פרשת שבוע: פרשת ויגש - איך להפוך חלום למציאות?

פרשת ויגש תשע"ז     

גיליון מס' 289 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                             

איך להפוך חלום למציאות? 

מדוע התורה מפרטת כל כך הרבה חלומות בספר בראשית?

למה יוסף התעקש לממש את חלומותיו עד תומם?

בפרשיות האחרונות של ספר בראשית התורה נותנת חשיבות מיוחדת לחלומות. חלומות של אבותינו כמו יעקב אבינו שחלם על הגלויות ובית המקדש  או יוסף הצדיק שחלם על הנהגת בני ישראל. התורה מציגה גם חלומות של גויים כמו שר המשקים, שר האופים ופרעה מלך מצרים. מה משותף לכל החלומות האלה?

משמעות החלומות

מה שמאפיין את החלומות שהובאו בספר בראשית הוא שהם כולם התגשמו והפכו למציאות. הם לא נשארו בדרגה של חזון או דבר שאינו קשור למציאות כמו רוב החלומות.

ננסה להבין את משמעות החלומות ומימושם מתוך מאמר של ה"חלבן" בספרו "טללי חיים".

החלום הינו הצצה לעבר עולמות העליונים. החלום עלול לבשר על תהלכים עתידיים שיתגלו מאוחר יותר בעולם הזה.

השאלה איך אנחנו מתיחסים אליו. אם האדם פותר את החלום בצורה חיובית ודבק בו אז הוא יהפוך למציאות.

פתרון החלום הולך לפי הפירוש שהאדם נותן לו. 

כמו שכתוב בתלמוד בבלי: " ...דאמר רבי אלעזר מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר (בראשית מא) ויהי כאשר פתר לנו כן היה " (מסכת ברכות נה ע/ב).

אדם שחולם חלומות גדולים ומאמין בהם אזי הם יהפכו למציאות. לעומת זאת אדם עם חלומות מצומצמים לא יוכל להתעלות וישאר באותה מדרגה הנמוכה.

" בשעה שהאדם מתחבר ברוחו אל חלום טוב, שאיפה פנימית, רוחו אחוזה בה והוא מתמיד לזכרה, הרי שהוא באמת מפתח אותה בפנימיות רוחו, בתוככי חייו, ודבר זה בעצמו גורם לחלום ושאיפה זו להתממש בפועל." (הרב חיים כהן, טללי חיים בראשית דף תרכז).

ציפייה לישועה

כל שנה אנחנו מאחלים לעצמנו: לשנה הבאה בירושלים הבנויה. לאחר שאבותינו האמינו במימוש החלום של חזרה לירושלים ובנין בית המקדש במשך אלפיים שנות גלות, בסופו של דבר החזון יתממש.

יש לנו אפילו חובה לצפות לגאולה באופן תמידי. אחת השאלות ראשונות שאנחנו נשאלים בעולם האמת היא: האם ציפית לישועה?

כמו שכתוב במסכת ברכות: " אמר ר"ל מאי דכתיב (ישעיהו לג) והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת .....אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר" (ברכות נה/ב).  

ה"חלבן" מביא את דברי הרב קוק שמסביר איך הציפייה לישועה ברמה הלאומית מקרבת את הגאולה.

כמו שראינו שהדבקות בחלום פרטי גורמת למימושו בפועל כך זה קורה ברמה הלאומית. כאשר עם ישראל מתפלל להתגלות המשיח ולקירוב הגאולה הדברים יוצאים מכוח אל הפועל.

" וכן שם ה' יתברך גם כן בכלל ישראל, שבנפשם שם סגולה אל כל הגדולה שהם מוכנים לה לסוף הימים, וסוך כל הדברים הסגולה מוכרחת לצאת מן הכוח אל הפועל. אבל הזכרתה והייחול אליה מחזקתה, אם כן היא נכונה יותר אל פעולתה על ידי זה. על כן הצפיה לישועה והזכרתה יש לה תועלת גדולה בקירוב הישועה...." (הרב קוק, מדבר שור, דרוש כד).

חלומות יוסף

פרשת השבוע - פרשת ויגש: איך מזמינים את המקדש?

פרשת ויגש תשע"ו

גיליון מס' 248 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך מזמינים את המקדש?

מדוע התורה מאריכה בפרטי המחלוקת בין יוסף ובין יהודה?

האם יש מקום היום, לקדם את הגאולה בחידוש עבודת הקרבנות?

בפרשת ויגש יוסף ויהודה מתווכחים בחריפות. לפי ה"שם משמואל" הויכוח הזה הוא רמז והכנה לגאולה העתידית. כאשר לעתיד לבוא יתגלו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הבחינה של יוסף הפוכה מזאת של יהודה. יוסף פעל בצורה מוסתרת ולא גלויה לעיני כל. יוסף הינו צדיק יסוד עולם שמושך את השכינה מלמעלה למטה.

לעומת זאת יהודה מייצג את המלכות ופועל בצורה גלויה. הוא מנסה לקשר את העולם הזה עם העולמות העליונים מלמטה למעלה.

"הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספת מעלה." (שם משמואל ויגש תרע"ב דף רעב).

ה"חלבן" מרחיב בנושא ההבדל הקיים בין שני האחים. יוסף וכל מי שנשמתו בא ממידת היסוד פועלים לקידום הגאולה. בזכות יוסף, יעקב אבינו ומשפחתו ירדו לגלות מצרים. מרוב צדיקותו הוא מזרז את המהליכים האלוקיים.

יוסף הצדיק רצה להקדים את הגלות כדי להגיע מהר יותר לתכלית העולם: הגאולה השלמה.

"נשמות אלו מושרשות בסוד העתיד, שהן צופות אל העתיד הגדול שראוי לישראל, ואל הגאולה והישועה, לכן אינן מסתפקות בהווה הלקוי והחסר, ואינן מוצאות בו מנוחה אלא תובעות ממש את גילוי השלמות המוחלטת והוא ענין היסוד....." (טללי חיים, החלבן ויגש דף תרלד).

לעומת זאת הנשמות הבאות מבחינת המלכות כמו יהודה, אינן יכולות לפעול מעבר למה שטמון בתוכן. הן לא מסוגלות לגרום לשינויים מהפכניים. יתכן ונשמות אלה אינן מרגישות את החסר לכן הן לא פועלות לשנות את המציאות העגומה.

נראה לומר שכאן טמון ההסבר מדוע עם ישראל עדיין לא חידש את עבודת הקרבנות לאחר שחרור הר הבית? רוב העם כנראה שייך לבחינת המלכות שאינו טרוד מהעדר בית מקדש או מביזיון הר הבית על ידי הגויים. מצד שני אלה השייכם למידת היסוד פועלים במרץ לקידום הגאולה. למשל הם מנסים לעורר את העם לגבי מרכזיות המקדש בחיים הנורמליים של עם ישראל שחזר לארצו או פועלים לעידוד העלייה.

בכל יהודי קיימות האמונה והתקווה לביאת המשיח. הציפייה לישועה היא דרך חיים. בכל חג או בכל תפילה אנחנו מתפללים לגאולה השלמה.

התלמוד מזכיר את הציפייה לישועה כאחת התכונות החשובות בחיינו כאשר הוא מביא את ששת השאלות שאנחנו נדרשים עליהם בעולם האמת. הציפייה לישועה מובאת ביחד עם מידת היושר, לימוד התורה, פריה ורביה ושימוש נכון של השכל האנושי.

חכ חנוכה: איך לשרוד את הגלות

פרשת ויגש וחנוכה תש"ע גיליון מס' 189
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

איך לשרוד את הגלות?

מדוע הגאולה באה לאחר שעם ישראל נמצא בשיא השפל?
למה חז"ל לא כתבו מגילה לכבוד נס חנוכה?
פרשת ויגש מסמנת את תחילת הגלות של בני ישראל. בני ישראל עדיין לא נחשבים כ-עם, אלא כיחידים. מתוך שבעים הנפש שירדו למצרים יצאו מהם שישים ריבוא.
כמו שכתוב: כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב--כָּל-נֶפֶשׁ, שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם: כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים. (בראשית מו,כו-כז).
ראוי לציין שכדי להתעלות, עם ישראל צריך לרדת לשפל המדרגה. כך היה במצרים כאשר בני ישראל הגיעו לשער מ"ט של טומאה. בנוסף לגלות מארץ ישראל, בני ישראל ספגו את תרבות מצרים ועבדו את האלילים שלהם.
מנקודת שפל הזאת, תוך מספר חודשים עם ישראל היגיע למ"ט שערי קדושה וקיבל את התורה בהר סיני.
תהליך זה של ירידה למדרגה נמוכה ולאחר מכן להשיג מדרגה גבוהה, חוזר על עצמו בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל.
כך היה בימי החשמונאים, כאשר עם ישראל היה נרדף בארצו ולא נתנו לו לקיים את המצוות הבסיסיות ביותר. לאחר מלחמה קשה חסרת סיכוי ומתוך ייאוש, החשמונאים זכו לגרש את היוונים מהארץ, לחדש את המלכות ולבנות מחדש את בית המקדש.
אם מתבוננים בתקופה קרובה לנו, אלפיים שנות גלות הגיעו לסיומן עם השמדת מיליוני יהודים בשואה. שלוש שנים מאוחר יותר זכינו להקים שלטון עצמאי ויהודי בארץ ישראל.

חוזרים לעזה!

פרשת ויגש תשס"ט גיליון מס' 145
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

חוזרים לעזה!
האם יהודה התנהג כראוי, כאשר הוא מתווכח עם יוסף?
איך עלינו להילחם בעזה לפי הדרך של יהודה?

פרשת ויגש מציגה התנגשות חזיתית בין שני גדולי עולם: יוסף ויהודה. התורה אינה מתארת עובדות היסטוריות ללא מטרה חינוכית כלשהי, לטובת דורות הבאים.
יוסף מסמל את משיח בן יוסף, המקדים את בואו של משיח בן דוד. יהודה הינו כנגד משיח בן דוד.
המדרש תנחומא מתאר את מאבק האיתנים, כדבר המנוגד לדרך הטבע. יוסף מתואר כמו שור נוגח, ויהודה כמו אריה. במקומות רבים בתורה, הסמל של יוסף הוא השור. לעומת זה, הסמל של יהודה הוא האריה. בעולם החיות, השור מפחד מהאריה ואינו מתגרה בו. בפרשה שלנו, יוסף -השור, מתנגח עם יהודה -האריה.
" בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח..." (מדרש תנחומא ויגש פרק ד).
לפי המדרש, המאבק נמשך עד בואו של המשיח. לאחר ביאת המשיח, השלום שורה בניהם.
" המים יהודה ויוסף זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו הוי עושה שלום במרומיו:" (מדרש תנחומא ויגש פרק ו).
הזכרנו במאמרים קודמים שמשיח בן יוסף מייצג את הגאולה בדרך הטבע, ובפרט את התנועה הציונית שנעלמה. (ראה "מיהו משיח בן יוסף?")
נראה לומר שמשיח בן דוד רומז לגאולה שאינה פועלת על פי דרך הטבע, אלא מתגלה מתוך אמונה בה'.
אדם "נורמלי" אינו יכול לשמור על שפיותו במדינת ישראל, לאור קצב המטורף של אירועים פוליטיים, ביטחוניים או כלכליים.
יש מאבק מתמיד בין הציונות המודרנית לבין הציונות השואבת את כוחה מן התורה.
המאבק הזה התעצם בשנים האחרונות. הציונים המודרניים מנסים לפעול על פי ההיגיון האנושי המוגבל. לעומת זאת הציונות האימונית פועלת על פי התורה בלבד, ללא פחד ומתוך אמונה צרופה בהקב"ה.
לכן אנחנו מגיעים למבוי סתום בכל הנושאים הלאומיים של עם ישראל.
אלה מנסים להגיע להסכם שלום עם הערבים ולמסור חלקי מולדת, ואלה מקימים עוד יישוב בארץ ישראל.
אלה נלחמים כדי לשפר את המצב הכלכלי שלהם, ואלה נלחמים כדי לכבוש את ארץ ישראל על פי גבולות המצוינות בתורה.
אלה מוכנים למסור את הר הבית וירושלים לאויבי ישראל, ואלה רוצים לבנות את בית המקדש השלישי ללא התחשבות בגויים.
על פי המדרש, זהו תהליך בלתי נמנע שיסתיים עם הגעת המשיח בב"א.
אינני יכול להתאפק ולא לקשר את המאבק של יוסף ויהודה למלחמה המתנהלת כעת בעזה.
הגישה של יוסף, היא פרגמאטית ומבוססת על ההיגיון. בא ניתן להם מכה קשה! נפיל את השלטון הנוכחי וכך נוכל להשיג ה"סכם שלום" עם אויבים המוכרים לנו.
הגישה של יהודה טוענת שיש כאן הזדמנות לגאול חלק של ארץ ישראל. בא נפגיז אותם עד שיברחו למצרים ולירדן וכך נקים מחדש את גוש קטיף ונחזור ליישב את העיר עזה.
כמובן שהגישה של יהודה אינה נתפסת כמציאותית, ומה יגיד העולם?
מצד שני הגישה של יוסף לא תביא תוצאות חיוביות ותעלה לעם ישראל הרבה דם ח"ו.
יהודה נלחם נגד המשנה למלך מצרים. הוא היה מוכן להקריב את עצמו כדי להציל את בנימין. ראוי לציין שבית המקדש נמצא ברובו בנחלה של שבט בנימין וקצת בחלק של שבט יהודה.
ללא ספק ה"מנהיגים" הישראלים של היום היו מייעצים ליהודה לוותר ולקבל את הדין שנגזר על בנימין.
עלינו לפעול נגד החמאס בדרך של יהודה. אם נפעל אחרת, נסכן את חיילינו לחינם, ונמשיך לספוג התקפות על תושבי ישראל.
בע"ה יקום מנהיג אמיתי לעם ישראל, וינהיג אותו בדרך של יהודה, ללא התחשבות בגויים מתוך אמונה ובטחון בה'.

כך נסיים את התקופה של משיח בן יוסף ונצעד בראש מורם לעבר ימי משיח בן דוד.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של אפרים בן גיטל
סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV

הקרבנות מכינים לשכינה

מנורת הזהב במשכנה החדש מול הר הבית

פרשת ויגש תשס”ח גיליון מס' 95
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
הקרבנות מכינים לשכינה

?על מה התפללו האבות בבאר-שבע
?למה יעקב אבינו מקריב קרבנות שלמים בבאר-שבע, לפני הירידה לגלות מצרים
יעקב אבינו ומשפחתו המונה שבעים נפש, יורדים לגלות מצרים. לקראת היציאה מן הארץ יעקב אבינו רוצה לשאול את הקב"ה, האם הוא רשאי לעזוב את ארץ ישראל. רוח הקודש אינו שורה עליו, מיום מכירת יוסף על ידי אחיו.
יעקב אבינו מגיע לבאר-שבע ומקריב זבחים לה', כמו שכתוב: " וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק " (בראשית מו,א).
יעקב אבינו בוחר דווקא בבאר-שבע, כי אבותיו התפללו שם והקריבו קרבנות במקום הזה.
הרד"ק מפרש שיעקב אבינו הקריב קרבנות כדי שתשרה עליו רוח הנבואה. לכן מיד אחרי כן ה' מתגלה אליו במהלך הלילה כמו שכתוב: "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה" (בראשית מו,ב)
הרמב"ן שואל למה יעקב אבינו הקריב זבחים- שהם קורבן שלמים, ולא עולות כמו אבותיו?
הוא ממשיך ומקשה: למה התורה במעמד הקרבת הזבחים מזכירה את יצחק אבינו- " לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק ", ואינה מזכירה את אלוהי אברהם?
יעקב ראה דרך נבואה שעם ישראל בדרך לגלות מצרים.
יעקב אבינו מתמלא בפחד מפני הגלות הארוכה; בייחוד אם הקב"ה ינהג במידת הדין המסמלת את יצחק אבינו.
לכן הוא מביא זבחים רבים כדי להמתיק את מידת הדין ולהשליט את מידת הרחמים לאורך גלות מצרים.
יעקב אבינו מקריב קרבן שלמים דווקא, ולא קרבן עולה, כדי לרמוז על שלום העולם, כמו שכתב הרמב"ן: "שלמים שמטילין שלום בעולם" (רמב"ן מו,א).
קרבן שלמים מטיל שלום בעולם כי כל השותפים בהקרבתו מקבלים חלק של הקרבן: הכוהנים, ישראל והקב"ה.

השותפות בזבחים (קרבן שלמים) מביאה שלום לעולם.
יצחק אבינו אף הוא בנה מזבח בבאר-שבע. יצחק אבינו בנה מזבח לאחר המאבק נגד הפלשתים בנוגע לשלוש הבארות. שלוש פעמים הוא חפר בארות ופעמיים הפלשתים מילאו אותן בעפר. הבאר השלישית לא נסתמה על ידיהם ונכרת ברית עם אבימלך מלך פלשתים. הרמב"ן מפרש שם (בראשית כו,כו) ששלוש הבארות הן כנגד שלושת בתי המקדש, לכן באר השלשית התקיימה ולא נסתמה על ידי הפלשתים, כמו בית המקדש השליש שלא ייחרב לעולם.
יצחק אבינו מפחד מהפלשתים, לכן הקב"ה מתגלה אליו כדי לחזק אותו לקראת המפגש עם אבימלך מלך פלשתים. למעשה יצחק אבינו הכין את התשתית לבניית שלושת בתי המקדש.
אברהם אבינו אף הוא היה בבאר-שבע ולפי דברי חז"ל לא התנהג כנדרש כלפי אבימלך מלך פלשתים.
הוא פחד ממנו והביא לו שבעה כבשות.
חז"ל אומרים שכנגד שבעת הכבשות האלה קרו אסונות כבדים על עם ישראל. בין היתר, הכבשות האלה גרמו לשבעה חורבנות של בתי המקדש והמשכנים. " אתה נתת לו שבע כבשות, חייך, שבניו מחריבין ז' משכנות מבניך. אלו הן אוהל מועד, וגלגל, ונוב, וגבעון, ושילה, ובית העולמים תרין." (מדרש שמואל פרשה יב).
השם באר-שבע מוצא את מקורו בשבעה הכבשות שאברהם נתן לאבימלך, מלך פלשתים והשבועה שהייתה ביניהם.

לסיכום: בבאר-שבע התפללו שלושת האבות. עלינו ללמוד מהתנהגות יצחק אבינו שעמד על שלו מול אבימלך ולא פחד ממנו.
מיעקב אבינו אנחנו לומדים איך לשמור על השכינה אפילו בעומק הגלות. כאשר בעזרת הקרבת קרבנות לה' ניתן להזמין את השכינה.
היום אם אנחנו רוצים שהשכינה תשרה בציון עלינו לקרוא לה דרך חידוש עבודת הקרבנות. זו ההתמודדות הנכונה מול אומות העולם והפלשתים בפרט.

סרט וידאו על המאמר

Ceremony for the new place of the Golden Menorah

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

מיהו משיח בן יוסף?

פרשת ויגש תשס”ז גיליון מס' 46
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

גירסא להדפסה PDF

מיהו משיח בן יוסף
מהו תפקידו ההיסטורי של משיח בן יוסף ?
האם מדינת ישראל יכולה להמשיך להתקיים במתכונתה הנוכחית?

יעקב אבינו ומשפחתו יורדים למצרים על פי הזמנת יוסף. יוסף הצדיק הקדים את אביו וירד למצרים כדי להקל על קשיי הגלות הצפויים.
בעל ה"שפת אמת" כותב שיעקב התקשה מאוד לעזוב את ארץ ישראל, לכן הקב"ה שלח את יוסף לפניו. מהותו של יוסף הצדיק היא ביכולת שלו לגלות את חלקי הקדושה המוסתרים בתוך העולם הזה. לכן הוא היגיע למצרים שהוא המקום הטמא ביותר, על מנת להוציא משם את הניצוצות של קדושה הנמצאים בכל דבר שנברא מפי ה', אפילו במקומות הכי טמאים.
"שיוסף הוא בחינת המקשר עניני עולם הזה בכח הפנימיות שיש שם מהשם יתברך ושיתבטלו כל החצויות והקליה להפנימיות" (שפת אמת ויגש, תרל"א).
יוסף הצדיק, בזכות פעולותיו ביטל את השפעת מצרים על ישראל וכך הכשיר את הקרקע לבואו של יעקב אבינו למצרים. לפני ירידת בני ישראל למצרים התקיים מאבק איתנים בין יהודה ובין יוסף.
עימות זה מזכיר לנו את התגלות משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד.
המשיח בן יוסף – המסמל את תהליך הגאולה בדרך הטבע, מכין את בואו של משיח בן דוד- שיתגלה בצורה ניסית.
לכן המשיח בן יוסף מתגלה לפני המשיח בן דוד. שמעתי מפי הרב אליהו זייני שליט"א מחיפה, שהציונות החילונית עצמה, מוגדרת כמשיח בן יוסף לאחר שהיא בנתה את התשתית הפיזית של מדינת ישראל. עכשיו היגיע הזמן לבנות את התשתית הרוחנית ולקרב את משיח בן דוד.
משנת תשכ"ז הציונות סיימה את דרכה ועלינו למלא את החלל הריק שנוצר, ברוחניות. זה אולי מסביר שמימי מלחמת ששת הימים ועד היום, ראשי מדינת ישראל לא התברכו בשום הצלחה בכל המהלכים המדיניים או הצבאיים שהם ביצעו.
כנראה שהם סיימו את שליחותם ההיסטורית, בדומה ליוסף שסיים את תפקידו ההיסטורי כאשר יעקב היגיע למצרים. נראה לומר שזאת הסיבה שמאמצע פרשת ויגש, התורה לא מתמקדת ביוסף כדמות מרכזית, אלא ביעקב אבינו.
שלב המעבר הוא שלב קשה וכרוך בהרבה "ויתורים כואבים", כמו המאבק שבין יוסף ובין יהודה. בסופו של דבר יהודה-המשיח בן דוד מתגבר על יוסף- המשיח בן יוסף, לאחר שהוא נקלע למצב בלתי אפשרי בנוגע לאחיו הקטן, בנימין- כנגד עם ישראל.
יהודה מתפרץ במלוא עוצמתו כאשר הוא לא מצליח לשחרר את בנימין מידיו של יוסף, המשנה למלך מצרים.
נראה לומר שימות המשיח, אף הם יהיו ימים קשים; וכשנגיע למבוי סתום אז הבחינה של יהודה-המסמלת את המלכות והזהות הלאומית של עם ישראל, תתפרץ ותבטל את השעבוד לאומות העולם.
זאת עובדה שעם ישראל מתרומם ומכריז על עצמאותו כאשר הוא נדחק לפינה ואין לו ברירה אחרת אלא למרוד ולהילחם. ראינו זאת בשעבוד מצרים, בתקופת השופטים, בימי החשמונאים, בתקופת מרדכי היהודי, ולאחר השואה.
היום אנחנו על פרשת דרכים בין שני המשיחים.
האם תהליך הגאולה ימשיך בדרך הטבע ? או שמא יתגלה המשיח ויעשה ניסים ונפלאות?
אויבינו מבפנים ומבחוץ לוחצים עלינו מכל הכיוונים. הפלשתינאים ממררים לנו את חיינו ומבריחים אותנו מנחלת אבותינו. האוליגרכיה השלטת במדינת ישראל עושה הכול כדי לשמור מרחק כמה שיותר גדול בין תורת ישראל ובין חוקי המדינה. האוליגרכיה הזאת סיימה את תפקידה ונאחזת בשארית כוחה בשלטון המושחת והמשחית.
בע"ה בקרוב תחזור מלכות בית דוד ותכניס רוחניות ותוכן יהודי במדינת ישראל וכך נבנה ביחד את בית המקדש השלישי בב"א.