הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום ראשון, יולי 27, 2014

איך להפוך ימים של צער לשמחה ?



פרשת דברים התשס"ו גליון 24
מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים:parashathamikdash@gmail.com


איך להפוך ימים של צער לשמחה ?
 

בימים של צער בדרום ובצפון החלים בתקופת בין המצרים, בין חורבן ירושלים לחורבן בית המקדש, קוראים לכולנו לחזור ל"לב העולם"-עיר הקודש, וכך לזכות בראש שהוא בית המקדש השלישי .

שבת חזון הפותח את חומש דברים חל תמיד לפני תשעה באב. רבנו בחיי קורא לספר דברים, ספר של הגאולה האחרונה כאשר החומשים הקודמים מהווים שלבים הדרגתיים המכינים את עם ישראל, לקראת הגאולה.
סדר החומשים מכוון ומדויק כאשר כולם ביחד מהווים בנין אחד וקשר אחד, כמו שלבים של סולם שלא ניתן לעלות לראשה בלי לעבור את השלבים הקודמים.
ספר בראשית בא להורות לנו על האמונה בחידוש העולם ובהשגחה האלוקית, המובילים לשכר ועונש בעולם.
ספר שמות מגלה את שורש הייחוד שבעם ישראל בזכות האבות, לכן ספר זה מתחיל עם "ו" החיבור:"ואלה שמות..".
אחריו ספר ויקרא, העוסק בעניין הקורבנות המקשרים אותנו בקשר מיוחד עם הקב"ה, ומאפשרים לאדם לממש את הייחוד של ספר שמות ולהתקרב לה', המחדש את העולם בכל יום.
ספר במדבר, מדבר כולו על ארץ ישראל ובא אחר ספר ויקרא כדי לבאר לנו שאין קורבנות אלא בארץ ישראל, רק שחטא המרגלים הוא שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה.
ולבסוף הספר החמישי דברים, הכולל בתוכו את הגאולה העתידית שהיא תכלית העולם.
סדר החומשים רומז לנו על סדר האירועים לקראת הגאולה.
"כי החידוש סיבת היחוד, והיחוד על ידי הקורבנות, והקורבנות אין עיקרן אלא בארץ ישראל, וישראל אין להם שלמות בכל הזמנים כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות" (רבנו בחיי דברים א' א').
נראה לומר לגבי היום: שכדי לזכות לארץ ישראל שהוא השלב האחרון לפני הגאולה, עלינו להקדים ולהכיר בייחודיות שלנו כעם ה' שקיבל את התורה; כעם מובדל משאר העמים, עלינו לממש את הקרבה המיוחדת לה', בהקרבת קורבנות במקום המקדש.
לאחר שחרור עול הגויים מעל צווארינו, ולקיום שלטון עצמאי ללא התחשבות באומות העולם (ספר שמות) וגם לאחר חידוש עבודת הקורבנות בהר הבית (ספר ויקרא) אז נוכל לכבוש את ארץ ישראל ולחיות בבטחה בחיפה,שדרות, ונהריה ... (ספר במדבר)דווקא בתקופה של בין המצרים עלינו להתחיל את ספר דברים הנותן לנו תקווה וציפייה לגאולה שלמה.
לא במקרה הותקפנו מהצפון יום לפני י"ז תמוז, יום בקיעת חומות ירושלים, זה אולי בא כדי לעורר את ליבנו לציון ולבית המקדש.
באותה שבת קראנו את ההפטרה הראשונה של שלושת הפורענויות בספר ירמיה: "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ" (ירמיה א,י"ד).
אולם לעתיד לבוא, יהפוך הקב"ה את ימי האבל לשמחה, כדברי הנביא זכריה (ח',יט):"כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
ר' שמואל מסוכוטשוב בספרו "שם משמואל" אומר שימי בין המצרים יהיו ימי חול המועד כי הם נמצאים בין שני ימים של קדושה: י"ז תמוז וט' באב.
ניתן להשוות בין חלקיו העיקריים של גוף האדם, הזמן והמקום.
החלקים החשובים בגוף האדם הם המוח והלב, וכנגדם בימי השנה: שבת ומועדים, ובעולם : המקדש וירושלים.
ירושלים היא לב העולם ומקום המקדש הוא עיקר ירושלים.
בי"ז תמוז הובקעה העיר ונלקח הלב מישראל, ובט' באב נחרב המקדש וניטל הראש מישראל.
לעתיד לבוא ימים אלו יהפכו למועדים, כך שראשנו ולבנו יוחזרו לנו, וכתוצאה מזה נוכל לבטל את האבל של ימי בין המצרים.
ה"שם משמואל" ממשיך ואומר שהראש רומז למלך מבית דוד והלב רומז לכהן הגדול.
נחזור לימי בניית בית שני בתקופת הנביא זכריה כאשר שאלו אותו, האם חייבים להמשיך לצום את ארבעת הצומות הלאומים שנקבעו זכר לחורבן, בזמן בניית בית המקדש השני ?

השאלה הנ"ל לכאורה בלתי מובנת; הרי ברור שאין מקום לזכור את חורבן של הבית הראשון באמצע בניין של הבית השני ! המלבי"ם מביא בשם הרי"א שבעה דברים שהיו חסרים בימים ההם.
1-השכינה הייתה חסרה בהשוואה לבית ראשון (5 דברים היו חסרים)
2-עם ישראל היו תחת רשות מלכי פרס וחששו מגירוש נוסף מהארץ.
3-לא היה קיבוץ גלויות כללי, שהרי רק 40000 עלו מבבל
4-ארץ ישראל לא נתנה את פירותיה כבתחילה
5-הגויים לעגו להם והשפילו אותם
6-הכותים החזיקו אז ברוב חלקי הארץ
7- לא היה להם מלך מבית דוד.

תשובתו של הקב"ה הייתה שהצומות לא מיועדים אליו, אלא לגרום לאדם לחזור בתשובה, לכן רצוי לבטל את ארבעת הצומות, וכך עשו. (מלבי"ם ,זכריה ז, ב-ג)
מה הדין לגבי היום?
מתוך שבעת הדברים המוזכרים לעיל רק שנים חסרים לנו כיום: השכינה במקדש ומלך מבית דוד.
האם עלינו להמשיך לצום לאור דברי המלבי"ם ?
בתקופה קשה זו של התקפות בצפון הארץ ובדרומה, עלינו לחזור עכשיו ללב של עם ישראל שהוא ירושלים כדי לזכות בראש, שהוא בית המקדש.

יום שבת, יולי 26, 2014

?על מה בוכים בתשעה באב


פרשת ואתחנן תשס”ז גיליון מס' 75
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
על מה בוכים בט' באב?

מה המשמעות האמיתית של תשעה באב?
האם כל אחד מאיתנו יכול לקדם את בניין בית המקדש?

לאחר תשעה באב, עלינו לחשוב איך לעשות מעשה כדי לקרב את בניין בית המקדש. בעל ה"שפת אמת" מעלה שאלה קשה על המאמר הידוע מהתלמוד הירושלמי.
"כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו החריבו" (ירושלמי יומא ה).
ה"שפת אמת" מתקשה להבין, איך בית המקדש ראוי להיחרב בדורות של צדיקים עליונים?
הוא משיב ואומר, שכל הדורות שותפים בבניין בית המקדש השלישי. כאשר מעשים הטובים של כל דור ודור מצטרפים ומקרבים את הגאולה.
"כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה" (שפת אמת דברים תרל"ד).
למעשה, תפקיד של כלל ישראל הוא לתרום לבניין בית המקדש. דור שלא מקדם את ענייני הגאולה כנדרש, נחשב לדור שבית המקדש נחרב בימיו. השפת אמת לא מסתפק בדברים כלליים המופנים לכלל ישראל, אלא גם דברים הנוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו, כפרט.
"וכל אדם בפרט גם כן צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבניין בית המקדש".
כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש אמיתי, ולשאול את עצמו, מה הוא עשה למען בניין בית המקדש?


יום שישי, יולי 25, 2014

תשעה באב פרשת דברים ושבת חזון: למה לבכות על שממת הארץ

פרשת דברים תשעה באב תש"ע גיליון מס' 200
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
למה לבכות על שממת הארץ?
מה מסתתר בתוך דברי ישעיה הנביא, לקראת תשעה באב?
האם הקב"ה מצפה שנבנה מזבח עכשיו למען חידוש עבודת הקרבנות? ומי מונע זאת מאיתנו?

אנחנו קוראים את ההפטרה, בשבת שלפני תשעה באב מתוך ספר ישעיה. ההפטרה כל כך חשובה שאנחנו קוראים לשבת הזאת בשם מיוחד: "שבת חזון", לפי המילה הראשונה של ההפטרה.
כמו שכתוב: חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם (ישעיה א,א).
ננסה להבין את החשיבות של דברי הנביא ישעיה, דווקא לפני תשעה באב, ימים של זיכרון חורבן בתי המקדש.
ישעיה הנביא מתנבא על סיום מלכות יהודה וחורבן ירושלים, בתקופת בית המקדש הראשון.
הוא פותח בתוכחות על מידת הכפיות טובה של עם ישראל כלפי הקב"ה. כמו שכתוב: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ישעיה א,ג).


בהמשך הפרק, ישעיה רואה את הגלות העתידית. סימני הגלות הינם: שממת ארץ ישראל, יישובים חרבים, אדמות חקלאיות (כלכלה לאומית) בידי הגויים ומקום המקדש שומם ללא מבקרים. כמו שכתוב: אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים : וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם (ישעיה א,ז-ח).
הנביא ממשיך בדברי תוכחה על עבודות המקדש שאינן רצויות על ידי הקב"ה ח"ו. הקרבנות, עלייה לרגל ושאר עבודות המקדש מבצעות אבל אינם מתקבלות בשמים.
כמו שכתוב: לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. (ישעיה א,יא).
למעשה הפרק הזה מפרט את כל סימני הגלות משממת הארץ עד חורבן בית המקדש דרך כלכלה בשפל.
נראה לומר שיש קשר בין שממת הארץ ומצב הכלכלי השורה בארץ ישראל ובין עבודות המקדש. בנוסף לכך סימני הגלות מהווים גוש אחד וקורים באופן סימולטאני.
אם הארץ שממה אז הקרבנות אינם רצויים. לעומת זאת, אם ארץ ישראל משגשגת מבחינה כלכלית והיישובים אינם שוממים או חרבים, זה סימן מובהק של סיום הגלות ועת חידוש עבודת הקרבות היגיע אף הוא.

על מה אנחנו בוכים בתשעה באב?
אולי על הערים השרופות? על הכלכלה הנשלטת על ידי הגויים? או על ירושלים הריקה מתושביה?
ברוך ה' אין טעם לבכות על כך. אדרבה, עלינו להודות על כך בחג העצמאות וביום שחרור ירושלים.
זאת אולי מידת הכרת הטוב המוזכרת בראשית דברי הנביא.
אנחנו בוכים על בנין בית המקדש השלישי.
לא טעיתי, אין אנו בוכים על החורבן בית המקדש אלא על חוסר אכפתיות למען בנין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות.

מי מעכב את הקמת מזבח בהר הבית למען חידוש עבודת הקרבנות?
האם הגויים מעכבים אותנו?
בוודאי שלא, הרי אסור לנו להיעזר בהם בכל דבר הקשור לירושלים ובית המקדש. תפקיד הגויים הסתיים בכך שהם אישרו באו"ם את הקמת מדינת ישראל. לפני כשבעים שנה כתב הרב חרל"פ בספרו "מעיני הישועה דברי נבואה ממש. הוא חזה שירושלים-עיר הקודש תינתן לנו ישירות על ידי הקב"ה ללא תיווך של אומות העולם. למעשה כך קרה במהלך מלחמת ששת הימים. " ואמנם מיוחדת היא ירושלים עיר הקדש המקודשת כולה לשמים..., ועל כן לא תגע בה יד האומות, והיא תנתן ישר מידו של הקב"ה בלא שום אמצעי." (ראה בספר של הרב חרלפ מעיני הישועה פרק ס"ה דף קה).
האם הפוליטיקאים של היום מונעים את בנין המקדש?
לא ולא, אין לנו מה לצפות מהם כאשר הם מתרפסים מול הגויים ומנסים למצוא חן בעיניהם, ומזלזלים באינטרסים הלאומיים של ישראל.
האם צדיקי הדור שלנו אחראים לכך?
אין אני יכול לדון בכך, לכן אביא את דברי גדולי עולם. ה"אור החיים" הקדוש כותב שכאשר תלמיד חכם מגיע לשמים, הדבר הראשון שהוא נשאל עליו הוא: האם פעלת לבנין בית המקדש? אחריות מוטלת עליו לעורר את העם על ידי חזרה לארץ ישראל כדי לקרב את הגאולה. " והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', ..... והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:" (ויקרא כה,כה אור החיים על התורה).
לפי דברי "אור החיים" הקדוש, עלינו להתפלל כל יום ובמיוחד ביום תשעה באב, שצדיקי הדור ימלאו את תפקידם ויפסקו על בנית מזבח וחידוש עבודת הקרבנות לאלתר.
ברוך ה', סימני הגלות האחרים המובאים בדברי ישעיה הנביא אינם קיימים עוד. לכן עלינו להתרכז בנקודה האחרונה שהקב"ה מצפה לה למעלה מארבעים שנה, מיום שחרור ירושלים באייר תשכ"ז.
בע"ה נכוון בקינות תשעה באב על התעוררות אמיתית שתתורגם למעשים למען בנין בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך

פרשת שבוע: דברים אב: חודש ההתחלות


פרשת דברים תשס”ח גיליון מס' 126
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אב: חודש ההתחלות
מה מסתתר באותיות המרכיבות את חודש אב?
איך לפעול היום, כדי להשכיח את זכר החורבן?

חודש אב הינו חודש המסמן התחלה חדשה. אנחנו רוצים לסיים תקופה של זכר חורבן בית המקדש, כדי להתחיל תקופה של גאולה.
האותיות המרכיבות את השם- אב, רומזות לתחילת האלף-בית. נראה לומר, שחודש אב מסמל את סוף הגלות ותחילת הגאולה.
על פי דברי חז"ל, המשיח נולד ב-ט' באב, בשיא החורבן. לכן יום הצום נקרא בשם, מועד.
האותיות של חודש אב, רומזות על ה"אבא שלנו" הנמצא בשמים. אבינו שבשמים, דואג לבניו כאשר הם נמצאים בגלות. מצד אחד, הקב"ה מכה אותנו ומחריב את ביתו שבירושלים. ומצד שני הוא מעודד אותנו, כאשר הוא מבשר לנו על לידת המשיח.
גלות עם ישראל מתחילה כאשר בית המקדש נחרב. לעומת זאת השעבוד לגויים, מסתיים כאשר עם ישראל חוזר לשלוט בארץ ישראל ובונה את בית המקדש.
ראינו לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, שיש קשר ישיר בין ריבונות על ארץ ישראל ובין בנין בית המקדש.
כאשר בני ישראל נכנסים לארץ עם יהושע, הם מלווים עם המשכן וכליו. דוד המלך בשיא תקופת מלכותו, הרגיש צורך לבנות בית של קבע להקב"ה. לאחר הרחבת גבולות הארץ, דוד המלך מחפש במרץ רב, את מקום המקדש, את הר המוריה.
בתקופת גלות בבל, העולים לארץ ישראל התחילו לבנות את בית המקדש השני, בסמוך להגעתם לארץ ישראל. בימי מרד החשמונאים נגד הרומאים, הדבר הראשון שהם עשו לאחר הניצחון, היה לחדש את עבודת הקרבנות ובנין בית לה'.
למעשה בית המקדש בנוי בהר הבית, מסמל את ריבונות עם ישראל על כל חלקי הארץ.
לכן אם נרצה לשלוט בארץ ישראל, עלינו ללמוד מאבותינו, ולפעול כמותם. זה הזמן, לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את בית המקדש השלישי.


sharethis