פרשת פינחס תשע"ז
גיליון מס 308 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
איך לבטל את הפירוד?
פינחס הציל את בני ישראל ממגיפה קשה כאשר הוא הרג את נשיא שמעון. כתוצאה ממעשה הקנאות והגבורה הוא זכה בחיי נצח ובכהונה.
כמו שכתוב: לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי
נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה
לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם (במדבר כה,יב-יג).
המדרש תנחומא מפרש שהמשמעות של "ברית שלום" היא שהוא קיים עד
עצם היום הזה.
כמו שכתוב: " שעדין הוא קיים. וכן הוא אומר: בריתי הייתה אתו החיים
והשלום (מלאכי ב ז)." (מדרש תנחומא פינחס, סימן א).
ננסה להבין בעזרת פירוש ה"שם משמואל" על הפרשה את שתי הבריתות
שקיבל פינחס.
מדוע פינחס זכה בחיי נצח, כאשר צדיקים נוספים מסרו את נפשם למען עם ישראל
ולא קיבלו חיי נצח?
איך הריגת נשיא בישראל עצרה את המגיפה?
הכהונה היא סמל של חסד ושלום לא של קנאות ומוות! מדוע פינחס זכה בכהונה?
המאמר מבוסס על פירוש "שם משמואל" על פרשת פינחס.
ראשית נסביר מדוע בלק פחד מבני ישראל. הוא ראה איך בני ישראל מאוחדים ובזכות
האחדות הזאת הם ניצחו מלכים חזקים כמו סיחון ועוג.
שני המלכים האלה היו מסמלים את הפירוד והריחוק מכוחות הקדושה. בלק חשב
בצדק, שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ אחדות העם תתחזק עוד יותר וכך יכבשו עכשיו את מואב
ואת אדום למרות שכיבושם מתוכנן לעתיד לבוא.
כדי לפגוע באחדות בני ישראל בלק ניסה לקלל את ישראל ולאחר מכן הכניס נשים
נכריות בתוך העם. נשות מואב הצליחו לחדור בכל שכבות העם עד נשיא שמעון, זמרי בן סלוא.
כתוצאה מהפירוד שהתפשט בעם ישראל החלה המגיפה. פינחס הבחין בתהליך הפירוד
המסכן את עתיד עם ישראל.
לכן הוא פעל באופן אינסטינקטיבי ותיקן את הדבר בשני שלבים.
ראשית הוא דחה את הגופים הזרים- הנשים המואביות הגורמות לפירוד בעם. שנית
פינחס החזיר את האחדות בקרב העם בזכות התפילה
.
כמו שכתוב בספר תהילים: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס, וַיְפַלֵּל; וַתֵּעָצַר,
הַמַּגֵּפָה. (תהילים קו,ל).
ראוי להזכיר שכל המעשה של זמרי ופינחה התרחש בפתח אוהל מועד. כמו שכתוב:
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית,
לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח
אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר כה,ו).
" אך לפינחס לא נראה העת לחבר טרם נדחה הזרות והטומאה מהמקדש על כן הרג בראשונה
את שניהם, ובזה נדחה הרע וכח הפירוד מכלל ישראל ושוב חזר לחבר את כלל ישראל באביהן
שבשמים..." (שם משמואל, פינחס שנת תרע"ה דף שסח).
ענין אחדות עם ישראל רמוז בהמשך הפרשה עם נושא קרבנות התמיד והמוספים.
בזמן המקדש ובעיקר בימי החגים אחדות עם ישראל באה לידי ביטוי בצורה נפלאה.
כאשר כל העם עולה לירושלים להביא את קרבנות החג ולראות ולהיראות בחצרות
בית המקדש.
ראינו איך מעשה פינחס גרם לביטול הרע ואחדות העם, אלה סיבות מספיקות כדי
לזכות בכהונה.
עכשיו ננסה להבין את עניין דחיית המוות שזכה פינחס.
ה"שם משמואל" מסביר על פי הזוהר הקדוש שהמיתה באה לאדם משלוש
סיבות:
הסיבה ראשונה היא מפאת הזיקנה, כאשר איברי הגוף אינם מתפקדים כראוי והיסודות
מתפרקים.
הסיבה השנייה היא כאשר כוחות הטומאה מתגברות בתוך האדם והנשמה מסתלקת כי
היא לא יכולה לסבול אותם.
הסיבה השלישית היא הסתלקות צלם אלוקים הנמצא מעל האדם, מקיף אותו ושומר
על חייו.
אנחנו רואים שהמוות באה כאשר כוחות הפירוד-רוחנייים או גשמיים, גוברים
על האדם.
פינחס התגבר על שלושת הסיבות הגורמות למיתה לכן זכה בחיי נצח.
כאשר הוא לקח את הרומח בידו כדי לפגוע בנשיא שמעון הוא סיכן את עצמו והפקיר
את חייו לכן זכה במדרגה של צלם אלוקים שלא תסתלק ממנו לעולם.
פינחס דחה את כוחות הטומאה מישראל כאשר הוא הרג את הזוג הנואף. כתוצאה
מזה כוחות הטומאה לא יוכלו לגבור עליו ולגרום למיתתו.
ולבסוף פינחס איחד מחדש את ישראל בזכות תפילותו לכן איברי גופו ישארו שלמים
ולא יתפרקו לעולם.
כמו שכתוב: " ...שזכה להיות מסולק מן המיתה, אחר שאמרנו לעיל שענין
המיתה הוא בשלושה דברים מצד הגוף שהוא פירוד היסודות ומצד הנשמה שאינה יכולה לסבול
כחות הטומאה ומצד סילוק צלם אלוקים שהוא גבוה ומקיף על הגוף והנפש..." ( שם משמואל
פינחס, שנת תרע"ה, דף שע).
ראינו עד כמה עניין האחדות הוא קריטי לעם ישראל. ראינו גם את המרכזיות
של הקרבנות ובית המקדש באחדות העם.
הר הבית אינו שייך למיעוט כזה או אחר אלא הוא שייך לכל עם ישראל. עלינו
להתפלל מכל הלב שנראה בקרוב מאוד את כל העם עולה לרגל לירושלים בבית המקדש בנוי מתוך
אחדות ואחווה.
פינחס עשה מעשה נועז ומסר את נפשו למען אחדות העם ודחיית כוחות הטומאה.
עלינו ללמוד ממנו ולדחות את הגויים מהר הבית וכל מי שמפריע לעם ישראל ליישב את כל חלקי
הארץ.
לאחר מכן יש לבנות יחד עם כל היהודים הנמצאים בישראל את בית המקדש השלישי
בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי
חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה