פרשת בלק פרשת שבוע: הבדידות תביא את הגאולה

פרשת בלק תשפ"ד  - מלחמת שמחת תורה                     
גיליון מס 440  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 הבדידות תביא את הגאולה

חומש במדבר, הינו ספר קשה עם מחלוקות רבות בתוך עם ישראל.

בני ישראל מתכוננים להיכנס לארץ ישראל כדי לכבוש אותה.

הכיבוש התחיל כבר בימי משה רבנו עם מלחמת סיחון ועוג, שנכפתה עליהם.

בפרשת בלק אנחנו נפגשים עם סוג חדש של מלחמה, מלחמה ללא צבא וללא דרישות טריטוריאליות, אלא מלחמה רוחנית.

מואב יחד עם מדין מנסים למנוע מבני ישראל להיכנס לארץ ישראל.

רשעים אלה חשבו, שבעזרת כוחות הטומאה שלהם, דרך כוח הדיבור, הם יצליחו לגבור על ישראל ח"ו.

למעשה, הקב"ה הפך את הכל לטובה, הקללה נהפכה לברכה.

נתמקד בברכה אחת חשובה, המאפיינת את עם ישראל.

כמו שכתוב: כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃ (במדבר כג,ט).

בלעם הרשע מציין תכונה מרכזית של עם ישראל, הבדידות. עם ישראל הינו עם בודד, שונה, שאינו מתחבר לאומות העולם.

עם ישראל מתחבר לקדושה ולבורא עולם, הוא איננו זקוק לגויים.

'בעל הטורים' על התורה מביא 2 פירושים שונים על המילים לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן.

כמו שכתוב: "עולה לחשבון ת"כ (420) שרמז לימי בית שני. לבדד ישכן – בגימטריא בימי משיח" (בעל הטורים על התורה, במדבר כג,ט).

'בעל הטורים' רומז שני דברים, שעם ישראל צריך להיות 'בדד' בשני אירועים חשובים: בימות המשיח ובזמן בנין בית המקדש.

'בעל הטורים' מתבסס על שני מקורות, אחד מהתלמוד בבלי והשני מהמדרש.

מסכת יומא, מהווה מקור למניין שנות הקיום של שני בתי המקדש. בית המקדש הראשון היה בנוי 410 שנים ובית שני 420 שנים.

כמו שכתוב: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים" (יומא דף ט/א).

החיבור בין ברכת בלעם הרשע לבין ימות המשיח, בא מהילקוט שמעוני בצורה של משל ונמשל.

עם ישראל נמשל לבן של מלך שמשתתף במסיבות של אביו-המלך, יחד עם חשובי המלכות-אומות העולם. לאחר שכל המסיבות נגמרו, בא התור של הבן לשמוח עם אביו המלך ביחידות, ללא הפרעה של אנשים זרים.