מדוע לאחר תשעה באב נערכות חתונות רבות בעם ישראל ?
למה התורה וחז"ל משתמשים בדימויים שנלקחים מהקשר בין איש ואישה כדי לתאר את בית המקדש ?
לאחר ימי האבל של תשעת הימים הראשונים של חודש אב, אנחנו נכנסים לתקופה של שמחה גדולה.
חז"ל במסכת תענית מתארים את ט"ו באב כיום מיוחד במינו. זה היה יום שבו, בנות ירושלים בגיל הנישואין יוצאות בריקודים כדי לחפש את החתן המיועד להן.
כמו שכתוב: " רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים..." (מסכת תענית דף כו ע/ב במשנה).
המשנה במסכת תענית מסתיימת בעניין לכאורה שאינו קשור לשמחת הנישואין של ט"ו באב. רבן שמעון בן גמליאל מביא פסוק משיר השירים ומתאר את השמחה שהיתה בזמן מתן תורה ובזמן חנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך.
כמו שכתוב: " וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: " (מסכת תענית דף כו ע/ב במשנה).
נראה לומר שמדובר באותה שמחה בדיוק. כאשר זוג מתחתן ומקים בית יהודי חדש הוא גורם להשכנת השכינה בעם ישראל. באותה מידה השמחה של בנין בית המקדש וקבלת התורה אף היא מביאה את השכינה.
חיי האישות בין איש לאשתו מזמינות את השכינה בעולם הזה.
מעשה חומרי של חיבור הבעל לאשתו הינו מעשה בעל השפעה רוחנית גבוהה מאוד, הדומה לקשר המיוחד הקיים בין ישראל ובין הקב"ה בבית המקדש.
בית המקדש הינו מקום מפגש בין ישראל ובין הקב"ה כאשר מתקיים קשר אינטימי שאינו קיים עם אומות העולם.
מגילת שיר השירים שנכתבה על ידי שלמה המלך מתארת את האהבה בין עם ישראל לבין הקב"ה. בקריאה שטחית, המילים והדימויים נלקחים מחיי הזוגיות בין איש לבין אישתו.
למעשה הקשר הפיזי המתקיים בחדרי המיטות דומה לקשר בין ישראל לבין בורא העולם, ושניהם מגדילים את השכינה בעולם.
במגילת שיר השירים בית המקדש מכונה "מיטה". כמו שכתוב: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ג,ז).
רש"י מפרש את המילה מיטה כנגד האוהל מועד והארון בזמן המשכן. "אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר" (רש"י שיר השירים ג,ז).
בעל המדרש תנחומא משווה את המיטה לבית המקדש, כי שניהם מהווים מקום של פריה ורביה ומקור של ברכה לעולם.
כמו שכתוב: "מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש ולמה נמשלה בהמ"ק למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בהמ"ק כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין" (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט).
במקום נוסף בתנ"ך בית המקדש וקדש הקדשים מכונים בצורה מפורשת: חדר המיטות.
כאשר עתליה מאיימת להרוג את כל זרע המלוכה, יהושבע מצילה את יואש ומסתירה אותו בבית המקדש, ליד קדש הקדשים.
כמו שכתוב: וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמֻּומָתִים אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת: וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ (מלכים ב' יא,ב-ג).
רש"י לומד מסמיכות הפסוקים ש"חדר המיטות" הוא בית ה'. " בעליית בית קדשי הקדשים כמה שהוא אומר ויהי אתה בית ה' מתחבא וגו ' " (רש"י מלכים ב' יא,ב).
אנחנו מוצאים מקור נוסף המתאר כלי מרכזי של בית המקדש במילים המזכירות את חיי הזוגיות. הכרובים הנמצאים על ארון הברית, מעורים זה בזה כאשר ישראל עושה את רצון ה'.
התלמוד משתמש בציור של זכר ונקבה שמתחבקים, כדי לתאר את אהבת ה' כלפי ישראל.
כמו שכתוב: " בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה " (מסכת יומא דף נד ע/א).
באותו המקור, התלמוד מכנה את שני הבדים של ארון הברית שבלטו מעבר לפרוכת של קדש הקדשים, כ-שני דדים של אישה.
כמו שכתוב: " הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שנא' (שיר השירים א) צרור המור דודי לי בין שדי ילין (מסכת יומא דף נד ע/א)."
ניתן להמשיך להביא מקורות נוספים המשווים את הקשר שבין הקב"ה ובין ישראל לקשר של זכר ונקבה.
איש ואישה שמתחתנים בונים בית. עם ישראל שאוהב את הקב"ה ורוצה לשמח אותו, בונה בית מקדש.
למעשה בית המקדש הוא מקום המגלה את אהבת ה' כלפי ישראל, וכן ההיפך.
לכן המקום הקדוש ביותר בתוך המקדש: קדש הקדשים מכונה חדר המיטות. זה מוכיח עד כמה הקשר האינטימי בין בעל ובין אשתו גורמים לשכינה בעולם, כאשר הקשר מושתת על הקדושה ולפי דיני אישות הכתובים בשולחן ערוך.
לסיכום, ראינו איך התורה וחז"ל משווים את בית המקדש לחדר המיטות. בית המקדש מסמל את הקשר המיוחד בין ישראל לבין בורא העולם.
בקשר האינטימי הזה אין מקום לאנשים זרים שאינם יהודים. לכן הגויים על פי ההלכה, אינם מורשים להיכנס להר הבית.
אחרי תשעה באב עלינו לשמוח מהחתונות הרבות שנערכות בישראל וגם מהחתונה שלנו עם הקב"ה בהר הבית.
בע"ה נשוב אל ה' ונבנה בית לכבודו כדי לממש את אהבתנו לבורא עולם בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אריה בן יעקב הכהן גלייך שלימד אותי את השפה ותיקן את שגיאותיי במשך שנים, יהי זכרו ברוך
ולרפואתם השלמה של יוסף בן פתחון ואפרים בן גיטל
פרשת דברים ותשעה באב תשע"ה
