פרשת ראה תשע"ז
גיליון מס 312 מאת שמואל בן חמו
לקבלת
מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL
ל-
parashathamikdash@gmail.com
הקרבנות שווים לצדקה
נושא נתינת הצדקה מופיע בהרחבה בפרשת ראה.
ננסה לגלות קשר בין מצוות צדקה ועבודת הקרבנות
בירושלים.
ראשית נביא את דברי רבנו בחיי על מצוות צדקה.
הקב"ה מצווה אותנו לעזור לעני ולספק את מחסורו, כמו שכתוב: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ
לוֹ: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ
ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (דברים טו,י).
נביא את דברי הספרי המפרש את כפילות הלשון של
הפסוק: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ. כאשר אדם נותן
צדקה לעני הקב"ה יגדיל את ההכנסות של הנותן כדי שיוכל לתת שוב צדקה, אפילו מאה
פעמים לאותו האדם.
הנתינה גוררת את הנתינה וברכת השפע מאת ה'.
יוצא מכאן שהשפע והברכה חלים על כל מי שנותן
צדקה.
הצדקה מביאה צדק בעולם, כך שהעושר מתחלק בין
כולם והעולם מתקיים.
יש מימד נוסף למצוות צדקה כאשר עיקר קיומה הינו
בארץ ישראל. לכן שלוש פעמים המילה "ארץ" מופיעה בתוך חמישת הפסוקים העוסקים
במצוות צדקה.
כמו שכתוב: ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד
אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, ...... יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ;
עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ
וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים טו, פסוקים ז-יא).
רבנו בחיי מפרש שמצוות צדקה מתקיימת בשלימותה
בארץ ישראל, למעשה כמו כל שאר המצוות.
הצדקה מביאה צדק ושפע לעולם.
ישעיהו הנביא מכנה את ירושלים: עיר הצדק.
כמו שכתוב: וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה,
וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה,
נֶאֱמָנָה (ישעיהו א,כו).
כאשר בית המקדש בנוי על מקומו הוא מביא שפע
גדול לישראל ולאומות העולם.
כמו שמובא בתלמוד בבלי: "ואמר רפרם בר
פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב" . (בבא בתרא כה ע/ב).
יש מדרש רבה מפורסם הרומז לקשר בין הקרבנות
ובין הצדקה.
המדרש לומד מישעיה שקרבנות התמיד מביאים צדק
וכפרה מיידית לכל תושבי ירושלים.
כמו שכתוב: "אמר ר"י בר סימון מעולם
לא היה לן אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין
הערבים מכפר על עבירות שביום שנאמר: צדק ילין בה (ישעיה א,כא) " (במדבר רבה כח,
כא ורש"י בישעיה א,כא).
נראה לומר שהקרבנות הם כמו מעשה צדקה כלפי הקב"ה,
מעין הכרת הטוב עבור כל מה שהוא נותן לנו.
כאשר מקריבים קרבנות אנחנו מקיימים את רצון
הבורא. כתוצאה מזה הוא מתפרסם בעולם לעיני כולם ומשרה את שכינתו בעולם הזה.
הקרבנות באותה מדרגה של הצדקה. המילה צדקה מרכובת
משני חלקים: צדק ה'.
