חגי תשרי תשפ"א
גיליון מס 371 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
כולנו נכנסים לקודש הקדשים
פותחים שנה חדשה עם
חודש של חגים: ראש השנה, יום הכיפורים וחג סוכות. כל חג שונה מהשני, בתכלית. ראש
השנה מכונה יום הדין, יום הכיפורים מכיל עינויים ומכונה יום של כפרה וחג סוכות
הינו חג של שמחה ועלייה לרגל לבית המקדש.
בע"ה נביא זווית
חדשה על הקשר העמוק המחבר בין שלושת החגים.
המאמר מבוסס על מאמר
מתוך ספר של ה"חלבן" על חגי תשרי.
נתחיל עם ראש השנה.
המצווה העיקרית של ראש השנה הינה תקיעת שופר. במסכת ראש השנה דנים בהלכות השופר.
אחת ההלכות היא שאין
לוקחים את השופר מקרן של פרה, כי הפרה מזכירה את חטא העגל.
כמו שכתוב: "דאמר
רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין
קטיגור נעשה סניגור..." (ראש השנה דף כו ע/א).
התלמוד דן בעיקרון
הזה שאין קטיגור נעשה סניגור והוא מגיע למסקנה שזה תקף רק בתוך קודש הקודשים.
אם כך, מדוע אסור
להשתמש בשופר שמקורו מקרן של פרה כאשר תוקעים בו מחוץ לקודש הקודשים?
התלמוד משיב דבר
נפלא, הוא משווה את תקיעת השופר לכניסה לקודש הקודשים. כמו שכתוב: " והא איכא
בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים
דמי" (ראש השנה דף כו ע/א).
השופר בא להזכיר את
הזכויות של עם ישראל כלפי הקב"ה ולעורר אותנו לתשובה, לכן זה דומה לכניסה
לקודש הקדשים.
קשה להבין, איך אפשר
להשוות בין הכניסה של הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים, פעם אחת בשנה לאחר 7
ימי הכנה, לבין תקיעת שופר בבית כנסת?
