פרשת שבוע- פרשת ואתחנן - למה לפרסם את תפילת משה רבנו?

פרשת ואתחנן תשע"ה

גיליון מס' 230 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                     

למה לפרסם את תפילת משה רבנו?

מה ניתן ללמוד מתתפילת משה רבנו?

מדוע אין מקום לאדם הפרטי במצוות הקשורות לארץ ישראל?

פרשת ואתחנן מתחילה עם תפילת משה רבנו שמתחנן להקב"ה להיכנס לארץ ישראל. למה התורה מפרסמת את התפילה הפרטית של משה רבנו לביטול גזירת כניסה לארץ? הרי זאת תפילה עם בקשה אישית שאין מקום לפרסמה  לעיני כל!
בנוסף לכך משה רבנו נקלע למבוכה, כאשר התפילה שלו לא נענתה.

ננסה לראות מספר תשובות, כאשר נקודת המוצא היא שתפילת משה רבנו באה ללמד דברים רבים הן לדור הנכנס לארץ הן לדור שלנו עד עצם היום הזה.

קייום מצוות יישוב ארץ ישראל אינו דבר פרטי שכל אחד מקיים לעצמו כמו הנחת תפילין או דיני כשרות. אלא זאת מצוות כללית המשפיעה על כל עם ישראל. כתוב בתלמוד שמשה רבנו התעקש להיכנס לארץ כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ.

" דרש רבי שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי" (סוטה יב ע"א).

לפי פשט הגמרא, משה רבנו התכוון לקיים עוד כמה מצוות. על פניו זה נראה כדבר פרטי ולא שייך לכלל ישראל!

אם נדייק בלשון הגמרא נראה שזה בדיוק ההיפך. כתוב: 'אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי' לאחר שהוא יכנס לארץ המצוות יתקיימו בזכותו. הכוונה שהוא ילמד את ישראל איך לקיים באמת את המצוות התלויות בארץ עם המימד הלאומי והכללי הטמונים במצוות אלה.

זאת כוונת משה רבנו כאשר הוא מתאווה ומתחנן להיכנס לארץ: ללמד את ישראל את מהות המצוות הקשורות לארץ ישראל כמו השמיטה, תרומות ומעשרות, בנין בית המקדש, כיבוש הארץ ויחס נכון לאויבים ובעיקר לעמלק, יישוב הארץ וכו'...

נקודה נוספת שניתן ללמוד מתפילת משה רבנו היא מחשבת האדם בזמן קיום מצוות עלייה לארץ.

מצווה עלייה לארץ דורשת כוונה טהורה ללא נגיעות אישיות. בזמן חטא המרגלים בני ישראל לא רצו להיכנס לארץ כי לא היו מוכנים להקריב את עצמם ולשבש את השקט הנפשי שלהם לטובת מלחמות, סכנות ואי וודאות.

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב- לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו

פרשת דברים ותשעה באב תשע"ה

גיליון מס' 229   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לבנות ללא הגבלה ולשמוח עכשיו!

מדוע ביום חטא המרגלים נקבע יום אבל לדורות?

איך ניתן להפוך את יום תשעה באב ליום חג?

פרשת דברים חלה תמיד בסמוך לתשעה באב. בע"ה ננסה להעמיק ולהבין את המשמעות של יום תשעה באב.

מצד אחד זהו יום אבל לאומי ומצד שני זהו יום שמח ומלא תקווה.

ראשית, נשאל מדוע הקב"ה קבע את יום של חטא המרגלים כיום של בכייה לדורות? למה הקב"ה לא בחר בחטאים אחרים שאינם חמורים פחות כמו חטא העגל, מרד קרח ועדתו או חטא בנות מדין?

נראה לומר שחטא המרגלים שונה בתכלית משאר החטאים. עבודה זרה או גילוי עריות הם דברים מובנים שיש להתרחק מהם. אין צורך בהסברים עמוקים או חינוך מיוחד כדי להבין שאין לשמוע ליצר הרע השוכן בתוכנו. אלה מצוות לא תעשה וחובתנו להשמר מפניהם ולא ללכת אחרי היצר לתאוות הגשמיות הטמון בנו.

לעומת זאת מצוות כיבוש ארץ ישראל ובנין בית המקדש הן מצוות מעשיות הדורשות מאמצים רבים. יש להילחם  נגד אוייבים אכזריים היושבים בבתיהם ובערים בצורות.

בני ישראל צריכים למסור את נפשם כדי לקיים את מצוות כיבוש הארץ. בנוסף לכך לאחר הכיבוש יש להקים כפרים, ערים, חקלאות ולבסס שלטון בארץ הכבושה.

גם בנין בית המקדש אינו משימה פשוטה וקלה לביצוע. לאחר המלחמות הקשות של כיבוש הארץ, עם ישראל צריך להתאחד כאיש אחד ולהירתם למשימה לאומית חדשה של בנית בית לה' בירושלים.

יום תשעה באב נועד לחזק אותנו ולעודד אותנו לקיים את מצוות יישוב הארץ ובנין בית המקדש.

נראה לומר הסבר נוסף, כאשר לאורך כל הדורות עם ישראל התקשה לכבוש וליישב  את הארץ וגם לקיים את מצוות בנין המקדש.

פרשת שבוע: מטות מסעי שלושת בתי המקדש רמוזים בפרשה

פרשיות מטות מסעי תשע"ה
שלושת בתי המקדש רמוזים בפרשה

גיליון מס' 228   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                      

מדוע פרשת הנדרים ניתנה לפני הכניסה לארץ?

האם יש קשר בין הנדרים ותקופת בין המצרים?

פרשת מטות עוסקת בפרשת הנדרים. יש מקום לשאול על המיקום של נושא זה דווקא לקראת הכניסה לארץ.

ספר במדבר עוסק בעיקר בנושאים לאומיים הקשורים לכיבוש הארץ וחילופי הדורות, כאשר הנדרים והשבועות הינם מעשים פרטיים שאינם קשורים לכלל.

נחזור אחורה לסוף פרשת פינחס ונמצא שם את התשובה. ראשית, נעיין בפסוק: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה', בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם  (במדבר כט,לט).

התורה מפרטת סוגים שונים של קרבנות שיש להקריב בחגים ובתוכם גם נדרים של הקדש. רש"י מפרש שבזמן עלייה לרגל יש להביא את הנדרים שהאדם עשה במהלך השנה כי הוא לא יודע מתי פעם הבאה יזדמן לו לעלות שוב לירושלים.

" אם באתם לידור קרבנות ברגל מצווה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר" (רש"י במדבר כט,לט).

במסכת ראש השנה קבעו חכמינו שמי שאינו מקיים את נדרו במשך שלוש רגלים עובר במצווה לא תעשה הנקראת: בל תאחר.

" רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניסן הוא אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים נפקא מינה לנודר למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן" (ראש השנה דף ד ע/א).

אנחנו רואים סמיכות של פרשת הנדרים של קרבנות לנדרים שהאדם מחייב את עצמו.

הרשב"ם מתייחס לשתי הפרשיות כאל פרשת אחת. בפרשת מטות, התורה לא פתחה כהרגלה בדיבור של הקב"ה אל משה רבנו: "וידבר ה' אל משה לאמור" אלא משה רבנו מסר בעצמו את הלכות נדרים לראשי המטות.

פרשת שבוע: פרשת פינחס - מי יציל את ישראל כמו פינחס?

פרשת פינחס תשע"ה

גיליון מס' 227   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                

מי יציל את ישראל כמו פינחס?

מדוע פינחס זכה בכהונה לאחר הריגת נשיא שמעון ?

האם מעשה שלי יחיד יכול להציל את הכלל ?

פרשת פינחס ממשיכה לתאר את הסיפור החמור של חטא בני ישראל עם בנות מואב יחד עם עבודה זרה לבעל פעור.

פינחס עושה מעשה חמור והורג נשיא שבט שמעון יחד עם נסיכת מדין. בזכותו הקב"ה אינו מעניש את ישראל בחומרה יתרה.

ננסה להבין את משמעות המעשה הנועז של פינחס המבשר תקופה חדשה לעם ישראל.

מדוע הוא זכה  דווקא בכהונה לאחר שהוא הרג נשיא שבט שמעון?

בעל ה"שפת אמת" מפרש את העניין בצורה נפלאה. פינחס אינו פעל על דעת עצמו. הוא עשה את מעשה הנקמה בשם כל אחד מבני ישראל. ניתן לראות זאת מתוך פשט הפסוק: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם... (במדבר כה,יא).

מהמילה, בְּתוֹכָם ה"שפת אמת" לומד שהמחשבה של נקמת ה' היתה בתוך כל אחד ופינחס הוא זה שהוציא לפועל את רצון כולם. פינחס היה מעין שליח ופעל מטעם כל עם ישראל.

מה שעשה פינחס תואם בדיוק את מהות עבודת הכהנים בבית המקדש. הכהנים הינם השליחים של עם ישראל כדי לשרת את הקב"ה ולהקריב בשמם את קרבנות הציבור. לכן, טבעי שפינחס יקבל כפרס את הכהונה לדורות, מאחר שהוא פעל בדיוק כמו כהן.

" ולכן ניתן לו כהונה שהיא עבודת הכהן גדול לעורר במעשיו כל בני ישראל שהוא השליח לקרב קרבנם ועבודתם לה'. " (שפת אמת שנת תרמ"ב ד"ה על המדרש).

המעשה של פינחס מסמל תקופה חדשה בעם ישראל. דור המדבר המכונה דור דעה למד תורה מפי משה רבנו, אכל מן מאת ה' ולא היו צריכים להתאמץ לפרנסתם. לאחר ארבעים שנת נידודים במדבר, בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל.

לקראת כיבוש הארץ, בני ישראל חייבים להתנהג בצורה שונה. הם צריכים לעשות מעשה בעצמם והוא בחינת התעוררות התחתונים. המעשה של פינחס מסמל את המעבר מתקופה של "נשמע" לתקופה של "נעשה".

כמו שכתב ה"שפת אמת" : " וכמו כן עתה התחיל בחינת ארץ ישראל בחינת תפילה וקרבנות והוא התעוררות התחתונים......ודור המדבר היה בחינת נשמע. ועתה התחיל בחינת נעשה." (שפת אמת, פינחס שנת תרמ"ב ד"ה על המדרש).

כאשר עם ישראל חוזר לארצו הוא צריך להתנהג בצורה שונה ביחס לתקופת הגלות. באופן טבעי, הנהגת העם נדרשת לדון בנושאים לאומיים שלא היו על הפרק בתקופת הגלות.

התורה מדגישה לפני הכניסה לארץ את חשיבות המעשה, לכן הקב"ה הכניס את פינחס למשפחת הכהונה ובהמשך אף ישמש ככהן גדול.

פרשת שבוע- פרשת בלק: יחי ההבדל הקטן!

פרשת בלק תשע"ה

גיליון מס' 226   מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

יחי ההבדל הקטן!

מה מייחד את עם ישראל ביחס הגויים?

האם בני ישראל קיימו את מצוות עלייה לרגל במדבר?

פרשת בלק מדגישה את ההבדל הקיים בין עם ישראל ואומות העולם. המדרש רבה מביא שלוש דוגמאות של גדולי ישראל ופועלם מול מנהיגים מאומות העולם.

מהמדרש ניתן לראות איך הגויים פעלו בצורה הפוכה מאבותינו הקדושים.

שלמה המלך שלט על העולם בדומה לנבוכדנאצר. שלמה המלך מקבל חכמה, כח ושלטון הוא משתמש בהם לטובה ובונה את בית המקדש. לעומת זאת נבוכדנצאר משתמש בכוחות שה' נתן לו כדי להחריב את בית המקדש. שלמה המלך בנה את בית המקדש ונבוכדנצאר החריב אותו. אותו הדבר לגבי המן הרשע שהיה ממונה על בנין המקדש לפני שנהיה המשנה למלך אחשורוש. (ראה מאמר: מגילת אסתר- הסיפור האמיתי).

דוד המלך עם כל עושרו הכין את כל החומרים הנחוצים לבנין בית המקדש. המן הרשע ניסה לאבד את ישראל כדי שלא יעלו לארץ ויבנו את בית המקדש.

כמו שכתוב: "כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל כך העמיד לעובדי כוכבים העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ וכן עשה לנבוכדנאצר זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים וזה החריבו וחרף וגדף ואמר (ישעיה יד) אעלה על במתי עב נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה" (מדרש רבה כ, סימן א).

המדרש בחר דווקא בנושא בית המקדש כדי להשוות אותנו מול הגויים. נראה לומר שמנהיג דגול מישראל או בעל השפעה צריך לפעול לבנין בית להקב"ה כדי להתקרב אליו. על פי קריטריון זה מודדים אותו וכך הוא מוזכר בתודעה של עם ישראל.

בהמשך הפרשה אנחנו מוצאים רמז נוסף לבית המקדש וירושלים. כאשר בלעם מכה את אתונו שנעצרה מפני פחד המלאך שעמד מולה.

כמו שכתוב:  וַיִּפְתַּח ה', אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. (במדבר כב,כח). רש"י מביא את דברי המדרש רבה:

"ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים " (מדרש רבה כ, סימן יד).

ננסה לדייק מתוך המילים של המדרש כדי להבין את עומקו.

ראשית נשאל מדוע המדרש משתמש בלשון "עקירה" כדי לתאר את הנזק שבלעם רוצה לעשות לישראל?