גיליון מס' 252 מאת
שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
המסירות נפש משנה את המציאות
פרשת בשלח מסמלת את סיום
השעבוד בצורה מוחלטת. כאשר בני ישראל מגלים את אומץ ליבם במעמד קריעת ים סוף.
כאשר צבא המצרי טובע בים
ולא יוכל לאיים על ישראל בעתיד.
קשה להבין למה
הקב"ה הכניס את ישראל בסכנת השמדה ח"ו. כאשר מצד אחד הים חוסם אותם ומצד
השני המצרים רודפים אחריהם. בזמן השעבוד בני ישראל סבלו קשה אבל חייהם לא היתה
בסכנה!
בעל ה"בית
גנזי" על התורה עונה לשאלה הזאת מתוך דברי האר"י ז"ל. (ראה בית
גנזי, פרשת בשלח דפים תנב-תנד).
כדי לייצר מציאות חדשה
עם אור חדש יש לסלק ולבטל כליל את המציאות הקודמת על כל מרכיביה.
ניתן לקחת את הדוגמא של
הגרעין כדי להמחיש זאת.
כאשר מכניסים גרעין של
פרי באדמה הוא מתרקב. לאחר תהליך הריקבון
הוא יוכל להתפתח ולהצמיח אילן חדש. כאשר בשלב הריקבון הגרעין שמר על תמצית של חיים
שיעזור לו להיוולד מחדש. כך הקב"ה ברא את העולם.
ה"בית גנזי"
מוסיף ואומר: ככל שהאור החדש שעומד להתקבל גדול יותר, כך העדר והחיסרון גדלים
בהתאמה.
" ולכן כדי שיוכל
לבוא אור חדש של גדלות שנייה בהכרח שיסתלק לגמרי האור שהיה קודם ולא ישאר ממנו
כלום ואז נעשה בחינה מיוחדת אחרת." (בית גנזי, בשלח דף תנג).
עכשיו נוכל להבין את
המשמעות של סכנת החיים שעמדה מעל ראשם של בני ישראל בים סוף. כדי להשיג מדרגה
גבוהה יותר של קדושה הם היו צריכים לבטל את עצמם בצורה מוחלטת עד כדי סכנת מוות
ח"ו.
המסירות נפש של בני
ישראל עזרה להם להתנתק מהטומאה של מצרים ולזכות באור חדש מפי הקב"ה.
בני ישראל זכו לראות את
השכינה ולהצביע עליה, כמו שכתוב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו,ב).
רש"י מפרש שהם ראו
את השכינה בצורה בהירה כמו הנביאים הגדולים.
"בכבודו נגלה עליהם
והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים " (רש"י שמות טו,ב).
מתוך המציאות הבלתי
אפשרית הזאת ללא מוצא, בני ישראל הראו את גדולתם ומסרו את נפשם. הם נכנסו לים עד
שלא יכלו לנשום.
התלמוד בבלי משווה את
הקושי של קריעת ים סוף לפרנסת האדם ולמציאת זיווג. (פסחים קיח ע/א ו-סנהדרין כב ע/א).
הקושי נמצא בעובדה שהאדם
צריך לבטל את עצמו לקראת החתונה ולהתחיל חיים חדשים עם בן זוגו.
גם בנושא הפרנסה האדם
צריך להתנתק מהתלות בהורים דרך קשיים זמניים ולאחר מכן הוא יוכל לייצר מקורות
חדשים של פרנסה.
נראה לומר שהזיווג רומז
לבית המקדש שהוא מקום החיבור בין ישראל ובין הקב"ה. הפרנסה והשפע באים לעולם
ממקום המקדש ומתפשטים בכל מקום.