פרשת נשא תשע"ח
גיליון מס 333 מאת שמואל בן
חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
המקדש נמצא בתוכנו
בפרשת נשא מובא הדין של שילוח טמאים ממחנה ישראל במדבר. התורה מגדירה
שלוש מחנות שונים: מחנה שכינה, מחנה לוויה ומחנה ישראל.
כנגד 3 מחנות קיימים שלושה סוגי טומאה: צרעת, זיבה וטומאת מת.
כמו שכתוב: ב צַו, אֶת-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא
לָנָפֶשׁ. ג מִזָּכָר עַד-נְקֵבָה
תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם; וְלֹא יְטַמְּאוּ
אֶת-מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם (במדבר ה, ב-ג).
רש"י מפרט את המיקום הפיזי של כל מחנה. מחנה שכינה הוא מקום
המשכן עצמו, מחנה לוויה הוא השטח מסביב למשכן ומחנה ישראל הוא המחנה של כל השבטים.
כמו שכתוב: "שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים היא מחנה
שכינה חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ' במדבר סיני היא מחנה לויה ומשם ועד סוף
מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל (פסחים סז) הצרוע נשתלח חוץ לכולן הזב
מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים. וטמא
לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות
במסכת פסחים " (רש"י, במדבר ה,ב).
התלמוד בבלי לומד מתוך הפסוקים של הפרשה את הדין של כל סוגי הטומאה.
ננסה להבין לעומק את משמעות המחנות וסוגי הטומאה.
מדוע טומאת צרעת היא הגרועה מכולם והאדם נשלח מכל המחנות?
במה טומאת מת פחות חמורה מטומאת זב ומצורע?
נביא את דברי ה"שם משמואל" המיישב בצורה נפלאה את השאלות
האלה מתוך תיקוני הזוהר.
ראשית, הוא כותב שגם בתוך האדם יש 3 מחנות כנגד 3 מחנות ישראל: הכבד,
הלב והמוח.
הכבד מקבל את האוכל והנוזלים, מסנן אותם כדי לנטרל את הרעלים ולשלוח
דם נקי לעבר הלב.
הכבד יכול להשתלט על זרימה של חומרים רעילים אבל הוא אינו יכול
להתמודד עם הדבר שהוא בעצמו רעל כמו הצרעת שהיא חלק מגוף האדם.
המצורע הבדיל את עצמו מכלל ישראל לכן צריך להיות מחוץ לכל מחנה.
הלב איננו במגע עם פסולת הבאה מהגוף אבל הוא צריך להישמר מפני רעלים
העלולים לבוא מהטחול או מהמרה.
הלב שהוא כנגד מחנה לוויה מסוגל להתמודד עם אדם בעל טומאת מת שקיבל
טומאה ממקור חיצוני לו אבל אינו יכול לקבל דבר שמוציא נוזלים לא נקיים כמו הזב.
המוח בא כנגד מחנה שכינה, כאשר הם מתפקדים בצורה זהה.
המוח מקבל דם מסונן ונקי לחלוטין מהלב. הוא אינו מסוגל להתמודד עם
פסולת כשלהי או גוף זר.
לכן מחנה שכינה אינו מקבל את מי שטמא מת אפילו שהטומאה באה ממקור
חיצוני לו.
נציין את ההבדלים הקיימים בין שלושת סוגי הטומאה.
טומאת מת חמורה פחות כי היא באה מגורם חיצוני. טומאת זב באה מנוזלים
היוצאים מהאדם החוצה. טומאת המצורע היא החמורה מכולם כי הנגע הינו חלק מגוף האדם
עצמו.
נראה להוסיף, שהדברים הנפלאים האלה רמוזים בפסוק: וְעָשׂוּ לִי,
מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כה,ח).
בנין המקדש מביא את השכינה לתוך האדם עצמו. מהמילה בְּתוֹכָם ניתן
להבין שיש הגבלה בין השכינה של בית המקדש ובין האדם עצמו, כמו שראינו מתוך דברי
ה"שם משמואל".
ה"שם משמואל" ממשיך ומסביר שגם המוח שלנו מורכב משלושה
חלקים כנגד החלקים של בית המקדש: קודש הקדשים, היכל והחצר.
כמו שכתוב: "ובאמת שבמוח עצמו יש ג' חללים דגלגלתא, וכמו במחנה
שכינה יש כל ג' בחינות: קודש הקדשים והיכל וחצר, כמו כן בנפש ג' חללים
דגלגלתא...." (שם משמואל שנת תרע"א דף קלח).
ננסה להבין את הקשר בין מחנות הקדושה למוח האדם בעזרת גילויי המדע של
המאה האחרון.
המוח הגדול אחראי על הדברים המורכבים של עיבוד מידע ורצון האדם הדומה
לקודש הקדשים.
המוח הקטן שולט על הפעולות המוטוריות שלנו כנגד ההיכל.
גזע המוח אחראי על העברת המידע לחוט השדרה בעיקר בתחום המוטורי כנגד
החצר.
ניתן למצוא את הדברים באתר ויקיפדיה בנושא המוח.
ראינו דברים נפלאים המקשרים את האדם עם מחנות השכינה שהיו במקדש.
בית המקדש אינו דבר מנותק מהמציאות אלא הוא המציאות עצמה ומחוברת
בצורה מוחשית לגוף האדם ומוחו.
בע"ה נפעל לחידוש מחנות השכינה בהר הבית ונבנה במהרה את בית
המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה
ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה