גיליון מס' 236 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים
יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
האם האכילה חשובה
מהתענית?
למה יש מצווה לאכול ביום התשיעי ?
למה הכהן הגדול נכנס בקודש הקדשים?
יום
כיפור הינו יום שכולו מקדש. סדר העבודה של כהן הגדול מהווה האירוע המרכזי של יום
כיפור.
השיא
מתרחש כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים לאחר שבעה ימים של הכנות מדוקדקות.
ביום
כיפור אנחנו חייבים להימנע מחמישה דברים: מלאכה, אכילה ושתייה, נעילת הסנדל, סיכה
ורחיצה ותשמיש המיטה. (ראה שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריא).
כתוצאה
מזה אנחנו דומים למלאכים שאינם אוכלים או נהנים מתענוגות עולם הזה.
בניגוד
לאיסורים של יום כיפור עצמו בתשיעי לחודש יש מצווה לאכול, כמו שכתוב בתלמוד:
" לכדתני חייא בר רב מדיפתי דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם
בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה
עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי:" (יומא פא ע/ב).
רש"י
מפרש שיום התשיעי הינו הכנה ליום העשירי.
"והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן
עצמך בתשעה שתוכל להתענות".(רש"י שם).
למה
מתכוון רש"י כאשר הוא אומר שהאכילה מכינה את האדם לקראת יום כיפור? איך דבר
חומרי יכול לעזור ליום שכולו רוחני?
ניעזר
בפירוש החלבן בספרו "טללי חיים" כדי לענות לשאלות האלה.
מהתלמוד
יוצא שיש חשיבות רבה לאכילה של יום התשיעי. למעשה שני הימים משלימים אחד את השני.
ניתן לדמות
את היום התשיעי לגוף האדם ואת יום העשירי לנשמה. כאשר הקב"ה ברא את האדם הוא
הכניס את הנשמה לתוך הגוף. זאת מהות האדם ותכלית הבריאה לחבר בצורה מוצלחת את החומר
עם הרוח.
תכלית
העולם היא להפוך את החומר לדבר גבוה וקדוש.
ביום
כיפור אנחנו מפרידים בין שתי הבחינות של האדם. יום התשיעי מוקדש לגוף ולאחר מכן
יום כיפור מוקדש לנשמה.
זה
עדיין לא המציאות המושלמת של חיבור ממש בין שתי הבחינות המנוגדות.
בחג
הסוכות אנחנו מצליחים לחבר ביום אחד את העיניין הרוחני והגשמי. כך מובא בחלבן:
" והנה רצון ה' יתברך הוא דווקא בחיבור גוף ונשמה, ולא במחייה של הגוף.
וכדי להורותנו שאין זו תכלית מעלתה נצטווינו לאכול בתשיעי, להראות שיש ענין גבוה
באכילה, ולא רק בתענית, וכך התשיעי והעשירי משלימים לפרצוף אחד ממש" (טללי
חיים, תשרי דף שעב-ג).