פרשת בהר תשע"ח
גיליון מס 331 מאת שמואל בן
חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
החומר מכין לרוחניות
מצוות שמיטת הארץ נמצאת במרכז הפרשה. קשה להבין את מהות המצווה הזאת
הדורשת מאמץ גדול מצד האדם.
עלינו להפסיק כל עבודה חקלאית למשך שנה מתוך אמונה שהקב"ה ידאג
לפרנס אותנו.
ה"חלבן" בפירושו על התורה מסביר שהשמיטה באה להעמיד במקום
הנכון את החומר ביחס לרוחניות.
אנחנו נמצאים בעולם גשמי ומלא תאוות חומרניות. מצוות השמיטה באה ללמד
אותנו שהחומר הוא חשוב אבל לא התכלית.
החומר והרווחה הכלכלית מאפשרים לאדם לחיות בהרגשה של נוחיות וישוב
הדעת. כאשר האדם משוחרר מדאגה של קיום
וסיפוק הצרכים הבסיסיים שלו הוא יכול לפנות את מחשבותיו לדברים גבוהים יותר.
כך הוא יוכל להבחין בין העיקר והטפל. בעזרת שנת השמיטה אנחנו מסוגלים
להפנים שהחומר הוא אמצעי להרחבת הדעת של האדם כדי להתקרב לה'.
כמו שכתוב: "נמצא ששנת השמיטה בונה סדר עדיפויות נכון והבחנה
חשובה בין העיקר לטפל בחיים. כמו שאמרנו קודם לכן, כל הצרכים החומריים הם אמצעים
ולא מטרות. הם נועדו להרחיב את דעתו של האדם ולאפשר לו להתמקד בעיקר שבחיים-
נדיבות לב, חסד, קדושה, אחדות, מצוות ה' ויראת אלוקים." (טללי חיים, דף
תקמח).
הרב משה לוריא מביא זווית נוספת ומעמיקה יותר להבנת מצוות השמיטה.
בעל ה"בית גנזי" על התורה מפרש שבשנת השמיטה כל אחד מישראל
הופך להיות כמו כהן.
ישנן שלוש מצוות עיקריות בנושא השמיטה: שביתת הארץ, הפקרת הפירות
וקדושת שביעת שחלה על הפירות.
למצוות האלה יש מכנה משותף ביחס לכהנים.
לאחר חטא העגל שבט לוי נבחר לעבוד את ה' במקדש. לכן הוא לא קיבל נחלה
בארץ ישראל עם שאר השבטים. הוא אינו יכול לעבוד את האדמה ומקבל תרומות ומעשרות מעם
ישראל. הכהנים מחוייבים לאכול בטהרה את הקדשים והתרומות ומעשרות.
המאפיינים האלה דומים לשלוש המצוות של שנת שמיטה.
כל מצווה של השמיטה מקבילה למצווה של הכהנים.
שביתת הארץ באה כנגד אי קבלת נחלה של שבט לוי.
הפקרת פירות שביעית באה כנגד קבלת תרומות ומעשרות ללא עבודה לצורך
פרנסתם.
קדושת פירות שביעית היא כנגד אכילת הכהנים של תרומות ומעשרות בקדושה.
תכלית שנת השמיטה היא להחזיר אותנו במדרגה הרוחנית שלפני חטא העגל
כאשר כל בני ישראל היו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כמו שכתוב בפרשת יתרו: וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי,
וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים,
כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ (שמות יט,ה). וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים,
וְגוֹי קָדוֹשׁ: (שמות יט,ו).
נראה לומר שפסוק ה רומז על שנת השמיטה כאשר הוא מציין שהארץ שייכת
להקב"ה ומיד לאחר מכן עם "ו" החיבור מדברת על המדרגה של ממלכת
כהנים.
כמו שכתוב: "משמע שתכלית התיקון השלם של כלל ישראל היה שכולם
יהיו במדריגת כהנים שעיקר ענינם הוא עבודת השם ועבודת המקדש ולכן אין להם עבודת
קרקע ועוד שהם אוכלים דברים שיש עליהם קדושה כמו קדשים של קרבנות ותרומות ומעשרות
ועל ידי זה מזדכך החומר שלהם להיות רוחני." (בית גנזי, בהר דף תתקלה).
פעם בשבע שנים, עלינו לנהוג כמו הכהנים כדי להתעלות ברוחניות.
כמו שאמר החלבן למעלה, השמיטה באה להזכיר לנו את היחס הנכון לחומר
שהוא אמצעי להשגת הקדושה כדי לדבוק בהקב"ה.
נראה לומר, שבית המקדש ועבודת הקרבנות דומים למהות השמיטה.
הפאר וההדר שנדרשים לבנין בית המקדש אינם המטרה אלא האמצעי להתקרב אל
ה'. כל הזהב, הכסף, האבנים היקרות, הבדים המיוחדים באים להעמיד את החומר במקום
הראוי לו.
הוא חשוב אבל אינו התכלית.
גם עבודת הקרבנות שנראית מבחינה חיצונית כדבר גשמי ורחוק מהרוחניות
מקרבים את האדם לבורא עולם.
החומר חשוב וחיוני לקיום העולם הזה, עלינו להשתמש בו כאמצעי להשגת
התעלות רוחנית.
נראה להוסיף שהעבודה זרה שמה למטרה את הפולחן עצמו לכן היא משיגה מטרה
הפוכה: הגברת החומר בעולם.
כמו שכתוב: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות
כה,ח).
מטרת המקדש היא איננה עבור עצם הבנין המפואר לכבוד ה' אלא למען השכנת
השכינה בישראל.
בע"ה נממש את תכלית העולם הזה ונשתמש בחומר כדי להתקרב אל
הקב"ה ולא נברח ממנו, כך נוכל לחדש את עבודת הקרבנות לאלתר ולבנות את בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה
ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה