חברון ובית המקדש

פרשת וירא תשס"ט גיליון מס' 138
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

חברון ובית המקדש
למה אברהם אבינו יושב בפתח האהל?
למה ממשלות ישראל מנסות לפנות את יהודי חברון ומתנכלת בהם?

בתחילת פרשת וירא, לראשונה הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו, לאחר ברית המילה. לפי דברי חז"ל, גילוי זה של השכינה שונה מהגילויים שקדמו לברית מילה.
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום (בראשית יח,א).
מדוע התורה מציינת לאחר גילוי השכינה, שהוא יושב בפתח האהל?
כנראה שיש קשר בין שני הדברים.
בעל ה"בית גנזי" על התורה מפרש את הענין. הקב"ה מתגלה לישראל בשני אופנים. (וירא דפים שסא-ג)
הראשון, בבית המקדש ובעיקר בזמן עלייה לרגל.
השני, ה' מתארח בביתם של צדיקי יסוד עולם.
כאשר הקב"ה מתגלה בבית המקדש לעיני כל, לא כל ישראל ראוי לגילוי השכינה. לכן מביאים קרבן כדי לצמצם כביכול, את עוצמת האור ולא להסתנוור ממנה.
זהו ענין קרבן עולת הראייה, שמביאים בבית המקדש בשלושת הרגלים. מצוות עלייה להר הבית במשך הרגלים, מלווה במצוות קרבן ראייה, כמו שכתוב: (טו) ולא-יראו פני, ריקם.... (יז) שלש פעמים, בשנה--יראה, כל-זכורך, אל-פני, האדן ה'. (שמות כג,טו-יז).
לצדיקים הגדולים, יש מפגש נוסף עם הקב"ה.
השכינה באה לביתם כדי לבקר אותם. במקרה זה, גילוי השכינה שונה מזה של בית המקדש. השכינה מתגלה לצדיק בהתאם לדרגתו, ללא צמצום. זה בוודאי נכון, לגבי אבותינו הקדושים: אברהם יצחק ויעקב.
לכן באותו הפסוק המתאר על גילוי השכינה, מצוין את מקום המפגש: פתח האהל.
המילה "אהל", מזכירה את האהל מועד שהיה במשכן. האהל מועד הינו המקום הכי קדוש במשכן.
למעשה, האהל של אברהם, מהווה מעין בית המקדש.
נראה לומר שיש הבדל בין שרה אמנו לבין יעקב אבינו. התורה מציינת שאברהם אבינו יושב בפתח האהל, ושרה אמנו נמצאת בתוך האהל, כמו שכתוב: ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל (בראשית יח,ט).
לפי דברי חז"ל, שרה אמנו הייתה גדולה יותר בנביאות, מאברהם אבינו.
כאשר אברהם אבינו ושרה אמנו התווכחו בנושא של עתיד ישמעאל, הקב"ה מכריע לטובת שרה אמנו ואומר לאברהם: שמע בקולה (בראשית כא,יב). רש"י מפרש על
הפסוק: " בקול רוח הקודש שבה,למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות".
נראה להוסיף, שבשינוי שמותיהם של שרי-לשרה ואברם- לאברהם, רמוזה הגדולה של שרה.
הגימטרייא של שרי יורדת ב-5 (פחות י=10 יעוד ה=5 ), כאשר הגימטרייא של אברם עולה ב-5 (נוספה אות ה'=5).
השכינה השורה בבית הצדיקים אינה פוסקת אפילו לאחר מותם. מכאן החשיבות של פקודת קברי צדיקים, להעלאת תפילותינו לשמים.
במערת המכפלה שבחברון, יש קדושה מיוחדת כי אבותינו נמצאים שם, כולם במקום אחד.
רבנו בחיי כותב, "קרית ארבע היא חברון היא נקראת חברון על שם שכל הקבור שם נפשו מתחברת למעלה בעיר אלקים עם ארבע מחנות שכינה..." (רבנו בחיי בראשית כג,ב)
לכן תושבי חברון כל כך קשורים לאדמת ארץ ישראל. הם זוכים לחיות בסמיכות לשכינה של מערת המכפלה.
זה אולי מסביר למה מדינת ישראל מתנכלת בתושבי חברון. (ראה הריסת ביתם של משפחת פדרמן ונסיון של פינוי "בית השלום" שנרכש כחוק בימים אלה).
ממשלת ישראל אינה מעוניינת בכל דבר הקשור בשכינה.
לכן, צה"ל הפקיר את שכם וקבר יוסף. מדינת ישראל ממשיכה לאיים בפינוי כל אזור גב ההר (שכם). ברגע אחרון, קבר רחל אמנו ניצל, על פי הסיפור המפורסם של פורוש, בזמן אסון אוסלו.
השיא של בריחה מהשכינה, מתקיים בעיר העתיקה ובהר הבית. כאשר בני ישמעאל מנהלים את הר הבית ואין אפשרות "חוקית" לישראל להתפלל בהר הבית.
בע"ה השכינה תסנוור את כל מתנגדיה ונוכל להשליט ממשל יהודי אמיתי, ברוח של שרה אמנו שבקשה לגרש את ישמעאל למדבר, ללא אוכל ושתייה.
מלכות בית דוד תתחדש ונוכל לבנות את בית המקדש השלישי בב"א.

אתר חדש עם סרטים של המחבר על בית המקדש WWW.BEITHAMIKDASH.TV


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

למה ה' מנסה את ישראל?

פרשת וירא תשס”ח גיליון מס' 88
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

?למה ה' מנסה את ישראל

למה אברהם אבינו גירש את הגר וישמעאל?

?האם הניסיון מסכן את האדם או מקדם אותו
הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות. חז"ל חולקים ביניהם בנוגע לפירוט הניסיונות. יש ניסיון אחד שמוזכר על ידי כולם: גירוש הגר וישמעאל.
קשה להבין שאברהם אבינו איש החסד ומכניס אורחים, מגרש את אשתו ובנו למדבר. יותר מכך, הוא מזדרז לקיים את מצוות ה' כאשר הוא משכים, על מנת לגרש אותם. כמו שכתוב: " וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים " (בראשית כא,יד). אברהם אבינו שולח אותם למדבר מצוידים במים ובלחם, בלבד.
רבנו בחיי מיישב את הקושי הזה, ומפרש שאברהם אבינו ראה בנבואה, שבניו של ישמעאל ישעבדו את עם ישראל. בני ישמעאל יעשו זאת מתוך שנאה, לכן יש להתנהג כלפיהם, כבר היום, כמו אל אויב ושונא.
"שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים". ( ר' בחיי כא,יד)
אברהם אבינו הדואג מעל הכל, לעם ישראל אינו מהסס לגרש את בנו ישמעאל, מתוך דאגה לצאצאיו.
הלוואי שגם אנחנו נלמד מאברהם אבינו ונתנהג כמוהו כלפי אויבינו, בני ישמעאל. במקום זאת, מדינת ישראל מגרשת יהודים מארצם, מוסרת חבלי ארץ לאויבים, משחררת מחבלים מהכלא ומנהלת משא ומתן להמשך מסירת שטחי ארץ ישראל לגויים.
במהלך מאה השנים האחרונות, עם ישראל עבר ניסיונות קשים. חלקם עברו בהצלחה, וחלקם הסתיימו בכישלון צורב. למעשה עם ישראל עובר ניסיון אחר ניסיון, וזה התחיל מאברהם אבינו.
למה ה' מנסה אותנו?
המהר"ל מפראג בפירושו על מסכת אבות, מבהיר את מטרת הניסיון. " עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו" (מסכת אבות פרק ה משנה ג).
הקב"ה מנסה את הצדיק כדי שצדקתו תצא לאור העולם. צדיק נסתר שאינו מתגלה לציבור, לוקה בחסר. לכן הקב"ה ניסה את אברהם בניסיונות קשים, על מנת שיעמוד בהם בהצלחה וכך מוציא מכוח אל הפועל את מעלותיו. נראה לומר שכך קורה לעם ישראל, כאשר הוא עומד תחת איום תמידי, אפילו כשהוא יושב בארצו.
מתוך הניסיון שה' מביא עלינו, עם ישראל מראה את גדולתו לעולם וכך מקדש שם שמים ברבים.
לאחר הניסיון, אנחנו מרגישים התעלות רוחנית וסיפוק. במהלך מלחמת ששת הימים, עם ישראל תקף ראשון את
חומת בטון מחלקת אל ירושלים
אויביו וניצח. כבשנו חלקים רבים מארץ ישראל ובייחוד את ירושלים והר הבית. אנחנו מתגעגעים לתקופה המיוחדת הזאת. לדאבוננו מתשכ"ז (67 למניינם) קרו הרבה אירועים שליליים: נסיגות מחבלי ארץ ישראל, מלחמות סרק, גירוש יהודים מביתם והתעללות בהם. אולי הקב"ה מנסה אותנו בלבנון כדי שנכבוש את הארץ הנותרת. (עיין מאמר שנכתב בתקופת מלחמת לבנון השנייה, פרשת עקב.
http://otzma1.blogspot.com/2006/08/blog-post_13.html)
קשה לנו להאמין שלא נעמוד בכל ניסיון שמוצע לנו, וכך נעלה מדרגה. לכן לא האמנו שיהודי, יגרש יהודי אחר מביתו.
היום אנחנו חוששים יותר, ויודעים למה מסוגלת מדינת ישראל. לכן כשמדברים על מסירת הר הבית למוסלמים וחלוקת ירושלים, אנחנו צריכים להאמין לממשלת ישראל, ולפעול בהתאם.
הקב"ה מעמיד אותנו בפני ניסיון חדש: מסירת ליבו של עם ישראל למוסלמים. אם נתגבר על הניסיון הזה, נצא מאוחדים ומחוזקים; והלוואי שזה יוביל לבנין בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

העקידה היא דרך חיים לעם ישראל

ראש השנה תשס”ח גיליון מס' 82
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
העקידה היא דרך חיים לעם ישראל
?למה תוקעים בשופר בראש השנה
?מהו המסר האמיתי של עקידת יצחק

אנחנו חוגגים את ראש השנה, מתוך אמונה שנעבור בשלום את יום הדין. מה מקור הביטחון הזה, בכך שהקב"ה ימחול על עוונותינו?
התשובה נמצאת באירוע מרכזי שהתרחש ביום זה ממש, לפני 3700 שנה. הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בפעם העשירית, וביקש ממנו להקריב את בנו, יצחק בהר המוריה. אנחנו תוקעים בשופר, בראש השנה כזכר לעקידת יצחק. בזכות מעשה העקידה, הקב"ה מכפר על עוונותינו ופותח דף חדש כביכול.
הרב שמשון רפאל הירש מפרש בצורה נפלאה, את פרשת העקידה ועניין הקרבת האיל. יצחק אבינו מוכן למסור את נפשו כדי לקיים את דבר ה'. מעשה העקידה מלמד אותנו איך למסור את נפשנו לה', באופן תמידי.

למעשה, אנחנו מקריבים קרבנות בבית המקדש, כדי להנציח את מעשה העקידה.
הרש"ר הירש מביא את מדרש "תנא דבי אליהו" האומר שביום העקידה הקב"ה תיקן את קרבן התמיד של הבוקר ושל בין הערביים. קרבן התמיד בא להמשיך ולהנציח את עקידת יצחק אבינו. " קרבן התמיד כמצווה שנצטוותה האומה הישראלית על מנת להמשיך בה את מעשה העקידה של אביה הראשון " (רש"ר הירש בראשית כב, יג-ד).
הקב"ה אינו מסתפק ברצון של אברהם אבינו להקריב את בנו, אלא הוא מצפה ממנו שיעשה מעשה ויקריב קרבן. הקב"ה שולח לאברהם אבינו את האיל- שנברא בששת ימי בראשית, כדי שישמש כדוגמא לדורות הבאים.
אנחנו למדים מהקרבת האיל, במקום המקדש את עדיפות המעשה על פני המחשבה, כאשר העבודה שבלב אינה מספיקה.
לכן עלינו ללכת בעקבות אברהם אבינו ולעשות מעשה. העבודה שבלב אינה מתקבלת במקרה הזה, לכן עלינו לחדש את עבודת התמיד ושאר הקרבנות, ללא דיחוי.
בעל "הכלי יקר" מדייק מלשון הפסוק: ".. כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את-בנך את-יחידך" (בראשית כב,טז).
המילים "הדבר הזה" מכוונות כנגד הקרבת האיל. בזכות קרבן זה, אברהם אבינו וצאצאיו יזכו בכל ההבטחות והברכות המוזכרות בהמשך הפרק.
נראה לומר שלראשונה בתורה, מישהו מקריב קרבן, כתחליף לנפש האדם.
כמו שכתוב " ..וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו " (בראשית כב,יג).
המילים "תחת בנו", מלמדות על הכוונה האמיתית של הקרבן. הקרבן אינו בא כמתנה לה', אלא הוא משמש כתחליף לחיי האדם עצמו. האיל שהתגלה בהר המוריה, בזמן העקידה, לא נמצא שם במקרה; ההיפך הוא הנכון, הוא מחכה 2000 שנה מבריאת העולם ועד זמן העקידה.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להזכיר בפני ה' את מעשה העקידה, ובמיוחד את הקרבת האיל.
השופר בא לשים דגש מיוחד על עניין הקרבת האיל בהר המוריה.
האיל בעל תפקיד מרכזי בגאולת עם ישראל. חז"ל אומרים שבקרן ימין של האיל, הקב"ה תקע במעמד הר סיני ובקרן שמאל ה' יתקע בביאת המשיח. "..קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר. קרנושל ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ילקוט שמעוני בראשית קא).
האיל הזה ושתי קרנותיו מלווים את עם ישראל מאברהם אבינו ועד היום. הוא מסמל את מהות עבודת הקרבנות: מסירות נפש כדי להתקרב להקב"ה.
כשנתקע בשופר בראש השנה עלינו לזכור את המסר של העקידה. לעשות מעשים, ולא דברים שבלב.
יפה להתפלל למען בניין בית המקדש, אבל עדיף לעשות מעשה, כמו חידוש קורבן התמיד.
ביחד נתפלל, שנזכה להמשיך את דרכו של אבותינו, ונאמץ את לקחי העקידה כדרך חיים.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

? איך לקיים את תרי"ג המצוות

פרשת כי תצא תשס”ז גיליון מס' 79
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
?איך לקיים את תרי"ג המצוות
?למה משה רבנו התחנן להיכנס לארץ ישראל

?האם עיכוב בחידוש עבודת הקרבנות משפיע על שכר שאר המצוות

בפרשת כי-תצא, אנחנו ניצבים מול בעיית שכר המצוות. התורה פירטה את שכר המצוות בשני מקרים בלבד: מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב ואם.
מצווה אחת קלה –קן ציפור, ומצווה שנייה חמורה -כיבוד הורים. עבור קיום שתי המצוות יש שכר זהה, כמו שכתוב: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב,ד).
חז"ל אמרו שתרי"ג המצוות הן כנגד חלקי גוף האדם: רמ"ח איברים מול רמ"ח מצוות עשה ושס"ה גידים מול שס"ה מצוות לא תעשה. כל מצווה באה לתקן חלק אחד בגוף האדם. ללא קיום כל המצוות האדם אינו יכול להשיג את השלמות ונחשב לבעל מום. כידוע בעל מום אינו יכול להתקרב לקודש ולשכינה. כל דבר שהוא חסר אינו יכול לשמש בבית המקדש, סמל השלמות בעולם. מסיבה זאת משה רבנו ביקש להיכנס לארץ ישראל על מנת לקיים את המצוות התלויות בארץ, וכך להשיג את השלמות.
" דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם" (סוטה יד/א).
ה"שם משמואל" מקשה על הדרישה של משה רבנו לקיים את המצוות התלויות בארץ. אי אפשר לאדם אחד לקיים את כל תרי"ג המצוות, כי חלקן מיועדות למלך, חלקן מיוחדות לכוהנים ואחרות מתקיימות בצורה אקראית. אם כך, למה משה רבנו השייך לשבט לוי ביקש לקיים את המצוות התלויות בארץ, כאשר לשבט לוי אין נחלה בארץ?
ה"שם משמואל" משיב ואומר שבכל איבר שבאדם, יש בו כוח כללי הכולל בתוכו את שאר האיברים. לדוגמא, עיוור לא יוליד בהכרח ילד עיוור וכך לכל סוגי המומים. יוצא מכאן שבכל חלק של גוף האדם טמון בתוכו, כוחות של כל שאר האיברים. אותו עיקרון נכון לגבי קיום המצוות. אם אנחנו מקיימים את המצוות שבידינו לעשות אותן, אזי כוח הכללי של מצווה אחת משלימה את המצוות שאין באפשרותנו לעשות.

" דמאחר שמקיימים המצוות שיש לאל ידים לקיימן, כוח הכללי שבהן משלים את אברי הנפש שהם לעומת שאר המצוות שאי אפשר לקיימן" (שם משמואל כי-תצא דף קמב).
לכן משה רבנו זכה בשכר המצוות התלויות בארץ, למרות שלא קיים אותן. כי הן כלולות בשאר המצוות, ובתנאי ששאר המצוות נעשו לשם שמים ולא על מנת לקבל שכר.
זו הסיבה שהקב"ה לא גילה לנו את השכר של כל מצווה ומצווה, כדי שנקיים אותם לשמה ובזכות זה נקבל שכר כולל, כנגד כל תרי"ג המצוות.
אם היום אנחנו בוחרים לקיים מצוות מסוימות וחס וחלילה מחליטים להתעלם ממצוות אחרות, זה הופך אותנו לבעלי מומים.
אם בידינו לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את המזבח, אזי כל המצוות שאנחנו מקיימים מאבדים מערכם. כי יש איברים שבגופנו שלא ישיגו את השלמות ויהיו חסרים.
קיום המצוות אינו יכול להיות תלוי ברצונות שלנו ובשיקולים זרים.

זהו חוסר אמונה וחילול השם לחשוב שאם לדוגמא, נקריב את קרבן פסח זה יסכן את שלום העולם. זה בדיוק ההיפך, אם לא נביא את קרבן הפסח אז נפגע בערך כל המצוות שאנחנו מקיימים, ואז העולם בסכנה אמיתית.
אם נרצה בכל ליבנו לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות בית לה', אז הקב"ה יחשיב לנו את שכר המצווה הזאת, למרות שלא קיימנו אותה בפועל. כך היה עם משה רבנו, שהתחנן להקב"ה להיכנס לארץ כמו שכתוב בתלמוד: "אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם"(סוטה יד/א).
הלוואי שנזכה לקיים את כל תרי"ג המצוות ללא כוונות זרות או אינטרסים אישיים, וכך נוכל לבנות באחדות ובשלמות את בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98



הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידי אויבינו

פרשת כי תצא תשס”ו גיליון מס' 29

מאת שמואל בן חמו

לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com
גירסא להדפסה בפורמט PDF
http://otzma1.com/joomla/images/stories/kitetze5766.pdf

להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידי אויבינו

הפרשה פותחת בענייני מלחמה, וכללי התנהגות כלפי אויבינו על פי התורה. רש"י מבהיר לנו שמדובר במלחמת רשות, כי במלחמת מצווה אין מציאות של לקיחת שבויים, כי כבר נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, ט"ז).
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה’ אֱלֹהקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁביו (דברים כא, י )
רש"י מדייק ומשתמש בלשון "מלחמת ארץ ישראל" ולא- מלחמת מצווה- כנראה כדי להזכיר לנו שמטרת מלחמת מצווה צריכה להיות כיבוש שטחי ארץ ישראל; במידה ויעדי המלחמה לא כוללים כיבוש של חלקי ארץ ישראל אז המלחמה מוגדרת כרשות.
"במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר לא תחיה כל נשמה": (רש"י כא, י).
האברבנאל אומר שמקור הכוח שהקב"ה מעניק לעם ישראל כדי לנצח במלחמות, נובע מאדמת ארץ ישראל. לכן אם נלחמים כדי לוותר מלכתחילה על השטחים שיכבשו במהלך הלחימה, אז נפסיד ח"ו, כי הכוח לא יימצא בידינו.
"והכח שנתן לך היא הארץ ושאר הדברים העוזרים כולם שנתן לכם ה' יתברך תמיד למען הקים את בריתו.." (אברבנאל דברים ח').
כך דרש רב בית הכנסת "קרית חנה דוד" שבירושלים, את דברי האברבנאל.
תנאי הכרחי נוסף לפני יציאה למלחמה הוא אחדות העם, לכן הפסוק הראשון של הפרשה נאמר בלשון יחיד כדי לרמוז את חשיבות האחדות. "תצא" "בידך ""ושבית".
כך ה"שם משמואל" מפרש את הפסוק. הוא מוסיף ומסביר את סיבת התקיעה בחצוצרות לפני המלחמה, כמו שנאמר: וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: (במדבר י,ט).
כאשר אין אחדות בעם -כל אחד דואג לאינטרסים האישיים שלו ומחשיב את עצמו יותר מכל אחד אחר, אז צריך שיקרה זעזוע שיעורר את העם ויגרום לאחדות המיוחלת.
זה בדיוק תפקידם של החצוצרות, שקולותיהן דומות ליללה וגניחה, כדי להחזיר את מידת השפלות והענווה לאדם, ובזכות ההתעוררות העם יתאחד ויהיה כ"איש אחד בלב אחד".
החיות פוחדות מהאדם כי הוא נברא בצלם אלוקים, אותו יחס קיים בין אומות העולם לבין עם ישראל. הם מפחדים מאיתנו כל עוד אנחנו שומרים על צלם אלוקים שבתוכנו ומאוחדים סביב התורה והמצוות.
אבל אם ח"ו אנחנו לא מאוחדים בצלם אלוקים ומחללים את השם לעיני כל, אז קורה תהליך מעניין, כאשר הגויים לוקחים לעצמם את צלם אלוקים ומטילים עלינו אימה.

כנראה זו הסיבה שהמוסלמים מנהלים נגדנו "מלחמת קודש"- ג'יהאד, ומצליחים לאיים עלינו, ולהמיס את ליבם של ראשי מדינת ישראל.
הקב"ה יעזור לנו לנצח במלחמה- "ונתנו ה' אלקיך בידך" בתנאי שנחזיר את צלם אלוקים שנלקח בשבי על ידי אויבינו- "ושבית שביו".
אנו צריכים להילחם נגד הגויים, במטרה להחזיר את צלם אלוקים השבוי בידיהם.
נראה לומר, ששלושת החיילים השבויים בידי החמאס והחיזבוללה ימ"ש, מהווים אות משמיים, כי אנחנו לא פועלים לפי כללי הלחימה הכתובים בתורה, אלא לפי המוסר המעוות של אומות העולם הרחוק מצלם אלוקים.

בהמשך ננסה לקשר בין שמות השבויים והפקת לקחים מהמלחמה.
איך להתאחד בצלם אלוקים היום ?
ה"שם משמואל" בפרשת שופטים מביא ברייתא מהמדרש רבה, ומפרש בצורה נפלאה איך שלושת המצוות משפיעות על אחדות עם ישראל.
" א"ר יהודה ברבי אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואלו הן למחות זכרו של עמלק ולמנות להם מלך ולבנות להם בהמ"ק ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק ולמה לא בנו להן בהמ"ק שהיו ביניהם דילטורין תדע לך דא"ר שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא היה ביניהן דילטורין לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין.......
ראה כמה קשה כחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בהמ"ק ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם". (מדרש רבה דברים פרשה ה פסקה ט).
ארץ ישראל מאחדת את כל הגופות של עם ישראל, המלך מאחד את הנפשות ובית המקדש מאחד את הנשמות.
עמלק גורם לפירוד בינינו ולבין הקב"ה, לכן יש מצווה מיוחדת בהשמדתו, כי הוא פתח את הדרך לאומות העולם להילחם בנו.
"הדילטורין"- המלשינים, פוגעים קשות באחדות העם, לכן הלשון הרע דוחה את בנין בית המקדש.
המדרש מראה לנו את הדרך לאחדות המובילה לניצחון במלחמה.
ארץ ישראל לא יכולה להתחלק עם אף אחד כי היא מחזיקה את הצד החומרי של העם. המלכות והשלטון תורמים לאחדות העם בייחוד בזמן מלחמה ותפקידם להשמיד את אויבינו. בית המקדש מבטא את אחדות הרוחנית של העם כאשר הם "כאיש אחד בלב אחד".
האם מדינת ישראל שואפת להגשים את שלושת המצוות האלה ?
האם ראשי השלטון פועלים לאחדות העם או ההיפך מכך ?
עלינו להתאחד ולסלק מאיתנו הגורמים התורמים לפירוד בעם, כדי לחזור:
-לתורת ישראל
-לגבולות ארץ ישראל
-להטיל אימה על אויבינו ולהשמיד את העמלקיים המודרנים.
מצאתי בשמות המשפחה של שלושת השבויים, רמזים לדברים שעלינו לשנות, כדי להחזיר לעם ישראל את צלם אלוקים שאף הוא נמצא בשבי, ומתוך כך להפיק את הלקחים האמיתיים ממלחמת לבנון השנייה.
גלעד שליט- מלשון שלטון ; עלינו להחליף את השלטון או את המשטר הנוכחי בשלטון שמקורו מהתנ"ך: המלכות.
אלדד רגב- רומז לרגבי האדמה הקדושה של ארץ ישראל. אנחנו צריכים לומר, די לנסיגות ולמסירת חלקי ארץ ישראל לגויים, ולנסות לכבוש את החלקים של לבנון, סוריה וארץ פלשתים השייכים לנו על פי תורת ישראל.
אהוד גולדווסר- משמעותו ביידיש: "מי זהב". שם זה מופיע בספר בראשית (לו,לט) ותרגומו בארמית "מצרף דהבא", פירושו: צורף זהב. המדרש הגדול אומר שהוא המציא את אומנות הצורפות של הזהב בעולם. הקשר לבית המקדש ברור, כאשר כמויות עצומות של זהב נאספו כדי לבנות את כלי המקדש. חוכמת ה' הייתה הכרחית כדי לעמוד בדרישות הטכניות הגבוהות של בניין בית המקדש וכליו.
למעשה עלינו להתעורר, ולדרוש את ציון ולהפוך אותם לחלק מחיינו, במקום לדאוג לבתינו בלבד, נדאג גם לבית ה'.
המלחמה בחוטפים צריכה להיות ללא פשרות כמו שכתוב בסוף הפרשה בנוגע לעמלק. התורה מצווה לנו להילחם בעמלק עד השמדתו, לזכור את מעשיו מלפני אלפי שנים, ולא לסלוח לעולם.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כה, יז).
הפסוק מתחיל בלשון יחיד- "זכור...לך" ומסיים בלשון רבים- "בצאתכם". השימוש בלשון יחיד בא לחדש לנו שעלינו להרגיש שעמלק פוגע בנו אישית בכל רגע ורגע, ולא לזכור את מלחמת עמלק נגד בני ישראל, כמאורע היסטורי רחוק ללא משמעות בהווה.
עמלק תמיד פגע ופוגע בחלשים שבעם ישראל כמו שכתוב:
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים:
(דברים כה, יח).
עייף-ממלחמות וממאבקים
יגע- מלכבוש את הארץ בשלמותה
ולא ירא אלוקים- לא בוטח בה' באמונה שלמה
הספר החינוך במצווה תר"ד, מדגיש שעל כל אחד ואחד להשתדל ולהשמיד את עמלק, זאת לא מצווה המוטלת על מלך ישראל בלבד אלא על הפרט.
אם מזדמן למישהו לקיים את מצוות מחיית עמלק והוא מתעלם ממנה, הוא עובר על מצוות עשה.
" וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ,ב): שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידם, בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם. ועובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להורגו ולא הרגו - ביטל עשה זה."
(ספר החינוך מצוה תרג)

לסיכום
מתכון בטוח לניצחון במלחמה הוא אחדות העם בצלם אלוקים. במידה ונתנהג על פי הכללים שמופיעים בפרשה, הקב"ה ינצח את אויבינו. עם ישראל מוכן לסבול כדי לקיים את מצוות השמדת החמאס והחיזבוללה, עם ישראל מתפלל שלוש פעמים ביום- "תשכון בתוך ירושלים.. ובנה אותה בנין עולם" (הכוונה לבית המקדש)- לבניית המקדש, עם ישראל לא מוכן לרחם על אויביו ולהשתמש בקוד אתי נוצרי. דרושה הנהגה שתענה לדרישות אלה, ולא הנהגה מושחתת הפועלת נגד אחדות עם ישראל בארצו הן בדיבורים הן במעשים.

פרשת שבוע פרשת שופטים: אבנים במקום עצים

פרשת שופטים תשס”ח גיליון מס' 129
מאמרים על הפרשה משנים קודמות: פרשת שופטים

מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

אבנים במקום עצים
מדוע אסור לנטוע עצים בהר הבית?
מה משותף בין אבנים לבין שופטים?

פרשת שופטים פותחת בדינים הקשורים לתכונות הדיינים. הפסוקים הסמוכים עוסקים בענייני עבודה זרה וקרבנות.
ישנו דין לכאורה, שאינו ברור ודורש הסבר מעמיק. אסור לישראל, לנטוע עץ של עבודה זרה או מכל סוג אחר בהר הבית.
לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ: אֵצֶל, מִזְבַּח ה' אֱלֹקיךָ--אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ. (דברים טז,כא)
רש"י מפרש את הפסוק בעזרת ה"ספרי". הקב"ה אוסר לנו לנטוע בהר הבית, כל סוגי העצים; אפילו אם הם לא מוקדשים לעבודה זרה.
מה פשר הדבר, ומה מקור האיסור?
הרי, העצים באים ליפות את מקום בית המקדש.
ראשית, ננסה להבין את מהות האבן, השייכת לעולם הדומם ביחס לעץ, השייך לעולם הצומח.
בעל ה"משך חכמה" מבהיר את הדברים בצורה נפלאה.
האבן אינה משתנה עם הזמן ואינה יכולה להתפתח.
לעומת זאת, העץ יכול להתפתח ולגדול לאחר השקיה וטיפול מצד האדם.
האבן מייצגת עולם שאינו משתנה ואינו מושפע מהסביבה.
כך הקב"ה אינו מושפע ממה שמתרחש סביבו. עולם הזה אינו מוסיף מאומה להקב"ה. הוא אינו מושפע מהפעולות של האדם. כי הקב"ה הינו שלם, ואינו זקוק לכל דבר חיצוני לו.
הקב"ה דומה לעולם הדומם.
העץ, הדורש טיפול מתמשך, כדי לתת את פירותיו, דומה לענין העבודה זרה.
עובדי האלילים מביאים מתנות וקרבנות לפסלים ולעצים, כדי להעצים אותם. כך, האלילים מקבלים כביכול, תוספת כוח, שהוענק להם על ידי פעולות האדם. בתמורה, האלילים יברכו את המשרתים אותם ויחזירו חלק מתוספת הכוח, שהם ניזונו, במהלך הפולחן.
העץ המסמל את העבודה זרה, אינו יכול להימצא בהר הבית.
לכן, המזבח בנוי מאבנים ולא מעץ. בית המקדש עצמו, בנוי בעיקר מאבנים.
"כמו שהמזבח- מקום הקרבנות- הוא דבר שאינו ניזון ואין צריך למים ומזון, כן כל ענין הקרבנות הוא לא לסבת הזנה והתוספת בשלמותו כלל." (משך חכמה דברים טז,כא).
עכשיו, ניתן להאיר אור חדש, על ענין הקרבת הקרבנות. הקב"ה אינו מושפע מהם, אלא הקרבנות באים להשפיע על האדם.
בדרך פלא, שהשכל המוגבל שלנו מתקשה להבין, תהליך הקרבת הקרבן מוסיף שלמות לאדם.
הפעולות הרבות המלוות את שחיטת הקרבן מתקנות את נפש האדם.

כך ה' ברא את האדם.
נראה לומר שהדבר נכון גם בנוגע לשאר המצוות. למשל, מצוות הנחת תפילין משפיעה על המחשבות שלנו ומטהרת אותן. ניתן לראות ממש, מבחינה פיזית את השפעת התפילין על האדם. בעזרת מכשירים המודדים את הקרינה היוצאת מהאדם, ניתן לראות את שינוי הצבע של הילת האדם. בזמן הנחת תפילין כשרות, האדם משתנה. כך הקב"ה ברא את העולם.
מטרת הקרבנות היא להשפיע על האדם, מתוך התבטלות לרצון ה'. לכן לכל קרבן יש זמן מדויק ודינים מיוחדים לו. אין לנו את האפשרות להוסיף או לגרוע, ממה שהקב"ה מסר לנו בתורתו הקדושה.
הקרבנות תורמים לשלמות נפש האדם.
כאשר נחדש את עבודת המקדש, נבין את מה שהיה חסר לנו בתקופת הגלות.
דייני ישראל צריכים להתנהג בדומה לאבן. אסור להם לקבל השפעה חיצונית כלשהי. לכן, זהו דבר טבעי שמקום מושבם הינו בלשכת הגזית, ליד המזבח.
הקרבנות והמשפט מהווים דבר אחד. שניהם באים לקרב את עם ישראל להקב"ה.
בע"ה, בזכות התפילות שלנו, נזכה לראות את הסנהדרין בהר הבית, וחידוש עבודת הקרבנות בב"א.


הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

פרשת שבוע פרשת שופטים: ?מי מעכב את בניין בית המקדש

פרשת שפטים תשס”ז גיליון מס' 78
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

?מי מעכב את בניין בית המקדש
?למה מצוות מינוי מלך קודמת את בניין בית המקדש
?איך ה"דילטורין" יכולים לעכב את בניית בית המקדש

לראשונה התורה מדברת על מצוות מינוי מלך. זו אחת המצוות שעם ישראל נצטווה לאחר כניסתו לארץ ישראל, כמו שמובא במסכת סנהדרין: " וכן היה רבי יהודה אומר, שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה " (סנהדרין כ/ב).
שלוש מצוות אלה מהוות התשתית הלאומית של עם ישראל. מינוי המלך מגדיר את אופי השלטון המתאים לעם ישראל. מחיית זכר עמלק משדר לאומות העולם ולאויבינו, איך עם ישראל מתייחס לכל מי שמנסה להפריד בינו ובין הקב"ה. ולבסוף, בניין בית המקדש מעיד על הנהגת העולם על ידי הקב"ה, כאשר בית המקדש הוא נקודת המפגש בין העולם הזה והעולמות העליונים.
הסמכות המשפטית של עם ישראל- הסנהדרין, אף היא יושבת בבית המקדש, בלשכת הגזית.
בעל ה"שם משמואל" מסביר את מהות שלוש המצוות בצורה נפלאה. הוא מזכיר את המדרש רבה המביא את דברי רבי יהודה ממסכת סנהדרין השואל: למה לחכות למינוי מלך כדי לבנות את בית המקדש?
המדרש רבה עונה שזה בגלל הדילטורין: המלשינים לאומות העולם כדי לגרום לפירוד בתוך עם ישראל.
" ...ולמה לא בנו להן בית המקדש? שהיו ביניהם דילטורין, תדע לך דא"ר שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין..." (מדרש רבה שפטים ה,י).
למה דווקא הדילטורין הפריעו לבניין בית המקדש? ובמה מינוי מלך פותר את בעיית הדילטורין?
ה"שם משמואל" מסביר שהמצוות המוזכרות במסכת סנהדרין מסמלות דרגות שונות בתהליך איחוד עם ישראל.
ארץ ישראל מאחדת את כל גופות ישראל: זאת האחדות החומרית, שהיא ברמה הנמוכה ביותר.

עם ישראל נמצא באופן פיזי בארץ ישראל. זהו השלב הראשון ולאחר מכן המלך מאחד את הנפשות היושבות בארץ ישראל. המנהיג מאחד את כולם תחתיו ומוביל מדיניות לטובת כלל ישראל.

המלך מייצג ומאחד את כל הרצונות וכוחות הנפש של ישראל.
השלב השלישי הוא בניית בית המקדש המסמל את אחדות הנשמות של עם ישראל. הנשמות הם שכליים, לכן זאת האחדות המושלמת.
אחדות עם ישראל היא המפתח לכל המצוות הלאומיות שבתורה.
לכן ישנם מתנגדים לתהליך האחדות בתוך עם ישראל: עמלק והדילטורין.
עמלק עושה הכול כדי לגרום לפירוד בעם ישראל ולגרום לנתק מהקב"ה ח"ו. לכן הוא תקף אותנו במדבר, סמוך ליציאת מצרים, כאשר אומות העולם חששו מלהתקרב אלינו. נגד כל הסיכויים, עמלק מוכן להתאבד כדי למנוע את האחדות בעם ישראל, ואת האחדות בין ישראל ובין בורא העולם.
התנהגות זהה מאפיינת את הדילטורין, המוכנים לעשות הכול על מנת לגרום לפירוד בעם. זו הסיבה שעצם קיום הדילטורין מעכב את בניית בית המקדש.

לעומת זאת המלך המאחד את עם ישראל, תפקידו למחות את עמלק ולרדוף את הדילטורין כדי להשיג את האחדות של נשמות ישראל ולבנות את בית המקדש.
(עיין שם משמואל שפטים שנת תר"ע, תרע"ה)
גם היום אנחנו סובלים מחוסר אחדות בעם. ברוך השם יש אחדות ברמה הפיזית, כי רוב עם ישראל נמצא בארץ. אבל עלינו להתקדם ולשאוף לאחדות המושלמת: אחדות הנשמות. המשטר הפסידו-דמוקרטי מתפורר לנגד עינינו. מערכת המשפט הישראלית מגלה את פרצופה האמיתי.
זה הזמן לחזור למקורות שלנו ולבחור במשטר המתאים ביותר לעם ישראל: המלכות. המלך ידע לאחד את כל הקבוצות השונות הקיימות בעם. המלך גם ירחיק את הדילטורין של היום, הדואגים לאינטרסים של הגויים לפני אלה של אחיהם היהודיים. כך נגיע לאחדות הנשמות ונוכל לבנות עכשיו את בית המקדש השלשי בב"א.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

פרשת שבוע פרשת שופטים: דרושים שופטים הגונים להצלת מדינת ישראל

פרשת שופטים תשס”ו גיליון מס' 28

מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com

דרושים שופטים הגונים להצלת מדינת ישראל

http://otzma1.com/joomla/images/stories/shoftim5766.pdf

פרשת שבוע: פרשת עקב עזה תתישב שנית וירושלים תגיע עד דמשק

פרשת עקב תשס”ו גיליון מס' 26
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים: parashathamikdash@gmail.com

http://otzma1.com/joomla/images/stories/ekev5766.pdf

נכתב בתחילת מלחמת לבנון השנייה בקיץ תשס"ו

"עזה תתיישב שנית"
וירושלים תגיע עד דמשק

שלוש פעמים בלבד מופיעה בתורה המילה "לבנון", בפרשת דברים, ואתחנן ועקב. (דברים: א, ז; ג,כ"ה ;י"א, כ"ד)
ראוי לציין שדווקא בימים של מלחמה בצפון ארץ ישראל, המילה לבנון מוזכרת בשלוש הפרשיות האחרונות.
נראה שזה אינו מקרי, כאשר יד ה' מכוונת הכול כדי לקרב את הגאולה השלמה, הרמוזה לאורך כל חומש דברים.
"כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם" (דברים י"א ,כ"ד)
הרמב"ן אומר שניתן להכיל קדושת הארץ בשתי דרכים, הראשונה- בהליכה רגלית בכל מקום שנרצה בכך, והשנייה- בכיבוש גבולות הארץ על פי התורה.
"הנה הם שתי הבטחות, שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם, והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל, ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם, שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים......בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו"
לבנון כלולה בגבולות הארץ לכן על פי הרמב"ן, אנחנו מצווים לאבד את כל תושביה הנלחמים נגדנו.
"והיה עקב תשמעון", בעל הטורים אומר שהמילה עקב באה לרמוז לנו שזמן קבלת השכר עבור קיום המצוות יהיה בימות המשיח בסוף כל הדורות: בעקבתא דמשיחא.
הקב"ה שולח את חיילינו הגיבורים והקדושים לדרוך בארץ הלבנון ולכבוש אותה.
ואני הקטן אומר: זה לא מיקרי שכל כמה שנים צה"ל נכנס ללבנון; על פי נבואות זכריה ויחזקאל, לעתיד לבוא נכבוש בצפון- את לבנון וחלק מסוריה , ובדרום- את ארץ פלשתים.
כֹּה אָמַר אֲדֹ-נָי ה' גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים (יחזקאל מ"ז, י"ג)
מַשָּׂא דְבַר ה’ בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַה’ עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד (זכריה ט,א-ב)
שני חבלי ארץ ישראל אלה -לבנון, סוריה וחבל עזה- לא נכבשו בשלמותם בעבר, בתקופת יהושע או בזמן דוד המלך.
המלבים אומר שתמיד ערי פלשתים היו בעלי בריתה של צור ושכנותיה ויקבלו את עונשם באותו עת, כמו שכתוב ביואל(ד,ד) וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם.
גם היום זה נכון כאשר החמאס והפלשתינאים עושים יד אחת עם החיזבאללה וסוריה כדי להרוג כמה שיותר יהודים.
הנביא זכריה פותח את נבואתו לאחרית הימים בפסוק סתום: מַשָּׂא דְבַר ה’ בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַה’ עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (זכריה ט,א).
על כך דרשו חז"ל (ילקוט שמעוני תקע"ה): "דרש ר' יהודה: 'חדרך' – זה משיח שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית: יהודה עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעיד אני על עצמי שמים וארץ שאני מדמשק, ובו מקום ששמו חדרך. ומה אני מקיים "ודמשק מנוחתו" – אין 'מנוחה' אלא ירושלים שנאמר "זאת מנוחתי עדי עד" (תהילים קל"ב) ועתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק".
זאת אומרת שבית המקדש יגיע עד דמשק. נראה לומר ששכינת בית המקדש תשפיע עד דמשק, וכל עוד דמשק לא תהיה תחת שלטון עם ישראל, השכינה במקדש לא תהיה שלמה.
היום אנחנו רואים שאויבינו הקשים ביותר נמצאים דווקא בחלקי ארץ ישראל שעדיין לא נכבשו.
והרד"ק שם מוסיף וכותב בעקבות המדרש, על המשך הפסוק:" 'כי לה' עין אדם': כי באותם ימים יהיה עין כל אדם לה' ולא לאלילים. ולפיכך תהיה ארץ חדרך ודמשק ושאר המקומות הקרובים לארץ ישראל כמו צור וצידון וחמת מצפון וערי פלשתים מדרום, נכללות בערי יהודה ויהיו באמונת ישראל", כמו שנאמר בהמשך נבואת זכריה על ערי פלשתים (ט', ו) "והכרתי גאון פלשתים. והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לא-לוהינו".(רד"ק זכריה ט,א)
הנביא זכריה ממשיך ומתאר לנו את השתלשלות האירועים, על פי פשט הפסוקים שבפרק ט'.
הִנֵּה אֲדֹ-נָי יוֹרִשֶׁנָּה וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ וְהִיא בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל:
תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב: (זכריה ט,ד-ה).
רש"י מפרש ש-"ים יעלה עליה ויטבענה", בלשון של היום, צונאמי ענק ישטוף את חופי לבנון באזור צור וצידון. (עיין פרק כז ביחזקאל).
אפילו מצוין שם שחיילי פרס יעזרו לאויבינו שבלבנון להילחם בנו. פָּרַס וְלוּד וּפוּט הָיוּ בְחֵילֵךְ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ בָךְ הֵמָּה נָתְנוּ הֲדָרֵךְ: (יחזקאל כז, י)
רק עכשיו מפרסמים, שחיילים אירנים נלחמים לצד חזבוללה ונהרגו על ידי חיילינו.
תושבי ארץ פלשתים יראו את הנס הגלוי שקרה בלבנון, וירעדו מפחד וייכנעו לישראל.
"וכשתראה אשקלון כי צור נחרבה ביד הא-ל תירא ותכנע לפני ישראל וכן עזה וכן עקרון" (רד"ק על פסוק ה').
הנביא מוסיף ואומר שחבל עזה יתרוקן מתושביה ואנחנו ניישב אותו שוב. "ואשקלון לא תשב".
המלב"ים מאיר באור נפלא את יישוב ארץ פלשתים לעתיד לבוא, ונותן תקווה ממשית לכל תושבי גוש קטיף שגורשו מביתם בשנה שעברה.
"ואבד מלך מעזה- שעזה תתישב שנית רק לא יהיה להם עוד מלך ואשקלון לא תשב כלל." (מלבי"ם ,זכריה,ט,א)
קשה לא להתפעל ולהתרגש לאור נבואות זכריה ויחזקאל, המתממשות מול עינינו בימים אלה.

מלחמת רומי בפרס
באותו הקשר כתוב בגמרא שבימות המשיח, תהיה מלחמה בין פרס ורומי. יש מחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לבין רב, בנוגע לזהות המנצח במלחמה בין שתי האומות.
הראשון אומר ש"עתידה רומי שתיפול בידי פרס", והשני אומר ש"עתידה פרס שתיפול בידי רומי".
די ברור שהיום, פרס- הוא אירן, ורומי– מייצג את העולם המערבי בראשות ארה"ב.
מסקנת הגמרא, כנראה, נוטה לכוון של רב, ורואה ניצחון לטובת רומי, למרות זכויות של פרס שבנו את בית המקדש השני, ומנגד רומי, שהחריבו אותו.
הגמרא מביאה שתי סיבות לניצחון רומי: הראשונה- "גזרת מלך היא" והשנייה שפרס אף הוא, החריב בתי כנסת.
אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי עתידה רומי שתפול ביד פרס שנאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) [אל] אדום ומחשבותיו אשר חשב (על) [אל] יושבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם...... עתידה פרס שתפול ביד רומי חדא דסתרי בי כנישתא ועוד גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל: (יומא דף י ע"א)
אמנם, איך יהיו הדברים ומתי יהיו לא נדע. אך אני מאמין כי נגיע אל המנוחה והנחלה בירושלים 'מקדש מלך עיר מלוכה', רק כאשר תגיע מלכותה עד לבנון, דמשק וחבל עזה ולאחר שיוסרו הדמים והשיקוצים מפיהם של הרשעים הארורים כמו החמאס והחיזאללה.
לכן עלינו לעמוד על דעתנו ולהילחם נגד האויב האמיתי המחלל שם שמים בפרהסיא, ולא רק נגד שליחו בלבנון.
בסופו של דבר בע"ה, לאחר כיבוש ה"ארץ הנשארת" לא נסוג ממנה , אלא ניישב אותה; רק כך נקדש שם שמים מול אומות העולם ונגרום לנחת רוח להקב"ה.
ולבסוף נעמוד בדרישות הקב"ה, כמו שכתוב בפרשת עקב:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא,יב)

הר הבית כמקום תפילה

פרשת ואתחנן תשס”ח גיליון מס' 127
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461

הר הבית כמקום תפילה
מהיכן התפילות עולות לשמים?
מדוע אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום?

בתחילת פרשת ואתחנן, משה רבנו מתפלל מעומק לבו, ומבקש שני דברים, מהקב"ה. הוא מבקש להיכנס לארץ ישראל. אם הוא לא יורשה להיכנס לארץ, משה רבנו מבקש לראות אותה בעיניו.
יש חשיבות מיוחדת לראיית הארץ, כי התורה מדגישה את המקומות שמשה רבנו מתאווה לראות.
משה רבנו נמשך לירושלים ולבית המקדש, כמו שכתוב בפסוק: אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן (דברים ג,כה).
ההר הטוב הזה- רומז לירושלים והר ציון. (עיין רש"י ומסכת ברכות דף לב ע/א)
והלבנון- מתאר את בית המקדש, שמלבין את החטאים של ישראל. (עיין רש"י וספרי).
דרך הראייה, משה רבנו רוצה להרגיש את השכינה, השוכנת בהר הבית, מימי בריאת העולם.
לכן יש לנו מצווה לעלות לרגל לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, כדי לראות את השכינה ולהיראות בעזרה (חצר הפנימית של בית המקדש).
מקום בית המקדש הינו מקור השכינה. ממנו השכינה מתפשטת בשאר חלקי ארץ ישראל, ובכל העולם.
לכן, הר הבית הינו מקום מיוחד כדי להתפלל לה'. על פי דברי חז"ל, התפילות מכל העולם מגיעות לקודש הקדשים, ומשם הן עולות לשמים. כמו שאמר יעקב אבינו בזמן תיקון תפילת ערבית:
וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. (בראשית כח,יז).
יעקב אבינו כינה את מקום המקדש: שער השמים. זהו שער, המחבר בין העולם שלנו לבין השמים. (עיין רש"י שם).
למעשה, שלוש התפילות שאנו מתפללים מידי יום הותקנו על ידי האבות, בהר הבית.
אברהם אבינו, תיקן את תפילת שחרית, בזמן עקידת יצחק, בהר המוריה.
יצחק אבינו תיקן את תפילת מנחה כאשר הוא נפגש לראשונה, עם רבקה אימנו, בהר המוריה.
ולבסוף, יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, כאשר הוא חלם על הסולם ועל המלאכים העולים ויורדים בו.
יש קשר הדוק בין התפילות לבין הקרבנות

. התפילות באות כנגד הקרבנות, כאשר בית המקדש חרב.
כך מובא במסכת ברכות, שהאבות תיקנו את התפילות ולאחר מכן חז"ל שייכו אותן כנגד הקרבנות.
תפילת שחרית באה כנגד קרבן התמיד של הבוקר שהיו מביאים בבית המקדש. תפילת מנחה באה כנגד קרבן התמיד של הצהריים.
תפילת ערבית באה כנגד שאריות הקרבנות, הנשרפות במשך כל הלילה. (עיין ברכות כו ע/ב).
כאשר אנחנו מתפללים את תפילת העמידה (שמונה עשרה), עלינו לפנות לכיוון בית המקדש.
ברוך השם, הדור שלנו זכה לקבל במתנה מהקב"ה, את הר הבית.
כמו שראינו, אין תחליף, לתפילה העולה ממקום המקדש אל ה'.
תפילות אלה מתקבלות ללא מתווכים ומסכים היכולים לעכב אותן.
אל לנו להיכנע למדינת ישראל, האוסרת ליהודים להתפלל בגלוי, על הר הבית.
עלינו לדרוש ממדינת ישראל לאפשר לכל יהודי להתפלל לבורא עולם, על הר הבית.
הדבר תלוי בנו! כאשר רבבות יהודים יעלו בטהרה להר הבית, הממשלה לא תוכל לעמוד נגד רצון הציבור.
ב"ה, רבנים רבים וחשובים, מעודדים את תלמידיהם לעלות להר הבית, כן ירבו.
משה רבנו התחנן להקב"ה להיכנס לארץ, והוא נענה בשלילה.
הקב"ה נתן לנו את הזכות הזאת, ולא נשתמש בה?

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן

פרשת בהעלותך תשסו גיליון מס' 17
מאת שמואל בן חמו
להדפסת המאמר
מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן

רש"י הראשון של הפרשה, מפרש את סמיכות פרשת קורבנות הנשיאים למנורה.
אהרון ראה שהוא ושבט לוי לא שותפים, לחגיגת חנוכת המזבח עם נשיאי ישראל, דבר שהחליש את דעתו, וחשש שמא יש בו פגם כלשהו.
הקב"ה מרגיע אותו ונותן לו ולשבט לוי, מצוות המנורה, שהיא גדולה יותר מהקרבת קורבנות הנשיאים.
במה הדלקת המנורה, שונה משאר עבודות המקדש, הרי הקב"ה היה יכול להזכיר לאהרון את שאר עבודות המקדש ?
למה דווקא לאחר קורבנות הנשיאים נחלשה דעתו, ולא בזמן איסוף התרומות לבניית המשכן למשל?
כדי להבין את מהות המנורה, וחשיבותה, נחזור לפרשת נשא, כדי להסביר את משמעות קורבנות הנשיאים.
אהרון רואה את האחדות הנפלאה השוררת בעם, במעמד חנוכת המשכן. זהו רגע נדיר בהיסטוריה שלנו, כאשר כל העם מאוחד, במצוות עשיית המקדש.

זה התחיל עם עודף הנדבות שכל העם ללא יוצא מן הכלל, תרם לקראת בניית המשכן, והגיע לשיא בזמן קורבנות הנשיאים, כאשר כל מנהיגי העם, מסכימים פה אחד לקיים את מצוות בניית בית לה'.
זו הסיבה שהתורה חוזרת 12 פעמים על אותם פסוקים ומפרטת את קורבנותיהם.
הנשיאים לא הביאו את קורבנותיהם בשמם הפרטי, הרי הם פרנסי הציבור וכל פעולה שלהם, היא שליחות של כל השבט.
הפלא הוא שכולם רצו באותה מידה, ללא הבדל ביניהם, את המשכן, לכן הביאו קורבנות זהים לחלוטין.
כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מחבב מצוות מסויימות, ומהדר בקייומם ככל האפשר.
במעמד חנוכת המשכן, כולם רצו באותה מידה את המשכן ,בלב שלם.
לאור המחזה הזה של אחדות השבטים, והנשיאים, שבט אחד לא חלק מהשמחה: שבט לוי.
וזה מה שבאמת מצער את אהרון הכהן;
הקב"ה רומז לאהרון שהחשמונאים, יזכו לגאול את ישראל ולחנוך את בית המקדש, בהדלקת המנורה עם שמן טהור שיימצא בנס.
עם ישראל לא היה מאוחד בארצו בתקופת החשמונאים: רובו היה בחוץ לארץ, וחלק התייוון.
הקב"ה בחר במצוות המנורה, מבין שאר עבודות המקדש, כי המנורה מסמלת את אור התורה שלא נכבה לעולם.
כמו שמביא המדרש רבא: (במדבר פרשה טו פסקה ו) " כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"
קרבנות ניתן להביא, רק כאשר בית המקדש עומד במקומו, אבל נרות המנורה דולקות לעולם.
כמו ששלמה המלך כתב בספר משלי (פרק ו') "כי נר מצווה ותורה אור"
"הבית גנזי" מביא בספרו על החגים (ניסן-סיון דף קמ"א),שהמנורה היא הנשמה של כל המקדש, ובלי עבודת המנורה, שאר העבודות דומות, לגוף ללא נשמה. כמו שכתוב במשלי (פרק כ'), "נר ה' נשמת אדם".
לכן הקב"ה מנחם את אהרון הכהן דווקא עם עבודת המנורה, ולא עם שאר העבודות, כי המנורה מסמלת את מקור הכוח הרוחני של המקדש.
ראוי לציין, שמקימי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל,הם בוודאי לא התכוונו בזה לבנות את בית המקדש !
יד ה' המכוונת, פעלה גם בשאר סמלי מדינת ישראל:
דגל ישראל, כולל: - את המגן דוד, הרומז למלכות בית דוד, -ואת פסי התכלת, המזכירים את התכלת שבציציות כנגד תרי"ג מצוות.
המטבע של היום הוא השקל, כנגד מחצית השקל שתרמו למקדש.
יוצא מכך, שכל הסמלים החיצונים והרשמיים של מדינת ישראל טובים, ומראים את הדרך הנכונה.
עכשיו, עלינו למלא אותם בתוכן, ולקיים את כל תרי"ג המצוות, ובראשם, חידוש עבודת המקדש, המלכת מלך מבית דוד ושלטון ירא שמים, וכינון הסנהדרין, שיורכב מגדולי ישראל כמו הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב אליהו, הרב אברהם ואדמור"ים , שישבו במושב אחד.
לצערנו היום, כל גוף מקים בית דין ,או מועצת רבנים משלו: מועצת חכמי התורה או גדולי התורה, רבנות ראשית, בד"ץ ועוד. ריבוי הגופים האלה, הוא חילול ה' שאין כדוגמתו, כאשר העולם הלא דתי אומר, ובצדק, שתמיד ניתן למצוא רב אחד שייתן לך תשובה רצויה, כאשר אין דעת תורה אחת. ראינו את זה בזמן גירוש גוש קטיף, כאשר יהדות התורה הצטרפה לממשלת הגירוש, רואים היום איך ש"ס שותפה לממשלת אולמרט, או חברי איחוד הלאומי-מפד"ל שתמורת כמה מיליונים מוכנים להציל את ממשלת גירוש הרבבות,של אולמרט.
התורה מתבזה מחוסר האחדות הזה.עלינו לפעול וללחוץ מלמטה על הרבנים הקרובים לנו, ולדרוש מהם אחדות של כל גדולי ישראל במסגרת אחת ויחידה.
רק כך נוכל לקרב את הגאולה השלמה.
כמו שאהרון הכהן רצה להיות שותף מלא באחדות עם ישראל בזמן חנוכת המזבח, גם אנחנו רוצים לשתף את כל עם ישראל בכמיהה למקדש.
הדביקות האמיתית במקדש מתבטאת לפני בנייתו. כי לאחר ביאת המשיח או חידוש העבודה, אזה זכות תהיה לנו ?
במה אנחנו נהיה שונים מהגויים שירצו להתגייר ולא יתקבלו על ידינו?
כך טוען הרב קלישר בספרו "דרישת ציון".
מי שהיום פועל לבניית בית ה', הוא דומה לבני ישראל במדבר שתרמו למשכן או לנשיאים שהקריבו את קורבנותיהם.

הקדמה לספר המקבים, המעמיד בצורה נכונה את נס חנוכה, כניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש.




מקורות

מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה ו
(ו) מה כתיב למעלה מן הענין שנא' (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל ואחר כך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

(1) ספר משלי פרק ו
כִּי *נֵר* *מִצְוָה* *וְתוֹרָה* אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת

(1) ספר משלי פרק כ
נֵר ה' *נִשְׁמַת* *אָדָם* חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטן

מהר סיני להר המוריה

פרשת נשא תשס”ז גיליון מס' 66
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מהר סיני להר המוריה

למה מקריבים שני לחמים בחג השבועות?
למה למנוע מעם ישראל להתחבר לשכינה ולמנוע ממנו לעלות להר הבית?
בחג השבועות הקב"ה התגלה לעם ישראל באופן בלעדי. בניסים שהתרחשו לפני כן, אומות העולם נכחו בהם. עם שלם סבל בעקבות עשר המכות, ובקריעת ים סוף נחצו כל המים שבעולם. במעמד הר סיני אנחנו מקבלים את התורה השייכת רק לעם ישראל. גם בבית המקדש היו ניסים גלויים שהתרחשו לעיני עם ישראל בלבד, כי גוי שנכנס לשטח העזרה חייב מיתה.
הקרבן שהיינו מקריבים בחג שבועות היה: שני הלחם. בניגוד לחג הפסח שמבטלים ושורפים כל דבר חמץ, בחג השבועות הלחם הוא הקרבן העיקרי של החג.
הרב גלזרסון בספרו, "רזי שבת ומועד" מביא דברי חז"ל, האומרים שבחג השבועות עם ישראל הגיע לשער החמישים של קדושה; כלומר שאנחנו שולטים בעולם החומרי ויודעים להפוך אותו לדבר רוחני.
החמץ מסמל את היצר הרע –שהוא סמל הגשמיות, ותפקידנו בעולם הזה להעלות את היצר הרע ולעבוד בו את הבורא.
תהליך דומה קורה בזמן הקרבת קרבנות בבית המקדש. כאשר אנחנו מקריבים בהמה- שהוא דבר חומרי, אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה: זיכוך החומר והפיכתו לרוחני.
הטבע של עם ישראל הוא לשאוף לקדושה ולהתקרב להקב"ה. כך פעלו נשיאי השבטים בפרשתנו, בשעת חנוכת המשכן. ה"שפת אמת" מפרש שמייד לאחר הקמת המשכן הנשיאים הרגישו צורך גדול להתקרב לה'. לכן הפסוקים על הקמת המשכן וקרבנות הנשיאים סמוכים.
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן......ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם.." (במדבר ז, א-ב) (שפת אמת תר"מ).
גם דין שילוח הטמאים מן המחנה, שמוזכר בפרשה מעיד על הטבע של עם ישראל, לשאוף לשכינה.
כל האזהרות לגבי כניסה למחנה שכינה אינם באות להרחיק אותנו מלהיכנס אליו, אלא בדיוק ההיפך.
מי שאיננו נושא טומאת זב או צרעת מצווה להיכנס למקום המקדש, לאחר ההכנות הדרושות. נראה לומר שזאת כוונת הפסוק: " צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (במדבר ה,ב).
מצוות מורא המקדש לא באה לאסור על עם ישראל את הכניסה להר הבית ולבית המקדש.
לכן אינני מבין למה חלק מהרבנים, אוסרים את העלייה להר הבית, בימינו ?
זה נוגד את הטבע של עם ישראל השואף למגע וחיבור עם השכינה. המקום הקרוב ביותר להקב"ה עלי אדמות הוא הר הבית.
אדרבה, אנחנו מצווים היום, שבוע ימים לאחר חג השבועות, לעלות לרגל כדי לראות את פני השכינה.
שלוש פעמים בשנה אנחנו חייבים לעלות לרגל על מנת למלא את המצברים הרוחניים שלנו, בקדושה. הקדושה הזאת תשפיע עלינו לטובה לאורך כל השנה, עד הרגל הבא.
כמו בכל המצוות הקב"ה מצפה מאיתנו שנעשה את הצעד הראשון- שנפתח חודו של מחט, ולאחר מכן הוא יפתח לנו חודו של אולם.
נתחיל בצעד קטן: נעלה להר הבית בטהרה ונלך למקומות המותרים. ולאחר מכן נגלה רצון אמיתי לבנות את בית המקדש בפועל, אז הקב"ה יעזור לנו בצורה ניסית וימשיך את בניין בית המקדש השלישי בב"א.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי: פתחון בת סעדה ז"ל

היכן צבא המקדש?

פרשת במדבר תשס”ח גיליון מס' 116
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

היכן צבא המקדש?
למה הלויים נמנים בנפרד מעם ישראל? מדוע הלווים נקראים חיילי המשכן?
מי ראוי להיקרא חייל על פי התורה?
ספר במדבר מתחיל במפקד כללי של כל בני ישראל. המפקד הזה כולל את השבטים וגם את שבט לוי.
המלבי"ם בפירושו על התורה כותב שיש שני סוגים של ספירה. ספירה אחת המונה את כל בני ישראל מטף ועד זקן. כמו שכתוב: "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א,ב).
אדם שהוא זכר נכנס למניין הכללי של כל בני ישראל.
הספירה השנייה כוללת את הגברים הראויים לעשות צבא, מגיל עשרים ומעלה. כמו שכתוב: " מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם" (במדבר א,ג).
יש שבט אחד שלא נמנה ביחד עם שאר השבטים.
על פי צו אלוקי, שבט לוי קיים מפקד אוכלוסין משלו. כמו שכתוב: " אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד, וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א,מט).
גם שבט לוי נמנה בשני שלבים. בשלב ראשון מנו את כולם מבן חודש ומעלה. ובשלב שני ספרו את הזכרים מגיל שלושים ועד גיל חמישים, הראויים לשרת במשכן.
שבט לוי נמנה בנפרד כי הוא אינו שותף בחלוקת הארץ; עיקר תפקידו בעבודת המשכן.
קיימת ספירה משותפת בין בני ישראל ובין שבט לוי, והיא הספירה הכללית מבן חודש ומעלה. לעומת זאת הלויים שונים בספירתם השנייה. בני ישראל נמנים לפי הגילאים הראויים לעשות צבא, ושבט לוי נמנה על פי הגיל המתאים לשאת את עבודות המקדש.
נראה לומר שיש קשר ישיר בין גיוס לצבא ועבודת המקדש.
התורה מכנה את שבט לוי: צבא המשכן. כמו שכתוב: " מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--כָּל-בָּא, לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. " (במדבר ד,ג).
מלשון הפסוק אנחנו רואים הגבלה ברורה בין גיוס לצבא ובין עשיית מלאכות המשכן.
נראה לומר שעבודת המשכן נחשבת לצבא עבור שבט לוי.
שבט לוי המכונה "צבא המקדש" מגן על מקום המקדש ומהווה מעין מחיצה בין מחנה ישראל ובין מחנה ה'.
המלבי"ם משווה את המשכן ללב שבבעל חי, הנותן חיים לכל איברי הגוף, והלויים דומים לריאה העוטפת את הלב ומגינה עליו.
כאשר בני ישראל נמשלים לשאר האיברים החיצוניים מחוץ לריאות.
למעשה עם ישראל הינו עם אחד עם שאיפה אחת: לקדש את שם שמים בעולם ולהתקרב להקב"ה.
לכן חייל בצבא ישראל אינו יכול להתכחש או להתנתק מחייל בצבא המקדש.
שניהם מנהלים את אותה מלחמה לקידוש שם שמים בעולם הזה.
כאשר הצבא נלחם למען עקרונות אלה הוא מנצח.
זה מה שראינו במהלך מלחמת ששת הימים כאשר צה"ל שחרר את הר הבית וירושלים.
טועה, מי שחושב שהניצחון שהסתיים בכיבוש ירושלים לא היה מתוכנן על ידי צה"ל. הרב גורן זצ"ל מספר בפרטים את מהלך כיבוש ירושלים. מספר שנים לפני מלחמת ששת הימים, מוטה גור ז"ל ( מפקח חטיבת הצנחנים בזמן המלחמה) הבטיח לרב גורן (רב הראשי לצה"ל) שהוא יכנס ראשון ביחד איתו, בזמן כיבוש ירושלים.
(לינק לשמיעת הסיפור המלא מפי הרב גורן: http://www.archive.org/details/RavGorenJerusalemLiberation1967
היום לצערנו צה"ל אינו פועל למען עקרונות אלה.
הצבא אינו כובש את הארץ הנותרת שלא נכבשה בזמן יהושע בן נון: לבנון, חבל עזה ועוד. הצבא אינו מגן על תושבי הדרום הסובלים שנים מחולשת השלטון.
כדי לזכות בתואר של חייל, על פי התורה, יש לפעול למען בית המקדש וקידוש השם בעולם.
יש לנו שתי ברירות:
הראשונה: להיות חייל בצבא כיבוש ארץ ישראל והמקדש שאינו מתחשב באומות העולם.
השנייה: להיות חייל בצבא המקדש ולפעול למען בניית בית המקדש השלישי לאלתר. צבא המקדש כולל את האנשים המקדישים את חייהם ללימוד התורה. אבל הלימוד אינו מספיק, דרוש מעשה כדי להיקרא חייל בצבא המקדש.
בעזרת ה', צה"ל תהפוך לצבא אמיתי הכובשת את ארץ ישראל למען המקדש, ועולם התורה יתגייס לצבא המקדש ויפעל לבנין בית המקדש השלישי בב"א.

בלעדי- סרט על הכנות מעשיות לקרבן פסח

סרט על הכנות מעשיות לקרבן פסח תשס"ז- בראשות רבני הסנהדרין

שבע מקדים את שמונה- פרשת שבוע:פרשת שמיני

Publish Post

פרשת שמיני-פרה תשס”ח גיליון מס' 110
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
לחץ כאן להדפסת המאמר
שבע מקדים את שמונה

?מדוע נקבעו שבעת ימי מילואים לפני חנוכת המשכן
?האם בבית המקדש השלישי נצטרך גם לספור את ימי מילואים
פרשת שמיני עוסקת ביום חנוכת המשכן לאחר שבעה ימי המילואים. "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא ט,א).
רבנו בחיי, בפירושו על התורה מסביר את הקשר שבין המספר שמונה ובין המשכן. דווקא ביום השמיני, אהרון הכהן חנך את עבודות המשכן, כי יום השמיני נמצא מעלה אחת מעל יום השביעי. המעלה הזאת רומזת למימד שמעל הטבע, הדומה להקב"ה שהוא א-ל אחד.
רוב ענייני המשכן והמקדש קשורים למספר שמונה.
לכהן הגדול יש שמונה בגדים, שמונה בשמים נמצאים ברשימת המרכיבים לייצור הקטורת ושמן המשחה.
היו שמונה בדים בהיכל: שניים לארון הברית, שניים לשולחן לחם הפנים, שניים למזבח הזהב ושניים למזבח העולה. שמונה כלי זמר היו בבית המקדש. (ר, בחיי ויקרא ט,א).
בעל ה"שפת האמת" עומד אף הוא על עניין "היום השמיני", לחנוכת המשכן. שבעת הימים שקדמו לחנוכת המשכן נקראים "ימי המילואים", והם כנגד שבעת ימי בריאת העולם.
"ימי המילואים" מהווים את ימי הבנין, ותפקידם להכין את חנוכת המשכן. שבעת ימי המילואים המסמלים את עולם הטבע אינם יכולים להגיע לדרגה של "היום השמיני".
אם עם ישראל מתחבר להקב"ה, אז הוא יצליח להשכין את השכינה הנמצאת בשמים, על הארץ. זאת הבחינה של "היום השמיני". היום הזה נמצא מעל הטבע, לכן המשכן מסמל את החיבור בין שני העולמות: העליון והתחתון.
" כי ימי המילואים הוא תיקון השלימות הנמצא על פי טבע. אבל האדם צריך להמשיך גם ממה שלמעלה..." (שפת אמת, שמיני שנת תרל"ט).
למעשה, לא ניתן להשיג את דרגת השכנת השכינה ללא ימי העשייה במסגרת הטבע.
בעל הטורים מפרש את עניין "יום השמיני", בהקשר שונה מחנוכת המשכן, אלא בעניין הגיל המינימאלי לבהמה שבו היא כשרה להקרבה כקרבן.
התורה מצווה אותנו לחכות שמונה ימים מלידת הבהמה, כדי להקריבה כקרבן לה'. כמו שנאמר: " שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' " (ויקרא כב,כז).
אם היינו שוחטים את הבהמה ביום הראשון לאחר לידתה, הקב"ה היה חושב שמקריבים את הבהמה לכבוד הארץ, שנבראה ביום הראשון של בריאת העולם. אם השחיטה הייתה מותרת ביום השני, אזי זה נראה כאילו מקריבים לרקיע, שנברא ביום השני. כך ממשיך "בעל הטורים" עד היום השישי, וכך בשבת כאשר הקב"ה נח מעבודתו. לעומת זאת ביום השמיני אין חשש להקריב בהמה לא לשם שמים, כי לא נברא שום דבר ביום הזה.
(עיין בעל הטורים ויקרא כב,כז).
מכאן אנחנו למדים את המהות של עבודת הקרבנות, כאשר המעשה בא מן הטבע אבל הכוונה צריכה להיות לשם שמים בלבד.

השילוב הזה של עולם הטבע ביחד עם השכינה, יכול להתקיים רק בסייעתא דשמיא.
אומנם החלק המקדים הקשור לטבע, הינו בלתי נפרד מתהליך הקרבת הקרבנות בבית המקדש.
נראה לומר שבנין בית המקדש חייב להתחיל מהאדם ולא מן השמים. ימי המילואים השייכים לטבע הקדימו את יום חנוכת עבודת המשכן, כך בנין בית המקדש השלישי יתחיל ממעשה האדם.
לא ניתן לדלג על שלב של "ימי המילואים" כדי להשכין את השכינה בעולם, ולהגיע לדרגת של "היום השמיני".
המסר המרכזי היוצא מפרשת חנוכת המשכן, הוא שהמעשה קודם לשכינה.
אם אנחנו חפצים בבניית בית המקדש עכשיו, עלינו להתחיל מייד במעשים.
למשל ניתן לעלות להר הבית בטהרה או להקריב קרבן פסח כהלכתו.
אני מתפלל שעם ישראל יתעורר וביחד נבנה את בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

פרשת שבוע:פרשת שמיני -אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני תשסו גיליון מס' 10
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים : yedidyaben@yahoo.fr

אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני מקיפה שני נושאים עיקריים: חנוכת המשכן וסימני הכשרות של החיות המותרות באכילה.
לכאורה אין קשר בין שני הנושאים ! אולי ניתן לתרץ בזה, שמקריבים על המזבח בהמות טהורות בלבד.
אז למה להאריך כל כך ולפרט כל סוגי החיות על כדור הארץ.
בית המקדש ממלא שני תפקידים: הראשון מקום להקרבת קורבנות והשני בית לה' ומקום קדושה.
המשכן מהווה מקום להקרבת קורבנות בלבד, כי הוא לא נמצא בהר הבית , לכן הוא לוקה בחסר.
החיסרון הזה כביכול ,ניתן לתיקון בעזרת האדם ,בשמירה על טהרת הגוף והנשמה.
גוף האדם בזכות הנשמה האלוקית , הוא כלי קיבול לשכינה.
תפקידנו בעולם הזה, הוא לזכך את החומריות שבתוכנו, כדי להחזיר את נשמתנו לבורא, לאחר 120 שנה, כמה שיותר טהורה ונקייה מחטאים.
סמיכות חנוכת המשכן לחיות המותרות באכילה, רומזת לנו שניתן להפוך את גוף האדם לכלי קיבול של קדושה במקום מקום המקדש, אם נקפיד על אכילת בהמות טהורות בלבד, ה' ישכון בתוכנו.
כמו שכתוב: שמות פרק כה (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכם" בתוכם ממש- בתוך גופם.
החיות שאנו אוכלים משפיעות עלינו ,כי הם נהפכים לחלק מגופנו (אבן עזרא ),רש"י מוסיף ואומר שאם אנחנו מטמאים את הנפש שלנו ,אז הקב"ה יטמא אותנו בעולם הבא . ספר ויקרא פרק יא פסוק מ"ג וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בם.
מי ששומר על טהרת גופו ומקפיד על כללי הכשרות, משיג מדרגה רוחנית גבוהה, אבל ישנם מדרגות נוספות.
מדרגה יותר נמוכה היא של הבני-נח, שרשאים לאכול כל חיה לאחר הריגתה.
נקודה נוספת הראויה לציון היא, העיתוי שה' התיר לאדם לאכול חיות למחייתו ?
נח בונה מזבח בהר הבית להודות לה',שהציל אותו ומשפחתו מהמבול, ומקריב את הבהמות הטהורות,ומיד לאחר מכן ה' מתיר לו לאכול חיות. (בראשית סוף פרק ח' ותחילת פרק ט')
לאחר הקרבת הקורבנות ,נח קידש את החיות,והרים אותם לדרגה גבוהה יותר; נח גם הוא, עלה בקדושתו והתקרב יותר לה', לכן מרגע זה , מותר לאכול כל חיה.
כאשר האדם מבטל את רצונו להקב"ה, ומגלה את דעתו בהקרבת קורבן,מותר לו לקחת חיים, כדי למלא את צרכיו הבסיסיים: זאת המדרגה של הבן-נח;
לבני ישראל מדרגה עוד יותר גבוהה, בזכות חנוכת המשכן, לכן הם מצווים לאכול רק בהמות טהורות.
ישנה מדרגה עוד יותר גבוהה והיא של בכורי בני ישראל, המשרתים את ה' בבית המקדש.
לפני חטא העגל, הבכורות היו צריכים לבצע את עבודות המקדש ,כי הבכורה מקנה להם קדושה נוספת.
לכן פעמיים התורה מזכירה את איסור בשר בחלב,ביחד עם הקרבת הביכורים, באותו פסוק.
שמות פרק כג ופרק לד: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אמו
ברוך השם אנחנו שייכים לדרגה היותר גבוהה, כי אנחנו מקפידים על אכילת בהמות טהורות,וגם על איסורי תערובת של בשר בחלב.
קיום הלכות כשרות מטהרות את האדם בהעדר בית לה', אבל מקור הקדושה האמיתי נובע ממקום המקדש, ורק שם הנשמה יכולה להתעלות, לכן נסמכה פרשת חנוכת המשכן לפרשת חיות מותרות.
אסור לנו לשכוח להתחבר לעיקר, ולמקור השכינה בעולם: הר הבית.
מה שדור המדבר לא זכה, כי לא הגיעו פיזית להר הבית , אנחנו כן זכינו בו ויכולים ליהנות מהשכינה.
אם גדולי ישראל ירצו,הם יפתרו את כל הבעיות ההלכתיות, או שיסתמכו על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קרבנות.

זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות

המעשה מתקן את החטא

פרשת פקודי-החודש תשס”ח גיליון מס' 107

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

המעשה מתקן את החטא

מה הקשר בין חטא העגל והשכנת השכינה במשכן?

האם התפילות שלנו מתקבלות, למרות שאנחנו לא מנסים להפוך אותן למעשיים?

בהמשך לגיליונות האחרונים נמשיך לעסוק בעניין חשיבות המעשה וכוונת הלב, בזמן קיום מצוות בניית המשכן.

מצוות המשכן מהווה דוגמא לחיקוי, עבור שאר המצוות.

בעל ה"שפת אמת" מביא את דברי רש"י על פסוק הראשון של הפרשה, המפרש למה התורה מכנה את המשכן, "משכן העדות".

"עדות לישראל שויתר הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". (רש"י לח,כא).

השכינה השורה במשכן הנבנה על ידי בני ישראל, מוכיחה שהקב"ה מחל לישראל על מעשה העגל.

יש קשר הדוק בין חטא העגל ובין מעשה המשכן. ללא חטא העגל, יכול להיות שלא היינו צריכים לבנות את המשכן, כדי להידבק בהקב"ה. ה"שפת אמת" ממשיך ואומר, שהמילים- "נעשה ונשמע" שנאמרו על ידי בני ישראל בזמן מתן תורה, דוחות את הצורך בעשייה, כדי להתקרב להקב"ה.

לפני חטא העגל, אדם שרצה בכל לבו להתקרב לה', היה יכול לעשות זאת ללא צורך במעשה או מלאכה כלשהי- כוח העשייה היה מבוטל לגמרי.

"ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא " (שפת אמת פקודי שנת תרל"ה).

לאחר חטא העגל, המעשים ירדו בדרגה, ויש צורך במעשה מתקן. בניית המשכן או בית המקדש, מתקנת בפועל את מעשה העגל.

השכינה השורה במשכן, מחזירה כביכול, את עם ישראל אחורה בזמן, במדרגה שלפני חטא העגל.

עכשיו פירוש רש"י מובן יותר, כי מעשה בניית המשכן ביטל את מעשה העבודה זרה של עגל הזהב.

לאחר חטא העגל עלינו לעשות מעשים כדי להתקרב להקב"ה.

לכן התורה משתמשת בפועל "עשה" רמ"ח (248) פעמים, מ-פרשת תרומה עד סוף ספר שמות.

(ב-248 ביטויים של עשייה לא נספרו המילים הקשורות לעניין חטא העגל, עיין רבנו בחיי שמות מ,טז).

על מנת להגיע לשלמות המעשה, העשייה לבדה אינה מספיקה, נדרשת גם כוונת הלב.

לכן המילה "לב" חוזרת פעמים רבות בעניין המשכן. חכמי לב בנו את המשכן וכליו, ובני ישראל נידבו את ליבם ותרמו למשכן.

אם נרצה לקיים את מצוות בניית המשכן בשלמותה, עלינו לחבר את המעשה ואת כוונת הלב.

כאשר בונים את בית המקדש או את המשכן, חייבים לבצע את המלאכות השונות, בלב שלם. אם לא, אז השכינה מסתלקת ובית המקדש נהפך לבניין של אבנים ללא כל קדושה. וכתוצאה מזה, כל גוי יכול להיכנס להר הבית ולהחריב את בית המקדש ח"ו.

כך היה כאשר הבבליים או הרומאים כבשו את הר הבית, חז"ל אומרים שהם הרסו בנין של אבנים, לאחר שהשכינה הסתלקה, לפני כן.

לעומת זאת, אם הלב ישנו, ועם ישראל מאוד רוצה לבנות את בית המקדש, אבל אין מישהו שיעשה מעשה. גם במקרב בזה, השכינה לא תוכל לשרות על ישראל, כי אין מעשה.

הרבה יהודים הטוענים שהם שומרים את המצוות בתוך ליבם. זה יפה, אבל בלי מעשה המצווה, היהודי הזה לא עשה כלום. מצד שני, אדם שעושה את המצוות ללא כוונה, מתוך הרגל, אז גם הוא לא קיים את המצווה.

אם אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה על בניין בית המקדש והחזרת השכינה בציון, ולא עושים כלום למען בנין בית המקדש וכיבוש הר הבית, האם תפילות האלו יכולות לעלות אל ה'?

אם אנחנו עורכים את ליל הסדר מתוך הרגל, ללא קרבן פסח, כמו אבותינו שסבלו במשך אלפיים שנות גלות.

האם קיימנו את שאר מצוות חג הפסח כהלכתן?

היום, זה בידיים שלנו. זכינו לראות לכמה שעות בלבד, דגל ישראל מונף על הר הבית. מידי יום ניתן לעלות בטהרה, להר הבית ולספוג מקדושת המקום הקדוש.

כמו שנה שעברה, מתכוננים להקריב השנה קרבן פסח בהר הבית. עלינו לעשות מעשים, כדי שנצליח להקריב השנה, את קרבן פסח.

בע"ה נלמד ממעשה המשכן, ונחזיר למרכז החיים הלאומיים שלנו את העשייה בעניין בית המקדש, ובעניין המלחמה נגד האויבים שלנו הפוגעים בנו ללא הפסקה.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:

פתחון בת סעדה ז"ל

מעשים של אהבה

פרשת כי ויקהל תשס”ח גיליון מס' 106
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מעשים של אהבה
מדוע עבודות המשכן מוזכרות חמש פעמים בספר שמות?
אלו מעשים דרושים כדי לבלום את הידרדרות מדינת ישראל?

בספר שמות התורה חוזרת חמש פעמים על סדר בניית המשכן וכליו. לראשונה, בפרשיות תרומה ותצוה. לאחר מכן בפרשת כי-תשא, הקב"ה חוזר על כל עבודות המשכן בלי לפרט אותן, כאשר הוא בחר בבצלאל בן אורי לביצוע העבודה.
בפעם השלישית בפרשת ויקהל משה מוסר לבני ישראל את סדר בנין המשכן. לאחר מכן התורה מפרטת את תוצאת העבודות לאחר סיומן על ידי חכמי הלב. ולבסוף בפעם החמישית לאחר השלמת כל המלאכה, בפרשת פקודי. הרמב"ן ורבנו בחיי מפרשים את העניין בדרך זהה.
הקב"ה מגלה את חיבתו לעם ישראל דרך עבודות המשכן. " ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה" (רמב"ן שמות לז,ח).
קצת קשה להבין, למה הקב"ה צריך בית, בעולם הזה, הנבנה על ידי ישראל?
נראה לומר שזו הסיבה, שהתורה חוזרת חמש פעמים על אותם הדברים. כך נבין את חשיבות בניית המשכן והעבודות המתקיימות בו יום-יום.
כשחוזרים מספר פעמים על אותו הדבר, זה סימן שהדבר חשוב במיוחד. לעומת זאת, על כל מילה או אות מיותרת , חז"ל לומדים הלכות רבות.
בנושא המשכן הקב"ה לא מצמצם את מספר המילים או את מספר האותיות, כי הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה לשכון בתוכו.
חז"ל אמרו שהקב"ה מייעד שכר מרובה לעוסקים בבנין המקדש.
בית המקדש גורם לנחת רוח להקב"ה, ומראה לעולם את מנהיגותו. כאשר השכינה שורה על ישראל, אין קידוש השם יותר גדול מזה.
ניתן להתעסק בבית המקדש במספר אופנים. ניתן לבנות אותו, ניתן ללמוד את הלכות העבודה או לתרום תרומה לבדק הבית.
אמרו חז"ל, שכל העוסק בדיני הקרבנות כאילו הקריב קרבן. לכן אנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית את סדר הקרבנות.
כך מפרש בעל ה"בית גנזי" את דברי חז"ל: אי אפשר להגיד שאמירת פרשת הקרבנות שווה למעשה ההקרבה עצמו. אלא, עצם האמירה מעידה על קשר הדוק ורצון אמיתי להביא קרבן להקב"ה.
האדם שמשתוקק להביא קרבן, גורם לנחת רוח להקב"ה.

אז, ניתן לראות את אותו האדם, כאילו הקריב קרבן ממשי, בבית המקדש. ( עיין בית גנזי פרשת ויקהל דף תתשפא).
מעשה הקרבנות מעיד על אהבה בין הקב"ה ועם ישראל.
כל מצווה שיש בה עשייה, מוכיחה את אהבת האדם כלפי הקב"ה. כל מצווה הכרוכה בשמירה והתרחקות מדבר רע, מעידה על מידת היראה ופחד מהקב"ה. זה למעשה ההבדל בין מצוות עשה- כנגה מידת האהבה, ומצוות לא תעשה- כנגד מידת היראה. (עיין בהרחבה פירוש הרמב"ן יתרו כ,ז).
נראה לומר, שפירוש הרמב"ן שופך אור חדש על ריבוי המלאכות והשימוש בפועל "עשה" בפרשיות העוסקות במשכן: "ועשו ארון עצי שטים, ועשית בדי עצי שטים, ועשית כפרת זהב, ועשית שנים כרבים זהב" וכו' . (עיין פרשת תרומה תשס"ח גיליון 103)
העשייה קשורה למידת אהבת ה', ובניית בית המקדש מהווה השיא של העשייה למען ה'.

לכן מלאכות המשכן כתובות חמש פעמים.
הקב"ה מזרז את ישראל חמש פעמים, כי "כשאוהבים, אין סופרים".
גם היום אנו זקוקים לעזרה מהקב"ה, כדי להבין את המסרים האמיתיים שהערבים שולחים לנו.
עלינו לעשות מעשים: בניין בית המקדש והשלמת כיבוש ארץ ישראל. אין להתפתות ולחתום על "הסכמים" דמיוניים. אין להיכנס להרפתקה צבאית, שבסופה תהיה בריחה מעזה לאחר מספר הרוגים.
עלינו לכבוש את רצועת עזה, עלינו לכבוש את ירושלים ולבנות את בית המקדש.
אם ההנהגה הנוכחית אינה מסוגלת לעשות את זה, אז לא נוכל לשתף פעולה איתם ונחכה להנהגה ראויה יותר.
בע"ה הקאסמים יעירו את עינינו ונעשה את המעשים הדרושים כדי להרבות אהבה בין הקב"ה ובין ישראל.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

אחדות בכפייה

פרשת כי תשא תשס”ח גיליון מס' 105
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
אחדות בכפייה
מה הרפואה הכלולה בהרמת מחצית השקל?
למה כופים בכוח רב את מי שאינו רוצה לתרום את מחצית השקל?

השבוע חל "פורים קטן", המכין אותנו לקראת חג פורים בחודש הבא. פרשת כי-תשא פותחת בעניין מחצית השקל, הרומז להמן הרשע ש"קנה" את היהודים מאחשורוש תמורת 10.000 כיכר כסף.
הקב"ה הקדים את הרפואה למכה, כאשר השקלים שבני ישראל הפרישו במדבר, עזרו לבטל את גזרת המן הרשע.
כמו שכתוב במסכת מגילה: " אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו" (מגילה דף יג ע/ב )
למעשה, יש מספר תפקידים למחצית השקל. הראשון לשמש ככלי לספירת עם ישראל ללא גרימת נזקים. השני לכפר על עם ישראל והאחרון לתת תרומה לה' ולבית המקדש.
בחמשת הפסוקים העוסקים בשקלים, חמש פעמים מוזכרת המילה "פקידה", ארבע פעמים מופיעה המילה "כפרה" ושלוש פעמים מופיע הביטוי "תרומת ה'".
מחצית השקל משמש ככלי לספירת בני ישראל, ויחד עם זה הוא מגן עליהם ומעלה אותם לדרגה גבוהה יותר. לכן התורה משתמשת בפועל נשא, במקום הפועל הקשור לעניין הספירה.
כמו שכתוב: "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (שמות ל,יב).
הקב"ה מרומם את ישראל בזמן מסירת מחצית השקל.
המלב"ים מביא שלושה טעמים, למה המניין גורם למגפה על ישראל. הטעם הראשון בא מצד עין הרע שיכול לשלוט בדבר שבמניין, כמו שמובא ברש"י: "שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד" (רש"י שמות ל,יב).
הטעם השני נובע מעניין של צניעות, כאשר הברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין.
הטעם השלישי, מציין את חשיבות האחדות בעם ישראל, כאשר כל אחד מרגיש שהוא מחצית בלבד, וצריך את חברו כדי להיות דבר שלם. האחדות מבטלת את הסכנות הקיימות בספירת העם, כאשר בוחנים את ישראל כאל אוסף של יחידים ולא בכללותו, כעם אחד. (עיין פירוש המלב"ים על התורה שמות ל, יא-טז)
נראה לומר שהרמה הגבוהה ביותר של אחדות בעם ישראל מתגלה, כאשר בית המקדש בנוי בהר הבית וכל אחד מישראל שותף בקרבנות הציבור.
הקשר בין בורא העולם ובין עם ישראל גלוי לעיני כל העולם. העם מאוחד מידי יום בהקרבת קרבנות הציבור השונים, ומגיע לשיא בזמן העלייה לרגל לירושלים, בשלושת הרגלים.
ננסה להעמיק את הטעם השלישי, ונבחן את השימוש של כספי מחצית השקל.
הרמב"ם מפרט את השימושים השונים של מחצית השקל, בתקופת בית המקדש.
" תרומת הלשכה, מה ייעשה בה--לוקחין ממנה תמידין של כל יום, והמוספין, וכל קרבנות הציבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות; וכן העצים... והקטורת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח ולשון של זהורית ...". (הלכות שקלים פרק ד הל' א ).
כל קרבנות הציבור והעבודות הקשורות אליהם נקנו על ידי השקלים.
כל אחד מישראל מחויב לתרום את מחצית השקל. אם אחד מישראל אינו מסכים לתת את מחצית השקל, בית הדין כופה אותו ומוציא בכוח את התרומה למקדש.
יוצא מכאן שאחדות עם ישראל חיונית למניעת נגפים. בנוסף לכך שיא האחדות מתקיימת בעבודת קרבנות הציבור בבית המקדש.
מצווה על כל יהודי ויהודי בכל מקום הימצאו, לתרום את מחצית השקל לבית המקדש.
זהו המגן של עם ישראל מול עין הרע והפירוד שאומות העולם מנסות להפיל על עם ישראל.
כל מי שמדבר על חלוקת ארץ ישראל או ח"ו ירושלים, משתף פעולה עם אלה הרוצים לדחוק את השכינה מישראל.
ניתן ללמוד מדיני מחצית השקל, שגבייתה נעשתה בכוח רב ובכפייה, למען אחדות ושלמות עם ישראל.
הפתרון היחיד הוא האחדות הכפויה, סביב בניית בית המקדש וחידוש העבודה וקרבנות הציבור בהר הבית.
המיעוט העוסק בבניין בית המקדש וחיזוק הקשר עם הר הבית, צריך לכפות על כולנו את חידוש עבודת הקרבנות, לטובת כלל ישראל.


סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל