ראש השנה תשס”ח גיליון מס' 82
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
העקידה היא דרך חיים לעם ישראל
?למה תוקעים בשופר בראש השנה
?מהו המסר האמיתי של עקידת יצחק
אנחנו חוגגים את ראש השנה, מתוך אמונה שנעבור בשלום את יום הדין. מה מקור הביטחון הזה, בכך שהקב"ה ימחול על עוונותינו?
התשובה נמצאת באירוע מרכזי שהתרחש ביום זה ממש, לפני 3700 שנה. הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בפעם העשירית, וביקש ממנו להקריב את בנו, יצחק בהר המוריה. אנחנו תוקעים בשופר, בראש השנה כזכר לעקידת יצחק. בזכות מעשה העקידה, הקב"ה מכפר על עוונותינו ופותח דף חדש כביכול.
הרב שמשון רפאל הירש מפרש בצורה נפלאה, את פרשת העקידה ועניין הקרבת האיל. יצחק אבינו מוכן למסור את נפשו כדי לקיים את דבר ה'. מעשה העקידה מלמד אותנו איך למסור את נפשנו לה', באופן תמידי.
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
העקידה היא דרך חיים לעם ישראל
?למה תוקעים בשופר בראש השנה
?מהו המסר האמיתי של עקידת יצחק
אנחנו חוגגים את ראש השנה, מתוך אמונה שנעבור בשלום את יום הדין. מה מקור הביטחון הזה, בכך שהקב"ה ימחול על עוונותינו?
התשובה נמצאת באירוע מרכזי שהתרחש ביום זה ממש, לפני 3700 שנה. הקב"ה ניסה את אברהם אבינו בפעם העשירית, וביקש ממנו להקריב את בנו, יצחק בהר המוריה. אנחנו תוקעים בשופר, בראש השנה כזכר לעקידת יצחק. בזכות מעשה העקידה, הקב"ה מכפר על עוונותינו ופותח דף חדש כביכול.
הרב שמשון רפאל הירש מפרש בצורה נפלאה, את פרשת העקידה ועניין הקרבת האיל. יצחק אבינו מוכן למסור את נפשו כדי לקיים את דבר ה'. מעשה העקידה מלמד אותנו איך למסור את נפשנו לה', באופן תמידי.
למעשה, אנחנו מקריבים קרבנות בבית המקדש, כדי להנציח את מעשה העקידה.
הרש"ר הירש מביא את מדרש "תנא דבי אליהו" האומר שביום העקידה הקב"ה תיקן את קרבן התמיד של הבוקר ושל בין הערביים. קרבן התמיד בא להמשיך ולהנציח את עקידת יצחק אבינו. " קרבן התמיד כמצווה שנצטוותה האומה הישראלית על מנת להמשיך בה את מעשה העקידה של אביה הראשון " (רש"ר הירש בראשית כב, יג-ד).
הקב"ה אינו מסתפק ברצון של אברהם אבינו להקריב את בנו, אלא הוא מצפה ממנו שיעשה מעשה ויקריב קרבן. הקב"ה שולח לאברהם אבינו את האיל- שנברא בששת ימי בראשית, כדי שישמש כדוגמא לדורות הבאים.
אנחנו למדים מהקרבת האיל, במקום המקדש את עדיפות המעשה על פני המחשבה, כאשר העבודה שבלב אינה מספיקה.
לכן עלינו ללכת בעקבות אברהם אבינו ולעשות מעשה. העבודה שבלב אינה מתקבלת במקרה הזה, לכן עלינו לחדש את עבודת התמיד ושאר הקרבנות, ללא דיחוי.
בעל "הכלי יקר" מדייק מלשון הפסוק: ".. כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את-בנך את-יחידך" (בראשית כב,טז).
המילים "הדבר הזה" מכוונות כנגד הקרבת האיל. בזכות קרבן זה, אברהם אבינו וצאצאיו יזכו בכל ההבטחות והברכות המוזכרות בהמשך הפרק.
נראה לומר שלראשונה בתורה, מישהו מקריב קרבן, כתחליף לנפש האדם.
כמו שכתוב " ..וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו " (בראשית כב,יג).
המילים "תחת בנו", מלמדות על הכוונה האמיתית של הקרבן. הקרבן אינו בא כמתנה לה', אלא הוא משמש כתחליף לחיי האדם עצמו. האיל שהתגלה בהר המוריה, בזמן העקידה, לא נמצא שם במקרה; ההיפך הוא הנכון, הוא מחכה 2000 שנה מבריאת העולם ועד זמן העקידה.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להזכיר בפני ה' את מעשה העקידה, ובמיוחד את הקרבת האיל.
השופר בא לשים דגש מיוחד על עניין הקרבת האיל בהר המוריה.
האיל בעל תפקיד מרכזי בגאולת עם ישראל. חז"ל אומרים שבקרן ימין של האיל, הקב"ה תקע במעמד הר סיני ובקרן שמאל ה' יתקע בביאת המשיח. "..קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר. קרנושל ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ילקוט שמעוני בראשית קא).
האיל הזה ושתי קרנותיו מלווים את עם ישראל מאברהם אבינו ועד היום. הוא מסמל את מהות עבודת הקרבנות: מסירות נפש כדי להתקרב להקב"ה.
כשנתקע בשופר בראש השנה עלינו לזכור את המסר של העקידה. לעשות מעשים, ולא דברים שבלב.
יפה להתפלל למען בניין בית המקדש, אבל עדיף לעשות מעשה, כמו חידוש קורבן התמיד.
ביחד נתפלל, שנזכה להמשיך את דרכו של אבותינו, ונאמץ את לקחי העקידה כדרך חיים.
סרט וידאו על המאמר
הרש"ר הירש מביא את מדרש "תנא דבי אליהו" האומר שביום העקידה הקב"ה תיקן את קרבן התמיד של הבוקר ושל בין הערביים. קרבן התמיד בא להמשיך ולהנציח את עקידת יצחק אבינו. " קרבן התמיד כמצווה שנצטוותה האומה הישראלית על מנת להמשיך בה את מעשה העקידה של אביה הראשון " (רש"ר הירש בראשית כב, יג-ד).
הקב"ה אינו מסתפק ברצון של אברהם אבינו להקריב את בנו, אלא הוא מצפה ממנו שיעשה מעשה ויקריב קרבן. הקב"ה שולח לאברהם אבינו את האיל- שנברא בששת ימי בראשית, כדי שישמש כדוגמא לדורות הבאים.
אנחנו למדים מהקרבת האיל, במקום המקדש את עדיפות המעשה על פני המחשבה, כאשר העבודה שבלב אינה מספיקה.
לכן עלינו ללכת בעקבות אברהם אבינו ולעשות מעשה. העבודה שבלב אינה מתקבלת במקרה הזה, לכן עלינו לחדש את עבודת התמיד ושאר הקרבנות, ללא דיחוי.
בעל "הכלי יקר" מדייק מלשון הפסוק: ".. כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את-בנך את-יחידך" (בראשית כב,טז).
המילים "הדבר הזה" מכוונות כנגד הקרבת האיל. בזכות קרבן זה, אברהם אבינו וצאצאיו יזכו בכל ההבטחות והברכות המוזכרות בהמשך הפרק.
נראה לומר שלראשונה בתורה, מישהו מקריב קרבן, כתחליף לנפש האדם.
כמו שכתוב " ..וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו " (בראשית כב,יג).
המילים "תחת בנו", מלמדות על הכוונה האמיתית של הקרבן. הקרבן אינו בא כמתנה לה', אלא הוא משמש כתחליף לחיי האדם עצמו. האיל שהתגלה בהר המוריה, בזמן העקידה, לא נמצא שם במקרה; ההיפך הוא הנכון, הוא מחכה 2000 שנה מבריאת העולם ועד זמן העקידה.
בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר כדי להזכיר בפני ה' את מעשה העקידה, ובמיוחד את הקרבת האיל.
השופר בא לשים דגש מיוחד על עניין הקרבת האיל בהר המוריה.
האיל בעל תפקיד מרכזי בגאולת עם ישראל. חז"ל אומרים שבקרן ימין של האיל, הקב"ה תקע במעמד הר סיני ובקרן שמאל ה' יתקע בביאת המשיח. "..קרניו של איל, שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר. קרנושל ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ילקוט שמעוני בראשית קא).
האיל הזה ושתי קרנותיו מלווים את עם ישראל מאברהם אבינו ועד היום. הוא מסמל את מהות עבודת הקרבנות: מסירות נפש כדי להתקרב להקב"ה.
כשנתקע בשופר בראש השנה עלינו לזכור את המסר של העקידה. לעשות מעשים, ולא דברים שבלב.
יפה להתפלל למען בניין בית המקדש, אבל עדיף לעשות מעשה, כמו חידוש קורבן התמיד.
ביחד נתפלל, שנזכה להמשיך את דרכו של אבותינו, ונאמץ את לקחי העקידה כדרך חיים.
סרט וידאו על המאמר
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה