חג חנוכה : חנוכה חג לאומי או חג דתי

פרשת מקץ-חנוכה תשס”ז גיליון מס' 45
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס: 02-6246461 ותרומות
גירסא להדפסה לחץ כאן

חנוכה חג לאומי או חג דתי ?

למה זוכרים וחוגגים את נס חנוכה לדורות ?
למעשה קיבלנו מהקב"ה אתנחתא של 206 שנה עד חורבן בית המקדש השני.
מהו המסר לדורות שיש ללמוד מהחשמונאים ונס פך השמן?

שורש המילה "חנוכה" הוא חינוך, הרומז לחנוכת בית המקדש ובעיקר לענ"ד חינוך עם ישראל לקראת הגאולה העתידית.
לכן שנה לאחר נס פך השמן, הסנהדרין קבע את חג החנוכה לדורות מבלי לדעת האם מלכות בית חשמונאי תתקיים לאורך זמן.
המהר"ל אומר שהטבע של עם ישראל מתממש בארץ ישראל בלבד כאשר בראשו עומד מלך ירא שמים ובית לה' בנוי בציון (מהר"ל נצח ישראל פרק א').
החשמונאים רצו לחנך את הדורות הבאים, לקראת גלות אדום ולהדגיש שמימד הלאומי של עם ישראל הוא חלק בלתי נפרד של תורת ישראל.
בתחילת המרד מתיתיהו הכהן וחמש בניו התנגדו לבדם ליוונים. כדי לזכות בתמיכת העם הם עברו מעיר לעיר כדי לעורר את היהודים ושייענו לקריאה המפורסמת: "מי לה' אלי".
במסע "פנים אל פנים" עקוב בדם, של מתייוונים ויוונים גם יחד, גייסו את תמיכת העם.
קומץ של קנאים ותימהוניים כביכול, העיזו להתנגד לתרבות יוון השולטת בכל העולם הנאור דאז, והשתמשו בכוח צבאי ונשק.
מי היה מאמין להצלחת המרד באותה תקופה!

פרשת שבוע: פרשת וישלח- המצבה היא התכלית

פרשת וישלח תשע"ז     

גיליון מס' 287 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המצבה היא התכלית

יעקב אבינו עבר יסורים רבים לאחר הבריחה מבית לבן. מדרשי חז"ל מיחסים את רצף האירועים הקשים לאי קיום נדר.

לאחר שיצא מחרן, יעקב אבינו נדר נדר בהר המוריה שאם הקב"ה ישמור עליו ויפרנס אותו הוא יחזור למקום ויבנה בית לה' כמו שכתוב: וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקים.  כב וְהָאֶבֶן  הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹקים (בראשית כח,כ-כב).

לאחר שהוא לא קיים את נדרו למרות שהקב"ה נענה לבקשותיו הוא נענש על ידי מפגש קשה עם עשו, מאבק עם המלאך, חטיפת דינה על ידי שכם ומות רחל אמנו.

כמוו שכתוב: " ואמר רבי ינאי הנודר ואינו משלם פנקסו מתבקרת לפני הקדוש ברוך ...... הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים לא הרגיש, הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו שנאמר ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו שנאמר וירא כי לא יכול לו ונעשה צולע, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת דינה שנאמר ותצא דינה, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת רחל שנאמר ותמת רחל ותקבר," (מדרש תנחומא וישלח סימן ח).

למרות הצרות, יעקב אבינו לא הבין שהן באו בגלל הנדר. לכן הקב"ה אומר לו בצורה מפורשת ללכת לבית-אל ולבנות שם מזבח, כמו שכתוב:  וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ  (בראשית לה,א).

הפרשה הזאת מעלה 5 שאלות שבע"ה ננסה ליישב בדרך חדשה.

איך יתכן שאיש צדיק כמו יעקב אבינו יאחר בקיום הנדר שלו ויצטרך לקבל תזכורות כואבות מהקב"ה?

מדוע הוא קיים את נדרו בשני חלקים? ראשית הוא בנה מזבח ומאוחר יותר הקים מצבה?

מהו ההבדל בין בנית מזבח לבין הקמת מצבה?

מדוע פרשת פטירת רחל אמנו סמוכה להקמת המצבה בהר הבית?

למה התורה אינה מתארת את האבלות של יעקב אבינו על אובדן אשתו האוהבה, בדומה לאברהם אבינו שבכה על שרה או יעקב אבינו שהתאבל על יוסף?

ראשית עלינו להבין את מהות נדרו. יעקב אבינו נדר לבנות את בית המקדש ממש, כך יוצא לפי פשט הפסוק: וְהָאֶבֶן  הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹקים (בראשית כח,כב).

כדי לבנות בית אלוקים יעקב אבינו חשב שיש לחכות את השלמת השבטים. נראה לומר שיעקב אבינו חיכה להשלמת שתים עשרה השבטים כדי לקיים את נדרו.

בנין בית המקדש אינו דבר השייך לפרט אלא לכלל ישראל.

ראוי לציין שהר המוריה נמצא ברובו בנחלה של בנימין, לכן היה מקום לחשוב שמן הראוי לחכות ללידת בנימין בארץ ישראל כדי לבנות את בית ה'.

לאחר שהקב"ה מצווה אותו לקיים את נדרו אין יותר מקום לספקות.

ראוי לציין שהקב"ה מבקש מיעקב אבינו לקיים את נדרו בשני שלבים, ראשית לבנות מזבח ומאוחר יותר להקים מצבה.

כמו שכתוב: ב: קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ--לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ......ט: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ.  י: וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל.......יד: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ--מַצֶּבֶת אָבֶן; (בראשית לה, ב-יד).

לאחר בנין המזבח הקב"ה מברך את יעקב אבינו ומשנה את שמו לישראל.

פרשת שבוע: פרשת ויצא הבן מתקן את מעשה אמו

פרשת ויצא תשע"ז   

  

גיליון מס' 286 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הבן מתקן את מעשה אמו

 יעקב אבינו יוצא לכיוון חרן כדי למצוא את בת זוגתו. בפרשה הקודמת התורה מתארת לנו עד כמה בנות כנען אינן ראויות לעם ישראל.

הן רבקה אמנו, הן יצחק אבינו מתלוננים על נשות עשו ועל התנהגותן הרעה. בין פרשת בריחת יעקב לחרן לבין מפגש עם רחל אמנו נמצאת פרשה של תפילת יעקב בהר המוריה וחלום הסולם.

לכאורה פרשה זאת אינה קשורה לנושא המרכזי שהוא הזיווג של יעקב אבינו עם בנות לבן.

ננסה להבין את הרמזים המסתתרים בפרשיות האלה.

נתחיל עם התגובה של רבקה אמנו כלפי נשות עשו הבאות מבני חת. כמו שכתוב: וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים. (בראשית כז,מו). רבקה מתבטאה בצורה קשה ביותר נגד בנות חת.

נראה לומר שמתוך דברי רבקה אמנו ניתן להבין שהן מסכנות את חיי עם ישראל, כאשר היא אומרת: לָמָּה לִּי, חַיִּים.

ראוי לציין שהמילה " קַצְתִּי " כתובה בספר תורה עם "ק" קטנה. בעל הטורים מפרש שרבקה אמנו ראתה דרך נבואה שבית המקדש יחרב, כאשר האות "ק" רומזת לגובהו של ההיכל שהינו "ק" אמה (בגימטריה ק= 100).

כמו שכתוב: " קו''ף קטנה שראתה שעתיד ליחרב הבית שגבהו ק' אמה וקו''ף של ודרור קן לה גדולה שבקש דוד על ההיכל שגבהו ק' אמה שלא יחרב:" (בעל הטורים כז,מו).

פרשת שבוע: פרשת חיי שרה סוד אוהל האבות

פרשת חיי שרה תשע"ז

גיליון מס' 285 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

סוד אוהל האבות

אברהם אבינו מצא בת זוג לבנו, יצחק אבינו. יצחק אבינו אינו מסתפק בייחוס המשפחתי של רבקה אמנו אלא מעמיד אותה במבחן.

האם הנסים שהיו באוהל של שרה אמנו ימשיכו להתקיים?

המאמר מבוסס על דברי ה"שם משמואל" על פרשת חיי שרה משנת תרע"א. נראה לומר לפי פשט הפסוק שיצחק אבינו התחתן עם רבקה והתנחם מאובדן אמו לאחר שהיא נכנסה לאוהל אמו. כמו שכתוב: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. (בראשית כד,סז).

רש"י מביא את המדרש רבה האומר ששלושה נסים התקיימו באופן תמידי באוהל של שרה אמנו. הראשון: ענן שכן מעל האוהל, השני: ברכה היתה בעיסה והשלישי נר היה דלוק מערב שבת לערב שבת.

כמו שכתוב: " ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה, פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה. וכל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר. " (מדרש רבה בראשית ס,טז).

בהקדמתו לספר שמות הרמב"ן מציין שאוהלי האבות היו מקום של שכינה בדיוק כמו המשכן.

כמו שכתוב: "..... וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד." (רמב"ן הקדמה לספר שמות).

שלושת הנסים שהיו באוהל שרה מזכירים את אותם הנסים שהיו במשכן ובבית המקדש. הנר המערבי של מנורת הזהב לא כבה לעולם. כאשר הכהן היה בא להדליק את המנורה הוא היה לוקח מהאור של הנר המערבי כדי להדליק את שאר הנרות. (ראה תלמוד בבלי מנחות פו ע/א).

היתה ברכה מיוחדת בלחם הפנים כאשר הוא היה נשאר חם במשך שבעה ימים. כמו שכתוב בספר שמואל א' כאשר הכהנים הביאו לדוד המלך לאכול מלחם הפנים: וַיִּתֶּן-לוֹ הַכֹּהֵן, קֹדֶשׁ:  כִּי לֹא-הָיָה שָׁם לֶחֶם, כִּי-אִם-לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה', לָשׂוּם לֶחֶם חֹם, בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ (שמואל א כא,ז).

הנס של הענן מהווה סימן חיצוני מובהק, גלוי לכולם שהקב"ה שוכן בתוך עם ישראל, כמו שכתוב בזמן חנוכת המשכן: וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. (שמות מ,לד).

ה"שם משמואל" מסביר את המשמעות הפנימית של הנסים. הנר שלא כבה משבת לשבת מסמל את התגברות האור בכל שבוע. כאשר ימות החול לא קלקלו את רמת האור והקדושה שהושגה בבמהלך השבת. למעשה האור היה מתגבר ועולה בהתמדה משבוע לשבוע בניגוד לחוקי הטבע.

הברכה בעיסה מראה את אותו הדבר כאשר הלחם של שרה אמנו לא היה מתקלקל ושומר על טריותו.

הברכה מביאה את השפע. השפע שבא מהקב"ה אינו מוגבל והולך ומתפשט לכל עבר, בניגוד לחוקי הטבע שהם מוגבלים ואינם הולכים ומתגברים. למשל, אוכל אינו נשמר לאורך זמן, הוא מתקלקל ומתישן. כוחות הפועלות בעולם אינם הולכים ומתעצמים אלא הולכים ודועכים. גלי הקול מתפשטים עד מרחק מסויים ועוצרים.

"שמאחר שנשתלחה בו ברכה, הרי היתה החיות שבו שופעת עליו תמיד, ואינו כמו דבר טבעי שכמו שנשפעת בו חיות מתחילה כך היא לעולם." (שם משמואל, בראשתית שנת תרע"א דף רי).

נראה להוסיף שהשכינה השורה בעם ישראל מכניסה בכל אחד מאיתנו מימד נוסף הנובע מהשפע: כוח השינוי וההנעה להתפשטות השכינה בעולם.

זה אולי מסביר את כוח היצרתיות והחדשנות המאפיין את עם ישראל.

לעומת זאת אומות העולם שייכות לעולם הטבע הכפוף לחוקים שאינם משתנים. לכן הגויים שולטים יותר על עולם הטבע שהוא סטטי.

בע"ה נחזור להקים את אוהל שרה אמנו בהר הבית וכך הקב"ה יגלה את שכינתו לעיני כל בבית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה,  משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

פרשת שבוע: פרשת וירא - האם המילה מקרבת אותנו למקדש?

פרשת וירא תשע"ז

גיליון מס' 284 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                     

 האם המילה מקרבת אותנו למקדש?

 בתחילת פרשת וירא הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו לאחר שהוא מל את עצמו. המדרש רבה מציין שהעורלה היא כמו מום שנמצא בגוף האדם.

כידוע מי שבעל מום אינו יכול לשרת בבית המקדש, כמו שכתוב: כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב (ויקרא כא,יח). גם קרבן בעל מום לא ניתן להקריב אותו על גבי המזבח, כמו שכתוב: כֹּל אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא תַקְרִיבוּ:  כִּי-לֹא לְרָצוֹן, יִהְיֶה לָכֶם. (ויקרא כב,ב).

זאת אומרת שהשכינה אינה יכולה לשרות על אדם או בהמה בעלי מום.

כמו שמובא במדרש: " אמר ר' יודן: מה התאנה הזו אין לה פסולת, אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אין בך פסולת, אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים: " (בראשית רבה, מו,א).

לפני הברית מילה הקב"ה התגלה לאברהם אבינו בצורה חלקית בגלל העורלה. לאחר הסרת העורלה הקב"ה יכול להתגלות בצורה מלאה.

ה"שם משמואל" מפרש בצורה נפלאה את המדרש הבא:

"רבי לוי פתח (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה'  אמר: מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי, הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה!  וירא אליו ה' באלוני ממרא." (בראשית רבה מח,ה).

המדרש משווה את המילה להקרבת קרבנות שלמים.

בזכות הברית מילה אברהם אבינו זכה לגילוי השכינה כמו במשכן.

אברהם אבינו נעשה בעצמו מקום של שכינה, מעין בית מקדש.

ה"שם משמואל" מוסיף ואומר שלפני בנית המשכן גדולי עולם בלבד כמו האבות זכו להיות כלי קיבול לשכינה. לאחר הקמת המשכן ובית המקדש כל אחד מישראל יכול להגיע למדרגה הזאת ולקבל את השכינה כמו שכתוב בפסוק: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כה,ח), הקב"ה שוכן בתוך כל אחד מעם ישראל.

" .....דתפילה היא רק מצד חיבור בית המקדש, וזה נעשה רק אחר שנימול כנ"ל שנעשה בעצמו בית המקדש." ( שם משמואל בראשית שנת תרע"א דף קמו).

איך המילה גורמת לקבלת השכינה?

פרשת שבוע: פרשת לך לך לוט: איש צדיק או רשע?

פרשת לך לך תשע"ז

גיליון מס' 283 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

לוט: איש צדיק או רשע?

פרשת לך לך מגלה לעולם את גדלותו של אברהם אבינו, שורש עם ישראל. אנחנו רואים במהלך פרשת לך לך    ו-וירא דמות מעניינת ובעייתית: לוט בן אחיו של אברהם אבינו.

בתחילת הפרשה הוא מתלווה לאברהם אבינו כאשר הוא יוצא יחד איתו מחרן וזוכה להיכנס לארץ אבל בהמשך הוא במרכז מספר פרשיות.

לוט רב עם אברהם אבינו על ירושת הארץ כאשר הוא גוזל מאחרים דרך רועי הצאן שלו. כמו שמובא ברש"י: "לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר) ". (בראשית רש"י יג,ז).

כתוצאה מזה אברהם אבינו נפרד מלוט.

שוב, לוט מסתבך ונחטף על ידי ארבעת המלכים שניצחו את מלכי סדום ועמורה.

אברהם אבינו בא לעזרתו ובדרך נסית מנצח את ארבעת המלכים ומשחרר את לוט מהשבי.

בפרשת וירא לוט ממשיך להתבלט במפגש עם המלאכים הבאים להחריב את סדום ולאחר מכן הוא מגלה עריות עם שתי בנותיו.

מדוע התורה מביאה את קורותיו של לוט? מה כוונת התורה בכל הפרטים האלה? מצד אחד אברהם אבינו מתרחק מלוט ומצד שני הוא מסכן את נפשו כדי לשחרר אותו?

ננסה ליישב את כל השאלות האלה בעזרת מאמר של הרב חיים כהן "החלבן" על הפרשה בספרו טללי חיים.

השם "לוט" בא מלשון קללה בארמית. כמו שכתוב בתרגום אונקלוס על הפסוק:  וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב,ג).  תרגום: וַאֲבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלָטְטָךְ אֲלוּט וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיָת אַרְעָא׃

כדי להבין את חשיבותו של לוט יש לחפש בצאצאיו.

לוט הוליד את מואב שממנו באה רות המואביה שהולידה את המשיח, דוד המלך. כמו שכתוב: וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם  (בראשית יט,לז).

לוט הינו האור, השורש של המשיח שבא מזרע דוד המלך.

אברהם אבינו ראה ברוח הקודש שלוט מכיל בתוכו את המשיח לכן הוא התלווה אליו ועשה הכל כדי להשגיח עליו.

החיד"א מסכם במשפט אחד את המהות של לוט:

" אפשר לרמוז דלוט לשון קללה....מכל מקום משם יצא דוד המלך עליו השלום ומלך המשיח דהם תיקון  אדם הראשון, וכן לוט בגימטריא אד"ם בסוד אדם דוד משיח." (פירוש החיד"א על תיקוני הזוהר).

אברהם אבינו ניסה לתקן את לוט שהכיל בתוכו את קללת אדם הראשון וזוהמת החטא.

לכן הוא מתלווה אליו מחרן עד הכניסה לארץ, יורד איתו למצרים ומתגורר עם אברהם אבינו. למרות קרבתו לאברהם אבינו, לוט אינו לומד ממעשיו הטובים. הוא גוזל משדות שאינם שלו. אברהם אבינו איש החסד אינו יכול לסבול את הגזל, לכן הוא נפרד ממנו בצורה קשה.

כמו שכתוב: הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (בראשית יג,ט).

לוט אוהב את רכושו יותר מכל דבר אחר, לכן הוא בוחר לעבור לאזור סדום. סדום הינו מרכז של טומאה ולכלוך בעקבות תנהגות תושביו.

מדוע "אורו של משיח" עובר למקום שפל כמו סדום? מדוע אברהם אבינו נפרד מלוט כאשר הוא "שולח" אותו לסדום שהוא המקום הנמוך בעולם?

פרשת שבוע: פרשת נח - נח מציל את עתיד העולם

פרשת נח תשע"ז

גיליון מס' 282 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

נח מציל את עתיד העולם

פרשת נח מסמלת התחלה חדשה עבור העולם. לאחר שהאנושות לא התנהגה כראוי, הקב"ה הביא את המבול כדי לתקן את העולם.

המים שירדו במשך ארבעים ימים ניקו את הארץ מכל החטאים ומכל הגשמיות שהתגברה על הרוחניות ושלטה בעולם. למים יש כח מיוחד המסוגל לטהר ולזכך דבר טמא. לכן אנחנו טובלים במקווה כדי לטהר את עצמנו או מזים על אדם טמא מת מים חיים מהולים עם אפר פרה אדומה כדי לבטל את טומאתו.

בעל ה"שם משמואל" מעלה שאלה: אם מי המבול באו לזכך את הארץ, איך הקב"ה יטהר את העולם בעתיד אם האדם יחזור ויקלקל אותה במעשיו?

מדוע הקב"ה הבטיח שלא יעשה מבול לעולם? כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (בראשית ח,כא). 

התשובה נמצאת במעשה של נח כאשר הקריב קרבן לה' מיד לאחר צאתו מן התיבה.

בהתאם לסמיכות הפסוקים הוא לא חיכה לשום סימן מן השמים או ציווי אלוקי, הוא הבין שאם הקב"ה ביקש ממנו לקחת יותר מזוג בהמות טהורות עליו להקריב אותן לה'.  כמו שכתוב: יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.......  כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח,יח-כ). 

בנית המזבח והקרבת הקרבנות גרמו להקב"ה נחת רוח. ה"שם משמואל" מביא את דברי הזוהר הקדוש המסביר מדוע נח נקרא צדיק, בזכות זה שהוא איחד את השמים ואת הארץ. הקרבן של נח פעל לקירוב בין השמים המסמלים את הרוחניות לבין הארץ המסמלת את הגשמיות.

בתוך המילה "קרבן" ניתן למצא את השורש "קירוב". בזכות נח שהגביר את הרוחניות בעולם, הקב"ה הבטיח שלא יחריב שוב את העולם.

כתוצאה מהקרבת הקרבנות, הקב"ה לא יתן לעולם להתקלקל עד כדי כך שלא ניתן יהיה לתקן אותו אלא על ידי מבול.

המדרש רבה מסביר את המשמעות של השם נח.

השם "נח" רומז לכך שהוא גרם נחת רוח להקב"ה בזמן בנית המזבח והקרבת הקרבנות לאחר המבול.

כמו שכתוב: "רבי אליעזר אמר: (נח) לשם קרבנו נקרא, שנאמר וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (בראשית ח) " (מדרש רבה בראשית כה, ב).

אם מסתכלים על מבנה הפסוק, אנחנו מוצאים את התשובה הזאת בצורה ברורה. הפסוק שבו הקב"ה מבטיח שלא יוסיף להחריב את העולם מתחיל בשביעות רצון שלו מפני התנהגות נח כאשר הוא הביא את הקרבנות. כמו שכתוב: וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם ... (בראשית ח,כא). 

הקב"ה הריח כביכול את עשן העולות שהוא דבר רוחני, כתוצאה מזה הוא יכול להבטיח שהעולם לא יחרב בעתיד. אם האדם הבין את משמעות הקרבת הקרבנות ומקריב אותם בפועל אז העולם לא יוכל להתקלקל כמו בתקופת דור המבול.

"וזה הפירוש לשם קרבנו נקרא (בראשית רבה כה), דזה נח איש צדיק שאחיד בשמיא וארעא שלא יתקלקלו עד שלא יהיה מרפא חס ושלום." (שם משמואל בראשית שנת תרע"א דף מב).

ראינו במאמר הקודם על פרשת בראשית (מאמר 281 שנת תשע"ז) את המאבק הקיים בין כוחות הגשמיים כנגד בחינת האשה לבין כוחות הרוחניים כנגד בחינת האיש. איזון העולם ושלמותו מתקיים כאשר האיש והאישה מחוברים, מאוחדים וחיים בשלום בית.

פרשת שבוע: פרשת בראשית האשה רומזת למזבח

פרשת בראשית תשע"ז

גיליון מס' 281 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

האשה רומזת למזבח

פותחים מחדש את התורה עם פרשת בראשית. התורה מתארת לנו את תהליך בריאת העולם. פרשה זאת מכילה סודות גדולים על העולם הזה ואיך הקב"ה מפעיל אותו. ננסה להתעמק בנושא של יצירת האשה מהצלע של אדם הראשון ובתוצאה של חטא עץ הדעת לפי פירוש רבנו בחיי.

הוא שופך אור חדש על כל הפרשה בדרך השכל. כאשר האדם הוא כנגד השכל והאשה כנגד החומר מצד הדברים המעשיים והבינה.

כאשר התורה אמרה שלא טוב לאדם להישאר ללא בת זוג, היא מתכוונת לשכל שצריך להתלוות לכלי חומרי כדי להוציא לפועל את מחשבותיו. כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב,יח).

"והאדם הוא רמז לשכל, והשכל לא טוב היותו לבדו, כי הוא צריך לכלי שיראה בו פעולותיו ושיהיה לו עזר בקיום התורה והמצות והכלי הזה הוא החומר...." (רבנו בחיי, בראשית ג, כא).

השכל אינו יודע לתרגם למעשים את המחשבות והרעיונות שלו, הוא נעזר בתכונת הבינה כדי לעשות זאת. מתוך לשון הפסוק העוסק ביצירת האשה ניתן לגלות דברים נפלאים.

וַיִּבֶן ה' אֱלֹקים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָֽאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל־הֽאָדָֽם׃ (בראשית ב,כב).

התורה משתמשת בפועל "ויבן" ולא במילה "וייצר" או "ויעש". זה רומז למילה "בינה", כאשר זאת מידה טובה המאפיינת את האשה.

כמו שכתוב: "א"ר חסדא מאי טעמה דרבי דכתיב (בראשית ב) ויבן ה' [אלקים] את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש."(מסכת נידה מה ע/ב).

נראה לומר שהתורה היא כולה רוחניות וקשורה לשכל והמצוות הן מצד החומר והמעשים. (ראה מלבים ב,כב)

המהות של התורה לא ניתנת לתרגום למעשים חומריים אלא דרך המצוות.

המצוות מאפשרות לאדם להשיג את העולמות העליונים ולהשפיע עליהם.

נראה להוסיף שהפסוק העוסק בבנין האישה וַיִּבֶן ה' אֱלֹקים אֶֽת־הַצֵּלָע דומה לפסוקים אחרים העוסקים בבנין מזבח או בנית בית המקדש.

נביא מספר דוגמאות כדי להמחיש את הדברים.

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה (בראשית ח,כ). 

וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' (בראשית יב,ח).

וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: (בראשית לה,ז)

וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת־הַבַּיִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃ (מלכים א', פרק ו, יד).

נראה לומר שתהליך יצירת האישה דומה לבנית מזבח. המצוות הקשורות לבנין המקדש, בגדי הכהונה ועבודת הקרבנות הן מאוד גשמיות ומעשיות.

משתמשים בחומרים יקרי ערך כמו זהב, כסף נחושת, בדים מיוחדים, משתמשים בבהמות ובדם שלהם וכו'...

מבחינה חיצונית כל עבודות המקדש ובנינו לא נראים כמו מעשים בעל מדרגה  רוחנית גבוהה.

חג סוכות: הסוכה היא פתח לעולם הבא

סוכות תשע"ז

גיליון מס' 280 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הסוכה היא פתח לעולם הבא

 אנחנו חוגגים את חג הסוכות לאחר יום כיפור. ביום כיפור אנחנו מתענים ומתייסרים ולאחר מכן שמחים שמחה גדולה בחג הסוכות.

בעל ה"שפת אמת" לומד מסמיכות יום כיפור לחג הסוכות שהסוכה רומזת לעולם הבא שבא אחרי יסורים של העולם הזה. (ראה שפת אמת לסוכות שנת תר"מ).

כמו שכתוב בתלמוד: "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא .... העולם הבא דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר." (מסכת ברכות דף ה ע/א).

נראה לומר, שלאחר שביום כיפור כל נשמות ישראל התאחדו לתוך הכהן הגדול (ראה מאמר על יום כיפור תשע"ז), האחדות הנפלאה הזאת נמשכת גם בחג הסוכות. כאשר כל עם ישראל נכנס לתוך קודש הקדשים הוא ראוי לשלב הבא שהוא כניסה לעולם הבא.

בית המקדש ועבודת הקרבנות אינם התכלית אלא אמצעי להתחבר עם העולמות העליונים של שכינה ולדבוק בהקב"ה.

הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים לרגעים ספורים בלבד. לעומת זאת אנחנו שוהים בסוכה כל היום וכל הלילה במשך 7 ימים. אנחנו מצווים לאכול בתוכה, לישון בה, ללמוד בה וכך לקיים את מצוות ישיבת בסוכה.

זאת אולי הפעם היחידה שאנחנו מקיימים מצווה מתוך שינה לא מעשה כלשהו.

הסוכה נותנת לנו טעימה מעולם הבא.

הסוכה נקראת בזוהר "צילא דמהימנותא", זאת אומרת שעלינו להאמין שהיא כלי לקבלת השכינה. מצוות סוכה היא מיוחדת לעם ישראל כמו שבית המקדש מיוחד לישראל. כדי לקבל את השכינה עלינו להיות נבדלים מאומות העולם.

"לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש. ואז השם יתברך פורס סוכת שלומו עלינו." (שפת אמת לסוכות שנת תרמ"ח ד"ה חביבה).

נראה לומר שתפקיד הדפנות של הסוכה הוא להבדיל אותנו מן הגויים, והסכך בא לחבר אותנו עם הקב"ה והשכינה.

ניתן לראות את זה עם ההלכות העיקריות של המשנה הראשונה של מסכת סוכה. חכמים פוסלים סוכה כאשר אור השמש מרובה על הצל של הסכך.

אור השמש רומז לאור השכינה לכן  חייב להיות רוב של צל כדי לא להסתנוור מפני עוצמת השכינה הפורצת דרך הסכך. הסכך מגין על יושבי הסוכה ומשמש כמו הקטורת בכניסה לקודש הקדשים ומייצר ענן או מסך כדי לצמצם את עוצמת השכינה.

נראה להוסיף שאין בונים סוכה נמוכה מעשרה טפחים כדי לנתק את הסוכה מהאדמה והעולם החומרי, מצד שני אין לבנות סוכה גבוהה מידי מעל עשרים אמה ולהתקרב לשמים יתר על המידה.

חג סוכות- אין שמחה ללא מקדש

חג סוכות תשע"ו

גיליון מס' 237  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

אין שמחה ללא מקדש!

למה יש לשמוח באופן מיוחד בחג הסוכות ?

מדוע בזמן חנוכת בית המקדש הראשון אכלו ביום כיפור?

חג הסוכות מתאפיין בשמחה גדולה כאשר שלוש פעמים המילה שמחה מוזכרת בתורה בעניין חג הסוכות. זהו חג שמח שחל אחרי ימים הנוראים שהם ימי דין וחשבון נפש. השמחה היא הפסגה רוחנית וקיום התכלית של בריאת העולם.

המאמר מבוסס על דברי החלבן בספרו: טללי חיים על חג הסוכות, דפים שסט-שעג.

השמחה תמיד מלווה בבשר כמו שכתוב בתלמוד הבבלי: "תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך " (פסחים קט ע/א).

לא מדובר באכילת בשר סתם אלא באכילת קרבן שלמים.

כי קרבן שלמים מביא שמחה לאדם שאוכל בשר שהתקדש בבית המקדש. קרבן שלמים נקרא כך (מלשון שלום) בגלל שהוא מחבר את האדם להקב"ה דרך אכילה של בשר הקרבן. בחג הסוכות אנחנו מחוייבים לעלות לרגל ולהביא שלמי חגיגה. בעזרת הקרבן- שהאדם והקב"ה כביכול נהנים ממנו, שני עולמות מתחברים. העולם העליון והעולם הזה מתחברים וזה גורם לשמחה גדולה.

החיבור הזה מתקיים בחג הסוכות לכן החג מאופיין בשמחה יתרה.

יש מקום אחד בלבד שבו מתקיים החיבור בין שני העולמות והוא בבית המקדש, ובמיוחד בזמן הקמתו. כמו שכתוב במשנה: " וכן הוא אומר, (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. ביום חתנתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. אמן." (תענית ל ע/ב).

חג הסוכות הוא מנוגד ליום כיפור. כאשר ביום כיפור אנחנו מתנתקים מהעולם החומרי ומנסים לעלות לעולם הרוחני. למעשה אנחנו מבטלים את החומר מול הרוח, כאשר ביום התשיעי אנחנו מרבים באכילה וביום העשירי דומים למלאכים. בחג הסוכות אנחנו חוגגים ביום אחד את החיבור בין עולם העליון לבין עולם התחתון. כמו שהנשמה יורדת לגוף האדם ואינה מתבטלת אליו.

על פי הדברים שהבאנו ניתן להבין למה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון אכלו ביום כיפור ולא המשיכו את השמחה בחג הסוכות.

בנין בית המקדש הינו יום שיא בהיסטוריה של עם ישראל. בימי שלמה המלך סיימו את בנין בית המקדש שבוע ימים לפני חג הסוכות. שלמה המלך לא דחה ביום אחד את השמחה המלווה את חנוכת בית המקדש הראשון. בנוסף לכך, יום כיפור חל שלושה ימים לאחר סיום המקדש. בלי להסס, שלמה המלך החליט להמשיך את ימי השמחה ולא צמו באותה שנה.