הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שמיני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שמיני. הצג את כל הרשומות

יום שישי, אפריל 01, 2016

פרשת שבוע: פרשת שמיני הכל מבדיל את ישראל מן העמים

פרשת שמיני - פרה תשע"ו

גיליון מס' 262 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                    

 הכל מבדיל את ישראל מן העמים

 באמצע ספר ויקרא העוסק בענייני הקרבנות אנחנו מוצאים את איסור אכילת החיות הטמאות. מיד לאחר חנוכת המשכן משה רבנו מוסר לבני ישראל את שמות  הבהמות הטהורות והטמאות.
 מדוע התורה בחרה דווקא במקום הזה ובעיתוי הזה?
נראה לומר שגוף האדם דומה למזבח. כאשר הכנסת אוכל לפיו היא כנגד הקרבת הקרבנות על המזבח.
כמו שכתוב: וְעָשׂוּ לִי
, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. (שמות כה,ח).
היה צריך להיות כתוב "בתוכו" -בתוך המקדש ולא "בתוכם", בלשון רבים.
יוצא מכאן שהקב"ה שוכן בתוך כל יהודי ויהודי כמו שהוא שוכן בבית המקדש.
בתוכנו נמצאת הנשמה הטהורה שבאה מכסא הכבוד. לכן יש לשמור על קדושתה ואין אנחנו רשאים לאכול בהמות טמאות בניגוד לאומות העולם.
ה"אור החיים" הקדוש מפרש את השימוש בלשון רבים כדלהלן: " ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים." (אור החיים, שמות כה,ח).  למעשה הלכות כשרות באות להמחיש את הקדושה של ישראל המחוברים להקב"ה בקשר מיוחד.
המדרש תנחומא מביא משל נפלא כדי להבין את ההבדל המהותי הקיים בין ישראל ובין אומות העולם.
בני ישראל נמשלים לחולה שעומד להבריא והגויים לחולה שגוסס. מי שעומד לחיות את חיי נצח בעולם הבא צריך להיזהר ולשמור על בריאותו. לכן הוא אינו יכול להסתכן באכילת דברים טמאים הפוגעים בנפשו. לעומת זאת הגוי שאינו מיועד לחיי נצח לאחר מיתתו יכול לאכול כל דבר העולה על רוחו ללא חשש של פגיעה בפנימיותו.
כמו שכתוב: " רבי תנחומא בן חנילאי אמרהתיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים. .....
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים, אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכלאבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים.
וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגויים השקצים והרמשים.
אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם: והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם." (מדרש תנחומא שמיני, סימן ו).
מדוע פרשת הבהמות הטהורות סמוכה לחנוכת המשכן?
נראה לומר שהמשכן בא להבדיל בין ישראל ובין אומות העולם.
כאשר הקב"ה מראה בצורה גלויה את חיבתו לישראל. לכן לאחר חנוכת המשכן הדבר הראשון שהקב"ה מצווה לנו הוא הבדל נוסף מול הגויים.
המצוות כמו הנחת תפילין, שמירת שבת או עשיית סוכה אינן מספיקות כדי להדגיש עד כמה אנחנו נבדלים מאומות העולם.

יום ראשון, אפריל 11, 2010

פרשת שמיני- האם החזיר יבנה לנו את בית המקדש?- פרשת שבוע


פרשת שמיני תש"ע גיליון מס' 195

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לקריאת מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com

מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

האם החזיר יבנה לנו את בית המקדש?

למה בסוף פרשת חנוכת המשכן אנחנו מצווים על מאכלות האסורות?

איך החזיר הנמשל לאדום ישתתף בבנין בית המקדש השלישי?

בפרשת שמיני הקב"ה מקדש את עם ישראל ומבדיל אותו מן הגויים. משה רבנו מצווה את בני ישראל לא לאכול כל בהמה או חיה, אלא את אלה בעלי שני סימני טהרה: מעלה גרה ומפריס פרסה.

המדרש תנחומא מפרש בצורה נפלאה, את המהות של המצוות הנוגעות בבהמות אסורות, דרך משל של הרופא והחולה.

" משל למה הדבר דומה. לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו, תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם, כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל. אמרו לרופא, מה זה. לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך. אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים, אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם, כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים. וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגוים השקצים והרמשים. אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם, והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם. למה. שהם לחיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. הוי, עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים. " (מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן ו').

כאשר אנחנו נזהרים ממה שאנחנו מכניסים לפינו אנחנו מתקדשים ומתקרבים להקב"ה.

מסיבה זאת בעל ה"שם משמואל" מסביר למה נסמכה הפרשה העוסקת באכילת הקרבנות על ידי הכהנים לפרשת המאכלות האסורות.

הכהנים מקבלים מתנות מכל אחד מישראל, בכל פעם ששוחטים בהמה. השוק והחזה של הבהמה נמסרים לכהן מיד לאחר השחיטה ונקראים: מתנות כהונה.

חלק גדול מהקרבנות הקרבים בבית המקדש, נאכלים על ידי הכהנים ומשפחותיהם.

ישנם תנאים מיוחדים המחייבים את הכהנים לאכול את הקרבנות בטהרה, במקומות קדושים בתוך הר הבית או בתוך ירושלים.

למעשה כאשר הכהן מכניס לגופו בשר של קרבנות או מתנות הכהונה, גופו מתקדש וכך מכניס את עצמו תחת כנפי השכינה.

תהליך דומה מתרחש עבור ישראל, כאשר הוא שומר על הלכות הכשרות והבהמות הטרפות והאסורות.

המאכלים המותרים מרחיקים אותנו מהשפעת הגויים ומקרבים אותנו להקב"ה והשכינה.

" ....דכמו שהנכנס לקדושה נכנס על ידי מאכל של מצווה, כך כתוב חס ושלום להיפוך. אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו." (שם משמואל פרשת שמיני, שנת תרע"ד דף קעג).

אכילת בהמות מותרות מקרבת אותנו להקב"ה ויחד עם זאת דוחה את השפעת הגויים ומבטלת את השעבוד של אומות העולם על ישראל.

עכשיו ניתן להבין את דברי חז"ל המשווים את ארבעת המלכויות המשעבדות את ישראל לחיות טמאות המוזכרות בפרשת שמיני.

התורה מביאה ארבע דוגמאות של בהמות טמאות, כנגד ארבע מלכויות השולטות בעולם: הגמל כנגד בבל, הארנבת כנגד יוון, השפן כנגד מדי, והחזיר כנגד אדום.

כמו שכתוב: ד אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. ה וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ו וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. ז וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם (ויקרא יא, פסוקים ד-ז).

התורה מחדשת לנו שלארבע בהמות האלה בלבד יש סימן אחד של טהרה. בכל הבריאה לא נמצא בעל חי המעלה גרה או מפריס פרסה, בנוסף לארבע הנ"ל.

כמו שכתוב במדרש רבה: " ד"א ואת הגמל זו בבל כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת הארנבת זו יון כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה ואת החזיר זו אדום והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה " (מדרש רבה ויקרא סוף פרשה י"ג).

החזיר מסמל את מלכות אדום שהחלה עם האימפריה הרומית ונמשכת עד היום.

למה דווקא החזיר נמשל למלכות אדום?

חז"ל עונים לשאלה הזאת בהמשך המדרש: " ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה הדא הוא דכתיב (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה." (מדרש רבה ויקרא סוף פרשה י"ג).

רבנו בחיי מפרש מדרש זה ומקשר את אדום לבנין בית המקדש השלישי. המילה "חזיר" כוללת בתוכה את השורש "חזר"- חזרה. העולם של עשו-אדום, צריך להחזיר לעם ישראל דבר שהם לקחו מהם.

הרומאים בהנהגת טיטוס ובשליחות אביו-הקיסר אספסיינוס החריבו את בית המקדש השני. לכן עליהם לפצות את עם ישראל ולהחזיר לו את בית המקדש. אדום עתיד לבנות את בית המקדש השלישי.

כך יוצא מדברי רבנו בחיי בפירושו על התורה:" ...אבל הבית השלישי עתידה אמה זו (אדום) לבנותו, זהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה לישנה, לפי שהוא החריבו" (רבנו בחיי ויקרא יא פסוקים ד-ז ).

יש מדרשים נוספים המסבירים שהקב"ה יחזיר את המקדש לישראל ולא הגויים, כאשר אדום יחזור ממעשיו הרעים ויתמוך בישראל ויתמוך בו בכל כוחותיו. (ראה רבנו בחיי שם).

ניתן ללמוד מדברי חז"ל, שלעולם המערבי-המייצג היום את מלכות אדום, יש חלק חשוב בבנין בית המקדש השלישי.

נראה לומר שדיני הכשרות באים להבדיל אותנו מהגויים כדי לבטל את שלטונם על ישראל. יחד עם זאת, המאכלים הטהורים באים להזכיר את אכילת הקרבנות של הכהנים בתקופת המקדש.

בתלמוד, השולחן שאנו אוכלים עליו נמשל למזבח. כמו שכתוב: " רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו" (מסכת חגיגה דף כז/א).

כאשר אנחנו אוכלים לפי כללי הכשרות אנחנו כאילו אוכלים משולחנו של הקב"ה.

הבהמות המותרות משפיעות על האדם ברמת הפרט ומקרבות אותו לשכינה. בנוסף לכך, המאכלים המותרים משפיעים ברמת הכלל ומחזקים את עצמאות עם ישראל מול הגויים.

טהרת הגוף מנצחת את שלטון אדום ומקרבת את בנין בית המקדש השלישי. תפקידנו לבטל את השפעת עולם המערבי על עם ישראל.

התשובה נמצאת בפרשת שמיני, כאשר בתחילת הפרשה בני ישראל חונכים את המשכן ומזמנים את השכינה בעולם הזה.

בהמשך הפרשה הקב"ה מזהיר אותנו לא לאכול בהמות טמאות הפועלים נגד השכנת השכינה בעולם.

בע"ה אנחנו נקפיד על המאכלים המותרים והקב"ה יעזור לנו לנטרל את השפעת החזיר-הנמשל לעולם המערבי, וכך נצליח לבנות את בית המקדש השלישי בב"א.


הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל ולעילוי נשמת סבתי שנפטרה בכ"ח ניסן תשס"ז

סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV

יום שבת, מרץ 29, 2008

שבע מקדים את שמונה- פרשת שבוע:פרשת שמיני

Publish Post
פרשת שמיני-פרה תשס”ח גיליון מס' 110
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
לחץ כאן להדפסת המאמר
שבע מקדים את שמונה


?מדוע נקבעו שבעת ימי מילואים לפני חנוכת המשכן
?האם בבית המקדש השלישי נצטרך גם לספור את ימי מילואים

פרשת שמיני עוסקת ביום חנוכת המשכן לאחר שבעה ימי המילואים. "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא ט,א).
רבנו בחיי, בפירושו על התורה מסביר את הקשר שבין המספר שמונה ובין המשכן. דווקא ביום השמיני, אהרון הכהן חנך את עבודות המשכן, כי יום השמיני נמצא מעלה אחת מעל יום השביעי. המעלה הזאת רומזת למימד שמעל הטבע, הדומה להקב"ה שהוא א-ל אחד.
רוב ענייני המשכן והמקדש קשורים למספר שמונה.
לכהן הגדול יש שמונה בגדים, שמונה בשמים נמצאים ברשימת המרכיבים לייצור הקטורת ושמן המשחה.
היו שמונה בדים בהיכל: שניים לארון הברית, שניים לשולחן לחם הפנים, שניים למזבח הזהב ושניים למזבח העולה. שמונה כלי זמר היו בבית המקדש. (ר, בחיי ויקרא ט,א).
בעל ה"שפת האמת" עומד אף הוא על עניין "היום השמיני", לחנוכת המשכן. שבעת הימים שקדמו לחנוכת המשכן נקראים "ימי המילואים", והם כנגד שבעת ימי בריאת העולם.
"ימי המילואים" מהווים את ימי הבנין, ותפקידם להכין את חנוכת המשכן. שבעת ימי המילואים המסמלים את עולם הטבע אינם יכולים להגיע לדרגה של "היום השמיני".
אם עם ישראל מתחבר להקב"ה, אז הוא יצליח להשכין את השכינה הנמצאת בשמים, על הארץ. זאת הבחינה של "היום השמיני". היום הזה נמצא מעל הטבע, לכן המשכן מסמל את החיבור בין שני העולמות: העליון והתחתון.
" כי ימי המילואים הוא תיקון השלימות הנמצא על פי טבע. אבל האדם צריך להמשיך גם ממה שלמעלה..." (שפת אמת, שמיני שנת תרל"ט).
למעשה, לא ניתן להשיג את דרגת השכנת השכינה ללא ימי העשייה במסגרת הטבע.
בעל הטורים מפרש את עניין "יום השמיני", בהקשר שונה מחנוכת המשכן, אלא בעניין הגיל המינימאלי לבהמה שבו היא כשרה להקרבה כקרבן.
התורה מצווה אותנו לחכות שמונה ימים מלידת הבהמה, כדי להקריבה כקרבן לה'. כמו שנאמר: " שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' " (ויקרא כב,כז).
אם היינו שוחטים את הבהמה ביום הראשון לאחר לידתה, הקב"ה היה חושב שמקריבים את הבהמה לכבוד הארץ, שנבראה ביום הראשון של בריאת העולם. אם השחיטה הייתה מותרת ביום השני, אזי זה נראה כאילו מקריבים לרקיע, שנברא ביום השני. כך ממשיך "בעל הטורים" עד היום השישי, וכך בשבת כאשר הקב"ה נח מעבודתו. לעומת זאת ביום השמיני אין חשש להקריב בהמה לא לשם שמים, כי לא נברא שום דבר ביום הזה.
(עיין בעל הטורים ויקרא כב,כז).
מכאן אנחנו למדים את המהות של עבודת הקרבנות, כאשר המעשה בא מן הטבע אבל הכוונה צריכה להיות לשם שמים בלבד.
השילוב הזה של עולם הטבע ביחד עם השכינה, יכול להתקיים רק בסייעתא דשמיא.
אומנם החלק המקדים הקשור לטבע, הינו בלתי נפרד מתהליך הקרבת הקרבנות בבית המקדש.
נראה לומר שבנין בית המקדש חייב להתחיל מהאדם ולא מן השמים. ימי המילואים השייכים לטבע הקדימו את יום חנוכת עבודת המשכן, כך בנין בית המקדש השלישי יתחיל ממעשה האדם.
לא ניתן לדלג על שלב של "ימי המילואים" כדי להשכין את השכינה בעולם, ולהגיע לדרגת של "היום השמיני".
המסר המרכזי היוצא מפרשת חנוכת המשכן, הוא שהמעשה קודם לשכינה.
אם אנחנו חפצים בבניית בית המקדש עכשיו, עלינו להתחיל מייד במעשים.
למשל ניתן לעלות להר הבית בטהרה או להקריב קרבן פסח כהלכתו.
אני מתפלל שעם ישראל יתעורר וביחד נבנה את בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל



יום שישי, מרץ 28, 2008

פרשת שבוע:פרשת שמיני -אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש


פרשת שמיני תשסו גיליון מס' 10
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים :
yedidyaben@yahoo.fr

אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני מקיפה שני נושאים עיקריים: חנוכת המשכן וסימני הכשרות של החיות המותרות באכילה.
לכאורה אין קשר בין שני הנושאים ! אולי ניתן לתרץ בזה, שמקריבים על המזבח בהמות טהורות בלבד.
אז למה להאריך כל כך ולפרט כל סוגי החיות על כדור הארץ.
בית המקדש ממלא שני תפקידים: הראשון מקום להקרבת קורבנות והשני בית לה' ומקום קדושה.
המשכן מהווה מקום להקרבת קורבנות בלבד, כי הוא לא נמצא בהר הבית , לכן הוא לוקה בחסר.
החיסרון הזה כביכול ,ניתן לתיקון בעזרת האדם ,בשמירה על טהרת הגוף והנשמה.
גוף האדם בזכות הנשמה האלוקית , הוא כלי קיבול לשכינה.
תפקידנו בעולם הזה, הוא לזכך את החומריות שבתוכנו, כדי להחזיר את נשמתנו לבורא, לאחר 120 שנה, כמה שיותר טהורה ונקייה מחטאים.
סמיכות חנוכת המשכן לחיות המותרות באכילה, רומזת לנו שניתן להפוך את גוף האדם לכלי קיבול של קדושה במקום מקום המקדש, אם נקפיד על אכילת בהמות טהורות בלבד, ה' ישכון בתוכנו.
כמו שכתוב: שמות פרק כה (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכם" בתוכם ממש- בתוך גופם.
החיות שאנו אוכלים משפיעות עלינו ,כי הם נהפכים לחלק מגופנו (אבן עזרא ),רש"י מוסיף ואומר שאם אנחנו מטמאים את הנפש שלנו ,אז הקב"ה יטמא אותנו בעולם הבא . ספר ויקרא פרק יא פסוק מ"ג וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בם.
מי ששומר על טהרת גופו ומקפיד על כללי הכשרות, משיג מדרגה רוחנית גבוהה, אבל ישנם מדרגות נוספות.
מדרגה יותר נמוכה היא של הבני-נח, שרשאים לאכול כל חיה לאחר הריגתה.
נקודה נוספת הראויה לציון היא, העיתוי שה' התיר לאדם לאכול חיות למחייתו ?
נח בונה מזבח בהר הבית להודות לה',שהציל אותו ומשפחתו מהמבול, ומקריב את הבהמות הטהורות,ומיד לאחר מכן ה' מתיר לו לאכול חיות. (בראשית סוף פרק ח' ותחילת פרק ט')
לאחר הקרבת הקורבנות ,נח קידש את החיות,והרים אותם לדרגה גבוהה יותר; נח גם הוא, עלה בקדושתו והתקרב יותר לה', לכן מרגע זה , מותר לאכול כל חיה.
כאשר האדם מבטל את רצונו להקב"ה, ומגלה את דעתו בהקרבת קורבן,מותר לו לקחת חיים, כדי למלא את צרכיו הבסיסיים: זאת המדרגה של הבן-נח;
לבני ישראל מדרגה עוד יותר גבוהה, בזכות חנוכת המשכן, לכן הם מצווים לאכול רק בהמות טהורות.
ישנה מדרגה עוד יותר גבוהה והיא של בכורי בני ישראל, המשרתים את ה' בבית המקדש.
לפני חטא העגל, הבכורות היו צריכים לבצע את עבודות המקדש ,כי הבכורה מקנה להם קדושה נוספת.
לכן פעמיים התורה מזכירה את איסור בשר בחלב,ביחד עם הקרבת הביכורים, באותו פסוק.
שמות פרק כג ופרק לד: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אמו
ברוך השם אנחנו שייכים לדרגה היותר גבוהה, כי אנחנו מקפידים על אכילת בהמות טהורות,וגם על איסורי תערובת של בשר בחלב.
קיום הלכות כשרות מטהרות את האדם בהעדר בית לה', אבל מקור הקדושה האמיתי נובע ממקום המקדש, ורק שם הנשמה יכולה להתעלות, לכן נסמכה פרשת חנוכת המשכן לפרשת חיות מותרות.
אסור לנו לשכוח להתחבר לעיקר, ולמקור השכינה בעולם: הר הבית.
מה שדור המדבר לא זכה, כי לא הגיעו פיזית להר הבית , אנחנו כן זכינו בו ויכולים ליהנות מהשכינה.
אם גדולי ישראל ירצו,הם יפתרו את כל הבעיות ההלכתיות, או שיסתמכו על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קרבנות.
זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות

sharethis