פרשת השבוע: פרשת תצוה הבגד ששומר על העולם

פרשת תצוה תשע"ו

גיליון מס' 256 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                       

הבגד ששומר על העולם

לאחר בנין המשכן וכליו משה רבנו מצווה את ישראל להכין את בדגי הכהונה. כמו שכתוב: וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ-לִי.(שמות כח,ג).

רואים מלשון הפסוק שמטרת הבגדים היא לקדש את הכהן הגדול כדי לשרת את הקב"ה. התורה אינה מציינת את השימוש העיקרי של הבגדים שהוא לחמם את הגוף ולשמור עליו. בסוף הפרק התורה חוזרת על אותה נקודה עבור בני אהרון כאשר נוסף החיוב במיתה לכהן שאינו לובש את ארבעת בגדי הלבן. כמו שכתוב: וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָו‍ֹן, וָמֵתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. (שמות כח,מג).

רבנו בחיי מתאר כדבר ניסי כל נושא בגדי הכהונה. כאשר הכהנים היו משרתים בבית המקדש יחפים בכל ימות השנה. גם בחורף הם לבשו אותה כותונת דקה ולא היו מצטננים וחולים. היה רופא שהיה מטפל בכוהנים ושומר על בריאותם אבל למעשה הקב"ה שמר עליהם מכל פגע ומחלה.

כמו שכתוב: " ופלא גדול היה בכהנים המקריבים קרבנות בכל יום, שלא היה גופם לבוש אלא הכתנת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקר בימות הגשמים ולא היו מתים, ועל כן אמרו רז"ל שמעמידין על הכהני מממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם, לפי שהין רבם חולים מחלי בני מעים...." (רבנו בחיי, שמות כח,מג).  (ראה גם רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז, הלכה יח).

לבגדי כהונה היה תפקיד נוסף בבית המקדש. על פי המדרש הבגד וכל דבר שבבית המקדש מביא ברכה לעצמו וכל מה שדומה לו בכל העולם. למשל לחם הפנים גורם לברכה בתבואה, הביכורים מזמינים ברכה על פירות הארץ. הדבר נכון לגבי כל עבודה שהיו עושים בבית המקדש במין מסויים היה מביא שפע וברכה באותו המין מחוץ למקדש.

כך היה עם בגדי הכהונה שהשפיעו על החום של שאר הבגדים בעולם כולו. כמו שכתוב: "ראה מה היו הקרבנות בשעה שהיו קרבין, כל מה שהיה מתקרב מן מינו, היה מברך את מינו.......לחם מצות ולחם הפנים שהיו מקריבין, היו מברכין את הלחם. ובכורים שהיו מקריבין, היו מברכין את פירות הארץ....... זרעתם הרבה והבא מעט, משבטל לחם הפנים. אכול ואין לשבעה, משבטל נסוך המים. שתו ואין לשכרה, משבטל נסוך היין. לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה." (מדרש תנחומא, תצוה, סימן יג).

עבודת הכהנים ממבט חיצוני נתפסת כדבר גשמי ללא רוחניות ח"ו. אבל כאשר מתעמקים בדברי חז"ל מבינים את העומק הרוחני שנמצא בכל פרט ופרט של עבודות המקדש.

פרשת שבוע: פרשת תרומה החומר שנהפך לרוח

פרשת תרומה תשע"ו

גיליון מס' 255 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                      

החומר שנהפך לרוח

אנחנו נכנסים לרצף של פרשיות העוסקות  בבנין המשכן. המשכן מבטא את הקשר המיוחד בין הקב"ה ובין ישראל כאשר הוא גר כביכול בתוכנו. מה שבולט בפסוקים הראשונים של פרשת תרומה הוא בקשת התרומה מכל עם ישראל. התורה מתארת בפרטי פרטים את רשימת החומרים שיש להביא למלאכת הבנין. כמו שכתוב: וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת...... (שמות כט,ג-ז).

בסה"כ 15 חומרי גלם שונים נדרשו לבנין המשכן. האם לא היה מקום לדבר על מטרת המשכן או על השכינה שיוצאת ממנו לפני פירוט החומרים?

התורה דווקא פתחה ברשימת חומרי גלם לפני התכלית: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כח,ח).

המאמר מבוסס על הספר "טללי חיים" על פרשת תרומה של ה"חלבן".

הרב חיים כהן "החלבן" מפרש שתהליך בנית המשכן שונה בתכלית ממתן תורה. התורה הינה רוחנית בלבד ללא חומר. זאת הסיבה שנסים רבים התרחשו במעמד הר סיני דרך קולות, ברקים ואור גדול שבני ישראל לא יכלו לעמוד בפנהים. בני ישראל התכוננו שלושה ימים כדי להשיג את המדרגה הרוחנית הראויה לקבלת התורה.

לעומת זאת, בנין בית המקדש או המשכן הינו דבר חומרי השייך לעולם הזה. הקב"ה משרה את השכינה שנמצאת למעלה בבנין חומרי הנמצא למטה.

" התורה היא אור רוחני  כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו,כג) ואילו בית המקדש וכל כליו – עשויים מחומרים מהעולם הזה ממש. זוהי קדושה עליונה שבעליונות שאחוזה בחומר ממשי.... " (טללי חיים, שמות דף רמה).

קבלת התורה מקדימה את בנין המקדש כי התורה הינה השורש של המקדש. לאחר התעלות רוחנית וקבלת התורה ניתן לבנות את בית המקדש שהוא כולו חומר.

נראה לומר שמי שאינו התמלא ברוחניות אינו רואה בבית המקדש ועבודת הקרבונות את הקדושה שבו. הוא אינו נחשף אלא לצד החומרי של עבודות המקדש הדומות ממבט חיצוני לעבודת אלילים ח"ו.

מתוך המילה "תרומה" ניתן למצוא את המילה "מתורה". זה רמז לכך שהמקדש בא מכח התורה בלבד. (ראה טללי חיים, שמות דף רן).

ה"חלבן" מביא פירוש נוסף המראה את ההבדל בין התורה ובין המקדש. הוא משווה את בית המקדש לקרבן שלמים ואת התורה לקרבן עולה. מה שמאפיין את קרבן עולה הוא שהוא כולו נשרף על המזבח ואין לאדם חלק בו.

לעומת זאת קרבן שלמים מתחלק בין המזבח, הכהן וישראל. קרבן שלמים מחבר את השמים ואת הארץ ומביא את השלימות לעולם הזה.

 כמו שכתוב: " התורה כולה היא עצם רוחני עליון ונעלה, והמקדש בנוי כגוף העשוי מחומר, ובתוכו מתגלית נשמה גדולה. התורה-עולה זאת תורת העולה (ויקרא ו,ב) והמקדש- שלמים, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהילים עו,ג), ירושלים מלשון שלמים ושלמות. " (טללי חיים, שמות דף רמז). 

פרשת שבוע: פרשת משפטים המזבח הוא המפתח לכל התורה

פרשת משפטים תשע"ו

גיליון מס' 254 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                            

המזבח הוא המפתח לכל התורה

לאחר עשרת הדיברות הקב"ה מצווה אותנו מספר מצוות. הראשונה היא לא לעבוד עבודה זרה, השנייה לבנות מזבח אדמה, השלישית למנות דיינים הגונים והרביעית דין עבד עברי.

לאחר הלכות עבד עברי קיבלנו מצוות רבות נוספות המסדירות יחסים תקינים בין אדם לחברו.

ננסה למצוא קשר בין מצוות האלה וגם להבין האם יש חשיבות לסדר הופעתם בתורה: עבודה זרה, מזבח אדמה, דיינים ועבד עברי.

למה הקב"ה ציווה על הקמת מזבח דווקא כמצווה מעשית ראשונה לאחר מעמד הר סיני?

למה המפרשים מציינים שדיני פרשת משפטים ניתנו בהר סיני? ( ראה רש"י שמות כא,א).

מדוע התורה פותחת את סדרת המצוות בדיני עבד עברי העלולים להרתיע את בני ישראל שיצאו זה עתה מעבדות מצרים?

מזבח האדמה הוא בין הכלים הכי פשוטים והכי זולים לבניה. אין בו זהב או כסף ואין להשתמש בכלים מברזל כדי לייצר אותו. למרות הפשטות של חומרי המזבח יש לכבד אותו ואת אבניו ולא להראות לו חלק מערוות הכהנים כאשר הם עולים ויורדים על הכבש.

כמו שכתוב:   ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו (שמות כ,כב).

כך רש"י מפרש את הפסוק: "שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך ואע"פ שאינו גלוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד מ"מ הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא ואתה נוהג בהם מנהג בזיון..." (רש"י שמות כ,כב).

לאחר המופע האור קולי של מתן תורה, נס קריעת ים סוף ועשר המכות יש לחזור למציאות ולפשטות.

נראה לומר שמסיבה זאת הקב"ה מסר לנו כמצווה מעשית ראשונה לאחר מתן תורה את בנין מזבח האדמה.

בעל ה"כלי יקר" בפירושו על התורה מפרש שהמשותף בין דינים אלה הוא הענווה והפשטות.

לגבי איסור הנפת ברזל לבנין המזבח הוא מפרש שהחרב מסמל את הגאווה ואין להשתמש בו לבנין המזבח המורה על ענווה ופשטות. ממאפייני המזבח לומדים על תכונות הדרושות  לחברי הסנהדרין. על הדיינים לנהוג בענווה ולהתרחק מרדיפת הכבוד ותאוות הבצע.

"הורה בזה שרצה ה' להראות במזבח זה עניני ענוה והחרב ענינו הגאוה כמו שכתוב: ואשר חרב גאותך (דברים לג,כט)...." (כלי יקר שמות כ,כב).

לפי ה"כלי יקר" סמיכות פרשת המזבח לפרשת הדיינים באה ללמד אותנו את מידת הענווה. הוא מוסיף ומחדש חידוש נפלא שהתורה הקדימה את ציווי בניית המזבח לפני מצוות בנין המשכן כולו כדי ללמד אותנו על חשיבות תכונת הענווה אצל הדיינים.

"מה היה הצורך הגדול לצוות להם על עשיית המזבח....לומר לך שתשים הסנהדרין אצל המזבח כדי שילמדו מן המזבח שכל מה שפוסל במזבח פוסל גם בסנהדרין."  (כלי יקר שמות כא,א).

יוצא מכאן שהקב"ה לא מבקש מעם ישראל דברים גדולים אלא שלא יעבדו אלוהים אחרים, שיבנו מזבח אדמה ויתתנהגו בענווה ובתמימות כמו עבד כלפי רבו.

ברכת כהנים בהר הבית

להלן סרטון שזכיתי להיות חלק ממנו. 

זהו ברכת כוהנים מיוחדת מפי ר' יוסף הכהן ז"ל שנפטר לפני כמה חודשים. 

הוא אומר בצרפתית שהברכה הזאת אינה שייכת לו אלא לכל עם ישראל ובירך אותנו בכוונה עצומה. 

לאחר מכן המשטרה עצרה אותו למספר שעות והוא שוחרר ללא כל הגבלה. 

יוסף הכהן הוא בנו של רבי מסעוד הכהן בעל הספר פרחי כהונה והאבא של רב יעקב כהן 

ראש ישיבת איתמר. 

זכיתי להכיר את ר' יוסף ואני מקדיש את הוידאו הזה לזכרו 

שנזכה להתברך על ידי כוהנים כאלה בבית המקדש בב"א

פרשת שבוע: פרשת יתרו הר סיני הוא הר הבית

פרשת יתרו תשע"ו 

גיליון מס' 253 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                          

 הר סיני הוא הר הבית

מעמד קבלת התורה התקיים בהר סיני. הר סיני נבחר מבין כל ההרים ושאר המקומות.

ננסה להבין את הייחודיות של הר סיני ומדוע דווקא הוא זכה לקבל את התורה.

ראשית נמצא רמזים המקשרים את הר סיני להר הבית.

כאשר התורה אוסרת לעלות להר סיני ולגעת בו היא מזהירה את בני ישראל שלאחר שישמעו קול שופר של יובל הם יהיו רשאים לעלות להר. השופר יהווה הסימן שהשכינה הסתלקה מהר סיני. כמו שכתוב: בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (שמות יט,יג). רש"י ובעל הטורים מפרשים שזה לא סתם שופר מקרן איל אלא זהו השופר של אילו של יצחק אבינו שהיה בזמן העקידה בהר המוריה. " הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה:" (רש"י שמות יט,יג).

בעל הטורים מדגיש שהשופר הגיע פיזית למעמד הר סיני:  " ב' במסורה. הכא ואידך במשוך בקרן היובל שגם לשם נזדמן להם שופר מאילו של יצחק..." (בעל הטורים שמת יט,יג). זהו רמז ראשון המקשר את הר סיני לעקידת יצחק שהתרחשה בהר הבית.

בנוסף לכך בהמשך הפרק, רש"י מפרש שהקב"ה השכין את השכינה בראש ההר כמו מצעים של מיטה. רש"י התבסס על המכילתא (שמות יט,כ) שמשתמש במשל של כר בראש המיטה כדי לצייר את השכנת השכינה בראש ההר.

כמו שכתוב: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: (שמות יט,כ).

" יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:" (רש"י שמות יט,כ).

המיטה מזכירה את בית המקדש שהינו מקום של פריה ורביה וחיבור בין הקב"ה ובין ישראל.

כמו שמובא במדרש תנחומא:"... הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו (שם שיר השירים ג) מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש ולמה נמשלה בית המקדש למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין, ..."  (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט).