצוות. כאשר האדם נודר נדר, הוא מוסיף על עצמו מצוות נוספות. האדם כביכול, טוען נגד הקב"ה שאין מספיק מצוות בתורה.
התלמוד משווה את הנודר למי שבונה במה (בונה מזבח מחוץ להר הבית) בזמן איסור הבמות.
" דתניא ר' נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן " (נדרים כב/א). רבנו ניסים מפרש את דבריו החמורים של רבי נתן. הוא מסביר את חומרת הנדר בעזרת הקרבנות.
הקב"ה הורה לנו להביא קרבנות בבית המקדש בלבד, ואסר עלינו להוסיף מקומות חדשים להקרבת קרבנות. כאשר האדם נודר נדר לה', אז הוא אוסר על עצמו דבר שהוא מותר על פי התורה. לכאורה זה דבר חיובי, כאשר אדם רוצה לקיים מצוות רבות ככל האפשר. גם בניית במה מחוץ לירושלים, והקרבת קרבן להקב"ה הם דברים רצויים, לכאורה. לכן התלמוד הדגיש שזה דבר לא רצוי לפני הקב"ה. כמו שאסור לבנות במות מחוץ למקום המקדש, אז כדאי להימנע מלנדור נדרים.
יוצא מכאן, שיש קשר בין הנדר ובין הקרבן.
אמירת הנדר צריכה לכלול מילים מסוימות המעידות על כוונת הנודר. למשל אם הנודר אומר: "החפץ הזה כקרבן", הנדר תופס. (עיין מסכת נדרים י/א במשנה).
בדרך כלל הנדרים הם כלפי הקב"ה ובית המקדש.
הקרבן מסמל את הקדושה שבאה מכוח האדם, כאשר הוא מקדיש את רכושו להקב"ה. יש מקום לחשוב שטוב להוסיף גדרות כדי לא להיכשל במצוות עצמן. התורה אומרת לנו בצורה מפורשת, שאין להוסיף איסורים מיותרים על תרי"ג המצוות.
הנדר והשבועה משמשים כאמצעים כדי להתקרב להקב"ה.
הנדר פועל על חפץ ויכול לאסור אותו כלפי העולם. למשל, המקדיש לה' כיכר לחם, מייד לאחר מכן כיכר הלחם נאסר על כולם.
לעומת זאת השבועה משפיעה על האדם עצמו. למשל אם אדם נשבע בשם ה' לעשות מעשה. החיוב חל על הנשבע בלבד, על האדם.
נראה לומר שהשבועה והנדר הם שני דרכים להתחבר להקב"ה.
הנדר-המשפיע על חפץ, דומה לתהליך הקרבת הקרבנות או בנין בית המקדש. האדם מקדיש את רכושו החומרי, להקב"ה כדי שהחפץ יעלה בדרגת הקדושה ויזדכך.
השבועה באה כנגד השכנת השכינה בעולם הזה. כאשר האדם נשבע בשם ה', הוא מנסה לערב את הקב"ה בפעולותיו ובמחשבותיו. הנשבע רוצה לחזק את דבריו ולתת להם יותר תוקף, בעזרת שם ה'. תהליך זה דומה להשכבת השכינה על בנין אבנים, בעולם הזה.
אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים, המזכירה לנו את חורבן בית המקדש.
הרבה יהודים טובים מחמירים ומדקדקים בדיני האבלות השייכים לתקופה הזאת, ושוכחים את העיקר. עלינו לזכור את שורש המצווה ולא את המחיצות שחז"ל הוסיפו במהלך הדורות, כדי שנזכור לתמיד את ענייני המקדש.

העיקר הוא לזכור את החורבן כדי לעשות ולבנות את בית המקדש כאשר הדבר מתאפשר.
ה"בית יעקב" על התורה מסביר שהנדר בא להוסיף גדר ומשמרת על המצוות. אם מוסיפים יותר מדי גדרות, שוכחים את המצווה המקורית. זו הסיבה שהתורה אינה רואה בעין יפה את ענייני הנדרים. (עיין בית יעקב דף מט). לכן פרשת מטות חלה בימי בין המצרים-בין י"ז בתמוז ובין ט' באב.
הרבנים האוסרים לעלות להר הבית, מרחיקים את תלמידיהם מהתעסקות בדיני בית המקדש.
יותר קל לאסור דבר מאשר להתיר אותו. אבל עלינו מוטלת אחריות של אלפיים שנות גלות. מה שלא זכו אבותינו לראות, אנחנו זכינו ב"ה. ארץ ישראל מיושבת, ירושלים והר הבית נמצאים בשליטת עם ישראל. לכן עלינו לנצל את שלושת השבועות של אבל, להתבוננות בעניין חידוש עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש.
נלמד מפרשת השבוע, לבטל את האיסורים והמחיצות המרחיקים אותנו ממצוות בנין בית המקדש.
נחזור לשורש המצווה של זיכרון חורבן בית המקדש. זיכרון החורבן מהווה הכנה מעשית לבנין בית המקדש השלישי.
אין לנו עניין להנציח את החורבן לשמו, אלא למען חידוש עבודת הקרבנות בהר המוריה וחיבור לשכינה.

יום שישי, יולי 15, 2011

יום שני, יולי 11, 2011

פרשת שבוע: פינחס פועל לבדו לטובת הכלל



פרשת בלק תשס”ח גיליון מס' 122
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

פינחס פועל לבדו לטובת הכלל
מה עשה פינחס כדי לזכות בכהונה?
מה עלינו ללמוד מפינחס כדי לזרז את בנן בית המקדש השלישי?

בסוף פרשת בלק אנחנו מוצאים את מעשה הקנאה של פינחס, שהציל את עם ישראל מהמגיפה.
בני ישראל התחילו לזנות עם בנות מדיון. אחד מראשי שבט שמעון מתגרה במשה רבנו ורוצה להתחתן עם מדינית, בת מלך. משה אינו מצליח להשיב לו על פי דבר ה'. העם רואה זאת ומרגיש חוסר אונים. בני ישראל מתחילים לבכות מול האוהל מועד.
רבנו בחיי מסביר למה בני ישראל בכו כאשר נתעלמה הלכה ממשה רבנו. בני ישראל הרגישו שהמנהיגות של משה רבנו מסתיימת. עם ישראל נירגע, כאשר בא פינחס ופעל לפי הלכה שלמד בעבר ממשה רבנו. (עיין רבנו בחיי במדבר כה,ו).
פינחס עושה מעשה נועז ומסוכן. הוא הורג יהודי מתוך קנאות להקב"ה. בעצם, פינחס מוסר את נפשו להקב"ה כאשר הוא נכנס למחנה שמעון והורג את זמרי בן סלוא ממשפחת נשיא השבט.
רבי יונתן בן עוזיאל דורש שלפינחס קרו שתים עשרה ניסים בזמן הריגת זוג החוטאים.
אחד הניסים הוא שאנשי שבט שמעון לא הרגו את פינחס.
אנחנו רואים שפינחס פעל לבדו על דעת עצמו. ובכל זאת, הוא הציל את עם ישראל ממגיפה קשה.
נראה לומר שכאשר אדם פועל בהחלטיות, לשם שמים ללא שום שיקול זר או אינטרס אישי, הקב"ה מצליח את דרכו. יותר מכך, אדם זה אינו מייצג את עצמו בלבד אלא את כל כלל ישראל.




יום שבת, יולי 09, 2011

פרשת שבוע: פרשת פינחס - קרבן התמיד כמבחן מנהיגות

פרשת פינחס תשס”ח גיליון מס' 123
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

קרבן התמיד כמבחן מנהיגות
למה נסמכה פרשת הקרבת קרבן התמיד למינוי יהושע בן נון, במקום משה רבנו?
איך לאחד את העם בימינו ולזכות במנהיג ראוי?

בפרשת פינחס, משה רבנו מבין שהגזרה לא בטלה. הוא לא יורשה להיכנס לארץ ישראל. לכן הדאגה הראשונה שלו היא למנות מחליף ראוי שינהיג במקומו, את בני ישראל לקראת הכניסה לארץ. משה פונה להקב"ה בצורה שונה מהרגיל ודורש בתוקף מהקב"ה למלא את בקשתו, כמו שכתוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה', אֱלֹקי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. (במדבר כז, טו-טז)
לאחר שהקב"ה נענה לבקשת משה רבנו במינוי יורשו, הקב"ה מצווה את עם ישראל להקריב את קרבן התמיד: כבש אחד בבוקר וכבש אחד בצהריים.
כידוע, סמיכות פרשיות בתורה, באה להעביר מסר. רש"י מביא את דברי ה"ספרי" הנותן טעם על הקשר הקיים בין מינוי יהושע ובין קרבן התמיד.
" .. אמר לו הקב"ה עד שאתה מצווה על בני, צוה את בני ישראל עלי "(רש"י כח,ב)
משה רבנו פוקד על הקב"ה, כביכול למנות יורש. הקב"ה עונה למשה רבנו, בציווי אחר- קרבנות התמיד. במילים אחרות, הקב"ה עונה למשה כך: אם אתה דואג לעם ישראל, פעל כדי שיקריבו את קרבן התמיד. מינוי מחליף הוא דבר שולי ביחס לעניין הקרבנות.
נראה לומר שמינוי יהושע במקום משה רבנו, פחות חשוב מהקרבת קרבן התמיד. הקב"ה רומז למשה רבנו ולעם ישראל עבור הדורות הבאים, שהקרבת הקרבנות התמיד הוא דבר חיוני לעם ישראל, לפני מינוי המנהיג.
תפקיד המנהיג לאחד את עם ישראל כדי למלא את רצון ה'. המנהיג צריך להתחשב בדעות השונות ולפעמים המנוגדות, של כל אחד מישראל.

יום שישי, יולי 08, 2011

פרשת שבוע פרשת פינחס. פינחס: מנהיג של מעשים.


פרשת פינחס תש"ע גיליון מס' 199
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לקריאת מאמרים נוספים :
http://otzma1.blogspot.com/
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
פינחס: מנהיג של מעשים
מדוע פינחס קיבל את הכהונה לאחר שהוא הרג את החוטאים?
איזו מנהיגות נדרשת בארץ ישראל לעומת הגלות?

אחרי ארבעים שנה של נדודים במדבר, התורה מציגה בפנינו מנהיג מסוג חדש. מנהיג שעושה מעשה, והורג נשיא שבט שמעון יחד עם פרוצה של בית המלוכה המדינית.
התורה רוצה להעביר מסר לעם ישראל, לקראת הכניסה לארץ. המנהיגות של משה רבנו מסתיימת, ועכשיו עם ישראל צריך לפעול בצורה שונה.
במדבר, בני ישראל חיו במעין חממה תחת השגחת ה' מתמדת. בני ישראל לא עבדו את האדמה כדי לאכול, הם לא בנו בתים של קבע וגם לא חפרו בורות כדי לשתות מים.
לאחר הכניסה לארץ ישראל, המציאות תשתנה, לכן הנהגת העם צריכה גם היא להשתנות.
בעל ה"שפת אמת" מגדיר את המנהיגות של משה רבנו, מלמעלה למטה. משה רבנו הוריד את רצון ה' מן השמים אל העולם הזה. זאת הבחינה של "נשמע", כאשר בני ישראל ענו פה אחד במעמד הר סיני: וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז), בזמן קבלת התורה.
בארץ ישראל-מקום הטבעי של ישראל, החיבור להקב"ה מתחיל מלמטה על ידי עשיית המצוות ועולה אל ה'.
כמו שראינו בפרשת בלק בשבוע שעבר (הוסף לינק כאן), המצוות המעשיות של: הקרבת קרבנות, מצוות התלויות בארץ, כיבוש הארץ וכו' ..., דוחות את החומר וגורמות להשכנת השכינה בעולם.
זאת הבחינה של "נעשה", כאשר לאחר הכניסה לארץ ישראל מתחילה תקופה חדשה. המעשה של האדם גורם להשכנת השכינה בעולם.


פרשת שבוע: פרשת פינחס - מה משה רומז ליהושע

פרשת פנחס תשס”ז גיליון מס' 72
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מה משה רומז ליהושע ?

מה רומז משה רבנו ליהושע בשעת העברת השלטון?
למה סמוך לחילופי מנהיגים מוזכרת פרשת הקרבנות?

פרשת פנחס עוסקת בעיקר במעשה גבורה של פנחס. לאחר מכן, התורה מתארת לנו את טקס העברת השלטון ממשה רבנו ליהושע בן נון. בהמשך, התורה מתארת את מצוות קרבנות התמיד והמוספים. חז"ל שואלים, למה פרשת הקרבנות נסמכה לפרשת מינוי יהושע? ולמה היא נאמרה דווקא, לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל?
חלק מהמפרשים אומרים שלקראת הכניסה לארץ, על עם ישראל להתחזק בעבודת הקרבנות מסיבות שונות.
האור החיים הקדוש (שיום פטירתו היה השבוע) כותב שבני ישראל היו יכולים להבין, שלאחר כניסה לארץ אין להקריב קרבנות. לכן משה רבנו חזר על פרשת הקרבנות מיד לאחר מינוי יהושע כדי למנוע כל אי הבנה: " לשעבר היו המסעות נוהגים והתמידין נוהגים, פסקו המסעות פסקו התמידין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם שיהיו נוהגין תמידים" (במדבר כח,ב).
הרמב"ן מפרש שבמדבר לא הקריבו מוספים ולא נסכים. אבל בכניסתם לארץ הם מתחייבים בהקרבתם.
"כי במדבר לא הקריבו המוספים ... וכן לא נתחייבו בנסכים במדבר... ועכשיו חייב באי הארץ לעשות שם הכל, התמידין והמוספין ומנחתם ונסכיהם" (רמב"ן כח,ב).
החזקוני ובעל הטורים מפרשים, שגם בשעת מלחמה או בטומאה, אין לבטל את עבודת התמיד. כך אנחנו למדים מיהושע, כאשר מלאך בא להוכיח אותו על שביטל את קרבן התמיד בזמן המצור על יריחו. (עיין חזקוני (כח,ב) ובעל הטורים (כז,כג) ומגילה ג/א).
נראה לומר שבני ישראל לאחר כניסתם לארץ ישראל, מוציאים לפועל את הטבע שלהם. כלומר בגלות מצרים ובמהלך ארבעים שנות נדודים במדבר, בני ישראל היו רחוקים ממימוש הטבע הפנימי שלהם.
לקראת הכניסה לארץ ישראל משה רבנו מזכיר ליהושע ולעם ישראל שהקרבנות מהווים חלק בלתי נפרד של טבע עם ישראל.
רק בארץ ישראל, ניתן יהיה להשיג את דרגת השלמות כאשר עבודת הקרבנות ומינוי מנהיג ראוי מהווים תנאים הכרחיים.
לכן בכניסתם לארץ, בני ישראל נצטוו לקיים שלוש מצוות: מינוי מלך, מחיית עמלק ובניית בית הבחירה (עיין סנהדרין דף כ/ב).
יהושע נמנה במקום משה רבנו, כאשר המלחמות לכיבוש הארץ והשמדת שבעת העמים החלו. המשכן משמש במקום בית המקדש באופן ארעי, לכן משה רבנו מחזק את יהושע ועם ישראל בעניין הקרבנות, בסמוך למינוי מנהיג חדש.
נראה להוסיף בנוגע לסמיכות פרשת מינוי יהושע לפרשת הקרבנות.
משה רבנו מזכיר ליהושע את עבודת הקרבנות בסמוך למינויו כדי להדגיש את אחריותו האישית, כמנהיג עם ישראל. מנהיג ראוי, אחראי להמשך עבודת הקרבנות וחייב לדאוג לבניין בית המקדש לפני כל דבר אחר.
בראש סדר העדיפויות של המלך/המנהיג, חייבת להופיע את עבודת הקרבנות. כך נהג משה רבנו כשבנה את המשכן ודאג לתפקודו היום יומי. זה המסר שמשנ רבנו רומז ליהושע.
בעל "אור החיים" מדגיש זאת בצורה נפלאה בפירושו על ספר ויקרא. " ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:" ( ויקרא כה,כה).
אחרי מאה ועשרים שנה ,הקב"ה ידרוש הסברים מגדולי ישראל על דחיית בניית בית המקדש ועבודת הקרבנות.
כאשר עם ישראל חוזר לארצו, הוא מחויב במצוות רבות הקשורות לקדושת הארץ ועבודת המקדש. זה מה שאמרו הרמב"ן ואור החיים על סמיכות הפרשיות.
רק בארץ ישראל, עם ישראל יכול לחיות חיים נורמאליים. הקב"ה ברא אותנו עם טבע שונה מאומות העולם. הטבע של עם ישראל הוא ליישב את ארצו ולהקריב קרבנות לה'. לכן התורה מביאה את פרשת הקרבנות בסמוך למינוי יהושע כמנהיג חדש. ובנוסף לכך התורה רומזת לנו, שבאחריות המנהיג לדאוג לעבודת הקרבנות מעל הכול, ואפילו בזמן מלחמה.
עלינו ללמוד מכך, שאם נרצה לחיות חיים נורמאליים בארץ ישראל, עלינו לחדש את עבודת הקרבנות ולכבוש את כל חלקי הארץ החסרים. כל עוד המנהיגים הפוליטיים והתורניים לא יבינו זאת לא נגיע למנוחה ולנחלה. בסופו של דבר הטבע הטמון בנו, ינצח ונבנה בע"ה במהרה, את בית המקדש השלישי בב"א.
סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

sharethis