יום כיפור: להבין את סודות הטבילות והקידושים

יום כיפור תשפ"ד                      

גיליון מס 398  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

להבין את סודות הטבילות והקידושים

ביום הכיפורים, עיקר עבודת היום מתרכזת בבית המקדש עם עבודת הכהן הגדול.

לאחר שבוע של הכנות, הכהן הגדול נכנס 4 פעמים לקודש הקודשים. 

כולנו מכירים את הקטרת הקטורת בקודש הקודשים, 2 השעירים או פר של כהן הגדול.

יש חלק של עבודת יום הכיפורים, פחות מפורסם: הטבילות והקידושין בזמן החלפת הבגדים.

ביום כיפור, הכהן הגדול מחליף 5 פעמים בגדים, מ 8 בגדי זהב- המיועדים לעבודות הקבועות, ל 4 בגדי לבן- המיועדים לכניסה לקודש הקודשים.

כמו שכתוב במשנה: "אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִלְבָד:" (מסכת יומא, פרק ג משנה ג).

למעשה סדר החלפת הבגדים מדוקדק ביותר. 

ראשית יש לקדש ידיים ורגליים, להפשיט את בגדי הזהב, לטבול במקווה, ללבוש בגדי לבן, שוב לקדש רגליים וידיים.

כמו שכתוב בהלכות יום הכיפורים במשנה תורה: "...וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כָּל הַוִּדּוּיִּים עִם הַהַגְרָלָה וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים..." (רמב"ם הלכות יום הכיפורים, ב,ב).

עצם ריבוי הטבילות וקידוש ידיים ורגליים משונה מאוד ודורש הסבר.

מדוע הכהן טובל 5 פעמים ואינו מסתפק בטבילה אחת, כאשר איסור הרחיצה הוא אחד מ 5 העינויים האסורים? 

מדוע יש צורך בקידוש ידיים ורגליים בנוסף למה שהוא עשה בכניסה לבית המקדש עם הכיור?

מדוע הכהן צריך לקדש רגליים וידיים לפני הפשטת הבגדים?

למה הכהן הגדול נכנס עם בגדי בד ולא עם בגדי צמר?

בע"ה ניישב את השאלות האלה בעזרת הפירוש של הרב חיים כהן זצ"ל ("החלבן") שמתבסס על דברי הזוהר הקדוש.

ראש השנה: איך להתעורר מקול השופר?

ראש השנה תשפ"ד                   
גיליון מס 397  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך להתעורר מקול השופר?

אנחנו נמצאים בעיצומו של ימים של תשובה ושל חשבון נפש.

כל יהודי מתפלל כדי לעבור בשלום את הדין וחושב איך להשתפר לקראת השנה החדשה.

המצווה המרכזית של החג היא: תקיעת שופר.

ננסה להבין את המשמעות של התקיעות שופר בראש השנה, ומדוע אין תוקעים בראש השנה שחל בשבת?

המאמר מבוסס על דברי ה'שם משמואל' על פרשת נצבים.

ראשית נביא את המדרש תנחומא, המגדיר את ההבדל בין הצדיקים ובין הרשעים.

כאשר הקב"ה דן את הרשעים, הוא הופך אותם ומעלים אותם מן העולם. לעומת זאת, הצדיקים עלולים לחטוא ולהיענש, אבל לא ימחקו מהעולם.

כמו שכתוב: "זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. ....... אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז, ח). כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מדרש תנחומא נצבים סימן א).
ה'שם משמואל' מפרש את דברי המדרש, בצורה נפלאה.
הוא אומר שיש הבדל מהותי במעשה הצדיק מול הרשע. הצדיק פועל מעומק הלב בכל מה שהוא עושה, ללא קשר במצבו האישי. לכן, אם מצבו הכלכלי יהיה בכי רע, הוא ימשיך לעבוד את ה' מכל הלב.
לכן הפסוק במשלי, משתמש בפועל 'הפוך' כדי לרמוז לנו, שאם מצב הצדיק יתהפך לרעה, הוא לא ישנה את התנהגותו. כמו הנקודה המרכזית בתוך גלגל שתמיד תישאר באותו המקום כאשר הוא יתהפך.
לעומת זאת, הרשעים אינם פועלים מעומק הלב אלא בצורה חיצונית. לכן כשמתעוררים קשיים וייסורים הם לא ימשיכו כמו בעבר. אם יתהפך הגלגל בחיים שלהם, הם לא ימשיכו לעשות את הטוב. כתוצאה מזה, הקב"ה הופך אותם ומכלה אותם.
כמו שכתוב: "ויש להוסיף ביאור דמעשה צדיקים נעשה ברעותא ועומקא דלבא בנקודה הפנימית שבלב על כן אין לה שינוי והוא כמשלח נקודה בתוך העיגול, דאף שיהפך הכדור ממעלה למטה תשאר הנקודה בתוכה על עמדה כמו שהיה, מה שאינו כן מעשה רשעים דאף שעושים מעשים טובים אינם עושים מרעותא דלבא רק בחיצוניות, ממילא כשיהפך עליו הגלגל ישתנה מכל וכל:" (שם משמואל, נצבים שנת תר"ע דף קצז).
 
משה רבנו, דאג לעם ישראל גם לדורות הבאים, לכן הוא גרם לכריתת ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל. המשמעות של הברית הזאת היא לבטח את הדורות העתידיים.
אם יפלו במעשיהם, ולא יקיימו את התורה הקדושה, הקב"ה ידון אותם לזכות. כאשר החטאים לא יחשבו כדבר הנובע מפנימיות עם ישראל, אלא מדבר חיצוני.
הקב"ה יזכור את הברית שנחתמה בימי משה רבנו, המעיד על הפנימיות של עם ישראל שהוא כולו טוב.
מכאן אנחנו מבינים יותר, מדוע פרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה.
אי אפשר לנצל את הכוח הטמון בימים הנוראים ללא הכנה מוקדמת.
למעשה כל שבוע, ביום השבת אנחנו חוזרים לשורשים ולפנימיות הטמונה בתוכנו.
יום השביעי-השבת, רומז על הנקודה האמצעית.
בעולם יש 6 קצוות: למעלה, למטה ו-4 רוחות השמים. השבת מהווה הנקודה המרכזית והפנימית שאינה משתנה.
זה בדיוק כמו מעשי הצדיקים שאינם משתנים בהתאם לתהפוכות החיים.
גם ראש השנה מייצג את הנקודה האמצעית, כאשר הוא חל בחודש השביעי. 
שבת וראש השנה הם הנקודה השביעית, ומסמלים את עומק הלב ופנימיות האדם.
בראש השנה דנים את האדם על פנימיות המעשים שלו ועד כמה הוא הצליח להוציא החוצה את כוחות הפנימיים הטובים שלו.
התפקיד של השופר הוא לעורר את פנימיות האדם ולהרעיד אותו.
הקול הפשוט והעמוק היוצא מהשופר, נכנס ישר לתוך הלב של כל יהודי ויהודי.