יום כיפור: איך לנסוע מעל הזמן?

יום כיפור  תשפ"ו     
                
גיליון מס' 415  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

איך לנסוע מעל הזמן?

רגע השיא של יום כיפור, הוא כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים.
הכהן הגדול מתכונן לרגע זה במשך שבעה ימים, כאשר הוא פורש מהעולם וממשפחתו.
התורה מצווה אותנו בצורה פרטנית מתי ואיך נכנסים לקודש הקודשים.
כאשר היא פותחת באזהרה, לא להיכנס בכל זמן אלא ביום ספציפי: ביום כיפור.
כמו שכתוב: וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃ (ויקרא טז,א).
מדוע הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים פעם אחת בשנה בלבד? 
למה הוא אינו נכנס בתאריכים נוספים, במשך השנה?
למה דווקא בתאריך י' בתשרי?
בע"ה נענה לשאלות האלה בצורה מעמיקה בעזרת בעל ה'בית גנזי', ה'חלבן', בעל ה'שפת אמת', פרשנים ומקורות חז"ל.
נביא דברי הקדמה, על עצם הכניסה לקודש הקדשים. מאיזה כוח אנחנו מסוגלים להיכנס לקודש הקודשים, שהינו מקום מעל הטבע שאינו שייך לעולם שלנו.
התשובה נמצאת בסדר הפסוקים של פרשת עבודת יום כיפור בספר ויקרא.
הפרשה מתחילה עם אזכור מות שני בני אהרון-נדב ואביהוא, לפני ה'.
כמו שכתוב: וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־ה' וַיָּמֻֽתוּ׃ (ויקרא טז,א).
ה'חלבן'- הרב חיים כהן זצ"ל, מחדש לנו דבר נפלא. 
ללא ההקרבה של נדב ואביהוא, לא היינו יכולים להיכנס לקודש הקודשים ולהישאר בחיים.
בזכות המסירות נפש שלהם, ומתוך רצון של השכנת השכינה בעם ישראל, אנחנו מסוגלים להכיל את אור העצום הנובע מקודש הקודשים.
שני בני אהרון, הכינו לנו את הדרך להשכנת השכינה, גם בתוך גוף גשמי.
כמו שכתוב: "דווקא בזכות נדב ואביהוא, נחקקה ונתייסדה בישראל ההארה העליונה שזכו אליה אחר כך ביום הכיפורים......עצם הכניסה אל הקודש פנימה, ואורו של יום הכיפורים, בא מכוח מסירות הנפש של נדב ואביהוא שביקשו שישכון כבוד בתוך מחנה ישראל, ובלהט הקודש עלו השמיימה והכשירו את ישראל להשתייך בכל מהותם אל הקדושה העליונה." (טללי חיים, אחרי מות דף תלט). 
לאחר שהם הקריבו את עצמם בקודש הקודשים, נוצרה אפשרות של חיבור בין השכינה ובין האדם, בעל גוף גשמי.
כתוצאה, משריפת נדב ואביהוא, הקב"ה מסר לנו את המצוות והקרבנות שצריך לעשות, לפני הכניסה לקודש הקדשים. 
בסיום תהליך ההכנה, הגוף מזדכך ויוכל לקלוט את עוצמת האור השופע מקודש הקודשים.
 
כשבני ישראל היו במדבר, אהרון הכהן יכול היה להיכנס בכל זמן, בתנאי שיקיים את כל המצוות והקרבנות המקדימות את כניסתו לקודש הקודשים.
כמו שכתוב במדרש רבה: " אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, לֹא עֵת לְשָׁעָה, וְלֹא עֵת לְיוֹם, וְלֹא עֵת לְשָׁנָה, וְלֹא עֵת לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְלֹא עֵת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא עֵת לְעוֹלָם, אֶלָּא בְּכָל שָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִכָּנֵס יִכָּנֵס, רַק שֶׁיִּכָּנֵס בַּסֵּדֶר הַזֶּה." 
(מדרש רבה אחרי מות פרשה כא).
ה'בית גנזי' מפרש מדוע אהרון הכהן יכול היה להיכנס לקודש הקודשים בכל זמן, כי ענן השכינה כיסה את המשכן במשך 39 שנה במדבר. התורה כתבה בצורה מפורשת, שמותר להיכנס רק כאשר ענן מכסה את קודש הקודשים, כמו שכתוב: כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃ (ויקרא טז,א).
היות וענן השכינה היה נוכח במדבר באופן תמידי, מותר להיכנס בכל עת.
ה'בית גנזי' מסביר על פי פנימיות התורה, שהיה ייחוד עליון בין בני ישראל ובין הקב"ה בזמן שהותם במדבר. הייחוד הזה בא לידי ביטוי בתוך הכהן הגדול. כתוצאה מזה, אהרון הכהן היה יכול להיכנס לאחר כל ההכנות, בכל עת לקודש הקודשים.
לעומת זאת, לאחר כניסתם לארץ ישראל, הייחוד הזה נעלם במשך השנה, והוא מתקיים רק פעם בשנה, ביום כיפור.
כמו שכתוב: "...ולכן היה שייך להמשיך בכל יום יחוד עליון עם כנסת ישראל על ידי הכהן גדול אבל בכניסתם לארץ.....אין שייך יחוד זה אלא ביום כיפור..."
(בית גנזי על התורה, אחרי מות דף תקמד).
נמשיך להתעמק, ונבין מדוע הכהן הגדול פורש מביתו במשך 7 ימים לפני יום כיפור.
הפרישה הזאת  היא כנגד 7 ימי נקיים של טהרה של אישה טמאה.
הכהן הגדול מקבל את הבחינה של 'נוקבא' (נקבה), המאפשרת לו לייצג את כל הנפשות של עם ישראל.
עם ישראל חייב להיות נקי מעוונות כדי לאפשר לכהן הגדול להיכנס לקודש הקדשים.
זה קורה ביום כיפור בלבד לאחר כל הקרבנות ושני השעירים.
ה'כלי יקר' בפירושו על התורה, לומד את הדברים מתוך פשט הפסוקים. 
הכוהנים נבחרו לעבוד בבית המקדש וזכו לקירבה מיוחדת להקב"ה בזכות עם ישראל, ולא בזכות עצמם.
המדרגה הרוחנית של עם ישראל, משפיעה באופן ישיר על מדרגתו של הכהן הגדול.

כמו שכתוב: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי:  אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.  (שמות פרק כח, א). 
הקירבה להקב"ה באה מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ולא מהכוהנים עצמם.
אבל יום כיפור הינו יום מיוחד לעם ישראל, כאשר הם דומים למלאכים.
ה'כלי יקר' מסביר שיום כיפור נמצא מעל הזמן ומעל הטבע. לכן אין לכוחות הטומאה והיצר הרע שליטה על עם ישראל, ביום הזה.
לכן, אנחנו נקיים מעבירות ויכולים לתת כוח לכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים-שאף הוא נמצא מעל הטבע, ולראות את השכינה.
כמו שכתוב: " ואומר אני שטעם איסור ביאתו שמה תלוי בחטאת העם כי עונותם מבדילין בינם לבין אלקיהם וקלקולם מונע גם ביאת הכהן כי אשמת העם תלויה בו כמ"ש (שמות כח,א) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל. הורה שלא זכה לקריבה זו כי אם מתוך בני ישראל וכשישראל אינן זוכין גם הכהן התלוי בהם אינו זוכה לראות פני השכינה, כ"א ביום כיפור שכל ישראל נמשלו ביום ההוא למלאכי השרת שהם למעלה מן הזמן ואין הזמן שולט בהם,....
ורמז לדבר השטן עולה שס"ד (364) וימות החמה במספר שס"ה (365), להורות שבכל ימות השנה שהשטן והיצר הרע שולט בבריות כולם בכלל העת חוץ מיום זה שאין לשטן ממשלה בו, עם כך אינו בכלל העת של כל ימות השנה אלא הוא עומד בעצמו נבדל מכל ימות השנה, וכשאמר ואל יבא בכל עת רמז שלא יבא כלל בשום יום שהוא בכלל העת כי אם ביום שאינו בכלל העת והוא ביום מחילה וסליחה שישראל נמשלו בו למלאכי השרת שאינם נופלים תחת ...." (כלי יקר ויקרא טז,ב).
יום כיפור הוא מעל הזמן, לכן זה היום היחיד שאפשר להיכנס לקודש הקדשים, ללא הפרעה מהשטן.
בעל ה'שפת אמת' הולך צעד אחד נוסף ואומר שיום כיפור הוא מעין עולם הבא. (ראה יום כיפור, שנת תרמ"ד, דף 84).
הוא מביא מקור מהמדרש המפרש את הפסוק מתהילים: גָּלְמִי׀ רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: (תהלים קלט, טז).
המדרש מדייק מתוך מילות הפסוק: יָמִים יֻצָּרוּ , שהקב"ה ברא יום מיוחד, שונה משאר ימי השנה, והוא יום כיפור.
כמו שכתוב: " יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:  זה יום הכפורים לישראל לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל." (תנא דבי אליהו רבה פרק א). (ראה רש"י על תהילים קלט, טז).
בעל ה'שפת אמת', מוסיף דבר נפלא המסביר, מדוע דווקא ביום כיפור, ולא תאריך אחר, הכהן הגדול מסוגל להיכנס לקודש הקודשים.
כאשר משה רבנו עלה להר סיני בפעם השנייה להביא את התורה, הוא צם 40 יום, מראש חודש אלול עד י' בתשרי.
בתאריך י' בתשרי, בני ישראל הצטרפו אליו וגם הם צמו. כתוצאה מהצום, משה רבנו שיתף את בני ישראל והעלה אותם למדרגה העליונה של עצמו. 
משה רבנו, שמר על המדרגה הזאת באופן תמידי, לכן הוא מכונה איש האלוקים.
לעומת זאת, בני ישראל, שמרו את המדרגה הזאת לכל הדורות, יום אחד בשנה: ביום כיפור.
כמו שכתוב:" יום הכפורים הוא זכות משה רבנו ע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בני ישראל נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם משה רבנו ע"ה וזיכה משה רבנו את כל בני ישראל והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רבנו ע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו כל בני ישראל למלאכי השרת בכח הארת משה רבנו ע"ה שהכניס עצמו בכלל ישראל לכן צריכין להיות אגודה אחת ביום הכיפורים ואז שורה זכות משה רבנו ע"ה."  (שפת אמת, יום כיפור, שנת תרס"ד דף 93).
אלו דברים נפלאים המסבירים, מדוע אפשר להיכנס לקודש הקודשים פעם אחת בשנה, ודווקא ביום כיפור.
אוי לנו שאין לנו בית מקדש כדי לראות את השכינה יום אחד בשנה.
כמה אנחנו מתגעגעים לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים עם כל ההשפעות הרוחניות, שמעל הטבע.
נותר לנו לעצום עיניים ולדמיין שאנחנו בהר הבית, בעזרה, ורואים את עבודת הכהן הגדול.
מומלץ לעלות להר הבית בטהרה ולמקומות המותרים כדי לראות את השינויים החיוביים של החודשים האחרונים.
אנחנו מתפללים בציבור בקול רם, משתחווים מול השכינה ושרים בכל מקום בהר הבית.
השינויים לטובה, כנראה באו כתוצאה מהמלחמה בעזה והביטחון בה' לאור הניסים האינסופיים שהקב"ה עושה לנו בכל הזדמנות.
זהו קידוש השם עצום כלפי אומות העולם וכמובן גם מול העמלקים החיים בתוכנו.
בע"ה, בזכות התפילות והמעשים של עם ישראל ומנהיגיו, נזכה למחות את עמלק ולבנות את בית המקדש השלישי בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה, ומרסל מזל טוב בת איבון פתחון ולע"נ אליהו בן גולדה שנפטר כ"ה אייר תשפ"ה ולע"נ אבי מורי יוסף בן שבה שהשבוע חלה אזכרתו, נפטר ב-ה' תשרי.