יציאת מצרים: איך נגלה את דעת ה' בעולם?

ספר שמות – יציאת מצרים תשפ"ג
גיליון מס 391  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

איך נגלה את דעת ה' בעולם?

יציאת מצרים מסמלת את הלידה של עם ישראל, כעם ולא כיחידי סגולה.

יציאת מצרים היא חלק מרכזי בחיים של כל אחד מאתנו. בחלק גדול מהתפילות מזכירים את יצאית מצרים. ישנן מצוות רבות, שאנחנו מקיימים: 'זכר ליציאת מצרים'.

ננסה להבין בעזרת מאמר של ה"חלבן"- הרב חיים כהן זצ"ל את הניגודיות הקיימת בין טומאת מצרים ובין קדושת עם ישראל.

עם ישראל נולד במצרים, במקום הכי חשוך ומטונף בעולם.

פרעה מתעלם לגמרי מעצם קיומו של הקב"ה. כתוצאה מזה, לפי ההיגיון שלו, הוא אינו יכול לשמוע את דבריו.

כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (שמות ה,ב).

הקב"ה אומר למשה רבנו, כי מטרת יציאת מצרים היא: לדעת את ה'. זאת משימה לא פשוטה, כאשר ידיעת ה' אמורה לעבור מדור לדור.

כמו שכתוב:  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' (שמות י,ב).

הרשעות של פרעה, עברה את כל הגבולות. הוא מנסה להשוות את עצמו לבורא העולם, כאשר הוא טען שהוא ברא בעצמו את היאור.

כמו שכתוב: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ_נָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (יחזקיאל כט,ג).

מצרים מהווים הקליפה והטומאה הכי גדולה שהייתה אי פעם בעולם. הם סרבו להאמין שהקב"ה קיים וניסו לבטל את נוכחותו בעולם הזה.

כדי להבין את המהות של טומאת מצרים, עלינו להבין על פי פנימיות התורה את תהליך בריאת העולם.

בריאת העולם הייתה אפשרית, רק דרך צמצום של אור ה'.

כדי לברוא את העולם הקב"ה נאלץ להסתיר את אורו כדי לא לסנוור ולסכן את העולם הגשמי.

העולם שלנו אינו יכול להתקיים עם גילוי מלא של הקב"ה.

ההסתר הוא חלק הכרחי לקיום הבחירה חופשית של האדם. מי יכול לבחור בחטא כאשר הקב"ה גלוי לעיני כל?

תכלית העולם, היא לגלות את אור ה' מתוך רצון, לא מתוך הכרח.

כך הקב"ה יכול לזכות את הצדיקים המגלים את אורו בעולם.

בימים הראשונים של הבריאה, החטא דרדר את העולם מטה, מטה: חטא אדם הראשון, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, כישופי מצרים וכוחות הטומאה.

לעומת זאת אבותינו הקדושים, פעלו כדי להגביר את הרוחניות ולגלות את השכינה לעולם.

פרשת השבוע: פרשת שמות- עם ישראל חי!

פרשת שמות תשפ"ג

גיליון מס 390  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

עם ישראל חי!

ספר שמות מתאר את גלות מצרים שהתחילה בנועם ובאחווה במצרים, והסתיימה בשעבוד ורצח.
בתחילת חומש שמות, משה רבנו מתגלה לעולם משעת לידתו עד המפגש הראשון עם הקב"ה במעמד הסנה הבוער.
משה רבנו מבצע את עבודתו כרועה צאן של יתרו, ופתאום רואה דבר שאינו בדרך הטבע.
הוא מתקרב ללהבות העוטפות את השיח הקטן, ולתדהמתו, השיח לא נשרף ועומד במקומו.
כמו שכתוב:  וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל  (שמות ב,ב).
משה רבנו אינו מבין את המשמעות של הנס הזה. הוא הבין הטיב את המשל והנמשל, שהקב"ה רצה למסור לו.
כאשר, הסנה הוא כנגד עם ישראל והאש הוא כנגד העונש המגיע להם על התנהגותם.
משה רבנו אינו מבין איך בני ישראל זכאים לצאת מהשעבוד ולהתעלות מהשפל של מ"ט שערי טומאה, כמו שכתוב:
 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹקים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם (שמות ג, יא).
כדי להבין את הדברים לעומק, נביא את פירושו של הרב יעקב משה חרל"פ.
עלינו לחזור פרשה אחת אחורה, לפרשת ויחי, כדי להבין את התשובה של הקב"ה למשה רבנו.
כתוב בתלמוד הבבלי, שיעקב אבינו לא מת, למרות כל תהליך החנטה והבאת לקבורה במערכת המכפלה.
כמו שכתוב: " אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים." (תענית דף ה ע/ב).
יעקב אבינו מסר לבניו ולדורות הבאים אחריהם את סוד קיומו של עם ישראל.
הקב"ה בחר בעם ישראל, ללא קשר לזכויות שלו או לרמה של שמירת המצוות.
זה לא דבר שניתן להבין עם השכל האנושי והמוגבל שלנו, זהו דבר אלוקי!
יעקב אבינו לא מת, כי הוא הטמיע בכל אחד מעם ישראל את מידת הנצח, ללא קשר להתנהגות והזכויות שלו.
אפילו כשהגיעו למ"ט שערי טומאה, אין כליה לישראל ח"ו. כלפי אומות העולם, הקב"ה פועל בצורה שונה, כאשר אם התנהגותם אינה הולמת, הוא מעלים אותם מהעולם.
כך היה במהלך ההיסטוריה של האנושות.
איפה המצריים וחכמת הבניה שלהם? איפה היוונים והשכל המפותח שלהם? איפה הרומאים עם העוצמה והשלטון שלהם?
אפשר להמשיך גם עם מה שקורה בימינו: לאיזה כיוון התרבות המערבית והקפיטליסטית פונה? האם היא מתקרבת לקריסתה?
בתוך השם 'ישראל' ניתן לראות את התכונות האלה של חיי נצח.
יעקב אבינו קיבל את השם 'ישראל' בשני מקומות בתורה.

חג חנוכה: האם אנחנו מוכנים לנסים?

חג חנוכה תשפ"ג
גיליון מס 389  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

האם אנחנו מוכנים לנסים?

חג חנוכה הינו חג המתאפיין בנסים רבים. הנסים התרחשו בתחומים שונים, במישור הצבאי עם ניצחון כנגד כל הסיכויים ושינוי סדרי הטבע עם נס פך השמן.
ראוי לציין שהנסים האלה אינם גלויים באמת, וניתן לפרש אותם כאירועים רגילים ללא התערבות יד ה'.
הניצחון הצבאי קרה לאחר שהחשמונאים וכל הצדיקים שהתגייסו לצדם, עשו מעשה וסיכנו את עצמם מתוך מסירות נפש עצומה.
אף נס פך השמן, התרחש בתוך ההיכל לעיני הכהנים בלבד, כאשר השמן דלק יותר זמן מהמתוכנן. אולי היה להם שמן איכותי יותר וזה לא היה דרך נס?
למעשה הנסים התרחשו מתוך דבר שכבר היה קיים.
ננסה להעמיק ולהבין את סדר התרחשות הנסים, מתוך מאמר של הרב יעקב משה חרל"פ ומקורות חז"ל.
יש שאלה מפורסמת, מדוע חוגגים 8 ימים, כאשר פך השמן הספיק ליום אחד, לכן הנס היה בפועל 7 ימים ולא 8?
הבית יוסף, בפירושו על הטור מביא 3 תשובות (חלקו ל 8 ימים את כמות השמן או שהפך המקורי לא התרוקן בדרך נס או שהשמן לא כלה במשך כל הלילה. ראה טור, אורח חיים סימן תר"ע, סעיף א).
הט"ז חולק על הבית יוסף, בפירושו על השולחן ערוך, כאשר הטענה שלו היא, שאין הוכחה או רמז, שעשו כמו דברי הבית יוסף. הוא מציע תירוץ אחר כאשר המקור בא מדברי הזוהר הקדוש.
הט"ז טוען שברכת ה' אינה יכולה לחול על כלי ריק, אלא על דבר קיים. הנס יגרום לדבר הקיים להתרבות בצורה כפולה ומכופלת ללא גבול, זאת מהות הנס.
הנס מתרחש על ה'יש' כאשר הבריאה פועלת על ה'אין'.
כאשר הקב"ה בורא בריה חדשה אז הוא עושה את זה מתוך כלום, ה'אין'. לעומת זאת, הנס קורה מתוך בסיס קיים, ה'יש'.
כמו שכתוב: "....שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפילו הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט משאין כן בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות בריה חדשה...." (ט"ז על השולחן ערוך, סימן תר"ע סעיף א).
המושג הזה מובא בזוהר הקדוש בנוגע לסיפור של אלישע עם אשתו של עובדיה הנביא.
בספר מלכים ב' כתוב, שאשתו של עובדיה נקלעה לחובות גדולים לאחר מות בעלה-עובדיה הנביא. החובות נוצרו בזמן שעובדיה פרנס את הנביאים ודאג לכל צרכיהם. הוא לקח הלוואות שלא היה מסוגל להחזיר. לאחר פטירתו הנושים פנו לאשתו ודרשו את תשלום החוב או שימכרו את בניה לעבדים.
אשתו של עובדיה, פנתה בבכי וצעקה לאלישע כדי שיעזור לה. אלישע שאל אותה, מה יש בביתה, והיא ענתה לו, שנשארה לה רק כמות קטנה של שמן.
הנביא ביקש ממנה לשאול כלים מכל השכנים ולשפוך בתוכם כמות קטנה של שמן. לאחר שתסגור את הדלת, יקרה נס, וטיפות השמן תהפוכנה לכמות גדולה שתמלא את כל הכלים.

פרשת זאת הברכה - שמיני עצרת כולנו שבט בנימין!

 שמיני עצרת- זאת הברכה תשפ"ג

גיליון מס 388  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

כולנו שבט בנימין!

בחג שמיני עצרת, אנחנו מסיימים את קריאת התורה עם פרשת זאת הברכה.

הפרשה מלאה בברכות לכל שבטי ישראל לפי מהותם ומדרגתם הרוחנית.

משה רבנו מברך את שבט ראובן, שהוא הבכור, אבל לאחר מכן אין שום סדר כרונולוגי. יהודה בא לפני לוי, בנימין לפני יוסף וכן הלאה.

האם יש הסבר לסדר הקדימויות בברכות השבטים?

מדוע קטן השבטים-בנימין מופיע במקום הרביעי, לפני יוסף אחיו הגדול?

רש"י נותן תשובה לגבי סמיכות השבטים: לוי, בנימין ויוסף.

סדר הקדימויות נקבע בהתאם לחיבור שלהם לעבודת הקרבנות ובית המקדש.

שבט לוי, הוא כולו קודש ואחראי על עבודת הקרבנות. בנימין מקדים את יוסף, כי בית המקדש נבנה בנחלתו והוא חשוב יותר ממשכן שילה שהיה בחלקו של יוסף.

כמו שכתוב: " לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף: " (רש"י דברים לג,יב).

נראה לומר, שלפי פירוש זה, חידוש עבודת הקרבנות-של שבט לוי, מקדימה את בנין המקדש-בחלק של בנימין.

אחרי שראינו איך סדר הברכות קשור לבית המקדש, ניתן לשאול, מדוע בית המקדש נמצא בחלק של בנימין?

ישנן תשובות רבות לשאלה הזאת. 

נביא 6 מהם וננסה לראות מה המשמעות לגבינו היום, לקראת בנין בית המקדש השלישי.

ה'ספרי' מביא 4 תשובות. 

נביא אותם לפי הסדר: הראשונה, מתוך שהוא הקטן שבאחים, בוודאי שהוא אינו ראוי לקבל את השכינה. בעקבות הביישנות שלו ומידת הענווה, הוא כן, זכה לקבל את השכינה בנחלתו.

השנייה נובעת מעצם לידתו בארץ ישראל, המקנה לו קדושה מיוחדת שאינה קיימת אצל אחיו שנולדו בחרן.

השלישית, מקורה במכירת יוסף לישמעאלים, כאשר בנימין לא היה נוכח בזמן גילוי האכזריות הנוראה של האחים כלפי יוסף. מידת הרחמנות חשובה כדי לקבל את התפילות והקרבנות של עם ישראל.

הרביעית, עוסקת בכבוד הורים בזמן השיבה. כאשר בנימין נשאר צמוד ליעקב אבינו בעת זקנותו. 

כמו שכתוב: "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם?

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן:" (ספרי, דברים לג,יב).

החמישית המופיעה בתלמוד בבלי, מציינת ששבט בנימין גילה מסירות נפש לקראת קריעת ים-סוף ורצו להיכנס ראשונים לים. שבט יהודה מנע מהם את הכבוד הזה, לכן הקב"ה פיצה אותם עם בית המקדש בנחלתם.

כמו שכתוב: "הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם קָפַץ 

ל״ז א שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בִּנְיָמִין צָעִיר רֹדֵם אַל תִּקְרֵי רֹדֵם אֶלָּא רָד יָם וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם 

לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (סוטה לו ע/ב ו לז ע/א).

השישית מופיעה בפירוש 'תורה תמימה'. כתוב שבנימין לא השתחווה לעשו, כי עוד לא היה נולד, בזכות זה קיבל את בית המקדש בחלקו. 

יום כיפור: יום כיפור מבטל את עמלק

יום כיפור תשפ"ג

גיליון מס 387  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

יום כיפור מבטל את עמלק

יום כיפור הינו יום מיוחד במינו מכל הבחינות. זה חג שעלינו להתענות בו וזה גם יום היחיד בשנה שהכהן הגדול רשאי להיכנס לקודש הקודשים לאחר כל ההכנות.

מה המשמעות של היום המיוחד הזה וממתי הוא קיים?

מדוע דווקא ביום כיפור בלבד הכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים?

מה המשמעות של השעיר לעזאזל? הרי עבודתו מבוצעת מחוץ לבית המקדש! למי מקריבים את השעיר הזה?

בע"ה ניישב את השאלות האלה בעזרת ה'שם משמואל' על המועדים.

המדרש רבה מציין שיום כיפור נברא ביום הראשון של בריאת העולם יחד עם האור.

כמו שכתוב: "א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" אלו מעשיהם של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים "וַיַּבְדֵּל אֱלקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים.

"וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם" אלו מעשיהן של צדיקים "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" אלו מעשיהן של רשעים.

"וַיְהִי עֶרֶב" אלו מעשיהן של רשעים "וַיְהִי בֹקֶר" אלו מעשיהן של צדיקים. "יוֹם אֶחָד" שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד ואיזה זה יום הכיפורים". (בראשית רבה, ג,ח).

ה'שם משמואל' מדייק שביום כיפור, זה יום שכולו טוב ללא ערבוב של רע או פסולת של כוחות הטומאה.

זהו יום יחיד במינו, שאין לכוחות הטומאה אחיזה על עם ישראל.

השעיר לעזאזל משמש מעין פיתיון ומגנט לכוחות הטומאה שנדבקים לקרבן הזה ומפנים את שאר המקומות מהשפעתם השלילית.

כתוצאה מזה, הכהן הגדול כנציג של כל עם ישראל מסוגל להיכנס לקודש הקודשים ולצאת ללא פגע.

למעשה התהליך הזה של הפרדת כוחות הטומאה מהקדושה ידוע לנו במלחמת חורמה שיש לנו לנצח נגד עמלק.

אנחנו עדים בהיסטוריה של עם ישראל, שקיום מצוות מחיית עמלק קדם לבנין המשכן או בית המקדש.

לפני הקמת המשכן, בני ישראל נלחמו ברפידים והחלישו את עמלק. לפני בנין בית המקדש הראשון, שאול ודוד המלך נלחמו נגד עמלק.

בימי מרדכי ואסתר, אף הם נלחמו בהמן-שהוא מזרע עמלק, והניצחון הוביל חזרה לארץ ובנין בית המקדש השני.

גם אנחנו נצטרך לסיים את העבודה ולהשמיד בצורה מוחלטת את זרע עמלק וכך נבנה ללא הפרעה את בית המקדש השלישי.

ראש השנה: שופר הגאולה, עכשיו!

ראש השנה תשפ"ג

גיליון מס 386  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

שופר הגאולה, עכשיו!

בראש השנה אנחנו לא מצווים לעלות לרגל כמו שלושת הרגלים ולא מקיימים מצוות מיוחדות למעט מצוות שמיעת קול שופר.

תקיעת השופר הינה המצווה המרכזית לשני ימי החג. בעל הטורים מדגיש שעיקר המצווה הינה השמיעה ולא התקיעה עצמה. כמו שכתוב: " וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע" (טור, אורח חיים, סימן תקפ״ה).

בעל ה'שפת אמת' מביא מדרש השופך אור חדש על מצוות שמיעת קול שופר.

יש באדם שני חושים מרכזיים, הראייה והשמיעה. לפי המדרש רבה, הראייה נפגעה בזמן חטא בעגל, כאשר השמיעה נשארה ללא קלקול.

כמו שכתוב: " כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב." (מדרש רבה, שמות כז,ט:)

כתוצאה מזה, קול השופר-שלא נפגע על ידי החטא, נישאר נקי מכוחות הטומאה והמזיקים. לכן, קול השופר יכול לחבר אותנו עם הקב"ה בצורה ישירה.

כמו שכתוב: "כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם.....ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תרל"ד דף 18).

נראה לומר, שהשופר מסמל את החירות והחופש מהשפעת כוחות הטומאה. מכאן, תכלית השופר היא להביא אותנו לידי מעשה שיקרב אותנו אל ה' ואל הגאולה השלמה.

בפעולה עצמה של התקיעה יש רמז לחירות ושחרור מיצר הרע. התוקע מוציא אוויר מהקנה שלו ומעביר אותו דרך הקרן של השופר. הקול אינו משתנה כאשר הוא עובר דרך השופר עצמו. 

השופר הוא כמו הקנה של האדם, שעובר דרכו הרוח הרומז לרוחניות ולעולם הבא. ראוי לציין, שאין מעבר של אוכל ושתייה-המסמלים את הגשמיות, דרך הקנה. 

השופר מסמל את החירות כאשר לומדים בתלמוד בבלי (ראה ראש השנה, דף לג ע/ב) את דיני השופר של ראש השנה מהשופר של היובל, המכריז על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהם הקודמים.

כמו שכתוב: "...השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוהר הקדוש....שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות....אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות."(שפת אמת ראש השנה, שנת תרס"ד דף 54).

בראש השנה, אנחנו דבקים במידת החירות כדי לצאת מעולם הגשמי, אל עולם הרוחני.

כמו שהערנו בתחילת דברינו, אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה. כאשר עולים לרגל, אנחנו נפגשים עם השכינה ורואים אותה בעיניים שלנו ,ממש.

ימי בין המצרים- תשעה באב: המלך מחכה לנו, עלינו להכריע

 ימי בין המצרים- תשעה באב תשפ"ב

גיליון מס 385  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המלך מחכה לנו, עלינו להכריע

ימי בין המצרים, הם ימים מיוחדים בקשר שלנו עם הקב"ה.

האם יש קשר בין פרשיות השבוע שקוראים בימים האלה ותקופת בין המצרים?

מדוע קוראים את פרשת המועדים וקרבנותיהם מתוך פרשת פנחס?

מה מחבר את המלחמה במדין ומואב וחורבן שני בתי המקדש, מפרשת מטות?

מה המשמעות של פירוט כל מסעי בני ישראל במדבר מתוך פרשת מסעי?

למעשה, פרשיות השבוע רומזות על האופי המיוחד של ימי בין המצרים.

ניעזר במאמרים הנפלאים של בעל ה'בית גנזי' וה'שם משמואל' כדי ליישב את השאלות האלה.

ראשית נתחיל עם פרשת המועדים.

אם סופרים את הימים המפרידים בין י"ז תמוז ובין ט' באב, מקבלים 21 ימים.

כאשר סופרים את ימי החג במשך השנה, מקבלים גם 21 ימים, לפי הפירוט הבא: שבת, ראש חודש, 7 ימי פסח, יום חג השבועות, 2 ימי ראש השנה, יום כיפור ו 8 ימי סוכות.

בעל הספר 'אוהב ישראל' מפרש שהשורש של כל חגי ישראל נמצא בתוך 21 ימי בין המצרים. (ראה אוהב ישראל, פנחס סימן ו').

בעל ה'בית גנזי מרחיב ואומר שימי בין המצרים נחשבים כימים של דין לאור הצרות שקרו בימים האלה לעם ישראל.

אבל אם מתעמקים קצת, ההיפך הוא הנכון, ימים אלה הם ימים של חסד ורחמים במהותם, לכן הנביא זכריה מתנבא שהם יהפכו לימי שמחה וחג.

כמו שכתוב: כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם (זכריה ח,יט).

"כ"א ימים כנגד כ"א ימים טובים שיש בשנה להורות כי רק בחיצוניותם הם ימים של דין אבל בפנימיותם הם ימים של חסד ורחמים וכך עתידין להיות ולכן קורים בהם פרשת המועדים..." (בית גנזי, פנחס דף תתקעא).

ממשיכים במשמעות העמוקה של נקמה במדין על ידי משה רבנו.

כל מה שאבותינו עשו ופעלו, הכול היה מכוון עבור הדורות העתידיים, כדי לעזור לעם ישראל לגבור על כוחות הטומאה בעולם.

כך פעל משה רבנו כאשר לא המתין אפילו לא רגע אחד כדי להילחם במדין, כאשר ידע שזה יקרב את מותו.

כמו שכתוב: נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. (במדבר לא,ב).

ה'שם משמואל' מפרש שמדין ומואב מסמלים את כוחות הטומאה שהחריבו את בית ראשון ובית שני.

המהות של מואב היא התאווה לעריות וכל דבר חומרי. נראה להוסיף שהעם הזה נוצר מגילוי עריות בין לוט ובתו.

השורש של מדין הוא המחלוקת, הריב והמדון. שורש השם 'מדין' בא מהמילה 'מדון'.

כמו שכתוב: " מואב שהם פסולת קו הימין מושך לתאוה הוא קליפת חמור שהוא חומרי ביותר, ומדין שהם פסולת קו השמאל מושך לריב ומדון הוא קליפת שור המזיק והם תרין גזרין בישין,....." (שם משמואל, מטות שנת תרע"ה דף שצו).

עכשיו אפשר לקשר את מואב ומדין לחורבן שני בתי המקדש.

התלמוד בבלי נותן לנו הסבר על סיבת חורבן שני בתי המקדש. הראשון בגלל גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, ובית שני בגלל שנאת חינם.

כמו שכתוב: "מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב — מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. .........

פרשת שבוע: פרשת שלח לך- העולם תלוי בבחירות!

פרשת שלח לך תשפ"ב

גיליון מס 384  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

העולם תלוי בבחירות!

פרשת המרגלים היא אחת הקשות בהיסטוריה של עם ישראל, לדורותיו.

ננסה להבין את השתלשלות האירועים לפי פשט הפסוקים וניעזר בפנימיות התורה.

ראשית נעלה מספר סתירות וקושיות בפסוקים הראשונים של הפרשה.

בחומש במדבר אנחנו רואים שהקב"ה מצווה את משה רבנו לשלוח מרגלים לפני הכניסה לארץ.

כמו שכתוב: וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי ה':  (במדבר יג,א-ג). 

לפי פשט הפסוקים, רואים צו מפי ה' לשלוח מרגלים, לעומת זאת, הביטוי- שְׁלַח-לְךָ רומז שמשה רבנו יחליט בעצמו, האם לשלוח מרגלים או לא.

כמו שכתוב בפירוש רש"י: " לְדַעְתְּךָ, אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שְׁלַח" (רש"י, במדבר יג,ב).

משה רבנו בספר דברים, מזכיר את פרשת המרגלים והדברים הפוכים ביחס לספר במדבר.

משה רבנו אמר שבני ישראל התקרבו אליו ובקשו ממנו לשלוח מרגלים.

כמו שכתוב: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  א,כג וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.  (דברים, א, כב-כג).

מכאן אנחנו רואים שבני ישראל ביקשו לשלוח מרגלים.

מי באמת יזם את שליחת המרגלים? הקב"ה, משה רבנו או בני ישראל?

מדוע בכלל, בני ישראל רצו לשלוח מרגלים? הרי הם ראו את כל הניסים שהקב"ה עשה להם עד היום, למה שיפסיק אותם עכשיו?

מדוע משה רבנו ראה בצורה חיובית, על פי ה', את שליחת המרגלים?

ננסה ליישב את כל השאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה'בית גנזי' על שלח-לך.

ראשית, נביא את דברי הרב יוסף  ג'יקאטאליי"ה מתוך ספרו שערי אורה.

הרב מגלה לנו סוד נפלא בנושא בריאת העולם. הקב"ה ברא את העולם במידת הדין כאשר הוא רצה שכל ברייה וברייה תקבל ברצון את התכונות המאפיינות אותה.

במידה והברייה אינה חפצה במה שהוצע לה, היא לא תצא לפועל.

לכן, אם יש ברייה מכוערת או מזיקה או גדולה במיוחד, היא נבראת מתוך הסכמה וקיבלה ברצון ובשמחה את תכונותיה השליליות או החיוביות.

כמו שכתוב: " דע כי י"י יתברך, כל הבריות שברא ברא אותן בדעת ובקומה ובחפץ. וכל בריה ובריה שברא, העמידה לפניו ואמר לה: דעי שאתה בצורה זו, באברים אלו, בשעבוד זה ובממשלה זו; ועתה, אם תחפצי בזה - אמרי, ואם לאו הרי את כמי שלא נבראת. והשיבה כל בריה ובריה ואמרה: בזה אני חפצה ושמחה בעניין הגדול הזה. וזהו סוד שנאמר במעשה בראשית: וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א, לא), ופירשו בו: והנה טוב, זה יצר טוב, מאד זה המוות. וכשברא ה' יתברך כל הבריות בצורה זו ובתכונה זו, לא נשארה טענה בעולם לשום בריה לומר: שלא כדין נבראתי." (שערי אורה, שער ו, הרב יוסף  ג'יקאטאליי"ה(.

יוצא מכאן, שהקב"ה ברא את עולמו מתוך כבוד לבריות, מתן בחירה חופשית וללא כפייה.

ימי ספירת העומר: מהו החופש האמיתי?

ספירת העומר תשפ"ב

גיליון מס 383  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

מהו החופש האמיתי?

אנחנו בעיצומו של ספירת העומר, המחבר את חג הפסח לחג השבועות. אנחנו מתחילים לספור מליל שני של חג הפסח.

כמו שכתוב: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה  (ויקרא כג,טו).

ה"חלבן" שואל, מדוע פוגעים בכבוד של חג הפסח כאשר מזכירים כבר ביום השני את החג הבא: חג שבועות?

מן הראוי היה, לחכות לסיום 7 ימי הפסח ולהתחיל לספור את הימים לקראת מתן תורה!

מה החיפזון, כאשר מזכירים את חג שבועות ביום השני של חג פסח?

מה הקשר הנסתר בין פסח לבין שבועות?

נביא את דברי הרב חיים כהן ז"ל המיישב את השאלות האלה, בספרו טללי חיים על פסח.

חג פסח הוא חג החירות המציין את סייום השעבוד הקשה במצרים. כל סימני ליל הסדר וקרבן פסח מסמלים את סוף העבדות ותחילת תקופה חדשה עבור עם ישראל.

הקרבן פסח, מסמן את שריפת העבודה זרה של מצרים בצורה גלויה וללא פחד מתגובה אלימה.

המצה, המרור, מצוות הסבה מציינים את טעם החופש.

האם חופש זה שקיבלנו בזמן יציאת מצרים מספיק לנו? 

האם להיום עם חופשי ולא משועבד למצרים מגדיר את המהות של עם ישראל?

בוודאי שלא! 

כאשר אני חופשי, זאת אומרת שאין לי אדון שאומר לי מה לעשות, ועלי לציית לו.

אבל, השאלה מה אני, כן? מה התכלית של חיי? למה אני שואף? 

לכן, ביטול השעבוד אינו עושה אותנו עם חופשי.

הקב"ה תכנן עבורנו את השלב הבא, שהוא למלא אותנו בתוכן חיובי המשפר את העולם כולו.

קבלת התורה בחג שבועות, מציגה ייעוד ותכלית ברורה לעם ישראל: יציאה משעבוד פיזי וכניסה לממד רוחני בלתי מוגבל.

פסח הינו חג החירות והחופש ושבועות, הוא חג התורה המאירה את העולם בתוכן רוחני חיובי.

החירות, היא דבר פרטי ואישי בלבד. אנחנו שואפים להיות עבדי ה' ולא לחיות עבור עצמנו בלבד, אלא לעשות טוב לעולם.

כמו שכתוב: " זוהי המשמעות הנפלאה של ספירת העומר, שמיד ביציאה לחירות אנו מתחילים לספור אל מתן תורה, כמי שבא ואומר- אין לי רצון בחירות מצד עצמה, אינני חי בשביל עצמי בלבד. אני רוצה להיות עבד לה' יתברך בלבד! " ( טללי חיים, פסח דף רסב).

אין משמעות להיות עם חופשי ללא תורה, לכן מיד אחרי החירות משעבוד מצרים מתחילים לספור את הימים עד קבלת התורה.

מכאן, ניתן ליישב את השאלות שהעלנו למעלה. 

פסח-חג החירות אינו מספיק לבדו כדי לתת תוכן רוחני לעם ישראל, לכן עלינו לשאוף לחג השבועות-מתן תורה לקבלת חירות מלאה ברוחניות מתוך שעבוד להקב"ה.

ראוי לציין שבתקופת העומר, זכינו בשני חגים חדשים: חג העצמאות ויום ירושלים.

נראה לומר, שפסח מקביל לחג העצמאות ועדיין ממתינים לחג השבועות המגביל ליום בנין המקדש, מחיית עמלק ומינוי מלך ירא שמים. 

לאחר מלחמת ששת הימים הייתה לנו הזדמנות, בזמן כיבוש ירושלים, חברון, שכם והר הבית, ולא ניצלנו אותה.

ידוע העיקרון, שבמקום שיש קושי בחיים שלנו, זהו סימן שבנקודת הקושי הזאת עלינו לעשות מאמצים מיוחדים, כי זהו ניסיון שיש להתגבר עליו כדי לגדול לאחר מכן.

חג פסח: מוכנים לגאולה?

פסח תשפ"ב
גיליון מס 382  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מוכנים לגאולה?

ליל הראשון של פסח הינו, יום מיוחד. הוא מכונה בתורה: ליל שימורים, כמו שכתוב: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה', לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם (שמות יב,מב).

פעמיים המילה 'שמורים' מופיעה בפסוק, וכל פעם עם תיאור אחר. פעם ראשונה כתוב שהוא שמור לה', ופעם השנייה הוא שמור לבני ישראל.

מה משמעות, שני סוגי השמירות האלה?

התלמוד בבלי, מתייחס לשאלה הזאת ואומר שה-ט"ו בניסן שמור מימי בריאת העולם כזמן של גאולה לעם ישראל.

כמו שכתוב: "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל — מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״לֵיל שִׁמּוּרִים״ — לַיִל הַמְשׁוּמָּר וּבָא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית." (ראש השנה דף יא ע/ב).

למעשה, ליל פסח מכיל בתוכו, סגולה מיוחדת הבאה לקדם את הגאולה בעם ישראל.

זה התממש פעם ראשונה, ביציאת מצרים כאשר נגאלנו מהשעבוד הקשה. אנחנו מצפים ומתפללים שזה יקרה שוב בקרוב.

בעל ה'שפת אמת', מדייק מלשון רבים של המילה 'שימורים', הרומז לגאולה נוספת לזו של יציאת מצרים, שתתרחש בעתיד.

עלינו להתכונן לקראת ליל הגאולה המיועד. גודל הגאולה היא בהתאם לגודל הציפייה.

העיקרון הזה נכון בהרבה דברים בחיי היום יום שלנו. כמה שנתכונן ונצפה לדברים גדולים, זה גורם לדברים הגדולים להתממש.

כמו שכתוב: "וכפי השמירה ששומרין ומצפין כל ימי השנה כך נפתח הארת הגאולה בליל שימורים." (שפת אמת פסח, שנת תרנ"א ד"ה ליל שמורים).

לכן, עלינו לצפות ולרצות את הגאולה השלמה, ולא להסתפק ב'אתחלתא דגאולה'.

עלינו לרצות שלטון איתן המאחד את עם ישראל בארצו, בראשות מלך ירא שמים, עם בית מקדש בנוי בירושלים וחידוש עבודת הקרבנות.

כך אומות העולם יראו את התגלות השכינה בהר הבית ויקבלו את מרות הקב"ה.

מה מיוחד בליל פסח המסוגל לגאולה? איך להשתמש בכוחות של ליל השימורים, כדי לזרז את הגאולה?

הרמח"ל ובעל ה'בית גנזי' מתייחסים לשאלות האלה.

ה'בית גנזי' כותב שבליל הסדר, הקב"ה טמן כוח מיוחד המסוגל לצאת מהגלות ולהיגאל. הכוח הזה, משפיע במשך כל השנה.

כמה שנתכונן לקראת ליל פסח, נוכל לקבל את ההארה וכוחות של גאולה המתגלים בלילה הזה. (ראה בית גנזי ויקרא א, פסח סעיף סז).

זאת המשמעות של המילה 'שמורים', כאשר עלינו לשמור את הכוחות האלה שניתנים לנו בליל הסדר עבור השנה הקרובה.

נביא את הדברים הנפלאים של הרמח"ל מתוך 'מאמר החכמה'.

בלילה הזה, יש כוחות שמתחדשים מימי הבריאה. כאשר זמן הגאולה מגיע, כוחות הגאולה יוצאים מכוח אל הפועל, כמו שקרה ביציאת מצרים.