פרשת וירא תשע"ח
גיליון מס 319 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לאן רץ אברהם אבינו?
בפרשת וירא אברהם אבינו מתגלה לעולם בכל גדלותו. זה מתחיל עם מידת הכנסת
אורחים ומסתיים במסירות נפש במעמד עקידת יצחק.
לאחר ברית המילה, התורה מתארת לנו את המפגש עם המלאכים בצורה מפורטת עם
תיאורים שנראים מיותרים.
התורה חוזרת חמש פעמים על החיפזון של אברהם אבינו. כמו שכתוב: וַיַּרְא,
וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. .... ו
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח
סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר,
רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר,
לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (בראשית יח, א-ז).
מדוע אברהם אבינו ממהר ורץ לשרת את האורחים?
למה התורה מפרטת את תפריט המאכלים שהוגשו?
ננסה לענות לשאלות האלה בעזרת מקורות חז"ל ובע"ה נגלה דברים
נפלאים.
ראשית נביא את דברי רש"י האומר שהמפגש בין אברהם אבינו ובין המלאכים
קרה בט"ו בניסן, בחג הפסח.
כמו שכתוב: "כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נלד יצחק, מדלא
קרינן כעת אלא כעת." (רש"י בראשית יח,י).
רש"י לומד את זה מתוך חישובי תאריכים ביחס ללידת יצחק אבינו. לעומת
זאת המדרש רבה מסיק שזה היה פסח מתוך אפיית המצות של שרה אמנו. כמו שכתוב: מַהֲרִי
שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת הֲדָא אָמְרָת פְּרוֹס הַפֶּסַח הֲוָה. "
(בראשית רבה מ”ח, י”ב).
ישנה תשובה מרבי שרירא גאון שמפרש את המקור לשלוש מצות של ליל הסדר לשלושת
הסאים קמח שאפתה שרה אמנו. כמו שכתוב: "שאלו אנשי קירואן את ר' שרירא גאון: למה
לוקחים שלוש מצות בליל פסחים, לא פחות ולא יותר? והשיב להם: שלוש מצות שאנו משתמשים
בהן בליל פסח רמז לשלוש סאין, שאמר אברהם לשרה: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי,
וַעֲשִׂי עֻגוֹת " (בראשית י"ח,
ו); ולפי דעת חז"ל היה אז ערב פסח." (אוצר הגאונים, מסכת פסחים, חלק התשובות,
עמ' 129).
נראה לומר שאברהם אבינו מכין עבור בני ישראל את יציאת מצרים שאף היא תהיה
תחת סימן של החיפזון ולחץ של זמן.
נביא כמה פסוקים המבליטים את ענין החיפזון בזמן יציאת מצרים ואפית המצות.
וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי
לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא
יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ (שמות יב,לט).
וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם
וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַה'. (שמות
יב,יא).
וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: (שמות
יב,לג).
מכאן ניתן לומר שאברהם אבינו אינו ממהר ללא סיבה אלא הוא ממהר כמו שבניו
עתידים למהר בתאריך זה, כדי לצאת משעבוד מצרים ולהיכנס לארץ ישראל.
נראה להוסיף שגם ברית המילה שעשה אברהם אבינו היתה באותו תאריך שבני ישראל
מלו במצרים כדי להקריב את הקרבן פסח.
בתלמוד בבלי מובאות שתי אימרות המסבירות שבזכות ההתנהגות של אברהם אבינו
עם המלאכים, הקב"ה החזיר לעם ישראל במדבר באותה מידה. הם זכו במן כנגד החמאה והחלב,
הם זכו לעמודי ענן בגלל שהוא עמד עליהם וקיבלו את הבאר של מרים כנגד המים לרחיצת רגליהם.
כמו שכתוב: "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו
עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו
ע"י ...... ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל
בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר
יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם." (בבא מציעא
דף פו ע/ב).
לאחר שהבאנו רמזים הנותנים טעם לחיפזון של אברהם אבינו כנגד חג פסח, נראה
זווית נוספת.
רבנו בחיי
מפרש שאברהם אבינו ראה את השכינה הנובעת מאחד המלאכים ורץ לעבר השכינה כדי לדבוק בה.
כמו שכתוב: "ובבראשית רבה, בכל מקום שתמצא מיכאל שם כבוד השכינה,
ולכך בראותו אותם רץ אחריהם כרץ אחר השכינה." (רבנו בחיי יח, ב).
אנחנו לומדים מכאן את מידת הזריזות. ראוי לציין שאברהם אבינו מזדרז לקיים
מצוות הכנסת אורחים לפי פשט הפסוקים אבל לפי המדרש רבנו בחיי הוא רץ לעבר השכינה.
הרמח"ל מתאר את מידת הזריזות בספר מסילת ישרים ומביא דוגמאות מאבותינו
הקדושים.
הוא מביא כמובן את מעשה אברהם אבינו עם המלאכים כדוגמא של מידת הזריזות.
ראוי לציין שהרמח"ל מביא דוגמאות נוספות המראים את מידת הזריזות וכולן
קשורות לבנין בית המקדש או לתשוקה להר המוריה.
משה רבנו מיהר לבנות את המשכן, דוד המלך שאף כל חייו לגלות את מקום המקדש
כדי לבנות בית לה' ושלמה המלך לא דחה ברגע
את בנין בית ראשון. (ראה מסילת ישרים מידת הזריזות פרק ז').
בסוף הפרק ז' הרמח"ל נותן עצה איך לדבוק במידת הזריזות כאשר היא איננה
חלק מטבע האדם.
על האדם לעבוד את ה' בהתלהבות יתרה באופן חיצוני כאשר עם הזמן זה יעורר
את פנימיותו וההתלהבות תהיה מעומק הלב. הוא מביא כדוגמא של התלהבות טבעית את דוד המלך
שהיה להוט כל חייו לבנות בית לה' ולדבוק בשכינה.
כמו שכתוב: "והוא מה שדוד
המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג
אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'.
(תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו
כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה
החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית". (מסילת
ישרים מידת הזריזות פרק ז').
נראה לומר שעלינו ללמוד את מידת הזריזות והכמיהה למקדש מדוד המלך. לאחר
2000 שנות גלות, קשה לשמור על ההתלהבות למען נושא המקדש ברמה גבוהה ולהדמות לדוד המלך.
הרמח"ל נותן לנו עצה טובה: עלינו להזדרז עבור כל המצוות ובמיוחד עבור
המצוות הקשורות למקדש. בהתחלה בצורה מאולצת ולאחר מכן הכמיהה למקדש תהפוך לחלק מטבע
האדם.
נתייחס עכשיו לשאלה השנייה בנושא פירוט המאכלים שהוגשו למלאכים.
כמו שראינו למעלה, כל מעשי אבותינו המובאים בתורה הם בעלי השפעה גדולה
על הדורות הבאים אחריהם.
יש מדרש נפלא המקשר את המים ובן הבקר שהגיש למלאכים, שזיכו אותנו בטהרה
בעזרת אפר פרה אדומה מעורב עם מים.
כמו שכתוב: "א"ר יהושע הכהן בי ר' נחמיה הוא הביא לפני המלאכים
מים שנאמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (בראשית שם ד') וכן ואל הבקר רץ אברהם (שם
שם ז') אמר לו הקב"ה היא טהרתם של בניך יהיו נותנים מן אפר פרה לתוך המים ומזים
ומטהרים:" (פסיקתא רבתי יד).
ה-שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת ששרה אמנו הכינה רומזים למצות של ליל הסדר
כמו שראינו לעיל מאוצר הגאונים וגם לקרבן העומר.
כאשר קרבן העומר מורכב משלוש סאין מקמח סולת שעבר שלוש עשרה נפות.
כמו שכתוב במסכת מנחות: "כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה
לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ וכולן
אינן באים אלא מן המובחר ואיזהו מובחר מכמס ומזוניחה אלפא לסולת שנייה להם חפריים בבקעה
כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאים." (מנחות פרק ח', משנה א').
"רבי ישמעאל אומר, העומר היה בא בשבת משלוש סאין, ובחול מחמש סאין; וחכמים
אומרין, אחד שבת ואחד חול, משלוש היה בא." (מנחות פרק י', משנה א').
המאכלים שהגיש אברהם אבינו למלאכים רומזים לקרבנות ועבודת המקדש.
למעשה, אברהם אבינו חי ונושם את בית המקדש ומכין את הדרך לבני ישראל.
נראה לומר שאברהם אבינו רץ לעבר בית המקדש מתחילת דרכו כאשר הוא עוזב את
חרן לכיוון ארץ כנען.
ה"לך-לך" הראשון-לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית
אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ מכוון כנגד ה"לך-לך" השני המופיע
בפרשת העקידה: וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה (בראשית כב,ב).
במשך כל חייו אברהם אבינו ניסה להגיע להר הבית כדי לדבוק במקור השכינה.
רש"י אומר את זה בצורה מפורשת על הפסוק: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ
וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. (בראשית יב,ט).
כאשר הוא נוסע לכיוון הנגב שהוא דרום ארץ ישראל: הר הבית.
כמו שכתוב:" לפרקים, יושב כאן חודש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו
במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל, והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו
של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו". (רש"י בראשית
יב,ט).
גם המדרש רבה מתייחס לתכונה הזאת של אברהם אבינו לכוון את צעדיו וחייו
לכיוון הר המוריה.
כמו שכתוב:" וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה מחקה והולך ומכוין כנגד בית המקדש." (בראשית
רבה לט, טז).
עלינו ללמוד מאברהם אבינו את מידת הזריזות למען בית ה' ולשאוף לחדש את
עבודת הקרבנות בהר הבית.
משנת תשכ"ז, הר הבית ברשותנו. אסור לנו להתעכב!
עלינו להזדרז
ולבנות את בית המקדש השלישי ללא דיחוי כמו שעשו אבותינו לפנינו.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי
חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה