הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום שישי, ינואר 17, 2020

פרשת השבוע: פרשת שמות שלבי הגלות רומזים לתהליך הגאולה


פרשת שמות תשפ
גיליון מס 367  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

שלבי הגלות רומזים לתהליך הגאולה

שעבוד מצרים מתחיל בסוף פרשת שמות. למעשה הוא מתחיל הרבה לפני כן עם לידת יצחק.
המצרים העבידו את בני ישראל בפרך לאחר פטירת יוסף הצדיק והשבטים.הגלות התחילה בשלבים ולא בבת אחת.
יעקב אבינו ידע והרגיש את שלבי הגלות והתגברות כוחות הטומאה על בני ישראל.
כתוצאה מזה, יעקב אבינו השביע את יוסף שיביא אותו לקבורה בארץ כנען, בחברון.
מה ראה יעקב אבינו כדי לבקש להיקבר בחברון ולא במצרים?
מדוע הוא לא רצה להיקבר בגלות עם בניו כדי לצאת יחד איתם בזמן הגאולה?
למה יוסף חלק על אביו וביקש להיקבר במצרים עד הגאולה?
נביא מספר תשובות, ראשית נביא את הפירוש הנפלא של הרב חרל"פ. יעקב אבינו ידע שאם הוא יקבר במצרים, כוחות הקדושה המלווים אותו ישפיעו על טומאת מצרים ויתגברו עליהם.
כתוצאה מזה הגלות תהיה קשה פחות, הן רוחנית, הן פיזית. יוסף הצדיק חלק על אביו ורצה שיעקב אבינו יישאר במצרים כדי לעזור לבני ישראל לקראת הגלות ולהמתיק אותה.
יעקב אבינו רצה שבני ישראל ישכחו מארץ ישראל בגלל קושי הגלות והתגברות הטומאה. כך, הירידה הרוחנית תגרום לכפרה מלאה ותביא לעלייה למדרגות גבוהות מאוד לאחר מכן.
כמו שכתוב: "...שעל ידי התגברות הטומאה ישכחו שהם בארץ לא להם וידמו להאחז במצרים, וכדכתיב "ויאחזו בה" ויצטרכו לעבדום ועינו אותם, כדביארנו בפרשה הקודמת לכך רצה יעקב שיעלוהו לארץ ישראל שעל ידי התמעטות האור במצרים לא יהיו חייבים כל כך על עוונותיהם והשפלתם ותכפר עליהם הגלות." (רב חרל"פ, פרשת ויחי דף שלא).
נראה להוסיף, שיעקב אבינו ידע שהוא מוסיף קדושה מעצם נוכחותו. למשל, בזכותו שנות הרעב התקצרו לאחר הגעתו למצרים.
אם הוא היה נקבר במצרים, המצרים היו מתברכים בברכת השפע של הצדיק. כתוצאה מזה הם היו משעבדים בצורה קשה יותר את בני ישראל. כאשר האדם חי בשפע ובעושר, הוא פחות מחובר לדברים הרוחניים. האדם מנותק מהסובבים אותו ונהיה אכזרי יותר וגשמי יותר.
נראה להוסיף תשובה אחרת, כאשר יעקב אבינו ויוסף מהווים 2 שלבים בגאולת ישראל.
הבחינה של יוסף-המכונה משיח בן יוסף והבחינה של יעקב אבינו-המוכנה משיח בן דוד, כאשר יוסף  מקדים את יעקב אבינו.
משיח בן יוסף מכין את התשתית הגשמית עבור משיח בן דוד, לכן הם לא יכולים להיקבר באותו מקום.
יוסף מכין את השלבים העתידיים של הגאולה.



זה קרה עם משכן שילה שהיה בנחלת אפרים. המשכן הכין את עם ישראל לקראת הקמת בית המקדש הראשון בירושלים.
שמעתי מהרב אליהו רחמים זייני שליט"א, שתנועת הציונות שהקימה את המדינה וגרמה לעליית יהודי התפוצות היא בחזקת משיח בן יוסף.
נראה לומר, שהשם "יוסף" רומז על התפקיד של יוסף הצדיק ובניו בגאולת ישראל.
כשרחל אמנו נתנה שם לבנה הראשון היא התפללה לה' לקבל בן נוסף, כמו שכתוב: וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כד).
מדוע היא לא הסתפקה בבן צדיק ומיוחד כמו יוסף?
נראה לומר שהיא ראתה ברוח הקודש את משכן שילה בנחלת יוסף. היא שאפה ליותר, ורצתה להגיע למדרגה של בית המקדש בהר הבית העתיד להבנות בנחלתו של בנימין.
ראוי לציין שמיד לאחר לידת יוסף, יעקב אבינו ביקש  לחזור לארץ כנען. כמו שכתוב בפסוק הסמוך ללידת יוסף: וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי (בראשית ל,כה).
נראה לומר שיעקב אבינו ידע את התפקיד העתידי של יוסף בגאולת עם ישראל, לכן עם לידת יוסף הוא הרגיש מוכן לחזור


לארץ ישראל ויכול היה לחשוב על אתחלתא דגאולה (תחילת הגאולה) בזכות יוסף הצדיק.
יוסף הצדיק אינו מפסיק לחשוב על הגאולה השלמה ועל השכנת השכינה בציון.
ניתן לראות את זה במדרש נפלא המשווה בין ציון ובין יוסף. המדרש מביא פסוקים מהתנ"ך המתארים אירועים זהים שקרו לציון וליוסף. מדובר באירועים שמחים וגם בצרות שפקדו את עם ישראל. (כדאי לראות את המדרש המלא).
כמו שכתוב:" בֹּא וּרְאֵה, כָּל צָרוֹת שֶׁאֵרַע לְיוֹסֵף, אֵרַע לְצִיּוֹן. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן כְּתִיב: אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן תהלים פז, ב. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ. בְּצִיּוֹן, נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ  ירמיה יב, ח.........וּמַה שֶּׁאֵרַע לְיוֹסֵף טוֹבוֹת, אֵרַע לְצִיּוֹן טוֹבוֹת. בְּיוֹסֵף, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וְצִיּוֹן, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ תהלים מח, ג. בְּיוֹסֵף, אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי. בְּצִיּוֹן, גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה חגי ב, ט…. " (מדרש תנחומא, ויגש, פרק י).
החיד"א מצא קשר נפלא בין ציון ובין יוסף כאשר שניהם בעלי אותה גימטריה: 156.
כמו שכתוב: " ציון גימטריה יוסף ובהכי ניחא משז"ל שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון כמו שכתוב בתנחומא סוף פרשת ויגש..." (החיד"א, ספר דבש לפי, מערכת צ', אות יז).
לאחר שהבאנו מספר פירושים על בקשת יעקב אבינו להיקבר בארץ ישראל, נביא פירוש נפלא של ה"בית גנזי" על שלבי השעבוד.
למעשה, גלות מצרים היא הדגם עבור כל הגלויות.
בעל ה"בית גנזי" מציין שצום י' בטבת חל תמיד בפרשיות העוסקות בתחילת שעבוד מצרים.
צום עשרה בטבת מסמן את תחילת החורבן עם המצור על ירושלים. הצומות מסמלים את שלבי הגלות וחורבן ירושלים.
נקדים ונסביר את שלבי הגלות בהתאם לשפע הרוחני המגיע לעולם.
שלב הראשון הוא צמצום השפע הרוחני שיורד לעולם.
שלב השני, הוא יצירת מסך בין מקור השפע שנמצא בשמים, לעולם שלנו, המונע כל דבר של קדושה לרדת אלינו.
השלב השלישי הוא הפסקת מקור השפע עצמו המאפשר התגברות כוחות הטומאה בעולם, בצורה חופשית וללא כל הפרעה.
גלות מצרים התחילה עם לידת יצחק אבינו, התגברה עם פטירת יעקב אבינו והגיעה לשיאה לאחר פטירת כל השבטים.
גלות מצרים פעלה בדיוק לפני השלבים האלה.
לאחר לידת יצחק היה צמצום הרוחניות בעולם. יחידי סגולה כמו האבות היו מסוגלים להרגיש את זה.
פטירת יעקב אבינו גרמה לתחילת השעבוד הנפשי וסתימת ליבם של ישראל על ידי מסך וביטול השפע הרוחני לחלוטין.
ולבסוף מות השבטים גרמה לשעבוד הפיזי ושליטה מלאה של כוחות הטומאה על בני ישראל, עד ירידה לשער מ"ט של טומאה.
ניתן לראות את אותם שלבים עבור שלושת הצומות: י' טבת, י"ז תמוז ו-ט' באב שבאים כנגד 3 השלבים של התגברות הגלות.
כמו שכתוב: " תחילה בלידת יצחק שכבר התחלה הגזירה היה זה צמצום השפע הרוחני במקורו.......ואחרי זה בפטירת יעקב אבינו נעשה בחינת המסך המבדיל שאינו נותן לבוא אפילו מעט השפעה הצריך לחיות של הקדושה......ואחרי זה כשמתו כל השבטים נעשה מניעה במקור השפע עצמו וירדו למ"ט שערי טומאה...." (בית גנזי על התורה, ויחי דף שלז).
נראה להוסיף ששלבי הגאולה הם בסדר ההפוך של שלבי הגלות וצמצום השפע.
ראשית, עלינו להשתחרר מעול הפיזי של הגויים כדי לחדש את מקור השפע בעולם. זה בא כנגד תנועת הציונות שהחזירה את עם ישראל לארצו.
השלב השני, הוא ביטול המסך המונע את השפע הרוחני להגיע אלינו, כדי לאפשר לכוחות הקדושה להתגלות. זהו שלב של שחרור חברון, שכם, ירושלים והר הבית במלחמת ששת הימים.
השלב האחרון הוא גילוי מלא של השכינה ללא כל צמצום בבית המקדש השלישי. לענ"ד זהו שלב שאנחנו נמצאים בתוכו היום ועלינו לשאוף אליו ולממש את חזון הגאולה השלמה בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

אין תגובות:

sharethis