פרשת שבוע: פרשת נשא הכהנים מפיצים את אור המקדש

פרשת נשא תשע"ה

גיליון מס' 221   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

הכהנים מפיצים את אור המקדש

מה הבדל בין ברכת כהנים במקדש ובין שאר המקומות?

מה תפקידה האמיתית של ברכת כהנים?  

פרשת נשא הינה פרשה עשירה מאוד עם פירושים רבים. נתמקד בברכת כהנים שאנחנו אומרים מידי יום וננסה להבין את המשמעות של הברכה.

ראשית נתאר איך ברכת כהנים התקיימה באופן מעשי בבית המקדש. בלי להיכנס לפרטי פרטים, סדר העבודה היום יומי במקדש מתחיל עם הקרבת קרבן התמיד, בהמשך הכהנים נכנסים להיכל להטבת הנרות והקרבת הקטורת על מזבח הזהב. כאשר הכהנים יוצאים מההיכל הם נשארים על שתים עשרה המעלות המפרידות בין ההיכל ובין עזרת הכהנים.

למעשה מדובר בחמשת הכהנים עם כליהם בידיהם שעסקו בהקטרת הקטורת והטבת הנרות. שאר כהני המשמרת מצטרפים אליהם על המדרגות כדי לברך את העם. במקדש היו מברכים ברכה אחת. הכהנים היו אומרים את כל הפסוקים של הברכה ללא הפסקה. מחוץ למקדש-במדינה, היו מחלקים את הברכה לשלושה חלקים. כמו שכתוב במשנה: " באו ועמדו על מעלות האולם:  עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכוהנים; וחמישה כלים בידם--הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסוייו ביד אחד.  ובירכו את העם ברכה אחת:  אלא שבמדינה, אומרין אותה שלוש ברכות; ובמקדש, ברכה אחת.  במקדש, אומרין את השם ככתבו; ובמדינה, בכינוייו.  במדינה, הכוהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן; ובמקדש, על גבי ראשיהם--חוץ מכוהן גדול, שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.  רבי יהודה אומר, אף כוהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט,כב). (מסכת תמיד פרק ז משנה ב).

בעל הבית גנזי בפירושו על התורה מביא את דברי הרמב"ם, הפוסק שאומרים את ברכת כהנים מחוץ למקדש לאחר כל תפילה חוץ ממנחה. כל תפילה הכוונה הן תפילת שמונה עשרה והן מוסף. אבל בבית המקדש היו מברכים פעם אחת ביום בלבד, בסיום עבודת התמיד של הבוקר. " במקדש--מברכין ברכת כוהנים פעם אחת ביום, אחר תמיד של שחר:  באים ועומדים על מעלות האולם, ומברכין כדרך שאמרנו.  אבל במדינה--מברכין אותה אחר כל תפילה חוץ ממנחה, כמו שאמרנו " (רמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים פרק יד הלכה יד).

הבית גנזי שואל, מדוע בבית המקדש הכהנים היו מברכים את ישראל פעם אחת בלבד ובשאר חלקי הארץ היו מברכים יותר מפעם אחת?

למה הכהנים אינם מברכים את ישראל לאחר קרבן התמיד של בין הערביים?

הבית גננזי מתרץ כך: קרבן התמיד של הבוקר מחבר את ישראל להקב"ה בבחינה של בן זוג וייחוד. עיקר המצווה של ברכת כהנים הינה במקדש, כי זה המקום היחיד המקשר את ישראל להקב"ה בצורה ייחודית. קרבן התמיד של הבוקר מבטל את העבירות של ישראל מתוך אהבה.  כאשר יש גילוי אהבה בין ישראל ובין הקב"ה אז כל החטאים מתבטלים באופן אוטומטי. כמו שמובא במדרש תנחומא: " אמר רבי יהודה בר סימון:  מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון.  כיצד?  תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה.  תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום." (מדרש תנחומא פנחס סימן יג).

 ההשפעה של קרבן התמיד של הבוקר נמשכת במשך כל היום, לכן אין מקום לברכת כהנים נוספת אחרי קרבן התמיד של בין הערביים. ( ראה בית גנזי, פרשת נשא דפים: קצח-ר).

התפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה כנגד הקרבנות. כאשר אין לנו מקדש, יש צורך בחיזוק ההשפעה של ברכת כהנים לזמן רב יותר. לכן יש להגיד את הברכה מספר פעמים ביום, כדי להגביר את הייחוד עם הקב"ה.

חג השבועות- קורבן לחמים: לחם העצמאות של ישראל

חג שבועות תשס"ט גיליון מס' 164
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
לחם העצמאות של ישראל

מדוע אנחנו מקריבים שני לחמים-שהם חמץ, בחג שבועות?
איך לזכות בשלטון עצמאי בארץ ישראל?
חג שבועות הינו חג ללא מצוות רבות בהשוואה לשאר המועדים. עיקר המצוות הן: תחילת זמן הקרבת הביכורים ומנחת שתי הלחם. (ראה מאמר שבועות תשס"ו: http://otzma1.blogspot.com/2008/06/blog-post_7743.html .
נתמקד בקרבן שתי הלחם, שהיו מקריבים בבית המקדש ביום החג. כל הקרבנות הבאים מסולת, חיטים או שעורים, נקראים מנחות. קרבן שתי הלחם מורכב משני לחמים זהים, העשויים על פי סדר מאוד מדוקדק ופרטני. הקרבן מלווה בשני כבשים תמימים, כמו שכתוב: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה', עַל-שְׁנֵי, כְּבָשִׂים; קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה', לַכֹּהֵן. (ויקרא כג,כ).
קרבן שתי הלחם וקרבן תודה, הם המנחות היחידות הבאות מחמץ. שאר המנחות באות מן המצה.
"כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה, ושתי הלחם, שהן באות חמץ. " (מסכת מנחות פרק ה משנה א).
מהי משמעות החמץ לגבי שתי הלחם וחג שבועות?

חג השבועות: חג ללא מצוות

חג שבועות תשס"ו
חג השבועות: חג ללא מצוות
חג השבועות הוא מיוחד משתי בחינות: אין לו מצוות ספציפיות כמו שאר הרגלים ,והוא נמשך יום אחד בלבד ולא שבעה ימים.
בפסח אנחנו אוכלים מצות, מרור, וקוראים את ההגדה; בסוכות אנחנו יושבים בסוכה ומברכים על ארבעת המינים, ובחג מתן תורה, מסתפקים בקרבן הביכורים ובמצוות לימוד תורה.
כדי לענות לשאלות אלה, אנחנו צריכים להסתכל על פרספקטיבה רחבה יותר של זמן: מחודש ניסן עד חודש סיון.
הרב רפאל משה לוריא בספרו "בית גנזי", מסביר שחודש ניסן הוא בבחינת ראייה, לכן בני ישראל ראו בעיניהם ניסים עצומים בחודש זה, ובעיקר בזמן קריעת ים סוף. מה שראתה שפחה על הים, גדולי הנביאים לא זכו לראות. הראייה היא למעלה מהשכל ואי אפשר לתרגם אותה למילים או אותיות; מי שינסה לעשות את זה יכול רק לקלקל ולעוות את המסר ח"ו.
חודש אייר, הוא בבחינת שמיעה, דרגה יותר נמוכה מהראייה. השמיעה הופכת את הראייה לברורה יותר, כאשר מהות הראייה מתגלה בשלמותה לעיני כולם.
זו הסיבה שרבי שמעון בר יוחאי גילה את סודות התורה לעולם בחודש אייר, והצליח לתרגם למילים מה שקודמיו ראו, ולא יכלו להעלות על כתב.

פרשת שבוע: פרשת בחוקותי: להפסיק את הקללה ולבנות בית לה'

פרשת בחקותי - יום ירושלים תשע"ה

גיליון מס' 219   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לקריאת מאמרים נוספים : www.OTZMA1.BLOGSPOT.com                                                         

להפסיק את הקללה ולבנות בית לה'

האם יש שפע בארץ?

האם הקב"ה ישכון בבית מקדש שנבנה עכשיו ? 

פרשת בחקותי עוסקת בברכות כאשר עם ישראל מקיים את התורה ובקללות במקרה ההפוך. נתמקד בפסוקים העוסקים בבית המקדש וננסה להבין באיזה מציאות אנחנו נמצאים היום.

ראשית נתמקד בפסוק העוסק בהשכנת השכינה בתוכנו כאשר אנחנו מקיימים את התורה: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם  (ויקרא כו,יא).

רש"י מפרש שהמילה מִשְׁכָּנִי  אינה מתייחסת למשכן אלא לבית המקדש שבירושלים. בעל הטורים מוסיף ואומר שהפסוק הקודם עוסק בברכה בתבואת הארץ, לכן הפסוק שלנו עוסק בבית המקדש. בית המקדש  הינו המקור לשפע כלכלי בארץ ישראל.

" וסמיך ליה ואכלתם ישן, שבזכות בית המקדש בא השובע "   

(בעל הטורים, ויקרא כו,יא). בית המקדש הוא הבית של הקב"ה על כדור הארץ. כאשר בית המקדש בנוי והשכינה שורה בה, זה סימן של ברכה לעם ישראל ולעולם כולו.

כמו שכתוב במדרש תנחומא:  " שעל מנת כן יצאו ממצרים, שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר, וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם שם מו). ואם יעשו רצוני, אין שכינתי זזה מביניהון. למה. אמר רבי אמי, נתאוה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה." (מדרש תנחומא בחוקותי סעיף ג).

מכאן רואים שתכלית יציאת מצרים היא בנין בית לה' כדי לקבל את השכינה.

לאחר קיבוץ גלויות, בנין המשכן והמקדש מסמלים את סיום הגלות.

גם היום לאחר שרוב עם ישראל נמצא בארצו והגלות הסתיימה בפועל, תפקידנו לבנות בית להקב"ה. אם נהיה זכאים הקב"ה ישרה את שכינתו בתוכו. איך נדע האם אנחנו זכאים להשראת השכינה?

רק לאחר שנבנה את בית המקדש במסירות נפש ומתוך אחדות נוכל לדעת זאת. מצוות בניית המקדש שקיבלנו לאחר יציאת מצרים - ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם  תקפה גם היום. קיום המצוות אינו תלוי בזמן מסויים או בהסכמת רב זה או אחר. המצוות מוטלות על כל אחד מאיתנו ובכל זמן. מי יעיז להכריז היום שאין אנחנו ראויים להניח תפילין או לשמור שבת? למה יש התנגדות כל כך חריפה לכל דבר הקשור לבית המקדש ולהר הבית?

האם יש יהודי שאינו רוצה להזמין את הקב"ה לדור בביתו, בהר המוריה?

נעיין עכשיו בפסוק השני בפרשה המתאר מציאות של התרחקות מהתורה ח"ו. מה קורה לבית המקדש כאשר עם ישראל אינו מקיים את התורה?

וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם  (ויקרא כו,לא).

לפי סדר הפסוק, בהתחלה הקב"ה מחריב את ערינו ובתינו ולאחר מכן מתעלם מבית המקדש ומעבודת הקרבנות.

רש"י מפרש את המילים וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם  בצורה נפלאה. הוא מתאר מציאות שהר הבית ריק מיהודים ואין מבקרים בבית המקדש.

" הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם מן הגדודיות שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם..."  (רש"י ויקרא כו,לא ד"ה והשימותי את מקדשיכם).

למעשה, כאשר הקב"ה רוצה להעניש אותנו הוא מונע מישראל לבוא למקום המקדש והופך את הר הבית לשממה.

השאלה המרכזית היא איפה אנחנו עומדים היום במציאות של ברכה או במציאות של קללה ח"ו?

כדי לענות לשאלה הזאת, נעבור על כל הפסוקים הראשונים של הפרשה העוסקים בברכות ונבדוק האם הם מתקיימים בימינו?

ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.   ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע

ברוך ה' אין לנו מחסור בגשמים והארץ פורחת מסביבינו. אפילו המדבר פורח!

; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. 

לשמחתנו, יש מעט מאוד יהודים רעבים ללחם במדינת ישראל. הרבה פחות מאשר במדינות המערב; לדוגמא בארה"ב 1 מכל 5 אמריקאים מוגדר עני. תחושת הביטחון האישי גדולה יותר בישראל מאשר בחו"ל.

ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.

כל המזרח התיכון בוער מסביבנו: בסוריה מאות אלפים נהרגים, במצרים אין שקט, בעירק יש כאוס מוחלט, בתימן מתחילים מאבקים, כן ירבו וכן יפרוץ. בישראל שקט יחסי והמחבלים עסוקים אחד עם השני.

ז וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.   ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב

עד היום ניצחנו בכל המלחמות. אין צורך במאמץ גדול כדי לשמוע סיפורי ניסים מפי כל חייל שהשתתף במלחמת יום כיפור, ששת הימים ועוד.... תשאלו את השכן או את הדוד והוא יספר לכם את מה שהוא ראה. אנחנו ערב יום ירושלים, אין זמן יותר טוב מזה כדי להודות לה' על כל הניסים שהוא עשה לנו. (ראה רש"י ד"ה:לפניכם לחרב-" (ת"כ) איש בחרב רעהו ".)

י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. 

רש"י מפרש שהפסוק מתכוון לשפע כלכלי כאשר אין מקום להכניס את התבואה החדשה במחסנים. אנחנו חיים בחברה של שפע, כאשר בתינו מלאים מכל טוב ומשתמשים במכשירים עם טכנולוגיות מתקדמות וצורכים את המותגים הכי יוקרתיים.

 יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  

לאחר שהקב"ה בירך אותנו בכל הברכות שראינו לעיל, תורנו להכיר לו תודה ולבנות לו בית כדי שישכון בתוכינו. כאשר הקב"ה מבטיח לנו שהוא ישכון בתוכו.

נראה לומר, שאם הפסוקים הראשונים העוסקים בברכות מתקיימים, למה שהפסוק העוסק בבניית בית המקדש לא יתקיים?

תמיד יש אנשים שליליים שאינם רואים את הטוב וטוענים שהברכות אינן מקיימות בשלמותם. אבל יש לראות את התמונה הכוללת והמגמה החיובית של 100 שנים האחרונות.

מכ"ח אייר התשכ"ז הר הבית בידינו. בלב כל יהודי יש התרגשות גדולה כאשר שומעים את מוטה גור ז"ל צועק בקשר: " הר הבית בידינו!".

זה באמת בידיים שלנו, להפסיק את הקללה ולהפוך את  מקום המקדש ממקום שמם ומלא בשועלים צעקנים למקום של תפילה וביטחון בה'.

מצער מאוד שהמוני בית ישראל אינם עולים להר הבית. דרך הרגליים נשנה את עמדת הממשלה ואת יחס המשטרה לעולים להר הבית.

כמה שיותר יהודים יעלו להר הבית, כך כוחות הקדושה יתגברו על כוחות הטומאה. כל עוד ניתן שליטה כלשהי לגויים בהר הבית, כוחות הטומאה ישארו שם.

כמו שכותב אור החיים הקדוש: " ..כי הקליפה תקרא שממון וכבר הודיעו המקובלים כי שם הרגיעה שידה ורגל ס"ם דורכת על בית ה'...." (אור החיים ויקרא כו,לב).

עלינו להרחיק מהר הבית את הוואקף ולמנוע כניסה של גויים למקום המקדש. יחד עם זאת, יש להכין את לבבות ישראל לחידוש עבודת הקרבנות ובניין בית המקדש השלישי על ידי בני אדם כמו שכתוב וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם;  ואין לחשוש שמא הקב"ה לא ישכון בבית המקדש שנבנה לו כמו שכתוב בהמשך הפסוק וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם

הגיליון מוקדש לרפואתה השלמה של משה בן איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

פרשת שבוע: בהר בחקותי: התנתקות מהאדמה מובילה להתכנסות במקדש

פרשת בהר בחקותי תשסו גיליון מס' 14

מאת שמואל בן חמו

התנתקות מהאדמה מובילה
להתכנסות במקדש

פרשיות בהר בחקותי חלות לרוב בימי ספירת העומר.
בני ישראל נמצאים בתקופת מעבר בין חירות פיזית, של פסח וחירות רוחנית של חג מתן תורה. במשך 49 ימים אנחנו מתכוננים לקראת מעמד הר סיני, ומתעלים בקדושה מיום ליום.
במוצאי פסח מקריבים את קורבן העומר, העשוי משעורים, שהם מאכל בהמה, המרמז למצב הרוחני של בני ישראל במצרים, הדומה לבהמה, בשער ה-49 של טומאה. ובחג השבועות, מקריבים לחם הביכורים, העשוי מחיטים ,שהוא מאכל אדם, כי מצב הרוחני של בני ישראל בשיא הקדושה. (אבראבנל ,אמור דף קל"א

).
ספירת העומר, ממחישה את המעבר ההדרגתי שעברנו, ממעמד של עבד במצרים ,למעמד של אדם בן חורין, עבד ה'.
7 שבועות שבין פסח לשבועות, מזכירות לנו את היובל ,החל כל 7 שמיטות; וגם השבוע מרמזת לשנת השמיטה, כל 7 שנים.
קשה מאוד להבין את מהות מצוות שמיטה, ואת חומרת העונש ,על אי קיומה.
הגמרא אומרת שעם ישראל מתחייב בגלות על כל שנת שמיטה שלא קיים כהלכתה. (שבת ל"ג ע"א ורש"י פרק כ"ו ל"ה).
מבחני השמיטה והיובל, הם קשים ביותר:
איך הקב"ה מצפה מאתנו, לא לעבוד לפרנסתנו שנה שלמה, למעשה שלוש שנים ללא הכנסה מסודרת, וכל 49 שנים להחזיר את הנכסים שרכשנו, לבעליהם הקודמים !.
ה"כלי יקר" מאריך בשאלה הזאת ואומר ,שמטרת השמיטה היא לבחון את מידת הביטחון בה' שלנו, כדי לבדוק עד כמה אנחנו מוכנים להיות תלויים רק בו ולא במעשה ידינו.
יחידי סגולה כמו אחינו מגוש קטיף עמדו בהצלחה במבחן זה.
אני אספר לכם סיפור שלא ידוע לרובנו; אחינו מגוש קטיף בזמן הגירוש מביתם, לקראת העלייה לאוטובוסים, חשבו בליבם, שצה"ל יהרוס את בתיהם על כל תכולתם, והיו מוכנים נפשית, לאבד את כול רכושם, מתוך אמונה איתנה שה' יבטל את הגזרה.
התנתקות מהחומר ומסדר העולם, מקרב אותנו לחירות האמיתית ומרחיק אותנו מיצר הרע השולט בנו, כדי להשתחרר מתאוות הבצע.
השמיטה באה להזכיר לנו שארץ ישראל לא שייכת לנו, אלא להקב"ה.
כמו שכתוב, "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא כ"ה כג).

אנחנו לא הבעלים על ארץ ישראל, אנחנו אורחים של ה', לכן אין לנו אפשרות

פרשת שבוע: פרשת בהר - לשוב אל אחוזת ה'

פרשת בהר תשע"ה

גיליון מס' 218   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com           

                                                       

לשוב אל אחוזת ה'

איך לשמור על נכסים בארץ ישראל?

מדוע אנחנו מתחייבים בגלות אם לא שומרים על השמיטה ?  

פרשת בהר עוסקת בעיקר בעינייני שמיטה ומצוות התלויות בארץ. התורה מתייחסת לארץ כאל דבר חי עם צריכים מיוחדים. ארבעה פעמים מופיע הציווי של שביתת הארץ, כאילו שהארץ צריכה לנוח לאחר מאמץ ממושך.

כמו שכתוב:  וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'.   .......    וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַה':  ......  שְׁנַות שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.    וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם  (ויקרא כה, פסוקים ב-ו).

למעשה אנחנו רואים שארץ ישראל משפיעה על ישראל בהתאם להתנהגותו.

המדרש תנחומא מסביר לנו שיש קשר בין תחילת פרשה (נושא) ובין סופה. הפרשה פותחת בכניסת בני ישראל לארץ ומסיימת במצוות היובל ודיני מקח וממכר.

החוט המקשר בין שני הושאים, הוא שכאשר עם ישראל שומר על השמיטה הוא יכול לשמור על רכושו. אם הוא לא מקיים את מצוות שמיטה הוא יאלץ למכור את כל הנכסים שלו.

" אמר רבי שמואל בר גוריא, אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. ...... אם לא שמר שמיטות ויובלות, או אם לא שמר אחת מהם, סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו, וכי תמכרו ממכר לעמיתך. חזר בו, יפה. ואם לא יחזור בו, סוף שהוא מוכר את שדהו, שנאמר, (ו) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו." (מדרש תנחומא בהר סימן א)

המדרש ממשיך ומזהיר אותנו שהעונש של איבוד נכסים אינו מכוון אל האדם הפרטי בלבד אלא לכל עם ישראל. ישנה אחראיות קולקטיבית על קיום מצוות שמיטה. כאשר אדם בודד חוטא כל העם נענש. למעשה הקשר בין גירוש מהארץ ושמירת השמיטה יצא לפועל בתקופת ירמיהו.

ירמיהו הנביא הזהיר את ישראל  שאם לא ישמרו על השמיטה יתחייבו בגלות וחורבן בית המקדש. לדאבונינו, העם לא שמע בקולו ונחרב בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצר. בדיוק שבעים שנה לאחר החורבן כורש הכריז על תחילת בנין בית המקדש השני. מספר השנים של החורבן בא כנגד מספר השמיטות שעם ישראל לא שמר.

פרשת שבוע: פרשת בחקותי - האור של ל"ג בעומר יביא את הגאולה

פרשת בחקותי תשס”ח גיליון מס' 115
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
האור של ל"ג בעומר יביא את הגאולה
למה עם ישראל כל כך שמח ביום ל"ג בעומר?
מדוע השליש האחרון של ימי הספירה מנתק את עם ישראל מהרע?
מל"ג בעומר אנחנו נכנסים בשלישי האחרון של ימי הספירה. על פי חז"ל כל דבר שהוא שלישי מראה על ניתוק מהעניינים שקדמו לו.
כך ראינו כאשר יעקב אבינו ברח מלבן במשך שלושה ימים, כדי להתנתק מההשפעה השלילית שלו . ביום השלישי לבן רדף אחרי יעקב כמו שכתוב: ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב: (בראשית לא,כב).
משה רבנו ביקש מפרעה לזבוח לה' למשך שלושה ימים. כמו שכתוב: דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלקינו כאשר יאמר אלינו: (שמות ח,כג).
כי לאחר שלושה ימים עם ישראל ישתחרר מהשעבוד למצרים ויוכל להיות עם חופשי בדרך לארצו.
אותו הדבר קרה עם פרעה, כאשר עם ישראל יצא ממצרים. לאחר שלושה ימים נודע לו על הבריחה ואז המצריים רדפו אחרי בני ישראל.
בעל ה"שם משמואל" מפרש את הקשר שבין ל"ג בעומר ובין הבריחה של יעקב מבית לבן והיציאה ממצרים בחיפזון.
תקופת העומר מחברת בין הבריחה ממצרים ומהרע שהיא מייצגת, ובין החיבור לקדושה בקבלת התורה, בהר סיני. בחג מתן תורה החל בחודש השלישי ולאחר שלושה ימי הכנה, אנחנו מתנתקים לגמרי מהשפעת מצרים.
כדי להשתחרר מהשפעת הגויים, עם ישראל צריך לפני כן לברוח מהרע.

ל"ג בעומר הינו תחילת השליש האחרון של ימי הספירה.