ראש השנה: ראש השנה, חג האחדות

ראש השנה תשעח

גיליון מס 315 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

ראש השנה, חג האחדות

 בכל שנה אנחנו קוראים בסמוך לראש השנה את הפרשיות נצבים ו-וילך. הנושא המרכזי בשתי הפרשיות הוא התכנסות העם.

בפרשת נצבים בני ישראל מתאספים כדי לכרות ברית עם הקב"ה ופרשת וילך עוסקת במצוות הקהל בחצרות בית המקדש לאחר שנת השמיטה.

מדוע משה רבנו כורת ברית ה' עם בני ישראל לקראת מותו ולא עשה זאת לפני כן?

מדוע מצוות הקהל מופיעה לאחר מעמד ברית ה' ובאמצע העברת השלטון ליהושע?

למה מצוות הקהל נאמרה בסוף ספר דברים ולא בתחילתו עם שאר מצוות המלך?

האם יש קשר בין התכנסות העם וראש השנה?

המהר"ל מפראג מפרש שכל עוד משה רבנו הנהיג את בני ישראל הוא היה שומר עליהם ,לימד אותם את התורה ואיך לעבוד את ה'. לכן לקראת פטירתו הוא חידש את הברית בין ישראל ובין הקב"ה. משה רבנו ידע שבני ישראל חלשים יותר כאשר הוא לא ינהיג אותם ועלולים לחטוא.

כמו שכתוב: "...כל ימי משה לא היה צריך להכניסם בברית שהרי הוא מלמדם ומנהיגם להיות עובדים להקדוש ברוך הוא וידע כי אחר מותו צריכים יותר לברית.." ( מהר"ל, גור אריה, נצבים דף קלב).

ננסה קצת להעמיק ולהבין איך משה רבנו או המלך משפיעים על ישראל. ה"שם משמואל" מביא את הרמב"ם מהלכות מלכים שמציין שהלב של מלך ישראל הוא ליבו של ישראל, לכן יש לשמור עליו מכל משמר. זאת אומרת שכל מה שקורה למלך משפיע על כל ישראל. כמו שכתוב: "על הסרת ליבו הקפידה תורה, שנאמר "ולא יסור לבבו" (דברים יז,יז)  שליבו, הוא לב כל קהל ישראל; ולפיכך דיבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם". (הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ג הלכה ו').

לכן המלך קורא את התורה במעמד הקהל בבית המקדש כדי שהתורה תחדור לליבו ויחד איתו ללב של כל ישראל. (ראה שם משמואל שנת תרע"ב פרשת וילך דף רכז).

נראה להוסיף שמשה רבנו הכיל בתוכו את כל עם ישראל כמו מלך או כהן גדול.

מצוות הקהל הינה המצווה הכללית האחרונה שכתובה בתורה. יש למצווה הזאת משמעות מיוחדת לקראת הכניסה לארץ וגם לקראת ראש השנה.

בעל ה"בית גנזי" מביא את "ספר הבתים" כדי להסביר את המשמעות העמוקה של מצוות הקהל.

לאחר שנת השמיטה, הקב"ה צריך לבחון את זכותנו על ארץ ישראל. אם אנחנו ראויים הקב"ה יחדש את בעלותנו על הארץ.

כאשר המלך קורא בתורה לפני כל ישראל זה מהווה מעין מעמד הר סיני חוזר לקבלת התורה.

השמיטה מחדשת את קבלת הארץ ומעמד הקהל משחזר את מתן תורה מהר סיני.

נראה להוסיף, שבמעמד הקהל שלושה דברים מתאחדים בו זמנית: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל בבית המקדש.

זאת המציאות האידיאלית!

פרשת שבוע: פרשת כי תבוא האם הר הבית הוא מקום של תפילה?

פרשת כי תבוא תשע"ז     

גיליון מס 314 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

האם הר הבית הוא מקום של תפילה?

פרשת כי תבוא מתחילה עם הבאת הביכורים בבית המקדש.

כתוב במדרש תנחומא שמשה רבנו התקין שלוש תפילות בכל יום כנגד הבאת ביכורים שיבוטלו בזמן חורבן בית המקדש.

כמו שכתוב: "אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקורבנות. " (מדרש תנחומא, כי תבא סימן א).

הבאת הביכורים הינה מצווה חשובה ביותר כאשר היא מקיימת את תכלית העולם.

ה"שם משמואל" כתב על סמך הזוהר הקדוש שהעולם נבנה בסימן של הנתינה והחסד.

האדם נברא כדי להודות להקב"ה על כל החסד שהוא מקבל.

כאשר האדם מביא את ראשית פירותיו שהוא טרח ועמל כדי לגדל אותם במשך שנה שלימה הוא מקיים את כוונת הבריאה.

הביכורים מורכבים משלוש פעולות  המזכירות את תכונות האדם: מעשה, דיבור ומחשבה.

המעשה הוא כנגד ההבאה, התנופה וההנחה של הפירות ליד המזבח.

הידיבור בא כנגד הקריאה של הפסוקים בזמן ההבאה.

והמחשבה כנגד ההשתחוויה מול ההיכל, כאשר האדם מבטל את שכלו כלפי ה'.

האבות קבעו את שלוש התפילות ומשה רבנו תיקן שנתפלל שלוש פעמים ביום.

ה"שם משמואל" מחבר את המהות של האבות לאופי של התפילות.

האדם מורכב מנפש, רוח ונשמה.

אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית כאשר הוא ביטל את שכלו לה'. הוא לחם נגד העובדה זרה הנובעת מטעות שכלית ותפיסת עולם משובשת.

יצחק אבינו מסר את נפשו בהר הבית בזמן העקידה, לכן תפילת מנחה מסמלת את התבטלות הנפש.

יעקב אבינו קידש את גופו כאשר התמודד עם לבן הארמי והקים את גוף עם ישראל דרך שנים עשר השבטים. בלילה אנחנו חלשים יותר לכן עלינו לסמוך על בורא העולם בלבד. במשך כל הלילה חלקי הגוף של קרבנות היום היו ממשיכים להישרף על המזבח.

כמו שכתוב: "תיקן תפילת ערבית שהיא בחשכות ואינו מאיר לו השכל גם כן יבטל כחותיו ונמשך להשי"ת והוא כנגד אברים ופדרים שהם חלקי הגוף שבקרבן." (שם משמואל כי תבוא, שנת תר"ע דף קנו). 

ראינו את החשיבות של קרבן הביכורים המבטא את ביטול האדם כלפי הקב"ה. התפילות באות להחליף באופן זמני את השפעת קרבן הביכורים.

פרשת שבוע: פרשת שופטים : מנהיג אמיתי אינו ממיס את לבב אחיו

פרשת שופטים תשע"ז     

גיליון מס 313 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

מנהיג אמיתי אינו ממיס את לבב אחיו

בפרשה העוסקת ביציאה למלחמת רשות, התורה מביאה שלושה סוגים של אנשים שאינם יוצאים למלחמה: אדם שהתארס וטרם התחתן, מי שבאמצע בנית ביתו  ומי שנטע כרם.

ראשית נשאל מספר שאלות:

מה מייחד את שלושת סוגי האנשים האלה המונע מהם להשתתף במלחמה?

למה התורה משתמשת בלשון של חנוכת בית המזכיר את חנוכת המזבח: בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ (דברים כ,ה).

מדוע התורה חוששת שמישהו אחר יקח את מקומו במקום לחשוש על חייו?

המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על התורה.

ה"בית גנזי" מביא את דברי הרקנטי על התורה ומפרש את דבריו.

כאשר אנחנו נמצאים לקראת השלמת דבר גדול, המקטרגים מתחזקים ומנסים למנוע את הוצאתו לפועל.

לדוגמא במעמד הר סיני עם ישראל השיג מעלה רוחנית גבוהה מאוד. כוחות הרע חששו מזה וניסו להוריד את ישראל ממעלתו. לדאבונינו הם הצליחו וגרמו לחטא העגל.

מי שעומד להתחתן, עומד לבנות משפחה ולקיים את העולם בקיום מצוות פרו ורבו.

כאשר אדם בונה בית בארץ ישראל הוא מקיים את רצון הבורא ומיישב את הארץ.

מי שנטע כרם אף הוא מחזק את ארץ ישראל ומפרנס את משפחתו וכל הסובבים אותו.

כתוצאה מגודל המעמד כוחות הרע ינסו להפריע להשלמת הדברים הגדולים האלה. לכן בזמן המלחמה זה עלול לגרום למותו.

נמשיך להתעמק כדי להבין את גודל המעלה של שלושת האנשים האלה.

ה"בית גנזי" מפרש ששלושת הדברים מהווים מעין בנין בית מקדש פרטי.