הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

יום שלישי, יוני 10, 2008

מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן


פרשת בהעלותך תשסו גיליון מס' 17
מאת שמואל בן חמו
להדפסת המאמר
מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן



רש"י הראשון של הפרשה, מפרש את סמיכות פרשת קורבנות הנשיאים למנורה.
אהרון ראה שהוא ושבט לוי לא שותפים, לחגיגת חנוכת המזבח עם נשיאי ישראל, דבר שהחליש את דעתו, וחשש שמא יש בו פגם כלשהו.
הקב"ה מרגיע אותו ונותן לו ולשבט לוי, מצוות המנורה, שהיא גדולה יותר מהקרבת קורבנות הנשיאים.
במה הדלקת המנורה, שונה משאר עבודות המקדש, הרי הקב"ה היה יכול להזכיר לאהרון את שאר עבודות המקדש ?
למה דווקא לאחר קורבנות הנשיאים נחלשה דעתו, ולא בזמן איסוף התרומות לבניית המשכן למשל?
כדי להבין את מהות המנורה, וחשיבותה, נחזור לפרשת נשא, כדי להסביר את משמעות קורבנות הנשיאים.
אהרון רואה את האחדות הנפלאה השוררת בעם, במעמד חנוכת המשכן. זהו רגע נדיר בהיסטוריה שלנו, כאשר כל העם מאוחד, במצוות עשיית המקדש.

זה התחיל עם עודף הנדבות שכל העם ללא יוצא מן הכלל, תרם לקראת בניית המשכן, והגיע לשיא בזמן קורבנות הנשיאים, כאשר כל מנהיגי העם, מסכימים פה אחד לקיים את מצוות בניית בית לה'.
זו הסיבה שהתורה חוזרת 12 פעמים על אותם פסוקים ומפרטת את קורבנותיהם.
הנשיאים לא הביאו את קורבנותיהם בשמם הפרטי, הרי הם פרנסי הציבור וכל פעולה שלהם, היא שליחות של כל השבט.
הפלא הוא שכולם רצו באותה מידה, ללא הבדל ביניהם, את המשכן, לכן הביאו קורבנות זהים לחלוטין.
כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מחבב מצוות מסויימות, ומהדר בקייומם ככל האפשר.
במעמד חנוכת המשכן, כולם רצו באותה מידה את המשכן ,בלב שלם.
לאור המחזה הזה של אחדות השבטים, והנשיאים, שבט אחד לא חלק מהשמחה: שבט לוי.
וזה מה שבאמת מצער את אהרון הכהן;
הקב"ה רומז לאהרון שהחשמונאים, יזכו לגאול את ישראל ולחנוך את בית המקדש, בהדלקת המנורה עם שמן טהור שיימצא בנס.
עם ישראל לא היה מאוחד בארצו בתקופת החשמונאים: רובו היה בחוץ לארץ, וחלק התייוון.
הקב"ה בחר במצוות המנורה, מבין שאר עבודות המקדש, כי המנורה מסמלת את אור התורה שלא נכבה לעולם.
כמו שמביא המדרש רבא: (במדבר פרשה טו פסקה ו) " כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"
קרבנות ניתן להביא, רק כאשר בית המקדש עומד במקומו, אבל נרות המנורה דולקות לעולם.
כמו ששלמה המלך כתב בספר משלי (פרק ו') "כי נר מצווה ותורה אור"
"הבית גנזי" מביא בספרו על החגים (ניסן-סיון דף קמ"א),שהמנורה היא הנשמה של כל המקדש, ובלי עבודת המנורה, שאר העבודות דומות, לגוף ללא נשמה. כמו שכתוב במשלי (פרק כ'), "נר ה' נשמת אדם".
לכן הקב"ה מנחם את אהרון הכהן דווקא עם עבודת המנורה, ולא עם שאר העבודות, כי המנורה מסמלת את מקור הכוח הרוחני של המקדש.
ראוי לציין, שמקימי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל,הם בוודאי לא התכוונו בזה לבנות את בית המקדש !
יד ה' המכוונת, פעלה גם בשאר סמלי מדינת ישראל:
דגל ישראל, כולל: - את המגן דוד, הרומז למלכות בית דוד, -ואת פסי התכלת, המזכירים את התכלת שבציציות כנגד תרי"ג מצוות.
המטבע של היום הוא השקל, כנגד מחצית השקל שתרמו למקדש.
יוצא מכך, שכל הסמלים החיצונים והרשמיים של מדינת ישראל טובים, ומראים את הדרך הנכונה.
עכשיו, עלינו למלא אותם בתוכן, ולקיים את כל תרי"ג המצוות, ובראשם, חידוש עבודת המקדש, המלכת מלך מבית דוד ושלטון ירא שמים, וכינון הסנהדרין, שיורכב מגדולי ישראל כמו הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב אליהו, הרב אברהם ואדמור"ים , שישבו במושב אחד.
לצערנו היום, כל גוף מקים בית דין ,או מועצת רבנים משלו: מועצת חכמי התורה או גדולי התורה, רבנות ראשית, בד"ץ ועוד. ריבוי הגופים האלה, הוא חילול ה' שאין כדוגמתו, כאשר העולם הלא דתי אומר, ובצדק, שתמיד ניתן למצוא רב אחד שייתן לך תשובה רצויה, כאשר אין דעת תורה אחת. ראינו את זה בזמן גירוש גוש קטיף, כאשר יהדות התורה הצטרפה לממשלת הגירוש, רואים היום איך ש"ס שותפה לממשלת אולמרט, או חברי איחוד הלאומי-מפד"ל שתמורת כמה מיליונים מוכנים להציל את ממשלת גירוש הרבבות,של אולמרט.
התורה מתבזה מחוסר האחדות הזה.עלינו לפעול וללחוץ מלמטה על הרבנים הקרובים לנו, ולדרוש מהם אחדות של כל גדולי ישראל במסגרת אחת ויחידה.
רק כך נוכל לקרב את הגאולה השלמה.
כמו שאהרון הכהן רצה להיות שותף מלא באחדות עם ישראל בזמן חנוכת המזבח, גם אנחנו רוצים לשתף את כל עם ישראל בכמיהה למקדש.
הדביקות האמיתית במקדש מתבטאת לפני בנייתו. כי לאחר ביאת המשיח או חידוש העבודה, אזה זכות תהיה לנו ?
במה אנחנו נהיה שונים מהגויים שירצו להתגייר ולא יתקבלו על ידינו?
כך טוען הרב קלישר בספרו "דרישת ציון".
מי שהיום פועל לבניית בית ה', הוא דומה לבני ישראל במדבר שתרמו למשכן או לנשיאים שהקריבו את קורבנותיהם.


הקדמה לספר המקבים, המעמיד בצורה נכונה את נס חנוכה, כניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש.




מקורות


מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה ו
(ו) מה כתיב למעלה מן הענין שנא' (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל ואחר כך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

(1) ספר משלי פרק ו
כִּי *נֵר* *מִצְוָה* *וְתוֹרָה* אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת

(1) ספר משלי פרק כ
נֵר ה' *נִשְׁמַת* *אָדָם* חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטן

אין תגובות:

sharethis