פרשת קורח תשפ
גיליון מס 370 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
קורח מסיט נגד המשכן
מחלוקת קורח ועדתו
נגד משה רבנו גרמה נזק גדול לעם ישראל. רש"י מביא את המדרש רבה כדי להסביר את
השתלשלות האירועים.
הכל התחיל בשאלה
הלכתית בנושא הציצית. קורח שאל את משה רבנו האם בגד שהוא כולו עשוי מתכלת, חייב
בציצית?
משה רבנו ענה ללא
היסוס, שחייב בחוטי הציצית.
קורח הגיב בצורה
חריפה והסיט נגד משה רבנו שממציא כביכול, מצוות על דעת עצמו.
כמו שכתוב: "
וַיִּקַּח קֹרַח, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (במדבר טו, לח): וְעָשׂוּ
לָהֶם צִיצִת, קָפַץ קֹרַח וְאָמַר לְמשֶׁה טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת מַהוּ
שֶׁתְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית, אָמַר לוֹ חַיֶּיבֶת בְּצִיצִית. אָמַר לוֹ
קֹרַח טַלִית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵין פּוֹטֶרֶת עַצְמָהּ, אַרְבָּעָה חוּטִין
פּוֹטְרוֹת אוֹתָהּ." (במדבר רבה יח,ג).
בעל ה"בית
גנזי" מעלה שאלה: נניח שהבגד התכלת יכול לפטור את חוט התכלת, מה לגבי 7 חוטים
הלבנים? מדוע שהם יהיו פטורים?
מכאן ה"בית
גנזי" לומד שאין מדובר במחלוקת הלכתית בדיני ציצית או מזוזה. מדובר במחלוקת
בין שתי תפיסות עולם מנוגדות.
המאמר מבוסס על דברי
הרב משה לוריא זצ"ל מתוך פירושו על
התורה.
תכלית הבריאה הינה
להכין מקום להשכנת השכינה בעולם הזה, לכבוד הקב"ה. במילים אחרות, לבנות בית
לכבוד הקב"ה.
כמו שכתוב במדרש:
" לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֲשׂוּ לִי
מִשְׁכָּן שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמְּךָ בְּתוֹכוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי
מִתְאַוֶּה לִשְׁכֹּן אֵצֶל בָּנַי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
כָּךְ, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה אַתָּה מַנִּיחַ
לָעֶלְיוֹנִים וְיוֹרֵד לַתַּחְתּוֹנִים, ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ
בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם (תהלים ח, ב), כָּךְ הוּא
שִׁבְחֲךָ שֶׁתְּהֵא בַּשָּׁמַיִם. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם לִי. אָמַר חֲבַקּוּק: אֱלוֹהַּ
מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ
וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ (חבקוק ג, ג). " (מדרש תנחומא, תרומה סימן ט).
מתוך פשט המדרש, ניתן
ללמוד שהקב"ה עוזב לגמרי את השמים ואינו שוכן שם יותר. זהו חידוש עצום!
מטרת הבריאה הינה
לגלות את השכינה בעולם הזה, דרך מעשים ומצוות התורה.
לעומת זאת, קורח חשב
אחרת. הוא טען שמטרת הבריאה היא לדבוק בהקב"ה בעולם הבא. בעולם הזה עלינו לקיים את המצוות
כדי לקבל שכר בעולם הבא. העולם הזה איננו התכלית של הבריאה ובוודאי אינו בית עיקרי
של ה', המכונה דירה בתחתונים.
איך הדברים מתחברים
לציצית ולתכלת?
התכלת מסמל את השמים
הכחולים והשכינה.
כמו שכתוב בתלמוד
הבבלי: "דתניא היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני
שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר ויראו את אלקי
ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, וכתיב כמראה אבן ספיר דמות
כסא". (סוטה יז ע/א).
7 חוטי הציצית הלבנים
מסמלים את העולם הזה, כנגד המספר 7. חוט התכלת מסמל את השכינה והשמים, המכסים את
החוטים הלבנים.
עכשיו ניתן להבין את
מהות המחלוקת: לפי קורח, כאשר אדם עטוף בבגד שכולו תכלת, הוא משיג את תכלית
הבריאה. בגד התכלת מזכיר את עולם העליון וגוף האדם מזכיר את העולם הזה במקום
החוטים הלבנים.
כתוצאה מתפיסת העולם
השגויה של קורח, משה רבנו אינו מהסס לרגע ועונה לו שחייבים לשים חוטים לבנים,
המסמלים את העולם הזה שהוא העיקר עבור הקב"ה.
כאשר חוט התכלת מקיף
את 7 החוטים הלבנים, כמו שעולם העליון מתבסס על העולם הזה כדי להשכין את השכינה.
כמו שכתוב:
"והנה קורח חלק על כל תכלית הבריאה של דירה בתחתונים ולדבריו עיקר התכלית הוא
לקיים מצוות התורה עשה ולא תעשה כדי לקבל שכר בעולם הבא.........ותשובת משה רבנו
ע"ה היתה כי חייבת בציצית שהרי עיקר תכלית הבריאה הוא שכינה בתחתונים להיות
מרכבתו של מקום שהוא ענין התפשטות אור אין סוף באדם עצמו...." (בית גנזי,
קורח דף תפב).
ניתן לראות את אותה
מחלוקת גם בנושא השני של בית מלא ספרי תורה והצורך בהנחת מזוזה בפתח הבית.
המזוזה מסמלת את
השכינה הנמצאת בבתינו-בעולם הזה ושומרת עלינו.
קורח נענש על ידי
האדמה, כאשר הוא וחבריו נקברו חיים יחד עם משפחותיהם ורכושם. הוא נמצא עמוק בתוכה
עד היום הזה, כדי לסתור את תפיסת עולמו, הטוענת שאין הקב"ה שוכן בתחתונים
באופן מועדף.
נראה לומר, שגם
בפסוקי התורה ניתן לראות אסמכתא לדברינו.
פעמיים מופיע הביטוי:
'משכן קורח' לעומת פעם אחת: משכן ה'.
כמו שכתוב: הַמְעַט
מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב
אֶתְכֶם, אֵלָיו--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה', וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה,
לְשָׁרְתָם (במדבר טז,ט).
דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה
לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. (במדבר טז,כד).
וַיֵּעָלוּ מֵעַל
מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ
נִצָּבִים פֶּתַח אׇהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. (במדבר טז,כז).
קורח בנה מעין משכן
משלו, עם תפיסת עולמו, ללא צורך בעבודה גשמית של הקרבת קרבנות. הוא הקים פלג בעם ישראל, שאינו שם במרכז את
עבודת המשכן והמצוות המעשיות.
הם היו מעבר לדברים
הגשמיים והנמוכים האלה. כמו שהם טוענים: כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה' (במדבר
טז,ג).
גם היום, יש אנשים
שנוטים לשים בצד את המצוות הלאומיות, המצוות התלויות בארץ וכמובן את 250 המצוות
הקשורות לבית המקדש ועבודת הקרבנות.
הגלות השכיחה מאתנו
חלק גדול מהתורה, עלינו לחזור לשורשים שלנו ולדבוק במסורת אבותינו הקדושים.
כך נוכל לבנות יחד את
בית המקדש השלישי, לא כמבנה ציבור מכובד ויפהפה אלא כמרכז רוחני של אחדות עם ישראל
בארצו. כן נוכל להקרין לעולם כולו את השכינה וזה יביא לגילוי לעיני כל של נוכחות
הקב"ה בעולם הזה.
הגיליון מוקדש
לרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה