גיליון מס' 414 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
ראש השנה: חג ההפכים
בראש השנה אנחנו מזכירים את עקידת יצחק אבינו בהר המוריה.
מקור תקיעות השופר בא מהאיל שאברהם אבינו הקריב, במקום בנו.
העקידה עצמה התרחשה ביום ראש השנה, כאשר יש דעות אחרות האומרות שזה קרה ביום כיפור.
בתלמוד בבלי רמוז שיום העקידה היה בראש השנה. כמו שכתוב: " וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת — כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת — כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה — בְּשׁוֹפָר. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָה תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכּוֹר לָכֶם עֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי." (מסכת ראש השנה טז ע/א).
הקשר בין תקיעות השופר של ראש השנה ובין העקידה, רומז שהעקידה קרתה באותו היום.
המדרש פסיקתא רבתי, אומר את זה בצורה מפורשת, מתוך מילות הפסוק: וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא ה' ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר ה' יֵרָאֶֽה׃ (בראשית כב, יד).
אברהם אבינו ביקש מהקב"ה שיקבע את יום העקידה ליום של מחילת עוונות וסליחה לעם ישראל. בזכות זה שהוא שתק מול דרישת הקב"ה להקריב את בנו היחיד, כך הקב"ה יתעלם מחטאיהם של בניו וידון אותם לזכות.
כמו שכתוב: " כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם. ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום [וגו'] (בראשית שם) מהו היום כהיום מפני שר"ה (ראש השנה) היה אמר לו הקב"ה וכך אני עושה אמר לו אברהם השבע לי מיד בי נשבעתי נאם ה' (שם שם ט"ז) הוי בחדש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא." (פסיקתא רבתי פרק מ).
מדוע העקידה הינה חלק מרכזי כל כך בתפילות ראש השנה וגם במצווה העיקרית של תקיעת שופר?
האם אנחנו מוצאים היום אירועים המזכירים את מעמד העקידה?
בע"ה נעמיק וניישב את שאלות האלה מתוך דברי ה'שם משמואל' על ראש השנה.
אברהם אבינו מתאפיין במידת החסד. הוא מכניס אורחים בצורה יוצאת מן הכלל, הוא מבקש רחמים על רשעים גמורים של סדום ועמורה, הוא מסתכן נגד 5 מלכים כדי להציל את אחיינו, לוט ועוד...
כמו שכתוב בספר מיכה: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ (מיכה ז,כ).
ניסיון העקידה, הינו ההיפך הגמור מהחסד, כאשר הקב"ה מבקש ממנו לשחוט את בנו בצורה אכזרית ולא מוסרית כביכול.
לכן ניסיון זה היה הקשה מכולם.
ה'שם משמואל' מביא את דברי הזוהר כדי להסביר את מהות הניסיון וניגודיות של החסד מול הדין.
עד מעמד העקידה, אברהם אבינו היה חי לפי מידת החסד. מידת הדין לא היתה חלק מאישיותו.
לכן, הקב"ה רצה שהוא יעלה מדרגה ויהיה שלם, על ידי ניסיון של מידת הדין, בהקרבת בנו על קידוש ה'.
הזוהר הקדוש, מצייר את ניסיון העקידה כמו מפגש של אש ומים. כאשר המים הם מידת החסד והאש מידת הדין.
כמו שכתוב: " מאי טעמא והאלהי"ם נסה את אברהם, ולא כתיב נסה את יצחק, אלא את אברהם ודאי, דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוה ביה דינא כלל מקדמת דנא, והשתא אתכליל מייא באשא, ואברהם לא הוה שלים עד השתא, דאתעטר למעבד דינא, ולאתקנא ליה באתריה וכל יומוי לא הוה שלים עד השתא, דאתכליל מיא באשא ואשא במיא, ובגין כך והאלהי"ם נסה את אברהם, ולא את יצחק, דאזמין אברהם לאתכללא בדינא, וכד עביד דא, עאל אשא במיא, ואשתלים דא עם דא, ודא עביד דינא לאתכללא דא בדא, וכדין יצר הרע אתא לקטרגא עליה דאברהם דלא אשתלים כדקא יאות, עד דיעביד דינא ביצחק, דיצר הרע אחר הדברים איהו, ואתא לקטרגא." (זוהר חלק א דף קיט ע/ב).
הזוהר מביא את שני הפכים, אש ומים בדומה לערבוב של מידת הדין/הגבורה ומידת החסד של ניסיון העקדה.
ה'שם משמואל' מתאר את בית המקדש כלב העולם, כמקום ייחודי מעל כל ההפכים.
לכן בבית המקדש היו תוקעים בראש השנה בחצוצרות לצד השופר.
החצוצרות מסמלות את הגבורה וכבוד מלך מלכי המלכים והשופר מסמל את ההכנעה והיראה.
כמו שכתוב: " אך במקדש הוא ענין אחר כי מקדש הוא ליבא דכל עלמא והיא נקודה הפנימית נעלה מכל ההפכים וע"כ ע"י שופר שבמקדש באין לידי מדריגה גבוה מאד הכוללת אהבה ויראה יחד, חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ובכי' מסטרא דא, וע"כ שני חצוצרות מן הצדדים כמו שכבר כתבנו במק"א, שחצוצרות מורה על ענין ויגבה לבו בדרכי השם, ענין מלוכה וממשלה על כל הכחות, ובמלחמה הוא רק בחצוצרות שלהתגבר על האויבים צריכין דווקא בהתנשאות... והכל הוא מטעם שבמקדש הוא נעלה מכל הפכים ובכח האדם שמה להיות שתי המדות היינו הכנעה והגבהת לבו בדרכי ה' שתיהם אצלו יחד," (שם משמואל, ראש השנה, שנת תרע"ב דף טז).
רק בבית המקדש ניתן לראות את שני ההפכים האלה של הכנעה של השופר והגבהת ליבו על ידי החצוצרות בו זמנית.
לכן תוקעים בשופר בבית המקדש מדאורייתא, כמו שמסביר רבי שמעון בר יוחאי את סמיכות הפסוקים: כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַ-ה', (ויקרא כג,כד-כה).
במקום שמקריבים בו קורבנות, תוקעים בשופר.
חוץ מהחצוצרות והשופר, בית המקדש הינו מקום של הפכים וניגודים.
נראה להוסיף, מצד אחד בית המקדש עשוי מעצים, אבנים, כסף, זהב וכל מיני חומרים גשמיים נוספים, יחד עם זה הוא מהווה מקום של השכנת השכינה ונקודת מפגש עם בורא עולם.
תהליך עבודת הקרבנות נראה מעשה גשמי ועלול לבלבל את המתבונן בחיצוניות של עבודת המקדש, אלא יש להתייחס להשפעה הרוחנית של מעשה הקרבנות בעולמות העליונים.
כל כלי וכל חדר נבנה לפי מידות מדויקות. לעומת זאת, מידות ארון הברית אינן יכולות להתקיים, כי הן מעל המימד של העולם הזה.
למעשה, ראינו שראש השנה בדומה לעקידת יצחק הוא חג של שילוב הפכים: אהבה מול יראה, חסד מול דין.
מתוך הניגודיות הזאת, אנחנו מסוגלים לגדול ולעלות במדרגות הרוחניות שלנו כדי להתקרב להקב"ה, ביום זה.
המסירות נפש של יצחק אבינו, המוכן להישחט כקרבן מבטא את מידתו הייחודית של עם ישראל.
האדם נברא כדי לחיות ולא למות, לכן כאשר יצחק אבינו מוכן למות, זה נוגד את טבע האדם ותכלית הבריאה.
כתוצאה מזה, הקב"ה נתן לעם ישראל, מצווה מיוחדת של מסירות נפש עבור קידוש ה'.
הגויים אינם מצווים למסור את נפשם על קידוש ה', זה אינו כלול בתוך 7 מצוות בני נח.
(ראה מסכת סנהדרין דף עד ע/ב ופסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י' הלכה ב').
לכן המדרש רבה מפרש, שבזמן העקידה, בזכות המסירות נפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו, הקב"ה השתלט על שרי אומות העולם.
כמו שכתוב: "רַבִּי חָפְנִי בַּר יִצְחָק אָמַר כָּל מַה שֶּׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם עוֹקֵד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מִלְּמַטָּן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹבֵשׁ שָׂרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִלְּמַעְלָן, וְלֹא עָשָׂה...( בראשית רבה נו ,ה).
ראש השנה מבליט את מידת המסירות נפש של ישראל, כאשר האדם אינו קיים לפני הקדוש ברוך הוא, אין לו שום מציאות ושום רצונות.
בדומה לבהמה המתבטלת מול האדם, כאשר הוא יכול לשחוט אותה לאכילה או לקרבן, כך אנחנו מתבטלים מול הקדוש ברוך הוא.
כאשר אברהם אבינו עקד את יצחק אבינו, הוא השתלט כביכול על שרי אומות העולם בזכות מידת המסירות נפש שלו.
נראה להוסיף שהיום וכבר למעלה ממאה שנה, בארץ ישראל אנחנו מקיימים את מידת מסירות נפש בצורה בלתי רגילה, בזמן מלחמות, פוגרומים, שואה ומלחמות רבות נגד אויבנו.
במהלך שנתיים האחרונות, של מלחמת שמחת תורה, אנחנו חווים ביתר שאת, יום יום, את המסירות נפש הנפלאה של חיילי צה"ל האהובים.
עם כל הקורבנות והמסירות נפש של עם ישראל, אנחנו קרובים מאוד לגאולה השלמה.
בית המקדש הינו המרכז של כל ההפכים, כי הוא מעל הטבע, לכן הכל צריך להתרכז בו.
עלינו לבנות אותו ללא פחד וללא עיכוב, כבר עכשיו.
זאת מידת המסירות נפש שעלינו לגלות כלפי הקדוש ברוך הוא ואומות העולם.
כל עוד אנחנו לא מחדשים את עבודת הקרבנות ומתחילים לבנות את בית המקדש השלישי, לב ישראל לא יהיה שמח ולא יהיה שלם.
ראינו למעלה, שאנחנו צריכים את הבחינה של החצוצרות-מידת הגבורה, שתרים אותנו מעלה מעלה;
יחד עם החצוצרות, תוקעים בשופר-מידה היראה והביטול, כדי למסור את נפשנו על קידוש ה' וגילוי השכינה בעולם.
בע"ה, נפנים את המסר של ראש השנה המשלב שני הפכים, כדי למסור את נפשנו על קידוש ה' מתוך בטחון בה', שיביא את הגאולה בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה, ומרסל מזל טוב בת איבון פתחון ולע"נ אליהו בן גולדה שנפטר כ"ה אייר תשפ"ה ולע"נ אבי מורי יוסף בן שבה שהשבוע חלה אזכרתו, נפטר ב-ה' תשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה