פרשת וישלח תשע"ט
גיליון מס 347 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחפש את השכינה בכל מקום
בפרשת וישלח, יעקב אבינו מגיע שוב למקום וקורא אותו בשם: בית-קל.
למעשה, שלוש פעמים כתוב בתורה שיעקב אבינו קרא למקום אחד בית-קל.
כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-קל (בראשית כח,יט).
וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-קל: (בראשית לה,ז).
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹקים--בֵּית-קל (בראשית לה,טו).
האם יש הבדל בין 3 המקומות?
האם מדובר באותו המקום הגיאוגרפי?
המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על פרשת וישלח.
ראשית נביא כמה דברי הקדמה על מהות הקדושה וגילוי השכינה בעולם.
כאשר הקב"ה ברא את העולם הוא הכיל את שכינתו בכל מקום ומקום.
כמו שכתוב בספר ישעיה: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ישעיה ו,ג).
הקב"ה נמצא בכל מקום אבל לא בצורה שווה. זאת אומרת שיש מקומות בעולם עם שכינה גלויה ואחרים עם שכינה מוסתרת.
עוצמת גילוי השכינה משתנה בהתאם לרצון הבורא.
לדוגמא, כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה על הר סיני הוא התגלה לזמן מוגבל והיה אסור להתקרב אליו מפאת קדושת המקום.
לאחר הסתלקות השכינה, הר סיני חזר לקדמותו והשכינה שוב נעדרה ממנו.
כך היה גם עם המשכן במדבר או בארץ ישראל כאשר הוא לא הותיר אחריו קדושה מיוחדת לאחר הסתלקותו.
לעומת זאת, יש מקום אחד יחיד ומיוחד ששם השכינה אינה זזה ממקומה לעולם והיא גלויה לכולם. זהו מקום המקדש בהר המוריה, בירושלים.
בהר הבית השכינה קיימת ללא מסווה עם אותו אור האין סוף שהיה מלפני הבריאה.
כמו שכתוב: " בסיני לא היה הגילוי מצד המקום שהורד ממנו הכסוי אלא שנתחדש שם השראת השכינה ואור אין סוף ולכן כשנעלם גילוי זה חזר המקום לקדמותו אבל מקדש הוא מקום שמראשית האצילות הוקבע מקום זה שאין בו העלם וכסוי ולכן זה נשאר לעולם." (בית גנזי על התורה, וישלח דף תתקנג).
ניתן למצוא אצל אבותינו הקדושים את שני הסוגים של גילוי שכינה.
פעם הקב"ה מתגלה לאבות בלשון "וירא ה' ויאמר" ופעם אחרת ללא הכנה מוקדמת ובלשון "ויאמר ה' " בלבד.
מה ההבדל בין שני סוגי הלשונות בהתקשרות בין הקב"ה ובין האבות?
