 |
| הרב יצחק שפירא ראש ישיבת עוד יוסף חי |
פרשת בשלח תש"ע גיליון מס' 191
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לקריאת
מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com מנוי דרך פקס, תרומות
והקדשות: 02-6246461
איפה הגאווה הלאומית?
איפה הגאווה הלאומית?
מדוע בני ישראל אמרו
שירה מול הגופות של חיילי מצרים?
איך נרומם
את הרוח הישראלית כדי לזכות בגאולה השלמה?
בפרשת
בשלח בני ישראל יוצאים באופן סופי משעבוד מצרים. הקב"ה מכוון אותם לעבר המדבר
ובמעמד קריעת ים סוף, פרעה וצבאו טובעים למוות.
בני ישראל
יוצאים ממצרים בראש מורם, כאשר השעבוד המשפיל הסתיים. כמו שכתוב: וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה (שמות
יד,ח).
הגאולה
החלה, למרות שבני ישראל לא היו מוכנים אליה.
כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות
ו,ט).
בני ישראל
לא הצליחו לשמוע את דברי עידוד מפי משה רבנו, בגלל קושי השעבוד. בעל ה"שם
משמואל" משווה את בני ישראל לבשר מת שאינו מרגיש דבר.
השעבוד
ביטל כל רגש של גאווה לאומית הנובע מהשייכות לעם ה'.
במשך
תקופה קצרה, בני ישראל עברו מדרגה של ביטול עצמי לדרגה של אומה עם לב גבוה.
ה"שם
משמואל" מסביר, שמידת הגאווה הלאומית ורוממות הנפש
של כלל ישראל גרמו לגאולת מצרים.
"היו
זקוקים שיהיה להם לב גבוה מצד הכלל, שעם שפלות עצמן יהיה להם לב גבוה שיזכיר כל
אחד שהוא בכלל ישראל החשוב יותר ממלאכי השרת.... ויש לומר שזה היה נצרך לגאולת
מצרים " (שם משמואל שנת
תרפ"ג פרשת בא דפים קסז-ח).
איך שני
הניגודים האלה יכולים להתקיים ביחד ולהביא את הגאולה?
ה"שם
משמואל" מסביר שהאדם הפרטי צריך להתנהג בשפלות ולבטל את עצמו מול הכלל.
לעומת
זאת, בני ישראל כאומה, כעם, צריכים להרגיש מרוממים ולהתגאות בזה שהקב"ה בחר
בהם. בני ישראל יצאו ממצרים ביד רמה, כדי לבטא את השמחה והגאווה כתוצאה מהניסים
הרבים שה' עשה בזמן גאולת מצרים.
אין מדובר
בגאווה לאומית במובן של התחרות מול הגויים. אלא זאת גאווה לאומית על זה שזכינו
לקבל את התורה ומלאכי השרת לא זכו לכך.
כאשר האדם
הפרטי מתבטל לכלל ישראל, העם מאוחד כאיש אחד, כלב אחד.
כאשר
קיימת מציאות של אחדות העם המלווה במודעות שאנחנו עם ה'-שונה מאומות העולם, הגאולה
מתגשמת.
זה מה
שקרה במצרים, כאשר האדם הפרטי ביטל את עצמו מול הכלל-בגלל קושי השעבוד, ולבסוף הרימו את ידיהם כאות של ניצחון ה' על
מצרים.
זה המתכון
לגאולה העתידית, כאשר על פי דברי חז"ל כל מה שקרה במהלך גאולת מצרים יתרחש
בגאולה העתידית. (ראה מדרש רבנו בחיי על שמות פרק ה פסוק כב).
לאחר
קריעת ים סוף, עם ישראל הגיע לשיא של שמחה והתעלות רוחנית. בני ישראל החלו לשיר
כאשר הם ראו את המצרים מתים על חוף הים. השירה באה לבטא שמחה פנימית הדומה למדרגה
של נבואה.
השמחה נובעת
מכך שאנחנו גאים להיות חלק מעם ישראל.
לדאבוננו,
המציאות של היום רחוקה ממה שהיה בגאולת מצרים. ממשלת ישראל משפילה את עצמה, מתוך
חילול ה' גמור מול האומות העולם ומול אויבינו הפלשתים.
אין ביטוי
לגאווה לאומית יהודית בפוליטיקאים של היום. הם מרגישים מאוימים (ובצדק לענ"ד),
על ידי רבנים ומנהיגים שאינם מפחדים מהשלטון הישראלי. (ראה את הרדיפות הבלתי
פוסקות נגד יישובי שכם ורבניהם בחודשים האחרונים).
מצד שני,
כל "מנהיג" פוליטי מנסה לפעול נגד האינטרסים של עם ישראל, כדי להשיג
פרסום ולרשום את שמו בדפי ההיסטוריה. רדיפת הבצע,
הכוח וקידום אינטרסים אישיים, הם ההפך הגמור מהתכונות של מנהיג אמיתי.
הענווה אפיינה את משה רבנו יותר מכל שאר המידות.
כדי לזכות
בגאולה השלמה עלינו להחזיר את הגאווה הלאומית שהתגלתה ביציאת מצרים וגם לאחר
הניצחון של מלחמת ששת הימים. אין מה
לצפות מאומות העולם, אלא מבורא העולם בלבד.
עלינו
להמליך על עם ישראל, מנהיג בעל ענווה שאינו יונהג על ידי אינטרסים אישיים, ושירומם
את מצב הרוח של עם ישראל.
אדם שינצח
במלחמה נגד הפלשתים ויזקוף את הניצחון להקב"ה. אדם שלא יבקש רשות מאף מדינה
כדי לבנות בארץ ישראל. אדם שאינו תלוי בבתי המשפט או בבעלי ההון.
בע"ה
נחזור בקרוב לרומם את רוח עם ישראל על ידי בנית בית המקדש השלישי. זה יהיה סימן
מובהק שאין אנחנו תלויים בגויים ושאנחנו עושים את רצון ה', ללא שום מחשבות זרות או
אינטרסים אישיים.
זאת תהיה
ההוכחה שכולנו מאוחדים ומתבטלים כלפי הקב"ה, וכך תבוא הגאולה השלמה בב"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה