פרשתשבוע: פרשת ויחי איך לקיים את צוואת יעקב אבינו?

פרשת ויחי  תשע"ט

גיליון מס 349  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך לקיים את צוואת יעקב אבינו?

בפרשת ויחי גלות מצרים מתחילה ויעקב אבינו מסיים את שליחותו בעולם הזה.

התורה מבליטה שני אירועים ומתארת אותם באריכות. האירוע הראשון הוא כאשר יעקב אבינו משביע את יוסף הצדיק כדי לקבור אותו בארץ ישראל.

האירוע השני הינו ברכת בני יוסף על ידי יעקב אבינו ושינוי הסדר ללא נתינת עדיפות לבכור שביניהם.

פרק שלם-פרק מח מוקדש לנושא הזה עם רמזים נוספים לגבי קבורת יעקב אבינו בארץ ישראל, עם אבותיו.

מדוע התורה מאריכה כל כך בנושא ברכת אפרים ומנשה? מה המסר לדורות של קבורת יעקב אבינו בחברון?

האם שני הנושאים הסמוכים ומעורבבים גם יחד קשורים אחד עם השני?

למה התכוון יעקב אבינו לקראת מותו למסור לבניו ולכל עם ישראל לדורותיו עד עצם היום הזה?

המאמר מבוסס על שיחות לספר בראשית של הרב יעקב משה חרל"פ.

ראשית, הרב חרל"פ מתאר את הגלות בשני מישורים. האחד הוא היציאה מארץ ישראל והניתוק מקדושתה.

השני הוא כניסה תחת השפעה של אומות העולם המטמאות את כל אחד מישראל. עצם הימצאותו של עם ישראל בחו"ל, משפיעה עליו ופוגעת בקדושתו העצמית.

עכשיו נחזור לפרשת ויחי. יוסף הצדיק ירד ראשון לגלות מצרים. בזכות צדיקותו הוא הצליח לשמור על קדושתו בלי להיפגע מטומאת מצרים.

יתרה מזאת, הוא גילה לכל הסובבים אותו את הקדושה המיוחדת הנמצאת בכל אחד מישראל. כמו שכתוב: וַיְהִי ה' אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִ (בראשית לט,ב).

אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ, בַּאֲשֶׁר ה', אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ. (בראשית לט,כג).

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ. (בראשית מא,לח).

נראה להוסיף, שבכל המקומות שיוסף היה בהם, הוא שמר על קדושתו ולא נתן לטומאת מצרים להשפיע עליו. הן במקום עבודתו כעבד של פוטיפר, הן בבית הסוהר והן בשיא הגדולה כ-מלך מצרים.

יוסף שמר על זהותו וקדושתו בכל מקום ומקום ולא הושפע כלל. זה המסר הראשון שיעקב אבינו מסר לנו כאשר הוא שמח שיוסף שמר על קדושתו למרות הקשיים של הגלות. יעקב אבינו אמר שעכשיו הוא יכול להיפטר מהעולם בשלווה, כי המסר הועבר כראוי לבניו.

חנוכה: איך להאיר את העולם?

חנוכה  תשע"ט

גיליון מס 348  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                     

איך להאיר את העולם?

ישנן הלכות רבות בנוגע לחנוכייה וסדר הדלקתה. למשל, אסור להשתמש באור הנרות או יש להעמיד את החנוכייה בפתח הבית כלפי רשות הרבים.

(ראה שולחן ערוך סימן תרעא סעיף ה', סימן תרעג סעיף א'.)

ההסבר שניתן עבור הלכות רבות בחנוכה הוא עבור "פרסומי ניסא". בחנוכה יש ענין מיוחד של פרסום הנס.

ננסה להבין את המשמעות העמוקה של פרסום הנס.

למה פרסום הנס גובר על הרבה דברים בהלכה?  מדוע פרסום הנס הוא נצחי וחנוכה לא יתבטל לעולם?

מדוע הגויים מנעו מאתנו להדליק חנוכיות בחוץ?

ננסה ליישב את השאלות האלה בעזרת פירוש ה"שם משמואל" והרב חרל"פ על חנוכה.

בתקופת החשמונאים, תרבות יוון התפשטה בכל העולם והשתלטה על חלקים גדולים בעם ישראל.

אלה המתייוונים שניסו לבטל את היהדות והתורה ח"ו. למעשה היוונים התנגדו לאור ולשכינה הנמצאת בעם ישראל. היוונים הביאו חושך רוחני על העולם ולא אור כמו שהם טענו.

לכן אנחנו מדליקים את נרות חנוכה בחוץ כדי לבטל את החושך שהיה בכל העולם ולא רק בבית המקדש או בארץ ישראל.

אומנם מלחמת החשמונאים הייתה בארץ ישראל, אבל המטרה שלה הייתה לדחות את תרבות יוון מכל העולם.

בעזרת העמדת החנוכייה בפתח הבית, עם ישראל רוצה להפיץ את אור השכינה בכל מקום בעולם, ובמיוחד בחו"ל. כתוצאה מזה החושך ייהפך לאור.

כמו שכתוב: " ועל כך תקנו נמי מצות נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ להאיר הארת קדושה ברשות הרבים עלמא דפרודא, להורות שלא בלבד שנסתלק החושך ממקום הקדושה, אלא שנהפך החושך אף בגבול החיצונים לאור. ועם כן נוהגת מצוה זו גם בחו"ל ובגלות." (שם משמואל חנוכה שנת תרע"ט דף רלה)

מקום העמדת החנוכייה הוא למטה מעשרה טפחים ומעל שלושה טפחים. כמו שכתוב: "מניחו למעלה משלושה טפחים. ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא, אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא." (שולחן ערוך אורח חיים תרע"א סעיף ו).

השורש של ההלכה הזאת הינו ההמשך ממה שהבאנו למעלה. ידוע שכוחות הטומאה שולטים ברשות הרבים.

על פי ההלכה רשות הרבים מוגדר עד עשרה טפחים. לכן עלינו להעמיד את אור החנוכייה במקום הכי טמא כדי להוסיף בו קדושה ולגבור על הסטרא אחרא.

פרשת וישלח: פרשת שבוע לחפש את השכינה בכל מקום

פרשת וישלח  תשע"ט

גיליון מס 347  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לחפש את השכינה בכל מקום 

בפרשת וישלח, יעקב אבינו מגיע שוב למקום וקורא אותו בשם: בית-קל.

למעשה, שלוש פעמים כתוב בתורה שיעקב אבינו קרא למקום אחד בית-קל.

כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-קל (בראשית כח,יט).

וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-קל:  (בראשית לה,ז).

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹקים--בֵּית-קל (בראשית לה,טו).

האם יש הבדל בין 3 המקומות?

האם מדובר באותו המקום הגיאוגרפי?

המאמר מבוסס על פירוש ה"בית גנזי" על פרשת וישלח.

ראשית נביא כמה דברי הקדמה על מהות הקדושה וגילוי השכינה בעולם.

כאשר הקב"ה ברא את העולם הוא הכיל את שכינתו בכל מקום ומקום. 

כמו שכתוב בספר ישעיה: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ישעיה ו,ג).

הקב"ה נמצא בכל מקום אבל לא בצורה שווה. זאת אומרת שיש מקומות בעולם עם שכינה גלויה ואחרים עם שכינה מוסתרת.

עוצמת גילוי השכינה משתנה בהתאם לרצון הבורא.

לדוגמא, כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה על הר סיני הוא התגלה לזמן מוגבל והיה אסור להתקרב אליו מפאת קדושת המקום.

לאחר הסתלקות השכינה, הר סיני חזר לקדמותו והשכינה שוב נעדרה ממנו.

כך היה גם עם המשכן במדבר או בארץ ישראל כאשר הוא לא הותיר אחריו קדושה מיוחדת לאחר הסתלקותו.  

לעומת זאת, יש מקום אחד יחיד ומיוחד ששם השכינה אינה זזה ממקומה לעולם והיא גלויה לכולם. זהו מקום המקדש בהר המוריה, בירושלים.

בהר הבית השכינה קיימת ללא מסווה עם אותו אור האין סוף שהיה מלפני הבריאה.

כמו שכתוב: " בסיני לא היה הגילוי מצד המקום שהורד ממנו הכסוי אלא שנתחדש שם השראת השכינה ואור אין סוף ולכן כשנעלם גילוי זה חזר המקום לקדמותו אבל מקדש הוא מקום שמראשית האצילות הוקבע מקום זה שאין בו העלם וכסוי ולכן זה נשאר לעולם." (בית גנזי על התורה, וישלח דף תתקנג).

ניתן למצוא אצל אבותינו הקדושים את שני הסוגים של גילוי שכינה.

פעם הקב"ה מתגלה לאבות בלשון "וירא ה' ויאמר" ופעם אחרת ללא הכנה מוקדמת ובלשון "ויאמר ה' " בלבד.

מה ההבדל בין שני סוגי הלשונות בהתקשרות בין הקב"ה ובין האבות?

פרשת שבוע: פרשת ויצא- חוזרים הביתה, עכשיו!

פרשת ויצא  תשע"ט

גיליון מס 346  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                           

חוזרים הביתה, עכשיו!

האבות התייחסו בצורה שונה למקום המקדש: הר המוריה.

לפי פשט הפסוקים, אבותינו כינו את הר הבית בשמות שונים. אברהם אבינו קרא למקום המקדש: "הר" כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה  (בראשית כב,יד).

יצחק אבינו קרא להר הבית "שדה" כמו שכתוב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב  (בראשית כד,סג).

יעקב אבינו קרא למקום המקדש "בית", כמו שכתוב: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-קל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה  (בראשית כח,יט).

התלמוד בבלי משבח את יעקב אבינו-שכינה את מקום המקדש "בית", כאשר ישעיהו הנביא קרא את בית המקדש על שמו, כמו שכתוב: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹקי יַעֲקֹב, (ישעיהו ב,ג).

כמו שכתוב בתלמוד: "ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית קל" (פסחים דף פח ע/א).

מדוע השם שנתן יעקב אבינו עדיף על שמות האחרים?

מה המשמעות של כל שם ושם?

מדוע רבקה אמנו התנגדה ליצחק אבינו בזמן מסירת הברכות לבניהים?

בע"ה נענה לכל השאלות ונראה את המשמעות העמוקה של השמות השונים בעזרת פירוש הרב יעקב משה חרל"פ על ספר בראשית, שהשבוע יום פטירתו (ז' כסלו תשי"ב).

אברהם אבינו הוא הבחינה של התרוממות מעל החומר ומעל הטבע. הוא מחפש לדבוק בה' ולהתרחק מכל דבר גשמי.

לכן הוא כינה את מקום המקדש "הר" כדבר מרוחק ולא בר השגה לאדם רגיל. רק יחידי סגולה מסוגלים להגיע להר ה'.

כמו שכתוב בספר תהילים:  מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה'; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם,וּבַר-לֵבָב: אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. (תהילים כד, ג-ד).

השדה מסמל את החיבור של האדם לטבע, כאשר האדם עובד את האדמה כדי שהוא יוכל להתפרנס ממנה.

זאת הבחינה של יצחק אבינו, הוא מנסה להתחבר לטבע, לשדה כדי להעלות אותו לדרגה גבוהה של קדושה.

מכאן ניתן להבין מדוע הוא העדיף את עשו על פני יעקב בזמן מסירת הברכות.

יצחק אבינו ראה בעשו אדם מחובר מאוד לטבע, לכן הוא מתואר בתורה כ-"איש שדה". כמו שכתוב:  וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה (בראשית כה,כז).

למי שייך היופי?

יופי האמהות  תשע"ט

גיליון מס 345  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                         

למי שייך היופי?

בספר בראשית, התורה מתארת את היופי של האמהות. ראשית, שרה אמנו מכונה "יפת מראה" כמו שכתוב: וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ (בראשית יב,יא).

רבקה אמנו מתוארת כ-"טובת מראה", כמו שכתוב:

 וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא (בראשית כו,ז).

ולבסוף, רחל אמנו נקראת "יפת תואר ויפת מראה", כמו שכתוב:  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה (בראשית כט,יז).

למה התורה מתכוונת בתיאור יופי האמהות? 

האם מדובר ביופי חיצוני כפשוטו?

מה המשמעות של היופי לפי התורה?

בע"ה ננסה להשיב לשאלות האלה בעזרת מקורות חז"ל.

התלמוד בבלי משווה את היופי של שרה אמנו ויעקב אבינו.

היופי של שרה אמנו היה כל כך מיוחד שכל העולם היה נראה כמו קוף כאשר עמדו לידה.

בנוסף לכך, התלמוד ממשיך ומשבח את היופי של חווה מול שרה אמנו ואדם הראשון שהיו יפים עוד יותר. 

כמו שכתוב: "הכל בפני שרה כקוף בפני אדם שרה בפני חוה כקוף בפני אדם חוה בפני אדם כקוף בפני אדם אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם........שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון." (בבא בתרא נח ע/א)

בסופו של דבר, התלמוד משווה את היופי של אדם הראשון מול השכינה.

כאשר עושים השוואה בין שני דברים, ניתן ללמוד מכך שיש קשר ביניהם.

מכאן נראה לומר שיש קשר בין היופי ובין השכינה.

מצד אחד מדובר ביופי חיצוני כאשר משווים את האדם מול הקוף. מצד שני היופי של אדם הראשון ובצורה עקיפה של יעקב אבינו, רומזים על יופי פנימי ורוחני.

נראה לומר שהיופי של שרה אמנו-בת ישראל הראשונה מבדיל את ישראל מאומות העולם. 

היופי החיצוני מבטא את היופי הפנימי והשכינה הנמצאת בכל אדם מישראל ובמיוחד באבותינו הקדושים.

חג סוכות ושמיני עצרת: התכלית היא שמיני עצרת

סוכות שמיני עצרת  תשע"ט

גיליון מס 344  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                 

התכלית היא שמיני עצרת

אנחנו חוגגים את חג סוכות במשך 7 ימים ושמיני עצרת יום אחד. למעשה שמיני עצרת מחובר לחג סוכות ומכונה: יום השמיני.

כמו שכתוב: בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי--עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם:  כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה).

מדוע התורה קבעה את שמיני עצרת צמוד לחג סוכות, ביום השמיני? 

מדוע אנחנו חוגגים במשך 7 ימים דווקא ולא 6 ימים למשל?

למה התורה קבעה את חג הסוכות בחודש תשרי למרות שבנין הסוכות או נס ענני כבוד התרחשו בזמן יציאת מצרים, בחודש ניסן?

ראשית נתייחס לשאלה האחרונה שנשאלה על ידי הטור בהלכות סוכה.

הטור עונה שדווקא בתקופת גשמים עם ישראל יוצא מביתו כדי לדור בסוכה כדי להראות שעם ישראל מקיים את מצוות הבורא.

כמו שכתוב: " ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן ציווה אותנו שנעשה בחודש השביעי, שהוא זמן הגשמים...." (טור אורח חיים, סימן תרכה).

הגאון מווילנא אינו מסתפק בתשובה הזאת, ומחדש דבר נפלא.

מצוות סוכה באה כנגד ענני כבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר ושמרו עליהם. כאשר הערב רב עשה את חטא העגל, ענני כבוד הסתלקו.

הם חזרו כאשר בני ישראל התחילו לבנות את המשכן. הגר"א מפרט את סדר הימים: ב י' תשרי משה רבנו ירד עם הלוחות השניים, ב-י"א הוא ביקש לתרום לעשיית המשכן, מ-י"ב עד י"ג הוא אסף את נדבות העם, ב-י"ד חכמי לב קיבלו את הכסף והזהב ובט"ו התחילו את מלאכת המשכן. עם תחילת עשיית המשכן ענני כבוד חזרו.

כמו שכתוב: " אבל נראה, לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. .... ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי." ( פירוש הגר"א, דרך הפשט, שיר השירים א, ד).

מפירוש זה, רואים קשר ישיר בין בנין המשכן וחג סוכות.

נביא פירוש נוסף מבעל ה"שם משמואל" המכוון גם הוא את תאריך השלמת המשכן ביום הראשון של סוכות.

בני ישראל בנו את המשכן ב 72 ימים, מ-י"א תשרי עד כ"ה כסלו. אם לא היו עושים את חטא העגל, הם היו מתחילים לבנות את המשכן בי"ז תמוז ומסיימים אותו ב-א' תשרי. אם נוסיף 12 ימים של חנוכת המשכן עם קרבנות 12 הנשיאים מגיעים לי"ב תשרי. לאחר חנוכת המשכן בני ישראל היו נכנסים מיד לארץ ישראל.

מהר סיני לירושלים היה לוקח להם 3 ימים להגיע לירושלים ובית המקדש היה יורד מוכן מן השמים ב ט"ו תשרי.

כמו שכתוב: " ....והנה המהלך מחורב עד קדש ברנע שהלכו בשלשה ימים קל וחומר אלמלא חטאו היו מגיעים בשלשה ימים עד מקום בית המקדש, כי אז היה שייך קדש ברנע שהרי לא היו צריכין לערוך מלחמה כלל, ותיכף היה יורד להם המקדש מהשמים וזה היה בט"ו בתשרי יום חג הסוכות.." ( שם משמואל, סוכות שנת תרע"ג, דפים קמט-קנ).

כתוצאה מזה, שלמה המלך כיוון את מועד סיום בנין בית ראשון לקראת סוכות, כאשר חגיגת חנוכת בית ראשון הסתיימה בדיוק בסוכות.

כמו שכתוב: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת-הַהִיא אֶת-הֶחָג וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל מִצְרַיִם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ, שִׁבְעַת יָמִים, וְשִׁבְעַת יָמִים--אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹם (מלכים א, פרק ח פסוק סה).

לאחר חג הסוכות עם ישראל חגג את שמיני עצרת ביום השמיני. כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (מלכים א, פרק ח פסוק סו).

שוב מצאנו קשר הדוק בין בית המקדש ובין חג סוכות ושמיני עצרת.

נראה לומר שקיים קשר נוסף עם המקדש במקור הדין לישיבה בסוכה 7 ימים ו-7 לילות.

התלמוד שואל מה המקור לישיבה בסוכה בלילות?

סרטון עם חידוש על מהות יום כיפור: יום שכולו מקדש

מצ"ב סרטון עם חידוש בנושא משמעות יום כיפור מתוך הבנה של קרבן 2 השעירים ובעיקר שעיר לעזאזל

איך יתכן לעשות קרבן מחוץ לירושלים וללא שחיטה?

פרשת השבוע: פרשת וילך - מהו המסר המוצפן של משה רבנו?

פרשת וילך  תשע"ט

גיליון מס 343  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                          

מהו המסר המוצפן של משה רבנו?

פרשת וילך מציינת את סיום המנהיגות של משה רבנו ותחילת שלטון של יהושע. 

משה רבנו מכריז מול כל העם שיהושע עומד להחליף אותו ומברך אותו בברכת "חזק ואמץ". 

כמו שכתוב: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם (דברים לא,ז).

לאחר מכן התורה מציינת שמשה רבנו סיים לכתוב את כל התורה והוא מוסר אותה למשמרת לכוהנים הנושאים את ארון הברית.

עד כאן הכל נראה הגיוני.

בפסוק הבא באופן מפתיע, משה רבנו מוסר לעם ישראל את מצוות הקהל.

כמו שכתוב: וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.:  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל—בְּאָזְנֵיהֶם  (דברים לא,י-יא).

לפי מנין המצוות של ספר החינוך זאת המצווה הלפני אחרונה מתוך תרי"ג המצוות.

מדוע משה רבנו נזכר דווקא עכשיו למסור את מצוות הקהל לפני מותו?

האם יש קשר בין המצווה הזאת ומסירת המנהיגות ליהושע?

האם משה רבנו התכוון לשלוח מסר מוצפן לדורות? אם כן אז מהו המסר? 

ראשית נעלה 2 נקודות מתוך הפסוק הראשון של מצוות הקהל.

התורה משתמשת במילה "קץ" (מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה) כדי לציין את סוף שנת השמיטה. 

המילה "קץ" חוזרת מספר פעמים בתורה בהקשרים שונים. בימי המבול:  וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי (בראשית ו,יג), בזמן יוסף הצדיק כאשר הוא יצא מהכלא כדי לפתור את חלום פרעה: וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, (בראישת מא,א) ועוד מקומות נוספים.

ברוב המקומות מדובר במהלכים היסטוריים חשובים שהשפיעו על עם ישראל והעולם כולו.

המילה "קץ", מזכירה את קץ הימים וימות המשיח. התלמוד משתמש בביטוי "קץ הימים" כדי לתאר את ימות המשיח.

ראש השנה: על מה הקב"ה דן אותנו?

ראש השנה  תשע"ט

גיליון מס 342  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

                                                        

על מה הקב"ה דן אותנו?

ביום ראש השנה הקב"ה דן את ישראל והעולם כולו. בתלמוד הבבלי כתוב שכולם עוברים לפני הקב"ה אחד, אחד.

כמו שכתוב: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש השנה דף יח ע/א).

התלמוד מביא 3 פירושים על הביטוי "בני מרון".

כמו שכתוב: "מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון  אמר  רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד" (ראש השנה דף יח ע/א).

מדוע התלמוד מביא 3 פירושים ואינו מסתפק באחד?

מה מבדיל בין שלושת הפירושים?

נביא את דברי הרב אברהם יצחק הלוי כלאב מתוך ספרו "אבני ברקת".

ראשית הוא מביא את פירוש המהר"ל על דברי שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". (פרקי אבות א,ב).

המהר"ל מפרש שהמשנה רומזת לשלוש בחינות המאפיינות את שלמות האדם.

הראשונה היא שלמות האדם בעצמו בזכות התורה. השנייה היא שלמות האדם כלפי בוראו בעזרת עבודת הקרבנות.

הבחינה השלישית היא היחס כלפי הזולת ועשיית הטוב לכל הסובבים אותו.

כמו שכתוב:" ..מה שהתורה היא משלמת האדם עד שהוא בריאה שלימה מצד עצמו. ואח"כ אמר על העבודה, והעבודה שהיא עבודה בעצם ובראשונה היא העבודה בקרבנות, ואין דבר יותר ראשון מזה, וכל שאר הדברים שהם עשיית המצוות לעשות רצון ה' יתברך נכללים תחת העבודה........וכנגד השלישי שצריך שיהיה האדם שלם וטוב עם זולתו, וזהו על ידי גמילות חסדים..." (מהר"ל דרך חיים, פרק א, משנה ב דף כו).

לפי הרב כלאב ניתן למצוא קשר בין דברי המהר"ל ופירוש הביטוי "בני מרון".

דברי חכמים אמרו "כבני אמרנא", רש"י מפרש שמדובר בפתח קטן המשמש לספירת הכבשים להפרשת המעשר, כאשר כל כבש עשירי מוקדש לה'. זהו רמז לקשר עם הקב"ה.

ריש לקיש אמר שזה מעלות בית מרון, כאשר אי אפשר ללכת יותר מאדם אחד על רוחב השביל. זה רומז על שלמות האדם באופן פרטי כאשר הוא משיג לבדו את מדרגתו הרוחנית.

הפירוש השלישי, חיילות בית דוד, רומז על קשר של האדם כלפי החברה ועל אחדות הדרושה בזמן ניהול מלחמה.

למעשה, האדם נידון בראש השנה בשלושה מישורים: תיקון מידותיו, יחסו כלפי הקב"ה והתנהגותו כלפי החברה.

(ראה ספר של הרב כלאב, אבני ברקת דף רב).

נראה לומר שגם בקרבנות שמקריבים בבית המקדש, ניתן למצוא את 3 הבחינות האלה.

פרשת שבוע: פרשת ראה - מי בחר בהר הבית, האדם או הבורא?

פרשת ראה תשע"ח

גיליון מס 341  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מי בחר בהר הבית, האדם או הבורא?

לאורך ספר דברים ישנו ביטוי שחוזר 19 פעמים, מפרשת ראה עד פרשת כי תבא: המקום אשר יבחר ה'.

לפי הפשט מדובר במקום בית המקדש בירושלים: הר הבית.

נביא מספר פסוקים לדוגמא:

 יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ- (דברים יב,ח)

טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, (דברים טו,ו) 

יז,ח וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ. (דברים יז,ח) 

כו,א וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (דברים כו,א)

אנחנו יודעים עד כמה התורה חוסכת במילים, באותיות או אפילו בתגים שמעל האותיות.

מה המשמעות של הביטוי הזה?

מדוע הוא כתוב בלשון עתיד "אשר יבחר" כאשר הקב"ה ברא את העולם מאבן השתייה הנמצאת בלב קודש הקודשים  מתחת לארון הברית.

כמו שכתוב בתלמוד ירושלמי: " אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה אבן שתייה שממנה הושתת העולם." (תלמוד ירושלמי דף כז,א פרק ה הלכה ג).

הר הבית נבחר על ידי הקב"ה לפני בריאת העולם, כאשר אדם הראשון הקריב שם קרבן ואחריו נח ובהמשך האבות.

כמו שמובא ברמב"ם בהלכות בית הבחירה: "ומסורת ביד הכול, שהמקום שבנה בו דויד ושלמה המזבח בגורן ארוונה--הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל.  ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא. (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה ב').

פרשת השבוע- פרשת עקב: איך להצליח במבחן העשירות?

פרשת עקב  תשע"ח

גיליון מס 340  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                        

איך להצליח במבחן העשירות?

בפרשיות הראשונות של חומש דברים אנחנו נמצאים בתקופת מעבר בין שני דורות. הדור שיצא ממצרים סיים את תפקידו, כאשר דור הנכנס לארץ ממשיכים את דרכם.

קיימים הבדלים רבים בין הדורות האלה. נתמקד בנקודה אחת כאשר הקב"ה מבקש מבני ישראל העומדים להיכנס לארץ דבר אחד בלבד: יראת ה'.

כמו שכתוב:

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙.. (דברים י, יב).

בעל ה"שפת אמת" מפרש שדור המדבר מתאפיין על ידי אהבת ה'.

הקב"ה נתן הרבה ייסורים לבני ישראל במשך 40 שנה.

הם עברו את הניסיונות בהצלחה בזכות אהבת ה' החזקה שלהם, כמו שכתוב:

וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הֹלִֽיכֲךָ֜ ה' אֱלֹקיךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר (מצותו) [מִצְוֹתָ֖יו] אִם־לֹֽא׃ (דברים ח,ב).

דור המדבר הוכיח את אהבתו להקב"ה, עכשיו דור הנכנס לארץ נדרש לגלות את יראת ה'.

ה"שפת אמת" מסביר את המשמעות של הדורות ביחס לקשר עם הקב"ה.

יש שני סוגים של ניסיונות: ניסיון מתוך עוני או מתוך עושר.

כמו שכתוב בפרקי אבות: "רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני." (מסכת אבות, פרק ד משנה ט).

דור המדבר נמשל למי שקיים את התורה מתוך  עוני. כאשר אין להם ארץ, שלטון עצמאי, קרקעות, צבא, כלכלה ועוד....

הם עמדו בכל הייסורים מתוך אהבת ה'.

פרשת שבוע: פרשת דברים תשעה באב - להחזיר את הגבירה למקומה!

פרשת דברים- ט' באב תשע"ח

גיליון מס 339  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                        

להחזיר את הגבירה למקומה!

תקופת בין המצרים הינה תקופה קשה לעם ישראל. למרות זאת, יום תשעה באב הינו גם יום של תקווה וגילוי חיבה מצד הקב"ה.

כתוב בתלמוד בבלי, כאשר הגויים נכנסו להיכל ולקודש הקדשים הם ראו שהכרובים מחובקים זה בזה.

כמו שכתוב: " אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר {איכה א-ח} כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה:" (תלמוד בבלי, יומא דף נד ע/ב).

כאשר הכרובים מחוברים, זהו סימן של קירבה בין ישראל ובין הקב"ה. (ראה מסכת בבא בתרא דף צט ע/א).

קשה להבין שבזמן חורבן בית המקדש, בזמן שפל של עם ישראל, הקב"ה מגלה את חיבתו לישראל?

הפרשיות האחרונות של ספר במדבר שאנחנו קוראים בשלושת השבועות עוסקות בדיני נחלות, מעשה פנחס, ברכות בלעם, קרבנות המועדים, דרישות בנות צלפחד, דיני ירושה, חלוקת הארץ לפי השבטים, דין ערי מקלט, מלחמה וכיבוש עבר הירדן והכנה לכניסה לארץ ישראל.

האם יש קשר בין הנושאים האלה וימי בין המצרים?

נענה לשאלות האלה בעזרת מאמר של בעל ה"בית גנזי" על פרשת פנחס וכך נבין את משמעות ימי בין המצרים.

ראשית נבהיר את מהות הקשר של ישראל עם הקב"ה. בני ישראל נחשבים כבנים כלפי הקב"ה.

הבנים יורשים את אביהם באופן אוטומטי ללא קשר להתנהגותם. כך עם ישראל ביחס להקב"ה. כמו שכתוב: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם (דברים יד,א).

גם כאשר עם ישראל חוטא הוא עדיין נחשב כיורש של ה'.

האהבה של האבא מבטלת את כל החטאים של הבן.

הקרבה שלנו להקב"ה באה מדין ירושה.

הגויים מנסים לאורך כל ההיסטוריה להרחיק אותנו מהקב"ה ואפילו להחליף אותנו.

זה מה שהיה עם ניסיון של בלעם להכשיל את בני ישראל עם בנות מדין. המטרה היתה להעמיד את השפחה- כזבי בת צור במקום הגבירה-אשתו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון.

כאשר נשיא שמעון ביקש להתחתן עם נסיכת מדין, למעשה הוא ניסה להכניס את הגויים בתוך עם ישראל כדי שיהיה להם מעמד זהה כלפי ה'.

זהו חילול ה' גדול מאוד, כאשר בני ישראל מוותרים על מעמדם של בנים לטובת הגויים.

כמו שכתוב: "גברת הבית כביכול מגורשת ממקומה ובאה במקומה שפחה כי תירש גבירתה ואין לך עלבון וחרפה גדולה מזו...." (בית גנזי, פנחס דף תתקע).

פנחס הפסיק את החילול ה' ותיקן את החטא. כאשר פנחס הרג את זמרי ביחד עם המדינית הוא הוריד את השפחה הטמאה למעמדה הטבעי והחזיר את הגבירה המסמלת את השכינה למקומה.

כתוצאה ממעשה הגבורה, פנחס זכה בכהונה ובחיי נצח.

פרשת שבוע: פרשת מטות מסעי - מאיפה בא הרצח?

פרשיות מטות מסעי תשע"ח

גיליון מס 338  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מאיפה בא הרצח?

בסוף ספר במדבר לקראת הכניסה לארץ ישראל התורה מצווה אותנו על ערי מקלט. דין ערי מקלט הינו חדשני ומהפכני שמראה עד כמה השכל האלוקי מתגלה דרך תרי"ג המצוות.

רוצח שהרג בשוגג יהודי אחר חייב לעבור לגור בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול של אותו הדור.

ננסה להבין לעומק את המשמעות של מות הכהן הגדול ושהיית הרוצח בעיר מקלט.

למה הרוצח צריך לגור דווקא עם לווים?

מדוע  הרוצח בשוגג יכול לחזור לביתו לאחר מות הכהן הגדול?

במה מות הכהן הגדול מבטלת את יצר הנקמה של גואל הדם?

ראשית נראה את דברי רש"י המביא 2 פירושים לגבי מות הכהן הגדול.

פירוש הראשון מציין את הניגודיות הקיימת בין הרוצח בשוגג שקיצר חיי אדם מול תפקיד הכהן הגדול שמאריך את חייהם של ישראל.

פירוש השני מכיל ביקורת מסוימת על הכהן הגדול שלא התפלל מספיק כדי למנוע את הרציחות בשוגג בישראל.

כמו שכתוב: "שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול ד"א לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". (רש"י, במדבר לה,כה).

במה הכהן הגדול מאריך את חיי עם ישראל?

בעל ה"שפת אמת" מפרש שאדם שרצח, אפילו בשוגג נפגע מהשפעת מעשה הרצח.

הכהן הגדול מביא חיים לעולם, לכן הוא יכול לגבור על כוח המוות שנמצא ברוצח הזה.

כמו שכתוב: " כיון שהרג נפש נדבק בו כח המיתה וחלק מלאך הממית בר מינן ונעשה מזיק ויכול להזיק חס ושלום ולגרום מיתה ולכן הושם לו מקום." (שפת אמת, מסעי שנת תרנ"ד דף 200).

נראה להוסיף שהכהן הגדול מביא חיים לישראל בגלל הקרבת קרבנות ציבור ועבודת יום כיפור המכפרים על עוונות ישראל.