גיליון מס 398 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
להבין את סודות הטבילות והקידושים
ביום הכיפורים, עיקר עבודת היום מתרכזת בבית המקדש עם עבודת הכהן הגדול.
לאחר שבוע של הכנות, הכהן הגדול נכנס 4 פעמים לקודש הקודשים.
כולנו מכירים את הקטרת הקטורת בקודש הקודשים, 2 השעירים או פר של כהן הגדול.
יש חלק של עבודת יום הכיפורים, פחות מפורסם: הטבילות והקידושין בזמן החלפת הבגדים.
ביום כיפור, הכהן הגדול מחליף 5 פעמים בגדים, מ 8 בגדי זהב- המיועדים לעבודות הקבועות, ל 4 בגדי לבן- המיועדים לכניסה לקודש הקודשים.
כמו שכתוב במשנה: "אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִלְבָד:" (מסכת יומא, פרק ג משנה ג).
למעשה סדר החלפת הבגדים מדוקדק ביותר.
ראשית יש לקדש ידיים ורגליים, להפשיט את בגדי הזהב, לטבול במקווה, ללבוש בגדי לבן, שוב לקדש רגליים וידיים.
כמו שכתוב בהלכות יום הכיפורים במשנה תורה: "...וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כָּל הַוִּדּוּיִּים עִם הַהַגְרָלָה וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים..." (רמב"ם הלכות יום הכיפורים, ב,ב).
עצם ריבוי הטבילות וקידוש ידיים ורגליים משונה מאוד ודורש הסבר.
מדוע הכהן טובל 5 פעמים ואינו מסתפק בטבילה אחת, כאשר איסור הרחיצה הוא אחד מ 5 העינויים האסורים?
מדוע יש צורך בקידוש ידיים ורגליים בנוסף למה שהוא עשה בכניסה לבית המקדש עם הכיור?
מדוע הכהן צריך לקדש רגליים וידיים לפני הפשטת הבגדים?
למה הכהן הגדול נכנס עם בגדי בד ולא עם בגדי צמר?
בע"ה ניישב את השאלות האלה בעזרת הפירוש של הרב חיים כהן זצ"ל ("החלבן") שמתבסס על דברי הזוהר הקדוש.
ראשית, נבין את המשמעות של החומר של בגדי הכהן הגדול, בזמן כניסתו לקודש הקודשים.
רבנו בחיי, מפרש שהפשתן גדל באדמה ולא על בעלי חיים כמו הצמר.
הפשתן רומז לשני דברים מהותיים ביום הכיפורים: הכניעה והייחוד.
הפשתן גדל על האדמה, שזה מסמל את השפלות והכנעה, ביחס לצמר הגדל על בעלי חיים.
בנוסף לכך, חוטי הפשתן אינם ניתנים לחלוקה לצורך שזירה, בניגוד לחוטי הצמר. זה רומז על הייחוד בין הקב"ה ובין עם ישראל.
כמו שכתוב: "ואם תשכיל בלשון בד, תמצאנו כולל כמה כוונות מופלאות, כי ירמוז על ההכנעה והשפלות, וירמוז על היחוד, ובגוון שלו על המחילה, ומספרו על הקו האמצעי ירמוז על ההכנעה, שהרי הבד צמח עולה מן העפר להכנע העובד שהוא עפר מן האדמה, מה שאין כן בצמר שהוא עולה מבעלי חיים, וכן אמרו במסכת יומא כי דבר העולה מן הקרקע בד בבד, וזהו לשון בדים וענפים, ירמוז על היחוד, שכן לשון בד יחידי. ומן הידוע שהחוט שלו יחידי אינו נחלק כלל, כמו הצמר שהחוט שלו נחלק וכן השער באדם.." (רבנו בחיי ויקרא טז, ד).
נמשיך להתעמק במשמעות הבגד באופן כללי ובגדי הכהן בפרט.
ה"חלבן" מביא את דברי הזוהר על הבגד של אדם הראשון.
כאשר אדם הראשון היה בגן עדן הוא היה לבוש בבגדי אור, המתאימים למדרגה הרוחנית הגבוהה שלו.
לאחר החטא וגירושו מגן עדן, בגדי האור לא היו הולמים, לכן הוא הרגיש ערום מחוץ לגן עדן.
הקב"ה הכין לו בגדי עור המתאימים לעולם שלאחר החטא.
כמו שכתוב בזוהר הקדוש:"בְּגִין דְּהָא גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, נְהוֹרָא עִלָּאָה דְּנָהִיר מְשַׁמֵּשׁ בֵּיהּ. וְעַל דָּא, אָדָם קַדְמָאָה כַּד עָאל לְגוֹ גִּנְתָּא, אַלְבִּישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְבוּשָׁא דְּהַהוּא נְהוֹרָא, וְאָעִיל לֵיהּ תַּמָּן. וְאִי לָא אִתְלָבַּשׁ בְּקַדְמִיתָא בְּהַהוּא נְהוֹרָא, לָא יֵיעוּל לְתַמָן. כֵּיוָן דְּאִתְתָּרַךְ מִתַּמָּן, אִצְטְרִיךְ לְמַלְבּוּשָׁא אַחֲרָא, כְּדֵין, וַיַּעַשׂ י' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכֹלָּא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. וְהָכָא כְּגַוְונָא דָּא, עָשׂוּ בִּגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, לְאַעֲלָא בְּקוּדְשָׁא". (זוהר, פקודי דף רכ''ט ע''ב).
אנחנו לומדים מכאן שהבגד מסמל את המדרגה הרוחנית של האדם וחייב להשתנות בהתאם לסביבת האדם.
בנוסף לכך, בגדי הכהנים, מכונים בגדי השרד, מלשון 'שריד'. הכוונה, שבגדי הכהנים הם שרידים מבגדי האור שלבש אדם הראשון לפני החטא.
הבגדים של הכהן מאפשרים לו לעבוד בבית המקדש.
אם חסר לו בגד, העבודה שלו פסולה והוא מתחייב מיתה מידי שמים (ראה רמב"ם, מצוות עשה, ל"ג).
מכאן רואים את החשיבות של בגדי הכהונה, הנותנים לו כוח רוחני מיוחד לשרת בבית המקדש בשם כל ישראל ולהיכנס אל הקודש וקודש הקודשים.
ראינו מדברי הזוהר הקדוש, שהבגד משתנה בהתאם למקום. בעולם הזה הגוף הוא הבגד של הנשמה, ולקראת המעבר לעולם הבא, עלינו לפשוט אותו עבור בגד אחר.
נראה בהמשך איך הדבר כתוב מפורש בתורה בזמן פטירת אהרון הכהן.
כמו שכתוב: "ולכן כשעוזב האדם את העולם הזה הוא משאיר כאן את הבגדים של העולם הזה, שהוא הגוף, ועולה ומתלבש בלבוש אחר, לבוש של עלמא עילאה." (טללי חיים, חגי תשרי, יום הכיפורים דף רמה).
נמשיך מתוך דברי ה'חלבן' שמסביר את ההבדל בין בגדי הלבן ובין בגדי הזהב.
בגדי הזהב, מסמלים את מידת הדין עבור עולמות התחתונים שצריכים תיקון. הצבע המקורי של הזהב הוא אדום המזכיר את הצבע של החטאים וגם את הזהב של חטא העגל.
כמו שכתוב: לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר ה’ אִם־יִהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִֽהְיֽוּ (ישעיהו, א,יח).
בגדי הלבן העשויים מפשתן, מסמלים את מידת הרחמים השייכת לעולמות עליונים וצבע הלבן- הכפרה.
בגדי הכהונה לבנים או מזהב, מסמלים מציאויות שונות, לכן הבגדים שונים .
התכלית היא לחבר ולמשוך את מידת הרחמים-עולמות עליונים אל העולם שלנו המתנהל על פי דין.
כמו שכתוב: "והוא גם בחינת ההמשכה מפנים לחוץ, שעבודות הפנים היו בלבן, ועבודות החוץ היו בזהב, והיה ממשיך מפנימה שהוא עולם הרחמים, סוד קודש הקודשים, החוצה אל הזהב, שהוא סוד עולמות תחתונים ובחינת הדין. והיה ממשיך מפנימיות הקודש והלבן, אל החיצוניות, אל העזרה והזהב." (טללי חיים, חגי תשרי, יום הכיפורים דף רן).
כאשר הכהן הגדול מחליף בגדים ביום הכיפורים, הוא מנסה לחבר ולאחד בין שני העולמות.
עכשיו מתחילים להבין את המשמעות של החלפת הבגדים וכל הסדר המדוקדק של הטבילה והקידושים, לפני ואחרי הלבישה.
בעל ה'בית גנזי' מפרש, שהטבילה מבטלת מציאות קודמת מייצרת מציאות חדשה.
המים מזכירים את מי השפיר שהיינו בהם לפני הלידה.
כאשר הכהן הגדול פושט את בגדי הזהב, עליו להתכונן ללבישת בגדי הלבן, דרך ביטול מציאות קודמת (סוג של אתחול מחדש) במי המקווה.
הטבילה בין כל החלפת בגדים מסמלת שינוי מדרגה רוחנית, ממציאות אחת לשנייה. (ראה בית- גנזי ויקרא, אחרי מות, דף תקסא).
מה תפקיד קידוש הידיים והרגליים, לפני ואחרי הטבילה?
ה'חלבן' מפרש, שיש הבדל בין הטהרה והקדושה. הקדושה גדולה יותר מהטהרה.
הטבילה היא כנגד הטהרה של הכהן וביטול האדם בתוך המים. קידוש הידיים והרגליים היא כנגד הקדושה המעלה את האדם למדרגה גבוהה יותר, כאשר המים באים על האדם- מושכים את הגבוה לנמוך, לעומת מי המקווה, שהאדם יורד ונכנס לתוכם- מסמל את התבטלות לקראת דבר גבוה יותר.
הידיים והרגליים מסמלים את העשייה של העולם הזה הצריכים כוחות עליונים, כדי להתקדש ולהתגבר על החומר.
מכאן אנחנו מבינים את תפקידם של 5 הטבילות ו-10 קידושי הידיים והרגליים של יום הכיפורים.
במקום נוסף בתורה, ניתן לראות את המשמעות של הפשטת בגדי כהונה, מחוץ ליום כיפור.
כאשר נפטר אהרון הכהן, הקב"ה ציווה את משה על שלבי המיתה שלו.
על אהרון הכהן לעלות להור-ההר, במערה, ולהפשיט את בגדי הזהב ולמסור אותם למחליפו, בנו אלעזר הכהן.
לאחר שהוא נשאר רק עם בגדי הלבן, נשמתו עלתה לעולמות העליונים במיתת נשיקה.
כמו שכתוב: וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַהֲרֹ֥ן יֵאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם׃ (במדבר כ,כו).
רש"י מפרש בפרשת האזינו, שקראנו השבוע, את כל השלבים.
כמו שכתוב: " בְּאוֹתָהּ מִיתָה שֶׁרָאִיתָ וְחָמַדְתָּ אוֹתָהּ, שֶׁהִפְשִׁיט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן בֶּגֶד רִאשׁוֹן וְהִלְבִּישׁוֹ לְאֶלְעָזָר וְכֵן שֵׁנִי וְכֵן שְׁלִישִׁי וְרָאָה בְּנוֹ בִּכְבוֹדוֹ, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, אַהֲרֹן אָחִי עֲלֵה לַמִּטָּה וְעָלָה, פְּשֹׁט יָדְךָ וּפָשַׁט, פְּשֹׁט רַגְלְךָ וּפָשַׁט, עֲצֹם עֵינֶיךָ וְעָצַם, קְמֹץ פִּיךָ וְקָמַץ, וְהָלַךְ לוֹ. אָמַר מֹשֶׁה — אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּת בְּמִיתָה זוֹ" (דברים לב, נ, רש"י).
המלבי"ם מפרש שאהרון הכהן נותר עם הבגדי לבן ששימשו לתכריכין שלו. (ראה מלבי"ם, במדבר, כ,כו).
נראה לומר, כי אלה הבגדים המתאימים לעולם העליון, בגדי לבן, הדומה לכניסה של הכהן הגדול ביום הכיפורים לקודש הקדשים.
נראה להוסיף, שבגדי הכהונה של אהרון הכהן היו חלק ממנו ממש. כאשר הוא הוריד אותם, אז הוא עובר לעולם אחר, עולם האמת.
הכהונה הגדולה היתה חלק ממהותו ומעצמותו בעולם הזה.
כמה דברים נפלאים קרו ביום הכיפורים בבית המקדש! כמה אפשר להתגעגע לעבודת הכהן הגדול?
כמה סודות טמונים בעבודת הקרבנות, ואיזה עומק!
אני מקווה שהדברים הנפלאים שהבאנו, יתרמו לתפילות שלנו ביום הכיפורים.
אני כולי תקווה שהבנת עבודת הקרבנות בצורה מעמיקה, תביא אותנו לידי מעשה.
כך בע"ה, נפעל במשך כל השנה למען חידוש עבודת הקרבנות, חידוש עבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים והתארגנות לבנית בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה ומרסל מזל טוב בת פתחון ולעילוי נשמת אבי מורי, יוסף בן שבה שנפטר ב ה' תשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה