יום כיפור: להבין את סודות הטבילות והקידושים

יום כיפור תשפ"ד                      

גיליון מס 398  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

להבין את סודות הטבילות והקידושים

ביום הכיפורים, עיקר עבודת היום מתרכזת בבית המקדש עם עבודת הכהן הגדול.

לאחר שבוע של הכנות, הכהן הגדול נכנס 4 פעמים לקודש הקודשים. 

כולנו מכירים את הקטרת הקטורת בקודש הקודשים, 2 השעירים או פר של כהן הגדול.

יש חלק של עבודת יום הכיפורים, פחות מפורסם: הטבילות והקידושין בזמן החלפת הבגדים.

ביום כיפור, הכהן הגדול מחליף 5 פעמים בגדים, מ 8 בגדי זהב- המיועדים לעבודות הקבועות, ל 4 בגדי לבן- המיועדים לכניסה לקודש הקודשים.

כמו שכתוב במשנה: "אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִלְבָד:" (מסכת יומא, פרק ג משנה ג).

למעשה סדר החלפת הבגדים מדוקדק ביותר. 

ראשית יש לקדש ידיים ורגליים, להפשיט את בגדי הזהב, לטבול במקווה, ללבוש בגדי לבן, שוב לקדש רגליים וידיים.

כמו שכתוב בהלכות יום הכיפורים במשנה תורה: "...וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כָּל הַוִּדּוּיִּים עִם הַהַגְרָלָה וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים..." (רמב"ם הלכות יום הכיפורים, ב,ב).

עצם ריבוי הטבילות וקידוש ידיים ורגליים משונה מאוד ודורש הסבר.

מדוע הכהן טובל 5 פעמים ואינו מסתפק בטבילה אחת, כאשר איסור הרחיצה הוא אחד מ 5 העינויים האסורים? 

מדוע יש צורך בקידוש ידיים ורגליים בנוסף למה שהוא עשה בכניסה לבית המקדש עם הכיור?

מדוע הכהן צריך לקדש רגליים וידיים לפני הפשטת הבגדים?

למה הכהן הגדול נכנס עם בגדי בד ולא עם בגדי צמר?

בע"ה ניישב את השאלות האלה בעזרת הפירוש של הרב חיים כהן זצ"ל ("החלבן") שמתבסס על דברי הזוהר הקדוש.

ראש השנה: איך להתעורר מקול השופר?

ראש השנה תשפ"ד                   
גיליון מס 397  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך להתעורר מקול השופר?

אנחנו נמצאים בעיצומו של ימים של תשובה ושל חשבון נפש.

כל יהודי מתפלל כדי לעבור בשלום את הדין וחושב איך להשתפר לקראת השנה החדשה.

המצווה המרכזית של החג היא: תקיעת שופר.

ננסה להבין את המשמעות של התקיעות שופר בראש השנה, ומדוע אין תוקעים בראש השנה שחל בשבת?

המאמר מבוסס על דברי ה'שם משמואל' על פרשת נצבים.

ראשית נביא את המדרש תנחומא, המגדיר את ההבדל בין הצדיקים ובין הרשעים.

כאשר הקב"ה דן את הרשעים, הוא הופך אותם ומעלים אותם מן העולם. לעומת זאת, הצדיקים עלולים לחטוא ולהיענש, אבל לא ימחקו מהעולם.

כמו שכתוב: "זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. ....... אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז, ח). כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מדרש תנחומא נצבים סימן א).

ה'שם משמואל' מפרש את דברי המדרש, בצורה נפלאה.

הוא אומר שיש הבדל מהותי במעשה הצדיק מול הרשע. הצדיק פועל מעומק הלב בכל מה שהוא עושה, ללא קשר במצבו האישי. לכן, אם מצבו הכלכלי יהיה בכי רע, הוא ימשיך לעבוד את ה' מכל הלב.

לכן הפסוק במשלי, משתמש בפועל 'הפוך' כדי לרמוז לנו, שאם מצב הצדיק יתהפך לרעה, הוא לא ישנה את התנהגותו. כמו הנקודה המרכזית בתוך גלגל שתמיד תישאר באותו המקום כאשר הוא יתהפך.

לעומת זאת, הרשעים אינם פועלים מעומק הלב אלא בצורה חיצונית. לכן כשמתעוררים קשיים וייסורים הם לא ימשיכו כמו בעבר. אם יתהפך הגלגל בחיים שלהם, הם לא ימשיכו לעשות את הטוב. כתוצאה מזה, הקב"ה הופך אותם ומכלה אותם.

כמו שכתוב: "ויש להוסיף ביאור דמעשה צדיקים נעשה ברעותא ועומקא דלבא בנקודה הפנימית שבלב על כן אין לה שינוי והוא כמשלח נקודה בתוך העיגול, דאף שיהפך הכדור ממעלה למטה תשאר הנקודה בתוכה על עמדה כמו שהיה, מה שאינו כן מעשה רשעים דאף שעושים מעשים טובים אינם עושים מרעותא דלבא רק בחיצוניות, ממילא כשיהפך עליו הגלגל ישתנה מכל וכל:" (שם משמואל, נצבים שנת תר"ע דף קצז).

 

משה רבנו, דאג לעם ישראל גם לדורות הבאים, לכן הוא גרם לכריתת ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל. המשמעות של הברית הזאת היא לבטח את הדורות העתידיים.

אם יפלו במעשיהם, ולא יקיימו את התורה הקדושה, הקב"ה ידון אותם לזכות. כאשר החטאים לא יחשבו כדבר הנובע מפנימיות עם ישראל, אלא מדבר חיצוני.

הקב"ה יזכור את הברית שנחתמה בימי משה רבנו, המעיד על הפנימיות של עם ישראל שהוא כולו טוב.

מכאן אנחנו מבינים יותר, מדוע פרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה.

אי אפשר לנצל את הכוח הטמון בימים הנוראים ללא הכנה מוקדמת.

למעשה כל שבוע, ביום השבת אנחנו חוזרים לשורשים ולפנימיות הטמונה בתוכנו.

יום השביעי-השבת, רומז על הנקודה האמצעית.

בעולם יש 6 קצוות: למעלה, למטה ו-4 רוחות השמים. השבת מהווה הנקודה המרכזית והפנימית שאינה משתנה.

זה בדיוק כמו מעשי הצדיקים שאינם משתנים בהתאם לתהפוכות החיים.

גם ראש השנה מייצג את הנקודה האמצעית, כאשר הוא חל בחודש השביעי. 

שבת וראש השנה הם הנקודה השביעית, ומסמלים את עומק הלב ופנימיות האדם.

בראש השנה דנים את האדם על פנימיות המעשים שלו ועד כמה הוא הצליח להוציא החוצה את כוחות הפנימיים הטובים שלו.

התפקיד של השופר הוא לעורר את פנימיות האדם ולהרעיד אותו.

הקול הפשוט והעמוק היוצא מהשופר, נכנס ישר לתוך הלב של כל יהודי ויהודי.

כמו שכתוב: " וזהי מצוות שופר באש השנה, דהוא לעורר את הפנימיות הלב, דלבות ישראל בעצם הם טוב רק מכוסים בלב האבן וצריכין לסלק האבן,.." (שם משמואל, נצבים שנת תר"ע דף קצח). 

ביום שבת, אין לנו צורך בהתעוררות נוספת בעזרת השופר, כי עצם קדושת היום פועלת בצורה זהה לשופר.

לכן אין אנחנו תוקעים בשופר בראש השנה כאשר החג חל בשבת, כמו השנה.

איך ניתן לממש את הדברים הנפלאים של ה'שם משמואל' לימינו?

לא כל אחד מרגיש את הצורך של בנין בית המקדש, חידוש עבודת הקרבנות והתגלות המשיח. יש אפילו שלועגים לאלה שמאמינים בגאולה השלמה, ומכנים אותם ה'משיחיים'.

כנראה שפנימיות הנשמה היהודית שלהם עדיין מכוסה בשכבה עבה של אבן.

עמוק בתוך כל יהודי ויהודי, הניצוץ קיים, נותר רק להוציא אותו החוצה.

עלינו לשאוף להמשך  תהליך הגאולה, לאחר שזכינו לעלות לארץ ישראל מכל הגלויות.

עלינו לבקש מעומק הלב את חידוש עבודת הקרבנות, בנין בית המקדש, חידוש הסנהדרין (לא בג"ץ) ולבסוף כינון שלטון של מלכות בית דוד (לא הכנסת).

תקיעות השופר באות לעורר אותנו כדי להוציא החוצה את פנימיות הנשמה שלנו, הן ברמה האישית, הן ברמה הלאומית.

בע"ה, נזכה להתעורר השנה, ולרצות מעומק הלב את הגאולה השלמה, בב"א.

 

 

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה ומרסל מזל טוב בת פתחון ולעילוי נשמת אבי מורי, יוסף בן שבה שנפטר ב ה' תשרי.

פרשת השבוע: פרשת חוקת: מה החוויה האולטימטיבית?

פרשת חוקת תשפ"ג     
                  

גיליון מס 395  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

מה החוויה האולטימטיבית?

פרשת חוקת עוסקת בטהרת בני ישראל והתרחקות מהטומאה. נראה בע"ה מדוע עלינו להיות טהורים ולהתרחק מהטומאה.

בעידן המודרני, רדיפה לאחר ריגושים, הנאות מיידיות וחוויות היא נחלת הכלל.

למעשה הטכנולוגיה, היא כלי המנסה להשתלט על האדם. ראיתי בעלון 'מסילות אל הנפש' התבוננות נפלאה של הרב מאיר ויסברגר, סופר ופובליציסט חרידי.

הוא כתב, שאמצעי התקשורת משתכללים ומנסים לשעבד את האדם כמה שיותר.

בהתחלה הייתה עיתונות כתובה ורדיו. העיתונות הכתובה פונה לעין והרדיו לאוזן.

חוש הראייה לבדו, אינו יכול לקחת את כל צומת הלב של האדם. אותו הדבר לגבי השמיעה.

בהמשך המציאו את הטלוויזיה, אז הכל השתנה. הטלוויזיה פונה בו זמנית, לחוש הראייה והשמיעה של האדם.

כתוצאה מזה האדם יכול להשתעבד ולהתמכר בקלות. הוא יכול לשבת שעות על גבי שעות ללא מעשה או מחשבה, מול המסך המהפנט.

מה הוא היה אומר על הטלפונים הניידים שזמינים בכל רגע וגם מפעילים בנוסף לראייה ושמיעה את חוש המישוש!

נראה לומר, אם נתבונן בכלים ובעבודה שהייתה בבית המקדש נראה שהכל מכוון כנגד כל חמישה חושי האדם.

בתוך ההיכל שלפני קודש הקודשים היו מונחים: מנורת הזהב, שולחן הזהב עם לחם הפנים ומזבח הזהב לקטורת.

שבעת הנרות של מנורת הזהב, פועלות על חוש הראייה האדם. בנוסף לכך, קרה נס כאשר 6 הנרות היו פונות לנר המערבי- האמצעי.

לחם הפנים פונה לחוש הטעם, כאשר הכוהנים היו מתחלקים ואוכלים מידי שבת את 12 הלחמים, שפינו משולחן הזהב.

חוש נוסף התממש בהיכל: חוש הריח. כאשר הכוהנים היו מקטירים בבוקר ובצהריים את הקטורת על מזבח הזהב, הנמצא בפתח ההיכל.

אם נתרחק קצת מההיכל, בעזרת הכוהנים, הלווים היו עומדים על הדוכן ושרים ומנגנים בזמן הקרבת קרבנות התמיד ובזמנים נוספים.

חג שבועות: הפתרון יבוא מציון!

חג שבועות תשפ"ג   
                    

גיליון מס 394  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

הפתרון יבוא מציון!

חג שבועות מציין את קבלת התורה בהר סיני, עם כל הגילויים והנסים שהתרחשו שם.

למעשה, היו גילויים נוספים של מתן תורה במדבר ובכניסה לארץ ישראל.

כך כותב הרב חרל"פ בספרו על ספר ויקרא.

הגילוי הראשון קרה בהר סיני מתוך קולות וברקים, מפי הקב"ה עצמו. בני ישראל לא הורשו לעלות להר סיני, כי לא היו ראויים מבחינה רוחנית.

הגילוי השני קרה באופן רצוף במדבר, בתוך האוהל מועד. הגילוי הזה היה ארעי, כאשר האוהל אינו בנין של קבע.

הגילוי השלישי התרחש בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל ופטירת משה רבנו. הפעם, מדובר בברית של קבע שתחייב את עם ישראל לדורותיו.

כמו שכתוב: וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן  (דברים כט,ח).

הרב חרל"פ מקשר את שלושת הגילויים של מתן תורה לשלושה שמות שהאבות קראו להר הבית: 'הר', 'שדה' ו'בית'. (ראה מקור בהמשך).

אברהם אבינו כינה את הר הבית- 'הר', יצחק אבינו-'שדה' ויעקב אבינו-'בית'.

'הר' הוא כנגד מתן תורה בהר סיני, 'שדה' כנגד גילוי התורה מתוך האוהל מועד ו'בית' כנגד חידוש קבלת התורה בכניסה לארץ.

כמו שכתוב בתלמוד הבבלי: " ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב {ישעיהו ב':ג'} והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק. אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר {בראשית כ"ב:י"ד} אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר {בראשית כ"ד:ס"ג} ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר {בראשית כ"ח:י"ט} ויקרא את שם המקום ההוא בית קל." (פסחים, דף פח/א).

הרב חרל"פ מחדש חידוש נפלא, עבור שלושת הכינויים של הר המוריה על ידי האבות.

ראשית, ה'הר' מסמל דבר שהוא מרוחק מאתנו ואינו בר השגה. כך אברהם אבינו התייחס להקב"ה, כאל ישות נבדלת ומורמת מעל הבריאה.

יצחק אבינו שבא מזרע של צדיק, מכונה 'עולה תמימה', מרגיש קרבה גדולה יותר לשכינה. לכן הוא קרא להר המוריה 'שדה', כאשר כולם נמצאים באותו מישור, סמוך אחד לשני. המדרגה הזאת עדיין חסרה, כאשר היא זמנית.

יעקב אבינו שהוליד זרע קדוש של השבטים, הרגיש קרבה גדולה יותר להקב"ה דרך קבע, לכן כינה את הר המוריה: 'בית'.

כאשר דיירי הבית יושבים יחד ומרגישים קרובים אחד מהשני במקום של קבע.

כמו שכתוב: "...השגתו של אברהם היתה בבחינת הר שהשיג את ה' יתברך כפי גדלותו העליונה שהיא למעלה מכל המושגים של המשיגים, ולפיכך ראה את ה' יתברך כאילו עומד על הר, ויצחק.....ראה כבר את דבקות ישראל עם אביהם שבשמים בבחינת הדבקות על ככר אחד, אבל רק בתכונת אוהל ארעי כאהל על פני השדה, ויעקב שהיה כולו זרע אמת ראה עוד יותר איך שדבקותו היא בבחינת קבע." (מי מרום, ויקרא, בהר בחוקתי דף קיא).

נראה לומר, שגם היום, חלק מהעם מסתכל על הר הבית ובית המקדש כאל דבר מרוחק ומורכב, כמו אל הר. הם טוענים שזה לא דבר ריאלי ולא על סדר היום, אלא זה חלום רחוק. יש אחרים שלא מתייחסים כלל למקום המקדש, זה עבורם מעין שדה שמטיילים בו ללא יחס מיוחד. אלה אדישים לכל נושא המקדש ומצוותיה.

חג פסח: בואו נעלה למעלה ה-15!

פסח תשפ"ג           
גיליון מס 393  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

בואו נעלה למעלה ה-15!

חג הפסח הינו חג הגאולה, עבור בני ישראל במצרים וגם עבור הדורות העתידיים.

שלבי הגלות, השעבוד והגאולה יחזרו על עצמם בזמן הגאולה האחרונה, שעכשיו אנו זוכים לחיות בו.

כמו שכתוב בתלמוד: " רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת, בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל." (ראש השנה, דף יא ע/א).

חז"ל קבעו 15 סימנים לליל הסדר: קדש ורחץ, כרפס......הלל, נרצה.

רבי יעקב אביחצירא כתב בפירושו על ההגדה, ש-15 הסימנים באים כנגד 15 המעלות שאנחנו אומרים באמצע ההגדה.

כמו שכתוב: " כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ:...." (הגדה של פסח).

כאשר כל מעלה מורכבת ממספר רב של טובות לעם ישראל, המכילים רמזים וסודות עצומים.

כמו שכתוב: "...שהגם שכל מעלה ומעלה אחת מהנה דיקא בה כלולה כמה וכמה מאלפי רבבות טובות וכו' וככה סדר סימן המצוות וכו'....שהרי הן המה חמש עשרה מעלות שמספר ומסדר והולך לא פחות ולא יותר..." (בגדי השרד, פירוש שכל טוב דף צ).

15 המעלות עולות בחשיבותן, עד המעלה האחרונה הכי גדולה המסמלת את השלמות: בנין בית המקדש בארץ ישראל.

כמו שכתוב: " ולפי האמת די לנו בזה, אכן הקב"ה רצה להשלים לנו בשלמות גמור כמרכבה העליונה, להכי הכניסנו לארץ ישראל. והשלמות גם כן לא תהיה עד שיהיה בית המקדש בארץ ישראל, ובזה נשלם תיקון ישראל בשלמות."(בגדי השרד, דף פט). 

רבי יעקב משווה בצורה נפלאה כל מעלה ומעלה מול הסימן הקשור אליה.

נעמוד על המעלה האחרונה של בנין בית המקדש מול 'נרצה'.

בית המקדש הינו המקום שניתן למחול על העוונות, דרך הקרבת קרבנות, הגורמים לריח ניחוח לפני ה'.

החוטא שהתרחק מהשכינה ואינו רצוי בפני ה', לאחר הקרבת הקרבן הוא הופך לאדם רצוי, כמו שכתוב בתורה: וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו  (ויקרא א,ד). 

מכאן רבי יעקב מצא רמז בין בנין המקדש ובין 'נרצה'.

יציאת מצרים: איך נגלה את דעת ה' בעולם?

ספר שמות – יציאת מצרים תשפ"ג
גיליון מס 391  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

איך נגלה את דעת ה' בעולם?

יציאת מצרים מסמלת את הלידה של עם ישראל, כעם ולא כיחידי סגולה.

יציאת מצרים היא חלק מרכזי בחיים של כל אחד מאתנו. בחלק גדול מהתפילות מזכירים את יצאית מצרים. ישנן מצוות רבות, שאנחנו מקיימים: 'זכר ליציאת מצרים'.

ננסה להבין בעזרת מאמר של ה"חלבן"- הרב חיים כהן זצ"ל את הניגודיות הקיימת בין טומאת מצרים ובין קדושת עם ישראל.

עם ישראל נולד במצרים, במקום הכי חשוך ומטונף בעולם.

פרעה מתעלם לגמרי מעצם קיומו של הקב"ה. כתוצאה מזה, לפי ההיגיון שלו, הוא אינו יכול לשמוע את דבריו.

כמו שכתוב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (שמות ה,ב).

הקב"ה אומר למשה רבנו, כי מטרת יציאת מצרים היא: לדעת את ה'. זאת משימה לא פשוטה, כאשר ידיעת ה' אמורה לעבור מדור לדור.

כמו שכתוב:  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' (שמות י,ב).

הרשעות של פרעה, עברה את כל הגבולות. הוא מנסה להשוות את עצמו לבורא העולם, כאשר הוא טען שהוא ברא בעצמו את היאור.

כמו שכתוב: דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ_נָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (יחזקיאל כט,ג).

מצרים מהווים הקליפה והטומאה הכי גדולה שהייתה אי פעם בעולם. הם סרבו להאמין שהקב"ה קיים וניסו לבטל את נוכחותו בעולם הזה.

כדי להבין את המהות של טומאת מצרים, עלינו להבין על פי פנימיות התורה את תהליך בריאת העולם.

בריאת העולם הייתה אפשרית, רק דרך צמצום של אור ה'.

כדי לברוא את העולם הקב"ה נאלץ להסתיר את אורו כדי לא לסנוור ולסכן את העולם הגשמי.

העולם שלנו אינו יכול להתקיים עם גילוי מלא של הקב"ה.

ההסתר הוא חלק הכרחי לקיום הבחירה חופשית של האדם. מי יכול לבחור בחטא כאשר הקב"ה גלוי לעיני כל?

תכלית העולם, היא לגלות את אור ה' מתוך רצון, לא מתוך הכרח.

כך הקב"ה יכול לזכות את הצדיקים המגלים את אורו בעולם.

בימים הראשונים של הבריאה, החטא דרדר את העולם מטה, מטה: חטא אדם הראשון, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, כישופי מצרים וכוחות הטומאה.

לעומת זאת אבותינו הקדושים, פעלו כדי להגביר את הרוחניות ולגלות את השכינה לעולם.

פרשת השבוע: פרשת שמות- עם ישראל חי!

פרשת שמות תשפ"ג

גיליון מס 390  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

עם ישראל חי!

ספר שמות מתאר את גלות מצרים שהתחילה בנועם ובאחווה במצרים, והסתיימה בשעבוד ורצח.
בתחילת חומש שמות, משה רבנו מתגלה לעולם משעת לידתו עד המפגש הראשון עם הקב"ה במעמד הסנה הבוער.
משה רבנו מבצע את עבודתו כרועה צאן של יתרו, ופתאום רואה דבר שאינו בדרך הטבע.
הוא מתקרב ללהבות העוטפות את השיח הקטן, ולתדהמתו, השיח לא נשרף ועומד במקומו.
כמו שכתוב:  וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל  (שמות ב,ב).
משה רבנו אינו מבין את המשמעות של הנס הזה. הוא הבין הטיב את המשל והנמשל, שהקב"ה רצה למסור לו.
כאשר, הסנה הוא כנגד עם ישראל והאש הוא כנגד העונש המגיע להם על התנהגותם.
משה רבנו אינו מבין איך בני ישראל זכאים לצאת מהשעבוד ולהתעלות מהשפל של מ"ט שערי טומאה, כמו שכתוב:
 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹקים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם (שמות ג, יא).
כדי להבין את הדברים לעומק, נביא את פירושו של הרב יעקב משה חרל"פ.
עלינו לחזור פרשה אחת אחורה, לפרשת ויחי, כדי להבין את התשובה של הקב"ה למשה רבנו.
כתוב בתלמוד הבבלי, שיעקב אבינו לא מת, למרות כל תהליך החנטה והבאת לקבורה במערכת המכפלה.
כמו שכתוב: " אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים." (תענית דף ה ע/ב).
יעקב אבינו מסר לבניו ולדורות הבאים אחריהם את סוד קיומו של עם ישראל.
הקב"ה בחר בעם ישראל, ללא קשר לזכויות שלו או לרמה של שמירת המצוות.
זה לא דבר שניתן להבין עם השכל האנושי והמוגבל שלנו, זהו דבר אלוקי!
יעקב אבינו לא מת, כי הוא הטמיע בכל אחד מעם ישראל את מידת הנצח, ללא קשר להתנהגות והזכויות שלו.
אפילו כשהגיעו למ"ט שערי טומאה, אין כליה לישראל ח"ו. כלפי אומות העולם, הקב"ה פועל בצורה שונה, כאשר אם התנהגותם אינה הולמת, הוא מעלים אותם מהעולם.
כך היה במהלך ההיסטוריה של האנושות.
איפה המצריים וחכמת הבניה שלהם? איפה היוונים והשכל המפותח שלהם? איפה הרומאים עם העוצמה והשלטון שלהם?
אפשר להמשיך גם עם מה שקורה בימינו: לאיזה כיוון התרבות המערבית והקפיטליסטית פונה? האם היא מתקרבת לקריסתה?
בתוך השם 'ישראל' ניתן לראות את התכונות האלה של חיי נצח.
יעקב אבינו קיבל את השם 'ישראל' בשני מקומות בתורה.

חג חנוכה: האם אנחנו מוכנים לנסים?

חג חנוכה תשפ"ג
גיליון מס 389  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

האם אנחנו מוכנים לנסים?

חג חנוכה הינו חג המתאפיין בנסים רבים. הנסים התרחשו בתחומים שונים, במישור הצבאי עם ניצחון כנגד כל הסיכויים ושינוי סדרי הטבע עם נס פך השמן.
ראוי לציין שהנסים האלה אינם גלויים באמת, וניתן לפרש אותם כאירועים רגילים ללא התערבות יד ה'.
הניצחון הצבאי קרה לאחר שהחשמונאים וכל הצדיקים שהתגייסו לצדם, עשו מעשה וסיכנו את עצמם מתוך מסירות נפש עצומה.
אף נס פך השמן, התרחש בתוך ההיכל לעיני הכהנים בלבד, כאשר השמן דלק יותר זמן מהמתוכנן. אולי היה להם שמן איכותי יותר וזה לא היה דרך נס?
למעשה הנסים התרחשו מתוך דבר שכבר היה קיים.
ננסה להעמיק ולהבין את סדר התרחשות הנסים, מתוך מאמר של הרב יעקב משה חרל"פ ומקורות חז"ל.
יש שאלה מפורסמת, מדוע חוגגים 8 ימים, כאשר פך השמן הספיק ליום אחד, לכן הנס היה בפועל 7 ימים ולא 8?
הבית יוסף, בפירושו על הטור מביא 3 תשובות (חלקו ל 8 ימים את כמות השמן או שהפך המקורי לא התרוקן בדרך נס או שהשמן לא כלה במשך כל הלילה. ראה טור, אורח חיים סימן תר"ע, סעיף א).
הט"ז חולק על הבית יוסף, בפירושו על השולחן ערוך, כאשר הטענה שלו היא, שאין הוכחה או רמז, שעשו כמו דברי הבית יוסף. הוא מציע תירוץ אחר כאשר המקור בא מדברי הזוהר הקדוש.
הט"ז טוען שברכת ה' אינה יכולה לחול על כלי ריק, אלא על דבר קיים. הנס יגרום לדבר הקיים להתרבות בצורה כפולה ומכופלת ללא גבול, זאת מהות הנס.
הנס מתרחש על ה'יש' כאשר הבריאה פועלת על ה'אין'.
כאשר הקב"ה בורא בריה חדשה אז הוא עושה את זה מתוך כלום, ה'אין'. לעומת זאת, הנס קורה מתוך בסיס קיים, ה'יש'.
כמו שכתוב: "....שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפילו הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט משאין כן בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות בריה חדשה...." (ט"ז על השולחן ערוך, סימן תר"ע סעיף א).
המושג הזה מובא בזוהר הקדוש בנוגע לסיפור של אלישע עם אשתו של עובדיה הנביא.
בספר מלכים ב' כתוב, שאשתו של עובדיה נקלעה לחובות גדולים לאחר מות בעלה-עובדיה הנביא. החובות נוצרו בזמן שעובדיה פרנס את הנביאים ודאג לכל צרכיהם. הוא לקח הלוואות שלא היה מסוגל להחזיר. לאחר פטירתו הנושים פנו לאשתו ודרשו את תשלום החוב או שימכרו את בניה לעבדים.
אשתו של עובדיה, פנתה בבכי וצעקה לאלישע כדי שיעזור לה. אלישע שאל אותה, מה יש בביתה, והיא ענתה לו, שנשארה לה רק כמות קטנה של שמן.
הנביא ביקש ממנה לשאול כלים מכל השכנים ולשפוך בתוכם כמות קטנה של שמן. לאחר שתסגור את הדלת, יקרה נס, וטיפות השמן תהפוכנה לכמות גדולה שתמלא את כל הכלים.

פרשת זאת הברכה - שמיני עצרת כולנו שבט בנימין!

 שמיני עצרת- זאת הברכה תשפ"ג

גיליון מס 388  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

כולנו שבט בנימין!

בחג שמיני עצרת, אנחנו מסיימים את קריאת התורה עם פרשת זאת הברכה.

הפרשה מלאה בברכות לכל שבטי ישראל לפי מהותם ומדרגתם הרוחנית.

משה רבנו מברך את שבט ראובן, שהוא הבכור, אבל לאחר מכן אין שום סדר כרונולוגי. יהודה בא לפני לוי, בנימין לפני יוסף וכן הלאה.

האם יש הסבר לסדר הקדימויות בברכות השבטים?

מדוע קטן השבטים-בנימין מופיע במקום הרביעי, לפני יוסף אחיו הגדול?

רש"י נותן תשובה לגבי סמיכות השבטים: לוי, בנימין ויוסף.

סדר הקדימויות נקבע בהתאם לחיבור שלהם לעבודת הקרבנות ובית המקדש.

שבט לוי, הוא כולו קודש ואחראי על עבודת הקרבנות. בנימין מקדים את יוסף, כי בית המקדש נבנה בנחלתו והוא חשוב יותר ממשכן שילה שהיה בחלקו של יוסף.

כמו שכתוב: " לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף: " (רש"י דברים לג,יב).

נראה לומר, שלפי פירוש זה, חידוש עבודת הקרבנות-של שבט לוי, מקדימה את בנין המקדש-בחלק של בנימין.

אחרי שראינו איך סדר הברכות קשור לבית המקדש, ניתן לשאול, מדוע בית המקדש נמצא בחלק של בנימין?

ישנן תשובות רבות לשאלה הזאת. 

נביא 6 מהם וננסה לראות מה המשמעות לגבינו היום, לקראת בנין בית המקדש השלישי.

ה'ספרי' מביא 4 תשובות. 

נביא אותם לפי הסדר: הראשונה, מתוך שהוא הקטן שבאחים, בוודאי שהוא אינו ראוי לקבל את השכינה. בעקבות הביישנות שלו ומידת הענווה, הוא כן, זכה לקבל את השכינה בנחלתו.

השנייה נובעת מעצם לידתו בארץ ישראל, המקנה לו קדושה מיוחדת שאינה קיימת אצל אחיו שנולדו בחרן.

השלישית, מקורה במכירת יוסף לישמעאלים, כאשר בנימין לא היה נוכח בזמן גילוי האכזריות הנוראה של האחים כלפי יוסף. מידת הרחמנות חשובה כדי לקבל את התפילות והקרבנות של עם ישראל.

הרביעית, עוסקת בכבוד הורים בזמן השיבה. כאשר בנימין נשאר צמוד ליעקב אבינו בעת זקנותו. 

כמו שכתוב: "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם?

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן:" (ספרי, דברים לג,יב).

החמישית המופיעה בתלמוד בבלי, מציינת ששבט בנימין גילה מסירות נפש לקראת קריעת ים-סוף ורצו להיכנס ראשונים לים. שבט יהודה מנע מהם את הכבוד הזה, לכן הקב"ה פיצה אותם עם בית המקדש בנחלתם.

כמו שכתוב: "הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם קָפַץ 

ל״ז א שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בִּנְיָמִין צָעִיר רֹדֵם אַל תִּקְרֵי רֹדֵם אֶלָּא רָד יָם וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם 

לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (סוטה לו ע/ב ו לז ע/א).

השישית מופיעה בפירוש 'תורה תמימה'. כתוב שבנימין לא השתחווה לעשו, כי עוד לא היה נולד, בזכות זה קיבל את בית המקדש בחלקו. 

יום כיפור: יום כיפור מבטל את עמלק

יום כיפור תשפ"ג

גיליון מס 387  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

יום כיפור מבטל את עמלק

יום כיפור הינו יום מיוחד במינו מכל הבחינות. זה חג שעלינו להתענות בו וזה גם יום היחיד בשנה שהכהן הגדול רשאי להיכנס לקודש הקודשים לאחר כל ההכנות.

מה המשמעות של היום המיוחד הזה וממתי הוא קיים?

מדוע דווקא ביום כיפור בלבד הכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים?

מה המשמעות של השעיר לעזאזל? הרי עבודתו מבוצעת מחוץ לבית המקדש! למי מקריבים את השעיר הזה?

בע"ה ניישב את השאלות האלה בעזרת ה'שם משמואל' על המועדים.

המדרש רבה מציין שיום כיפור נברא ביום הראשון של בריאת העולם יחד עם האור.

כמו שכתוב: "א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" אלו מעשיהם של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים "וַיַּבְדֵּל אֱלקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים.

"וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם" אלו מעשיהן של צדיקים "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" אלו מעשיהן של רשעים.

"וַיְהִי עֶרֶב" אלו מעשיהן של רשעים "וַיְהִי בֹקֶר" אלו מעשיהן של צדיקים. "יוֹם אֶחָד" שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד ואיזה זה יום הכיפורים". (בראשית רבה, ג,ח).

ה'שם משמואל' מדייק שביום כיפור, זה יום שכולו טוב ללא ערבוב של רע או פסולת של כוחות הטומאה.

זהו יום יחיד במינו, שאין לכוחות הטומאה אחיזה על עם ישראל.

השעיר לעזאזל משמש מעין פיתיון ומגנט לכוחות הטומאה שנדבקים לקרבן הזה ומפנים את שאר המקומות מהשפעתם השלילית.

כתוצאה מזה, הכהן הגדול כנציג של כל עם ישראל מסוגל להיכנס לקודש הקודשים ולצאת ללא פגע.

למעשה התהליך הזה של הפרדת כוחות הטומאה מהקדושה ידוע לנו במלחמת חורמה שיש לנו לנצח נגד עמלק.

אנחנו עדים בהיסטוריה של עם ישראל, שקיום מצוות מחיית עמלק קדם לבנין המשכן או בית המקדש.

לפני הקמת המשכן, בני ישראל נלחמו ברפידים והחלישו את עמלק. לפני בנין בית המקדש הראשון, שאול ודוד המלך נלחמו נגד עמלק.

בימי מרדכי ואסתר, אף הם נלחמו בהמן-שהוא מזרע עמלק, והניצחון הוביל חזרה לארץ ובנין בית המקדש השני.

גם אנחנו נצטרך לסיים את העבודה ולהשמיד בצורה מוחלטת את זרע עמלק וכך נבנה ללא הפרעה את בית המקדש השלישי.