פרשת בלק פרשת שבוע: הבדידות תביא את הגאולה

פרשת בלק תשפ"ד  - מלחמת שמחת תורה                     
גיליון מס 440  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

 הבדידות תביא את הגאולה

חומש במדבר, הינו ספר קשה עם מחלוקות רבות בתוך עם ישראל.

בני ישראל מתכוננים להיכנס לארץ ישראל כדי לכבוש אותה.

הכיבוש התחיל כבר בימי משה רבנו עם מלחמת סיחון ועוג, שנכפתה עליהם.

בפרשת בלק אנחנו נפגשים עם סוג חדש של מלחמה, מלחמה ללא צבא וללא דרישות טריטוריאליות, אלא מלחמה רוחנית.

מואב יחד עם מדין מנסים למנוע מבני ישראל להיכנס לארץ ישראל.

רשעים אלה חשבו, שבעזרת כוחות הטומאה שלהם, דרך כוח הדיבור, הם יצליחו לגבור על ישראל ח"ו.

למעשה, הקב"ה הפך את הכל לטובה, הקללה נהפכה לברכה.

נתמקד בברכה אחת חשובה, המאפיינת את עם ישראל.

כמו שכתוב: כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃ (במדבר כג,ט).

בלעם הרשע מציין תכונה מרכזית של עם ישראל, הבדידות. עם ישראל הינו עם בודד, שונה, שאינו מתחבר לאומות העולם.

עם ישראל מתחבר לקדושה ולבורא עולם, הוא איננו זקוק לגויים.

'בעל הטורים' על התורה מביא 2 פירושים שונים על המילים לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן.

כמו שכתוב: "עולה לחשבון ת"כ (420) שרמז לימי בית שני. לבדד ישכן – בגימטריא בימי משיח" (בעל הטורים על התורה, במדבר כג,ט).

'בעל הטורים' רומז שני דברים, שעם ישראל צריך להיות 'בדד' בשני אירועים חשובים: בימות המשיח ובזמן בנין בית המקדש.

'בעל הטורים' מתבסס על שני מקורות, אחד מהתלמוד בבלי והשני מהמדרש.

מסכת יומא, מהווה מקור למניין שנות הקיום של שני בתי המקדש. בית המקדש הראשון היה בנוי 410 שנים ובית שני 420 שנים.

כמו שכתוב: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים" (יומא דף ט/א).

החיבור בין ברכת בלעם הרשע לבין ימות המשיח, בא מהילקוט שמעוני בצורה של משל ונמשל.

עם ישראל נמשל לבן של מלך שמשתתף במסיבות של אביו-המלך, יחד עם חשובי המלכות-אומות העולם. לאחר שכל המסיבות נגמרו, בא התור של הבן לשמוח עם אביו המלך ביחידות, ללא הפרעה של אנשים זרים.

חג השבועות: איזה תורה קיבלנו בהר סיני?

שבועות יום ירושלים תשע"ח

גיליון מס 332  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איזה תורה קיבלנו בהר סיני?

אנחנו רגילים לסיים את חומש ויקרא לקראת חג השבועות.

בעל ה"שם משמואל" מסביר את המשמעות העמוקה של סיום מסכת או חומש.

 כאשר אנחנו מסיימים מסכת או חומש מתגלה אור מיוחד מלמעלה בזכות ההישג והשלמת הלימוד.

כמו שכתוב: "כי בגמר שורה האור הבא מלמעלה ועושין לו סעודה שיהיה לו חיזוק להשאר לעולם....על כן מסיימים תורת כהנים כדי שתבוא הטהרה מלמעלה וזה מפתח גדול לשבועות. " (שם שמשמאל בחקותי שנת תרע"ב דף שסב).

אנחנו שמחים ועושים סעודת מצווה כדי לנסות לשמור על האור שהתגלה בזמן הסיום.

באופן דומה, כאשר השלמנו את קריאת חומש ויקרא העוסק בסדר הקרבנות ועבודת בית המקדש אנחנו מקבלים מהקדושה והטהרה כאילו הקרבנו את הקרבנות בפועל. כי הקב"ה נתן לנו אפשרות לקיים מעין עבודת הקרבנות בזכות הלימוד.

כמו שכתוב בתלמוד: " אמר רבי יצחק מאי דכתיב) ויקרא ו, יח(  זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:" (מנחות קי ע/א).

חשוב לקבל את הקדושה הזאת דווקא לקראת חג מתן תורה.

בחג השבועות אנחנו חוגגים את קבלת תורה שבכתב. מהו המעמד של תורה שבעל פה?

האם בני ישראל קיבלו בהר סיני גם את התורה שבעל פה?

נביא את הדברים הנפלאים של ה"בית גנזי" על התורה מפרשת בחקותי.

במסכת שבת כתוב שהקב"ה כפה עלינו לקבל את התורה. כמו שכתוב: " ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (מסכת שבת דף פח ע/א).

כל המפרשים שואלים, הרי בני ישראל כבר אמרו "נעשה ונשמע" אז מדוע הקב"ה הכריח אותם?

המדרש תנחומא מיישב את הקושיא  כאשר הוא מבדיל בין התורה שבכתב שהתקבלה ברצון ובין התורה שבעל פה שהתקבלה דרך כפייה.

תורה שבעל פה דורשת מאמץ רב והקרבה מצד הלומד כדי להבין אותה ולפסוק הלכה על פיה.

כמו שכתוב: "ואמרו חז"ל: לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדברים, אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה שבעל פה, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך, שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול  (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה). ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר." (מדרש תנחומא, נח סימן ג).

מתי קיבלנו את התורה שבעל פה מרצון וללא כפייה?

לאחר נס פורים בזמן בנין בית המקדש השני.

כמו שכתוב בהמשך הדף במסכת שבת:".... אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט,כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר " (מסכת שבת דף פח ע/א).

יוצא מכאן שבזמן בית ראשון עם ישראל לא קיבל מרצון את התורה שבעל פה ובזמן בית שני עם ישראל קיבל אותה מרצון.

במה זה השפיע על בתי המקדש?

פרשת שבוע: פרשת ראה- להבין את דרכי ה' בארץ ישראל

פרשת ראה תשע"ו

גיליון מס' 274 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

לקריאת מאמרים נוספים: www.OTZMA1.BLOGSPOT.com                                      

להבין את דרכי ה' בארץ ישראל

פרשת ראה עוסקת בברכות וקללות לקראת כניסת בני ישראל לארץ. משה רבנו מזהיר את ישראל שעליהם לשמור חוקי התורה כדי לזכות בארץ ישראל. אם יקיימו את החוקים ואת המשפטים השייכם לארץ אז הם יהיו מסוגלים לרשת אותה וליישב אותה.

כמו שכתוב: כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ:  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם  (דברים יא, לא-לב).

הפסוק מציין שיש מצוות מיוחדות, שיפורטו בהמשך הפרשה שניתן לקיים אותן רק בארץ ישראל. כך מפרש ה"אור החיים" הקדוש את הפסוק: " פירוש לפי שהמצות שבא לצוות עליהם הם תלויים בארץ לזה אמר להם שישמרו.......אלה החוקים וגו' פירוש אלה הם שאני מצוה אתכם שתשמרו לעשות בארץ, פירוש לפי שהם תלוים בביאת הארץ כי שם צוה ה' לאבד כל המקומות, וכל זמן שלא באו שמה אינם בידם לעשות:" (אור החיים, דברים יא,לב).

האם מדובר בשמירה על מצוות מסויימות או על כל התורה כולה?

נראה לומר שיש שתי מצוות מרכזיות המשפיעות על כיבוש הארץ ויישובה. מצוות אלה מופיעות בפסוקים הסמוכים לפרשת הברכות וקללות.

התורה משתמשת פעמיים באותן מילים - הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת -כדי להבהיר מה הן המצוות המרכזיות המהוות תנאי הכרחי לכיבוש הארץ.

יב,א אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹקי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:  כָּל-הַיָּמִים--אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים, עַל-הָאֲדָמָה.  יב,ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם:  .........  יב,ד לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱלֹקיכֶם.  יב,ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה.  יב,ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם, וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם, וְצֹאנְכֶם.(דברים יב, פסוקים א-ו).  

כדי לשמור על הארץ יש מתכון פשוט: למחוק כל זכר של עבודה זרה ולהקים מזבח ובית מקדש בירושלים.

ה"ספורנו" כתב את הדברים בצורה מפורשת: " ומכלל המצות האלה הם שצריך שתשמרו אותן אשר בקיומן תירשו הארץ כל הימים שתאבדו מקומות כל עבודת גלולים ושלא תעשו כמותם לאל יתברך להקריב לפניו בכל מקום ושיהיה לכם מקום מיוחד להקריב לפניו אותו המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם:" (ספורנו דברים יב,א). 

ארץ ישראל איננה כשאר הארצות, הקב"ה משגיח עליה באופן תמידי. כמו שכתוב: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא,יב).

פרשת השבוע - פרשת בראשית מהו מקור הברכה?

פרשת בראשית תשע"ו

גיליון מס' 239 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

                                                      

מהו מקור הברכה?

מדוע הקב"ה מברך את האדם בפריה וריביה?

למה בית המקדש נמשל לחדר המיטות?

בסימנא טבא נתחיל את ספר בראשית כמו שסיימנו את חומש דברים בסימן של ברכה. ראינו בפרשת זאת הברכה את הקשר ההדוק בין הברכה ובין הקרבת קרבנות במספר מקומות בתורה. בפרשת בראשית הקב"ה מברך בפעם הראשונה את האדם. הוא מברך אותו בברכה של פריה וריביה כדי ליישב את העולם. כמו שכתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. (בראשית א,כח).

לכאורה אין קשר או רמז בין ברכה זאת ובין בית המקדש. בע"ה ננסה למצוא את הקשר.

נקדים ונבהיר כמה נקודות בתהליך בריאת העולם.

רש"י מפרש שהקב"ה תכנן את העולם במידת הדין וכאשר הוא ראה שהוא לא יוכל להתקיים הוסיף את מידת הרחמים. "ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין. ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים, ושתפה למדת הדין. היינו דכתיב: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (רש"י בראשית ב, ד).

בעל "השם משמואל" מפרש את דברי רש"י בצורה נפלאה. הרי לא יתכן שהקב"ה טעה ושינה את דעתו לגבי בריאת העולם. מלכתחילה העולם נברא בשילוב מידת הדין ומידת הרחמים. מידת הדין מסמלת את כוחות הצמצום וההסתר.

במידת הדין בלבד העולם היה מתבטל מעצמו בתהליך טבעי. לעומת זאת, מידת הרחמים מסמלת את כוחות ההתגלות וההתפשטות. "...היינו דכל ששת ימי המעשה שהיתה הבריאה נמתחת והולכת על כרחך לומר שהיתה מסתתרת ומצטמצמת והולכת, אך בהגיע יום השבת באה חיות חדשה לעולם להבריאה היפוך ההסתר וההעלם רק התגלות אלקית שהופיעה בתוך הבריאה.." (שם משמואל, בראשית תרע"ב דף יב).

למעשה ה"שם משמואל" מחלק את בריאת העולם לשני חלקים. חלק הראשון הוא ששת ימי הבריאה וחלק השני יום השבת. ימי הבריאה מסמלים את מידת הדין, הצמצום, הגבולות וההסתר. יום השבת מסמל את מידת הרחמים, ההתגלות, העדר גבולות ושפע.

בעל "השם משמואל" מביא את דברי המהר"ל כדי להמחיש את הדברים. כל מי שעוסק בבנין מעמיד גבול בין החלל הפנימי של הבנין ובין השטח החיצוני. למעשה הוא מגביל את שטח המחיה שלו לשטח מצומצם יותר. פעולה זאת מזמינה את מידת הדין ומנוגדת למהות של הברכה. הברכה מתפרצת ומתפשטת ללא גבולות כמו שכתוב בברכת יעקב אבינו בבית אל: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (בראשית כח,יד). ראוי לציין שברכה זאת ניתנה ליעקב אבינו בהר המוריה.