חג פורים: האם עמלק שולט בנו?

פרשת צו - פורים תשע"ו

גיליון מס' 261 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                   

האם עמלק שולט בנו?

פורים מסמל את המלחמה בעמלק והשמדתו. כתוצאה מהשמדת עמלק עם ישראל חזר לארץ ישראל ובנה את בית המקדש השני. במגילת אסתר אנחנו רואים את השפעת עמלק בשני מישורים: הרוחני והפיזי.

ראה מאמר מורחב על הקשר המוצפן בין המגילה ובין בית המקדש השני:

    http://otzma1.blogspot.co.il/2007/03/blog-post.html  

מטרת המשתה של אחשורוש היתה לציין את ביטול מועד הגאולה ח"ו לאחר שכבר עברו שבעים שנה כדברי הנביאים.

עם ישראל קיבל את הדין ונכנע לאחשורוש כאשר הם השתתפו במשתה.

זאת התנהגות דומה לאלה שטוענים היום, שלא ניתן לבנות את בית המקדש בגלל פחד מהמוסלמים שיהפכו את העולם או שחייבים לוותר על חלקים מארץ ישראל למען שלום.

 לפי דברי ה"שם משמואל" חשיבה כזאת באה מקליפת עמלק. המהות של עמלק היא לקרר את ישראל מן הגאולה ולהרחיק אותו מהקב"ה. כך עמלק עשה כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, כך היה בתקופת מרדכי ואסתר. זה מתחיל ברפיון רוחני וחלישות דעת ביחס לתכלית הגאולה שהיא בנין בית המקדש. בהמשך עמלק מתגלה גם ברמה הפיזית בניסיון להשמיד את ישראל בפועל. כאשר עמלק מצליח להשליט על ישראל את דעותיו אז הוא עובר לשלב הביצוע של פגיעה פיזית בנפשות ישראל.

כמוש כתוב: " וכמו ששלטה עליהם קליפת עמלק הרוחנית לעומתה התעורר עמלק הגשמי ובא והלחם. וכך היה בימי אחשורוש, בשביל שנהגו מסעודתו שעשה, משום דאמר ודאי תו לא מיפרקי, וזה רפיון ידים וקרירות מן היעוד המקווה לכונן הר בית ה' בראש הרים, על כל התעורר עמלק הרוחני והגשמי." (שם משמואל, פורים שנת תרע"א דפים קסה-ו).

מרדכי לקח על עצמו את התפקיד של המעורר הלאומי. הוא עורר את ישראל על ידי התגרות מסוכנת בהמן. מתוך הסתכלות שטחית זה נראה מעשה בלתי אחראי שהיה עלול לסכן את כל ישראל.

למעשה זה היה בדיוק ההיפך. בזכות מרדכי עם ישראל התעורר ודחה את קליפת עמלק, האמין בגאולה ולבסוף חזרו לארץ ישראל ובנו את בית שני.

ה"שם משמואל" מדייק שמתוך שמות אבותיו המוזכרים במגילה ניתן לראות את דרכי הפעולה של מרדכי.  כמו שכתוב: אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ (אסתר ב,ה).

התלמוד בבלי מפרש כל שם ושם בפני עצמו. נתמקד ביחוס לאביו, יאיר.

כמו שכתוב: "בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו" (מסכת מגילה דף יב ע/ב).

היעוד המרכזי של מרדכי הוא להאיר את דרך הגאולה לעם ישראל.

מרדכי מסכן את עצמו כאשר הוא לא השתחווה להמן. כל פרובוקציה מקובלת ורצויה כאשר המטרה להאיר לישראל את הדרך לביטול קליפת עמלק.

פרשת השבוע: פרשת ויקרא הקרבן הוא טבע שני

פרשת ויקרא זכור תשע"ו

גיליון מס' 260 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                

הקרבן הוא טבע שני

מתחילים חומש חדש שהוא כולו מוקדש להקרבת קרבנות לה'.  הקרבן הראשון שמובא בספר ויקרא הוא קרבן נדבה. כמו שכתוב: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לה'--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.(ויקרא א,ב ורש"י שם).

נראה לומר שיש חשיבות רבה שהקרבן יבוא מרצון האדם ללא חיוב כלשהו כדי להודות לה' ולהתקרב אליו.

בכל יהודי טמון הרצון הזה להביא קרבנות נדבה להקב"ה. כאשר התורה משתמשת במילה "אדם" ולא ב"איש", היא רומזת לנו לאדם הראשון.

כך רש"י מפרש את המילה "אדם" כאשר בנוסף לכך לומדים מאדם הראשון שאין להביא קרבן מן הגזל.

כמו שכתוב:" למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל:" (רש"י ויקרא א,ב).

נראה לומר שרש"י בחר דווקא באדם הראשון כדי לתרץ את השימוש במילה "אדם" כדי להדגיש שהקרבת הקרבנות הינו מושרש בטבע האדם מימי בראשית. באותו יום שהאדם נברא, אדם הראשון הקריב פר בהר הבית. ניתן לומר שמסיבה זאת התורה פותחת את חומש ויקרא עם קרבנות נדבה ולא של חובה. (ראה תלמוד בבלי חולין דף ס/א).

גם המדרש תנחומא מקשר את המילה "אדם" לאדם הראשון כאשר הוא מדגיש את עניין הקרבת קרבן חטאת לאחר שהוא עבר את דבר ה'.

כמו שכתוב: "אדם כי יקריב מכם קרבן. למה אמר אדם ולא אמר איש. ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן." (מדרש תנחומא סימן ז).

המלבי"ם מוסיף ומקשר את עניין הקרבנות לקין והבל שאף הם הביאו קרבנות לה'. הוא לומד מקין והבל על מהות הקרבן.

חשוב שהרצון להקרבת קרבן לה' יבוא מתוך לב האדם ללא התעוררות חיצונית. הבל הביא קרבן מנחה כדי להתקרב להקב"ה ולדבוק בו. לעומת זאת קין הביא את קרבנו מתוך קנאה לאחיו וכדי לחקות את מעשיו.

פרשת השבוע-פרשת פקודי -המקדש מביא התחדשות לעולם

פרשת פקודי תשע"ו

גיליון מס' 259 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המקדש מביא התחדשות לעולם

בסוף ספר שמות מגיעים לסיום בניית המשכן. התורה מתארת איך בני ישראל שמחו ומתוך התלהבות גדולה תרמו לעשיית המשכן.

בני ישראל הזדרזו לתרום זהב, כסף, בדים וכל מה שנדרש. לאחר יומיים משה רבנו מצווה אותם להפסיק להביא דברים נוספים למשכן. כמו שכתוב:

וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר (שמות לו,ו-ז)

השמחה והכיסופים של עם ישראל לקראת בנין בית להקב"ה הינו מראה מרנין.

השמחה הזאת הפכה לעצב כאשר בסיום עשיית המשכן השכינה לא שרתה ואף אחד לא הצליח להעמיד את המשכן. אפילו בצלאל ואהליאב לא ידעו איך להעמיד את המשכן במקומו. (ראה מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

הקב"ה שמר את הכבוד של הקמת המשכן למשה רבנו. כאשר כל עם ישראל התעסק בעבודות המשכן בראשות בצלאל ואהליאב, משה רבנו עמד בצד ללא תפקיד מוגדר. כמנהיג אמיתי של ישראל הוא הצטער מאוד על כך.

כתוצאה מזה הקב"ה דאג שאף אחד מלבד משה רבנו יוכל להקים את המשכן.

כמו שמובא במדרש: " והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה, אלא על ידך שנאמר: ויקם משה את המשכן." (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

משה רבנו הוא המודל לחיקוי עבור מנהיגי ישראל לדורותיהם. לכן הוא מצטער שלא היה שותף מרכזי במלאכת המשכן.

לעומת זאת התורה מגנה את התנהגות הנשיאים שהתעצלו ולא השתתפו בהתחלת בנין המשכן אלא בסופו. התורה רואה בחומרה רבה את התנהגותם לכן היא פגעה באיות שמם והורידה את האות "י".

כמו שכתוב: "אמר הקדוש ברוך הוא: בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב:והַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם. והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם (שמות לה,כז), חסר יו"ד אחת". (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

מכאן אנחנו רואים שתי התנהגויות שונות כלפי בנין בית ה'. אחת של הנשיאים שלא היו הראשונים להוביל את בנין המשכן והם נענשו על כך.

השנייה של משה רבנו שהצטער מעומק ליבו שלא היה שותף באופן מעשי בבנין המשכן. הקב"ה נתן לו פרס על כך בהקמת המשכן.

נראה לומר שהתהליך של בנין המשכן הוא האידאלי ורומז לתהליך עתידי לקראת בנין בית המקדש השלישי.

פרשת השבוע: פרשת כי-תשא המשכן הוא הדבק

פרשת כי תישא תשע"ו

גיליון מס' 257 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                                   

המשכן הוא הדבק

תהליך בנית המשכן הינו דבר פלא היוצא מגדר הרגיל. איך יתכן שעבדים שיצאו מעבדות ארוכה מסוגלים לבנות כלים מפוארים לכבוד הקב"ה?

מאיפה הם רכשו את הידע והמיומנויות כדי לבנות את כלי המשכן?

רבנו בחיי מחדד עוד יותר את השאלות האלה ומוסיף: נניח שהיו מספר אנשים שידעו את האומניות הדרושות לעשיית המשכן, זה לא דבר טבעי שכולן יתרכזו באדם אחד כמו בצלאל.

הרי בצלאל שלט בעבודת הזהב, הנחושת, הכסף, העץ, אבני החן, הרקמה, האריגה ועוד....

רבנו בחיי מסיק מתוך דברי התלמוד שלבצלאל היו כוחות אל-טבעיים שהוא קיבל מהקב"ה.

כמו שכתוב: רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  ג וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה (שמות לא,ב-ג).

הוא ידע לצרף את האותיות שמהן נברא העולם. (ראה ילקוט שמעוני פרשת כי-תשא רמז שפט). 

ננסה להעמיק ולהבין במה התבטא ה"רוח אלוקים" ששכן בבצלאל. נביא את פירוש ה"בית גנזי" על הפרשה. ראשית נקדים את משמעות בנין המשכן או בית המקדש בעולם הזה.

המשכן הוא הביטוי וההשתקפות של העולמות העליונים. כמו שכתוב במדרש תנחומא שהקב"ה השוכן בעליונים רצה בית דומה בתחתונים.

כמו שכתוב:  "אמר רבי אמי נתאוה הקב"ה כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה" (מדרש תנחומא בחוקותי פרק ג).

גם האדם נברא על פי צלם אלוקים והעתק של העולמות העליונים כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ  (בראשית א,כו).

עכשיו ניתן להבין למה בצלאל היה צריך להבין בתהליך בריאת העולם ולהיעזר ברוח הקודש לבנין המשכן.