למה עמלק מעכב את בניית בית המקדש השלישי?
מה הסימן המובהק כדי לגלות מיהו עמלק היום ?
העניין המרכזי בחג פורים הינו מצוות מחיית עמלק. השבת שלפני פורים נקראת שבת זכור. אנחנו מוציאים מההיכל ספר תורה נוסף וקוראים בו את פרשת עמלק, מתוך פרשת כי תצא. לקראת פורים אנחנו מתכוננים ומתעוררים לכבוד מצוות מחיית עמלק, הנמצא בכל דור ודור. ביום פורים עצמו אנחנו קוראים בספר תורה את סוף פרשת בשלח, המזכירה את המלחמה הראשונה בעמלק. ואחרון חביב, קריאת מגילת אסתר מספרת על עלייתו ונפילתו של המן הרשע העמלקי, וכן הנקמה בכל שונאי ישראל. מה כל כך חשוב במצוות מחיית עמלק, שחג פורים לא יתבטל לעתיד לבוא? (עיין תלמוד ירושלמי מגילה פ"א ה"ה). ננסה להבין את המהות של עמלק ונגלה קשר מעניין בין מלחמה בעמלק ובין בניית מזבח והקרבת קרבנות להקב"ה.
ארבעה מפגשים עם עמלק
המפגש הראשון בין עמלק ובין ישראל התקיים בין יעקב אבינו ובין אליפז, אביו של עמלק.
יעקב אבינו בורח מביתו לכיוון חרן, לאחר שהוא לקח את הברכות של אחיו. לפי דברי חז"ל, עשו שלח את אליפז, כדי להרוג את יעקב אבינו. יעקב אבינו מצליח לשכנע את אליפז לקחת את כל רכושו וכתוצאה מזה ייחשב כאדם מת.
למה זוכרים וחוגגים את נס חנוכה לדורות ?
למעשה קיבלנו מהקב"ה אתנחתא של 206 שנה עד חורבן בית המקדש השני.
מהו המסר לדורות שיש ללמוד מהחשמונאים ונס פך השמן?
שורש המילה "חנוכה" הוא חינוך, הרומז לחנוכת בית המקדש ובעיקר לענ"ד חינוך עם ישראל לקראת הגאולה העתידית.
לכן שנה לאחר נס פך השמן, הסנהדרין קבע את חג החנוכה לדורות מבלי לדעת האם מלכות בית חשמונאי תתקיים לאורך זמן.
המהר"ל אומר שהטבע של עם ישראל מתממש בארץ ישראל בלבד כאשר בראשו עומד מלך ירא שמים ובית לה' בנוי בציון (מהר"ל נצח ישראל פרק א'). החשמונאים רצו לחנך את הדורות הבאים, לקראת גלות אדום ולהדגיש שמימד הלאומי של עם ישראל הוא חלק בלתי נפרד של תורת ישראל. בתחילת המרד מתיתיהו הכהן וחמש בניו התנגדו לבדם ליוונים. כדי לזכות בתמיכת העם הם עברו מעיר לעיר כדי לעורר את היהודים ושייענו לקריאה המפורסמת: "מי לה' אלי".
במסע "פנים אל פנים" עקוב בדם, של מתייוונים ויוונים גם יחד, גייסו את תמיכת העם.
קומץ של קנאים ותימהוניים כביכול, העיזו להתנגד לתרבות יוון השולטת בכל העולם הנאור דאז, והשתמשו בכוח צבאי ונשק.
מי היה מאמין להצלחת המרד באותה תקופה!
להתאחד בבניין בית לה', כדי לשמור על הבית שלנו בפרשת ויקהל ,משה רבנו מוסר לבני ישראל את ההוראות שקיבל מהקב"ה לבניית המשכן. ראשית הוא מבקש תרומות לבניית המשכן, וכל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל, שמחים לתרום את רכושם כדי לבנות בית לה'. הם מהדרים במצוות בניית המשכן עד כדי כך ,שמשה דורש מהם להפסיק את התרומות. "מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה...והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר" (שמות ל"ו פסוקים ה'-ז' ) זו פעם הראשונה ואולי היחידה ,שבני ישראל מאוחדים בקבלת מצווה, ללא התנגדות, ומגלים התלהבות גדולה.בזמן יציאת מצרים ,ארבע חמישיות מהעם לא רצה לצאת ונהרגו במכת חושך. במעמד הר סיני, אומנם היינו כאיש אחד וכלב אחד, אבל הקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, על מנת שנסכים לקבל את התורה.ובנוסף חטא העגל הרס את השמחה. לקראת כניסה לארץ ישראל, המרגלים הצליחו לשכנע את העם לא להיכנס לארץ ישראל, והמיתו אסון לדור המדבר ולדורות הבאים אחריהם,עד עצם היום הזה. בוודאי אופי קבלה ראשונה של המצווה ,משפיע על שמירתה למשך הדורות. היום רוב היהודים נמצאים בחוץ לארץ; היום רוב הישראלים אינם שומרים על כל חוקי התורה. היום רוב הדתיים לא שואפים לקיים את תרי"ג המצוות ( מצוות הקשורות לבית הבחירה )זה עוול נוראי, שמצווה כל כך חביבה על עם ישראל לדורותיו, איבדה את חביבותה היום. בימי שלמה המלך,החשמונאים, ועזרא הסופר, כל העם הזדרז לקיים את מצוות בנין בית המקדש, ללא דיחוי.הם לא חיפשו תירוצים או הערימו קשיים דמיוניים, אפילו העיזו לחנוך את בית המקדש בטומאה ,בימי חנוכה!! ספר החינוך מביא בסוף מצווה צ"ה: מצוות בנין בית המקדש ,קיימת בזמן שרוב ישראל על אדמתן, ומוטלת על הציבור ולא על יחידים.( כמו היום) דרך אגב ,אפשר לציין את הקשר ההדוק בין ישוב הארץ ובניית בית לה', כאשר אחד תלוי בשני. אותם יחידי סגולה הכואבים, באמת את חורבן הבית ,ובוכים את מסירת הר הבית לאויבינו,תפקידם לעורר את העם ולגרום לו לדרוש את המקדש ולרצות לבנותו ללא דיחוי. כמו בזמן בניית המשכן, שותפות כל חלקי העם הכרחית; החרדיים, החילונים,השמאלנים,הציונים ..כווולם ! השותפות יכולה להסתכם בתרומה ונדבה כמו שאנחנו רואים בפרשתנו, כולם היו מאוחדים במשימה הלאומית של בניין המשכן. האחדות הנפלאה צריכה להתחדש היום, כדי לבנות את בית המקדש השלישי. האחדות המיוחלת מתגלה בבניין ארון הברית. כל כלי המקדש נכתבו בלשון יחיד ,חוץ מארון הברית ,בלשון רבים, "ועשו ארון". רבנו בחיי מביא את המדרש רבה:" א"ל הקב"ה יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. ומפרש "והעסק הזה הוא שיתנדבו כולן" (שמות פרק כ"ה פסוק י). יוצא מכאן חידוש נפלא, שעצם הנדבה של כל העם בבניית הארון, המכיל את לוחות הברית, מזכה אותו במצוות לימוד תורה, אפילו שחלקו לא למד כלל.הקב"ה דרש שכל אחד ואחד מישראל יהיה שותף בבניית ארון הברית כדי לתת להם שכר על מצוות לימוד תורה. היום,עלינו לחדש ולהחזיר את ההתלהבות של בני ישראל שתרמו לבניית המשכן,ולאחד את כל היהודים באשר הם, למשימה הלאומית של בניין בית לה'. כי אם לה' אין בית , לאף אחד מאיתנו זכאי לבית של קבע בארץ ישראל.חלק הבינו את זה לפני שנים,אני הבנתי את זה לקראת הגירוש הנורא מגוש קטיף. רק כך נוכל לעצור את הגירושים הבאים. חובה לכל רב ולכל מורה, ללמוד וללמד הלכות בית הבחירה של הרמב"ם ,ללמוד בעיון את ספרו של הרב צבי קלישר, האבא הרוחני של הציונות הדתית, "דרישת ציון" . הרבה שכחו או לא מציינים, שלפי הרב קלישר זצ"ל, מטרה העיקרית של מצוות ישוב הארץ , היא לחדש את עבודת הקורבנות בהר הבית.ניתן היום, לארגן קרן או מגבית לבניית בית המקדש, כאשר כל יהודי ישתתף בו ,מרצונו החופשי לפי נדיבות ליבו. לאורך כל ההיסטוריה ,עצמאות העם היהודי בארצו, התבטאה תמיד בבניין בית המקדש ועבודת הקורבנות. מי אנחנו ,כדי להפסיק את המסורת הנפלאה הזאת ?? שמואל בן חמו
למה מיד לאחר יציאת מצרים (י"א תשרי), הקב"ה מבקש מבני ישראל לבנות מקדש
הרי הם נמצאים במדבר זה לא הזמן והמקום הכי מתאים למשימה כל כך קדושה! יותר מכך! הרי הם "רואים" את הקב"ה בכל רגע, הוא מוריד להם את המן מידי יום, משקה אותם בעזרת 12 בארות מים, משגיח עליהם עם ענני הכבוד ועוד ניסים רבים. אור החיים מביא בפרק ה' פסוק ח' : "ועשו לי מקדש היא מצות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכנסיתן לארץ....אפילו בגלויות" בהמשך אור החיים מביא את הרמב"ם מהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה א' :" מצות עשה לעשות בית לה' דכתיב ועשו לי מקדש". לומדים מכאן שמצווה וחובה לעם ישראל לבנות בית לה', בכל מצב ובכל זמן. בני ישראל רק יצאו מ 210 שנות עבדות וראו את קריעת ים סוף ,ובכל זאת נדרשים לבנות את המשכן ללא דיחוי. אפילו אם המשכן הוא בית זמני לה', בסביבה לא ידידותית כמו המדבר לא מומלץ ליישם פרויקט מסוג זה: חובה לבנות בית לה'. אור החיים מדגיש "אפילו בגלויות" ז"א עם ישראל צריך להתמיד ולהשתדל , לבנות את בית המקדש וללא דיחוי, גם כשהמצב המדיני או הפוליטי לא מאפשר זאת למראית עין. זה המסר לדורות שמשה רבנו מלמד את עם ישראל. ברוך ה' בתקופת פורים ,מרדכי היהודי הבין את המסר
, ובזכות לימוד הלכות קמיצה דחה את הגזרה הנוראה של המן הרשע ( עיין מגילה ט"ז ע"א).ושלוש שנים לאחר נס פורים, זכו לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית שני. גם בתקופת החשמונאים, מטרת המרד הייתה לחדש את עבודת המקדש בטהרה, לכן אנחנו חוגגים ניסים אלו לדורות (אפילו לאחר ביאת המשיח), המגלים רצון עז, לבנות את בית המקדש. מ-1967 הר הבית בידינו; אין לנו שום תירוץ מתקבל על הדעת ,המצדיק את עיכוב בניית בית המקדש. לכן מתאריך זה עם ישראל לא מנצח במלחמות ונמצא במבוי סתום מכל הבחינות. רק יישום הפסוק "ובנו לי מקדש ושכנתי בתוכם" יציל אותנו. מה אפשר לעשות היום ? היום ניתן לעשות מעשה ולעלות להר הבית כדי לפקוד את מקום המקדש ולזעוק את זעקתנו למקדש דלעילא מהמקדש דלתתא. בזכות זה, ה' יעיר את ליבם של שאר אחינו,ונזכה לגאולה שלמה ובניית בית המקדש השלישי.
פרשת תרומה תשס”ח גיליון מס' 103 מאת שמואל בן חמו לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com לחץ כאן להדפסת המאמר מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461 העשייה קודמת לשכינה ?למה בני ישראל בנו את המשכן לפני כניסתם לארץ ?האם ניתן ללמוד מהמשכן על בנין בית המקדש השלישי אנחנו מתחילים בקריאת הפרשיות העוסקות במשכן וכליו. פרשת תרומה פותחת בקריאה לעם ישראל לתרום לבניית המשכן. " דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (שמות כה,ב). התורה מדגישה את חשיבות עניין השותפות,כאשר כל אחד מישראל יהיה שותף בבניית המשכן, ללא יוצא מהכלל. נראה לומר שזה השלב הראשון לפני בניית בית לה'. השלב השני של בניית המשכן מופיע בפסוק המפורסם:" ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). הקב"ה מצווה אותנו לבנות בפועל את המשכן, כאשר הדגש הוא על הפועל "עשה". העשייה מקדימה את השכנת השכינה, כך נראה לפרש על פי פשט הפסוק. הביצוע של עשיית המשכן לא חל על כל אחד מישראל, בניגוד לחובת תרומה לבנייה עצמה. יחידי סגולה כמו משה רבנו, בצלאל ,אהליאב ואנשים נוספים בעלי חכמה מיוחדת הקרויים "חכמי לב". כמו שכתוב: " ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו … " (שמות לו,ב). בוני המשכן מכונים "חכמי לב"- עקב הדרישות המיוחדות לביצוע המלאכות השונות. דרוש תנאי נוסף למילוי התפקיד החשוב של הבנייה והוא שהאדם ירצה מעומק ליבו לעשות את מלאכת המשכן, כמו שכתוב בהמשך הפסוק: "..כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשת אתה". מי שמגלה רצון עז לבנות את המשכן, אזי הקב"ה יכול לבחור בו ולהאיר את ליבו עם חכמת ה'. על פי הדברים שראינו עד כה, נראה לומר שיש היום שלוש קבוצות של יהודים. הראשונה הנמצאת במדבר ללא משכן וללא ארץ ישראל- כנגד עם ישראל השוהה במדבר סמוך ליציאת מצרים. קבוצה שנייה המוכנה להשתתף ולתרום לבניית בית המקדש, בלי לעשות מעשה- כנגד מצוות לקיחת תרומה למשכן. הקבוצה השלישית כוללת את אלה הכמהים לבנות את בית המקדש בצורה מעשית- כנגד "חכמי לב" החפצים לעשות את מלאכת המשכן. כל אחד יעשה חשבון נפש לעצמו, ויגלה לאיזה קבוצה הוא משתייך. לענ"ד הקבוצה השלישית עדיפה, כי המעשה מעל הכול. בידי כל אחד מאתנו להשתייך לקבוצת התורמים למען בניית המקדש ולתרום למכון המקדש העוסק עשרים שנה במלאכת הקודש, של בניית כלים ובגדים כשרים לעבודת המקדש. בימים אלה, מכון המקדש בונה, בצפון הארץ במפעל ייחודי, כיור שישמש לרחיצת הכוהנים. הקב"ה מחבב מאוד את מלאכת המשכן, עד כדי כך שהוא הקדים את זמן בניית המשכן לפני הכניסה לארץ ישראל.כך מובא במסכת כתובות: "מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " (כתובות סב/ב). ראה רש"י: " מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך- שיבאו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש: ולבסוף אמר ועשו לי מקדש- במדבר: " הקב"ה תכנן לבנות את בית המקדש לאחר הכניסה לארץ ישראל. התכנית שונתה כי הקב"ה לא יכל להתאפק, כביכול כדי להשרות את השכינה על ישראל. הקב"ה לא רצה לחכות ארבעים שנה, עד הכניסה לארץ ישראל. (עיין פירוש תורה תמימה על פסוק ח פרק כה). ברורה לכולם, החשיבות של בניית המשכן ועשיית הכלים. המדרש מדגיש שהעשייה חייבת להקדים את השכנת השכינה. זאת אומרת שהעשייה של האדם היא תנאי הכרחי להשכנת השכינה בעולם הזה, בבית המקדש. כמו שכתוב: " תניא ר' טרפון אומר, גדולה מלאכה שאף הקב"ה לא השרה את שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם- " (אבות דרבי נתן פרק י"א). הפועל "עשה" חוזר אין ספור פעמים, בנוגע לבנייה של כל כלי המקדש, לסוגיהם: ועשו ארון עצי שטים, ועשית בדי עצי שטים, ועשית כפרת זהב, ועשית שנים כרבים זהב וכו' יוצא אפוא שהקב"ה אוהב את העשייה של ישראל למען בניית בית המקדש. למה הקב"ה ימנע מאתנו את בניית בית המקדש השלישי וירצה להוריד אותו מוכן ומשוכלל מן השמים?אם הוא חשק כל כך במעשים של ישראל בתקופת המדבר והקדים את בניית המשכן, אז למה שהחשק הזה יעלם בתקופת ימות המשיח? כפי שאומר הרב ישראל אריאל שליט"א, כל מי שעוסק בענייני המקדש ועולה להר הבית, עושה זאת מתוך שליחות עבור כלל ישראל, ומייצג את כל העם.אנחנו נכנסים עכשיו בתקופה שבה עניין המקדש בראש סדר היום. בראש חודש אדר מכריזים על השקלים. בחודש אדר מחסלים את עמלק. חודש ניסן הנו חודש הגאולה כאשר בני ישראל הקריבו לראשונה קרבן לה': קרבן פסח. בע"ה, נזכה לתרום את מחצית השקל לבדק הבית לבניית בית המקדש השלישי ונקריב בפסח זה את קרבן פסח כהלכתו.
סרט וידאו על המאמר שצולם בהר הבית בראש חודש אדר א' תשס"ח
?מי יבנה את הבית השלישי ?האם עשר המכות הן מעשה ידי ה' או סידרה של אסונות טבע ?האם שחרור ירושלים בתשכ"ז הינו מעשה ידי ה' או מעשה ידי אדם
בפרשת וארא הקב"ה מתגלה לעולם ומביא שבע מכות על ארץ מצרים. מטרת המכות היא לחנך את עם ישראל ולהשריש בתוכם את האמונה בה'. בנוסף לכך הקב"ה רוצה להוכיח את כוחו למצריים כמו שנאמר: "וידעו מצרים כי אני ה' בנטתי את ידי על מצרים" (שמות ז,ה). למרות הניסים הגלויים שנעשו במצרים במהלך עשר המכות, ניתן עדיין לפרש את המכות כאסונות טבע. מכת דם דומה לזיהום מקורות המים של מצרים, מכת צפרדע יכולה להתרחש עקב פגיעה במאזן האקולוגי, מכת כינים מזכירה מגפה שמתפשטת ומדביקה את כל מצרים, וכך אפשר להמשיך עם שאר המכות. רואים מכאן שהמכות לא יצרו תופעות טבע חדשות או שידוד מערכות, מצד הקב"ה. הנס היה בזה שהמכות נפלו על מצרים אחת אחרי השנייה ובסופן בני ישראל הצליחו להשתחרר מהאימפריה העולמית של העבדות דאז- מצרים. במהלך עשר המכות הקב"ה שינה את הפרמטרים של הטבע בצורה קיצונית, ובכל זאת התורה מתארת את המכות כמעשה יד ה', ולא על ידי שליח. נראה לומר שנס היכול להתפרש בדרך הטבע נקרא מעשה ידי ה'. ננסה להרחיב את המושג "ידי ה' ", בקשר לבניין בית המקדש השלישי. ישנה שאלה קשה בנוגע לבניין בית המקדש השלישי: האם הוא יבנה בידי אדם או בידי שמיים ? רש"י אומר בצורה מפורשת שבית המקדש השלישי ירד מוכן ומשוכלל מן השמים, לכן אין עניין לבנות אותו עכשיו.
?למה משה רבנו מבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל לחופשה של שלושה ימים במדבר ?האם יש קשר בין עשר המכות ועבודות בית המקדש
פרשת וארא מתארת את תחילת עשר המכות שנפלו על המצריים, לפני גאולת בני ישראל. ראוי לציין שמשה רבנו מבקש מפרעה לשחרר את עם ישראל לשלושה ימים כדי להקריב קרבנות להקב"ה. משה רבנו אינו מבקש לשחרר את העם כדי לעלות לארץ ישראל או כדי לצאת מהעבדות הקשה, אלא הוא מבקש שלושה ימי חג. נראה לומר שמטרת הגאולה היא להביא קרבנות לה'. כך כתוב בצורה מפורשת במקומות רבים בפרקים הראשונים של ספר שמות. "...וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקינוּ. " (שמות ג,יח). מדוע משה רבנו ביקש לשחרר את העם לשלושה ימים בלבד, כדי לזבוח לה'?
הקרבנות הם הגאולהנראה לומר שעם ישראל יוצא בפועל מגלות מצרים ומהשעבוד הפיזי והרוחני, רק לאחר הקרבת קרבנות להקב"ה. פרק זמן של שלושה ימים מהווה התחלה חדשה והתנתקות ממה שהיה לפני כן. למשל, בהר סיני בני ישראל התכוננו במהלך שלושה ימים לקראת קבלת התורה. פרעה ידע שברגע שעם ישראל יקריב קרבנות להקב"ה ויתבודד במדבר, הוא לא יחזור למצרים.הקרבת הקרבנות מהווה מעין הכרזת עצמאות של עם ישראל וסימן לשחרור מעול הגויים. אומות העולם עושות הכול כדי למנוע מאיתנו להקריב קרבנות לה'. לכן עיקר הוויכוח בין משה רבנו ופרעה היה סביב הנושא הזה: לאן הם יקריבו זבחים, במדבר או בארץ מצרים? "... וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם—בָּאָרֶץ " (שמות ח,כא) מי יצא למדבר להקריב קרבנות? "...מִי וָמִי, הַהֹלְכִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ" (שמות י,ט-י) מה הם ייקחו איתם? ומה הרכוש שיישאר במצרים כערובה לחזרתם? "וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם" (שמות י,כד). עד כאן הבאנו דברים ברורים המזכירים את עבודת הקרבנות בלב גאולת מצרים. נראה לומר שגם בעשר המכות ניתן למצוא רמזים, לעבודות שהיו בבית המקדש או למהות בית המקדש.
המכות והמקדש מכת דם הפכה את המים לדם, רומזת לניסוך דם קרבנות על המזבח או ניסוכי המים שהיו בבית המקדש. הצפרדעים מסרו את נפשם על קידוש השם כאשר הם נכנסו לתוך התנורים החמים ונשרפו למוות, כדי למלא את פקודת ה'. דרושה מסירות נפש עצומה כדי לבנות את בית המקדש, מבלי להתחשב באלה המעכבים את בנייתו. הערוב- חיות הטורפות, רומזות לבהמות הטמאות שאינם קרבות על גבי המזבח. בנוסף לכך, מכה זו הבליטה את ההבדל הקיים בין עם ישראל והמצריים, כאשר הקב"ה הקים גדר וירטואלית בין בתי ישראל ובין בתי המצריים. עבור מכת שחין, משה רבנו לקח חופן של פיח הכבשן וזרק אותו על מצרים. החופן מזכיר את חופן הקטורת הדקה שכהן הגדול היה לוקח לעבודת יום הכיפורים. מכת חושך גרמה לאפילה גמורה בארץ מצרים, כנגד הטומאה החזקה שבמצרים. לעומת זאת, תפקיד בית המקדש להאיר את העולם ולגלות את אור השכינה. ולבסוף מכת בכורות הממיתה את כל בכורות מצרים, רומזת לעבודות המקדש שהיו אמורות להתבצע על ידי הבכורות. בכורי ישראל איבדו את הזכות לשרת בבית המקדש בעקבות חטא העגל.
למעשה כל תהליך גאולת מצרים רומז בצורה גלויה או נסתרת, לבית המקדש ועבודת הקרבנות.על פי חז"ל גלות מצרים כוללת בתוכה את כל הגלויות העתידיות וגם את הגאולות. גאולת מצרים מהווה מודל לחיקוי עבור כל הדורות.
? מה עושים היוםאם אנו חפצים בגאולה השלמה עלינו ללמוד מגאולת מצרים ולקבוע כמטרה, לחדש את עבודת המקדש בהר הבית. אין דרך אחרת להכריז לעולם על עצמאותנו. כל עוד לא נשלוט על הר הבית ולא נבנה מזבח לחידוש העבודה, לא נוכל לחיות בשלווה ובשלום.
תפקיד אומות העולם בדומה לפרעה, הוא למנוע מעם ישראל להקריב זבחים להקב"ה. תפקיד מנהיג ישראל בדומה למשה לרבנו, הוא להביא לביטול השעבוד לגויים וחידוש עבודת הקרבנות. סרט וידאו על המאמר
העשייה מקדימה את השכינה מה עשו החשמונאים כדי לנצח במלחמה נגד היוונים?
מדוע ירושלים של מטה עדיפה על ירושלים של מעלה?
בחג החנוכה ישנו דגש מיוחד על מעשה ידי האדם. אנחנו חוגגים את ניצחון הצבאי של החשמונאים על היוונים. בנוסף אנחנו מנציחים את חידוש הדלקת המנורה בחצר בית המקדש, וחנוכת המזבח. לאחר הדלקת המנורה, עם ישראל טיהר את בית המקדש והכשיר את כליו.
כמו שכתוב בתפילת "על הנסים": " ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך"
החשמונאים פעלו בשני מישורים שונים. הראשון בעניינים גשמיים, לכאורה בניהול המלחמה. השני עוסק בדברים רוחניים, בדרגת קדושה הגבוהה ביותר.
כדי לנצח במלחמה, החשמונאים עברו מעיר לעיר כדי לשכנע את עם ישראל להתגייס למען קידוש שם שמים בעולם. הסיסמא שהתנוססה על דגלי המרד הייתה: מי לה' אלי.
מטרת המלחמה הייתה, להשכין את השכינה בארץ ובעולם.
כדי לנהל מלחמה נגד אומות העולם, עלינו לפעול לפי הכללים שלהם. דרושים חיילים מצוידים בכלי נשק ובאסטרטגיה מנצחת.
בקיצור, עם ישראל צריך לצאת מבתי המדרשות ולהפסיק את עבודות השדה כדי להשתתף במלחמה.
לאחר הניצחון על היוונים, המשימה לא הושלמה. החשמונאים הזדרזו לטהר את בית המקדש ולחנוך אותו.
גם הפעם, הם פינו, בנו, ניקו את שרידי בית המקדש. אומנם הם בנו בית להקב"ה, אבל למעשה הם עסקו בעבודות בניה. מכאן אנחנו למדים על חשיבות מעשה האדם, שמזמן את השכינה בתוך בנין אבנים.
הקב"ה מבקש מאיתנו מעשים, כדי להוכיח את האמונה שלנו, כמו שכתוב: " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח).
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com מנוי דרך פקס: 02-6246461 לגירסת הדפסה לחץ כאןהכזונה יעשה את מקום מקדשנו !איך לשחרר את "השבויים" שבשדרות ואת החיילים החטופים ?
האם שמעון ולוי עשו את המעשה הנכון בהריגת אנשי שכם ? יעקב אבינו שולח מלאכים לעשו ומתגרה בו. חז"ל אינם רואים בעין יפה את ההתנהגות של יעקב. למה הוא היה צריך לעורר את הכלב שיושן ולגעת באוזניו ? "ר"ה פתח מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו .......כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב" (מדרש רבה עה,ג). יעקב מנסה למצוא חן בעיני עשו לכן הוא שולח לו מתנות רבות. יעקב אבינו משפיל את עצמו עוד יותר כאשר הוא קורא- לאחיו "אדוני" ומכנה את עצמו "עבד", כמו שכתוב:"כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעקב" (בראשית לב,ד). יעקב אבינו חוטא כאשר הוא מתחנף לעשו הרשע. מובא במסכת סוטה, שכל המתחנף לחבירו בסופו של דבר נופל בידו, ונהיה עבד שלו. "ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו" (סוטה מא/ב). ה"כלי יקר" מפרש את הפחד של יעקב לקראת המפגש עם עשו, בכך שהוא הרגיש שהוא חטא כאשר הוא החניף לרשע. (כלי יקר בראשית לב,ח) הרמב"ן מפרש שהחנופה של יעקב כלפי עשו רומזת לעתיד, כאשר עם ישראל ייפול בידי הרומאים (אדום) בזמן חורבן בית המקדש השני. הנפילה תתחיל לאחר חתימת הסכם שלום בין מלכי יהודה ובין הרומאים. "ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סבת נפילתם בידם".(רמב"ן בראשית לב,ד). לצערנו זה נכון גם היום כאשר ממשלת ישראל מנסה בכל מחיר למצוא חן בעיני אומות העולם ולחתום על הסכמי שלום עם הגויים. לעומת זאת, אנחנו רואים תגובה שונה של שמעון ולוי כלפי אנשי שכם, בעקבות החטיפה והאונס של דינה. שמעון ולוי אינם חוששים מתגובה מהמדינות השכנות, בניגוד ליעקב שכעס עליהם והוכיח אותם. ישנו מדרש המשבח את הריגת אנשי שכם, כמו שמובא במדרש רבה: "אמר רבי יהודה בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" (בראשית רבה פ,יב). אברהם אבינו, גם הוא גילה אומץ רב כאשר הוא פתח במלחמה נגד ארבעת המלכים כדי לשחרר את לוט מהשבי. הוא הבין שחטיפת לוט איננה מעשה טרור מקומי, אלא קריאת תיגר כלפי הקב"ה. במצב כזה חייבים למסור את נפשנו כדי למנוע חילול השם בעולם. זה בדיוק מה שעשו אברהם אבינו ובני יעקב-שמעון ולוי כדי למנוע חילול השם, כאשר הם היו מוכנים למסור את נפשם למען הקב"ה. הלוואי שנלמד מאבותינו איך לשחרר את "השבויים" שבשדרות ואת החיילים החטופים. הגאולה האחרונה לא תבוא מתוך חנופה לגויים או בדרך נסתרת כלשהי אלא ההיפך, בצורה גלויה ומתוך עוצמה. ליעקב אבינו נוסף שם חדש: ישראל. שני השמות רומזים לשתי הגאולות; יעקב כנגד גאולת מצרים וישראל כנגד הגאולה האחרונה. גאולת מצרים התרחשה בחיפזון ובצורה של מנוסה ורמייה- כי הם ביקשו ללכת לזבוח לה'. שורש השם יעקב: עקבה. הגאולה אחרונה תהיה גלויה וישרה, בדומה לשם ישראל שבא מלשון ישר: ישר אל. כך מפרש ה"כלי יקר" (בראשית לה,י) את משמעות שני השמות של יעקב אבינו.
על מנת לקרב את הגאולה עלינו ללמוד מאבותינו לא להתחנף לאומות העולם כדי לא ליפול בידם ח"ו. אין מקום למשא ומתן למסירת חלקים מארץ ישראל, או לשחרור שבויים. עלינו לשחרר את הר הבית משליטה מוסלמית ולהחזיר את הריבונות היהודית על מקום המקדש- שנקנה על ידי דוד המלך כמו שכתוב במדרש רבה: "א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף"(בראשית רבה עט,ז). עלינו לפעול ולא להפקיר את הר הבית לידי הגויים: הכזונה יעשה את מקום מקדשנו !
בנימין אינו משתחווה לגויים למה בנימין אינו משתחווה לעשו?
מה מייחד את בנימין ביחס לשאר השבטים?
הפרשה עוסקת
במפגש בין יעקב אבינו ועשו או ברמה כללית יותר, בין עם ישראל ובין אדום.
מפגש זה מסתיים
בטקס של שבע השתחוויות של יעקב אבינו ומשפחתו מול עשו הרשע. בלהה וזילפה משתחוות
ראשונות, אחריהן לאה ובניה ולבסוף רחל אימנו ויוסף. כאשר יוסף ורחל אימנו משתחווים,
התורה משנה את סדר הופעתם מול עשו, ומקדימה את יוסף לרחל אימנו. כמו שכתוב: " ואחר נגש יוסף ורחל
וישתחוו " (בראשית לג,ו).
משינוי סדר
הפסוק, חז"ל לומדים שיוסף עמד לפני אימו והסתיר אותה מפני עשו, כדי להגן עליה
מפני הרשע. יוסף ידע שאימו יפת תואר וחשש שעשו יסתכל עליה ויחשוק בה. (עיין מדרש
רבה וישלח ע"ח,י).
בזכות זה יוסף
זכה בברכה מיוחדת נגד עין הרע, כמו שכתוב: "בן פורת יוסף בן פורת עלה עין"
(בראשית מט,כב).
איפה היה
בנימין במעמד הזה?
בנימין היה
בבטן אימו לכן הוא היחיד מבין השבטים שלא השתחווה לעשו, אבי אדום.
בעל ה"בית
יעקב" מוסיף ואומר שזה אינו פעם ראשונה שבנימין לא נכנע לגויים. כאשר לבן רדף
אחרי יעקב אבינו וחיפש בכל כליו את האלילים שלו, רחל לא קמה בפניו ואומרת ללבן:
"ותאמר
אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך" (בראשית
לא,לה).
רחל אימנו לא
רצתה להכניע את עצמה לפני גוי, כי היא הייתה בהריון של בנימין הצדיק. הקב"ה
שומר את בנימין שמירה מיוחדת כדי שלא יתכופף או יכניע את עצמו מול אומות העולם.
לכן רחל לא קמה
בפני לבן בזמן הריון בנימין וגם בנימין לא נכח במעמד ההשפלה של יעקב אבינו מול
עשו.
כך ה"בית
יעקב" כותב:" זה השבט עומד על הספר לקבץ ולקבל טובות מבחוץ להכניסם
לקדושה " (בית יעקב ,ויצא אות ע"ה).
לבנימין יש
דרגה מיוחדת של קדושה ובעקבות זה הוא שונה משאר השבטים.
בנימין נולד
בארץ ישראל בניגוד לשאר אחיו, והוא היחיד שלא השתתף במכירת יוסף לישמעאלים.
לא רק בנימין
הצדיק שומר על כבוד ישראל אלא גם צאצאיו.
מרדכי היהודי
אף הוא משבט בנימין, אינו משתחווה להמן הרשע. מדרש ה"ילקוט שמעוני" מביא
ויכוח בין המן הרשע ומרדכי היהודי. המן טוען בצדק, שיעקב
אבינו השתחווה
שבע פעמים לאבותיו, אז אין סיבה שהוא לא יעשה כמותם וישתחווה לו.
מרדכי ענה לו
שהוא ימיני- משבט בנימין, ובנימין לא השתחווה לעשו לכן גם הוא לא ישתחווה להמן
הרשע.
(עיין ילקוט
שמעוני אסתרפרק ג, תתרנד)
כתוצאה מעמידתו
האיתנה מול הגויים, בית המקדש נבנה בנחלה של שבט בנימין.
נראה לומר שבית
המקדש המסמל את השכנת השכינה בעולם, יכול להתקיים רק בשבט שאף פעם לא נכנע לגויים.
בית המקדש יכול
להיבנות כאשר עם ישראל אינו מתחשב בגויים ואינו מושפע מהם.
זה בעצם ימות
המשיח כאשר עם ישראל אינו משועבד לאומות העולם.
מיום הקמת
מדינת ישראל אנחנו סובלים מעול הגויים, ושואלים את עצמנו לפני כל החלטה חשובה: מה
יגיד העולם?
עלינו ללמוד
מבנימין הצדיק וממרדכי היהודי איך להישאר זקופים ולא להיכנע לאומות העולם.
ירושלים והר
הבית הם לב עם ישראל, ואין זכות לאף אדם לוותר או לערער על ריבונותנו עליהם.
כל ממשלה או
גוף שמוכן להתנתק מירושלים אינו מייצג את העם היהודי. לכן קמה יוזמה ברוכה על ידי
מספר חברים המקימים בימים אלה אלטרנטיבה לשלטון בארץ ישראל. בשבוע הבא תוקם "הקונגרס
היהודי החדש" במטרה להחזיר את ריבונות העם היהודי בארץ ישראל.
הפרשה עוסקת במפגש בין יעקב אבינו ועשו או ברמה כללית יותר, בין עם ישראל ובין אדום.
מפגש זה מסתיים בטקס של שבע השתחוויות של יעקב אבינו ומשפחתו מול עשו הרשע. בלהה וזילפה משתחוות ראשונות, אחריהן לאה ובניה ולבסוף רחל אימנו ויוסף. כאשר יוסף ורחל אימנו משתחווים, התורה משנה את סדר הופעתם מול עשו, ומקדימה את יוסף לרחל אימנו. כמו שכתוב: " ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו " (בראשית לג,ו).
משינוי סדר הפסוק, חז"ל לומדים שיוסף עמד לפני אימו והסתיר אותה מפני עשו, כדי להגן עליה מפני הרשע. יוסף ידע שאימו יפת תואר וחשש שעשו יסתכל עליה ויחשוק בה. (עיין מדרש רבה וישלח ע"ח,י).
בזכות זה יוסף זכה בברכה מיוחדת נגד עין הרע, כמו שכתוב: "בן פורת יוסף בן פורת עלה עין" (בראשית מט,כב).
איפה היה בנימין במעמד הזה?
בנימין היה בבטן אימו לכן הוא היחיד מבין השבטים שלא השתחווה לעשו, אבי אדום.בעל ה"בית יעקב" מוסיף ואומר שזה אינו פעם ראשונה שבנימין לא נכנע לגויים. כאשר לבן רדף אחרי יעקב אבינו וחיפש בכל כליו את האלילים שלו, רחל לא קמה בפניו ואומרת ללבן: "ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך" (בראשית לא,לה). רחל אימנו לא רצתה להכניע את עצמה לפני גוי, כי היא הייתה בהריון של בנימין הצדיק. הקב"ה שומר את בנימין שמירה מיוחדת כדי שלא יתכופף או יכניע את עצמו מול אומות העולם. לכן רחל לא קמה בפני לבן בזמן הריון בנימין וגם בנימין לא נכח במעמד ההשפלה של יעקב אבינו מול עשו.
כך ה"בית יעקב" כותב:" זה השבט עומד על הספר לקבץ ולקבל טובות מבחוץ להכניסם לקדושה " (בית יעקב ,ויצא אות ע"ה).
לבנימין יש דרגה מיוחדת של קדושה ובעקבות זה הוא שונה משאר השבטים.
בנימין נולד בארץ ישראל בניגוד לשאר אחיו, והוא היחיד שלא השתתף במכירת יוסף לישמעאלים.
לא רק בנימין הצדיק שומר על כבוד ישראל אלא גם צאצאיו.
מרדכי היהודי אף הוא משבט בנימין, אינו משתחווה להמן הרשע. מדרש ה"ילקוט שמעוני" מביא ויכוח בין המן הרשע ומרדכי היהודי. המן טוען בצדק, שיעקב
אבינו השתחווה שבע פעמים לאבותיו, אז אין סיבה שהוא לא יעשה כמותם וישתחווה לו.
מרדכי ענה לו שהוא ימיני- משבט בנימין, ובנימין לא השתחווה לעשו לכן גם הוא לא ישתחווה להמן הרשע.
(עיין ילקוט שמעוני אסתר ג תתרנד)
כתוצאה מעמידתו האיתנה מול הגויים, בית המקדש נבנה בנחלה של שבט בנימין.
נראה לומר שבית המקדש המסמל את השכנת השכינה בעולם, יכול להתקיים רק בשבט שאף פעם לא נכנע לגויים.
בית המקדש יכול להיבנות כאשר עם ישראל אינו מתחשב בגויים ואינו מושפע מהם.
זה בעצם ימות המשיח כאשר עם ישראל אינו משועבד לאומות העולם.
מיום הקמת מדינת ישראל אנחנו סובלים מעול הגויים, ושואלים את עצמנו לפני כל החלטה חשובה: מה יגיד העולם?
עלינו ללמוד מבנימין הצדיק וממרדכי היהודי איך להישאר זקופים ולא להיכנע לאומות העולם.
ירושלים והר הבית הם לב עם ישראל, ואין זכות לאף אדם לוותר או לערער על ריבונותנו עליהם.
כל ממשלה או גוף שמוכן להתנתק מירושלים אינו מייצג את העם היהודי. לכן קמה יוזמה ברוכה על ידי מספר חברים המקימים בימים אלה אלטרנטיבה לשלטון בארץ ישראל. בשבוע הבא תוקם "הקונגרס היהודי החדש" במטרה להחזיר את ריבונות העם היהודי בארץ ישראל.
יעקב ייסד את הבית השלישילמה בית המקדש נקרא על שם יעקב ? האם יש קשר בין האוהל של שרה ובין התיאור "יושב אוהלים" לגבי יעקב? יעקב אבינו מתואר בתחילת הפרשה כ-"איש תם יושב אוהלים". ננסה להבין את משמעות התואר "תם" ולהעמיק במשמעות הישיבה באוהלים, ובאלו אהלים מדובר? האם התורה התכוונה לדמות את יעקב אבינו -לילד התם המובא בהגדה של פסח או לתאר אותו כאדם מושלם ? התרגום אונקלוס מתרגם את המילה "תם" ב"שלים"-פירוש המילה: שלם. רש"י מוסיף ואומר שה"תם" בניגוד לרמאי- המאפיין את עשו, אומר בפה את מה שבליבו, בלי לשקר. "כלבו כן פיו מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:" (רש"י כה,כז). זו מידת האמת המאפיינת את יעקב אבינו כמו שכתוב " תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַברהם" (מיכה ז,כ). נראה לומר שניתן לקשר את דברי רש"י לפסולים הקיימים בעבודת הקורבנות שבבית המקדש.
קורבנות מסוימים יכולים להיפסל במידה והכהן או בעל הקורבן חשבו מחשבה פסולה, למשל בעל הקורבן התכוון לאכול את קורבנו לאחר הזמן הקבוע לו בתורה.
מכאן אנחנו למדים את חשיבות המחשבה שצריכה להיות תואמת למעשה האדם. זו מידת האמת המאפיינת את יעקב אבינו, ומראה על תמימות ושלימות גם יחד.יעקב נקרא בתואר נוסף: "יושב אוהלים", גם כאן יש רמז לבית המקדש. בעל הטורים מביא שתי גימטרייאות: הראשונה: ת"ם – שווה 440 –כנגד 440 שנה שהשכינה שכנה במשכן במקום ארעי, מכניסת בני ישראל לארץ עד בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך. השנייה: "יושב אוהלים" שווה 410- כנגד 410 שנים של שכינה בבית המקדש הראשון. בעל הטורים אומר בצורה מפורשת שיעקב יושב באוהלים כדי להכין אותנו לקראת התקופה, שבה השכינה תשרה במקדש. בבית המקדש השני השכינה לא שרתה והרבה כלים היו חסרים.
רבנו בחיי מפרש את השימוש בלשון רבים בפסוק- "יושב אוהלים", כי יעקב ישב באוהל של מעלה ובאוהל של מטה. (ר' בחיי כה,כז).למעשה יעקב מחבר בין העולם העליון שבשמים לבין עולם התחתון שעל הארץ.
זהו בדיוק תפקידו של בית המקדש המהווה מקום מפגש עם השכינה ושער לשמים. כמו שכתוב "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמים" (בראשית כח,יז).
בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. לאחר שראינו שאוהל יעקב רומז לשכינה שבבית המקדש, נראה לומר שזה האוהל של שרה ולאחר מכן של רבקה שבה שכנה השכינה.
ראינו בפרשת חיי שרה (עיין מאמר) שהאוהל של שרה אמנו שימשה לגילוי השכינה בעולם והניסים שהיו בהם- הנר שדלק משבוע לשבוע, הענן שמעל האוהל והברכה שבעיסה- מזכירים את עבודת בית המקדש.
הנר שדלק כנגד נר התמיד, העיסה כנגד לחם הפנים והענן כנגד השכינה ששכנה מעל קודש הקודשים.יצחק התחתן עם רבקה כי ראה שהניסים חזרו לאוהל של אימו.
יעקב אבינו ממשיך את דרכם של שרה ורבקה, לכן "יושב אוהלים" כתוב בלשון רבים; כנגד אוהל של שרה ואוהל של רבקה. בית המקדש נקרא על שם יעקב כי הוא היחיד שקרא להר המוריה- בית, כאשר אברהם קרא לו- הר, ויצחק- שדה.
"מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (פסחים פח ע/א) לראשונה יעקב הפך את הר המוריה לבית לה' ומקום שכינה בעולם.
יעקב גילה כיסופים לבית המקדש יותר משאר האבות. הוא כל כך שאף להתקרב להקב"ה, שהוא קנה מעשו את הבכורה.
רש"י מפרש שיעקב קנה את הבכורה כדי לזכות בעבודת הקורבנות השייכות לבכורות. אנחנו נקראים עם ישראל על שם יעקב אבינו, משום שהוא השרה את השכינה בעולם בזמן המשכן ובית המקדש הראשון.
בית המקדש השלישי המסמל את השלמות כנגד יעקב אבינו "איש תם"-שלם. אם אנחנו באמת רוצים לזכות בבית המקדש השלישי עלינו ללמוד מיעקב אבינו, ולעשות ממקום המקדש את הבית שלנו ולעלות להר הבית בטהרה על מנת לראות את השכינה.
ברוך ה' עם ישראל מקפיד לשמור את מצוות יום הכיפורים. רוב המוחלט של העם צם ביום כיפור ולא עושה מלאכה –בערך 70% מהיהודים בישראל. ננסה לענות לשאלה, למה יהודי שלא מקיים את תרי"ג המצוות במהלך השנה, דווקא שומר על קדושת יום הכיפורים, פעם אחת בשנה ? ראשית נבחין בהבדלים הקיימים בין ראש השנה לבין יום כיפור. בעל ה"שפת אמת" אומר שראש השנה הוא בחינה של ראייה מרחוק של הקב"ה, לכן אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה כדי לראות את פני ה' או מצווה אחרת שמתקיימת בבית המקדש בלבד. עניין הראייה מרחוק, רמוז בעקידת יצחק -שאף היא אירעה בא' תשרי, שאברהם ראה את ה' מרחוק כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (בראשית כב,ד). עיין שפת אמת על ראש השנה שנה תרנ"א ד"ה "בפסוק תקעו". נראה לומר שראש השנה משמש כהכנה ליום כיפור. להיפך מראש השנה, סדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול מתרחש כולו בבית המקדש, כאשר רגע השיא, הוא הכניסה לקודש הקודשים. ביום כיפור הקב"ה מתגלה אלינו מקרוב, לכן ביום הקדוש הזה ניתן להיכנס ולראות את שורש הקדושה בעולם לאחר הכנות מדוקדקות. זהו הבחינה של הראייה מקרוב שביום כיפור, עשרה ימים לאחר הראייה מרחוק שבראש השנה. בפרשת אמור העוסקת במצוות יום הכיפורים, להלן הפסוקים האוסרים על אכילה, שתייה ועשיית מלאכה. (כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (ויקרא כג כט-ל). ראוי לציין שבנוסף לאיסור כרת, נאמר " וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" . חלק מהמפרשים מתקשים להבין את משמעות המילה "והאבדתי". רש"י והאבן עזרא, אומרים שיש הבדל בין כרת לבין אבדון, והם לא יכולים לפרט מהו. " והאבדתי - יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש:" (אבן עזרא- ויקרא כג ,ל). "הבית גנזי" בפרשת אמור, מסביר שהקב"ה ביקש מאיתנו להתנהג כמלאכים במשך יום אחד בשנה –ללא אכילה וללא עשיית מלאכה, ובזכות זה, הוא מחשיב את היום הזה לשנה שלמה וכך מקבלים חיים לשנה הקרובה; בדומה למרגלים שכנגד כל יום שתרו את הארץ, נשארנו שנה במדבר. (בית גנזי, אמור דף תתפ"ט) יש רמז לכך בגימטרייא של המילה- הַכִּפֻּרִים השווה ל-355, כאשר הגימטרייא של "שנה" אף היא שווה ל-355. יוצא אפוא, שכל המקיים את יום הכיפורים כהלכתו, נחשב כאילו התנהג כך שנה שלמה, ומקיים את תפקידו בעולם הזה. לעומת זה, המחלל את יום הכיפורים מבטל את תכלית העולם, וכתוצאה מזה מסתכן באבדון. זו הסיבה שהתורה מוסיפה על עונש כרת, את עונש האבדון, כי האדם לא מקיים את ייעודו. נראה לומר שזו הסיבה שרוב עם ישראל מקיים את יום כיפור כהלכתו, כדי להישאר חלק מעם ישראל ושלא יאבד ח"ו. ה"בית גנזי" ממשיך ואומר שלכל אדם ולכל עם, תפקיד ייחודי בעולם הזה. על מנת לגלות מהו התפקיד הזה, ניתן לאבחן את הדבר שהכי קשה לו לקיים אותו, והוא התכלית שלזה היגיע לעולם. אלו דברים נראים הכי רחוקים והכי קשים לביצוע, בימינו ?
השמחה מביאה את הישועה ?למה חודש תשרי מבורך בהרבה ימי חג
?האם יש קשר בין ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות
חודש תשרי מבורך בימים טובים, הקשורים ביניהם. ראש השנה ויום כיפור מהווים הכנה לחג הסוכות-המסמל את השמחה. בעל ה"שפת אמת" מביא את המדרש המפורסם על פסוק מתהילים: " לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד" (תהלים, כז, א) אורי- בראש השנה וישעי- ביום הכיפורים" (ויקרא רבה פכ"א).
בראש השנה הקב"ה מאיר לעם ישראל במקום שהם נמצאים בו, אפילו בחושך. לכן הירח מכוסה בחג הזה והוא אינו מאיר.
לעומת זאת, ביום כיפור הקב"ה מטהר אותנו וזורק עלינו מים עליונים השמורים, מימי בריאת העולם. המים האלה מביאים את הישועה מלמעלה, כנגד המילה "ישעי".
הקב"ה משמש מעין מקווה לכל בעלי תשובה מישראל, כמו שכתוב במסכת יומא: " אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, (יחזקאל ל"ו) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'. ואומר, (ירמיה י"ז) 'מקוה ישראל ה'', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא פרק ח משנה ט)".
במוצאי יום כיפור אנחנו נקיים וטהורים, לכן אפשר לשמוח ולהתכונן לחג הסוכות. (עיין שפת אמת יום כיפור שנת תרמ"ז-ח).
ניתן להשיג את המעלה של חג הסוכות, רק לאחר ראש השנה ויום כיפור.
ביום כיפור, העשירי בחודש, הירח מתמלא ומגיע לרוב גודלו. אבל הירח מאיר בכל עוצמתו בחמישה עשר לחודש, בחג הסוכות. (רזי שבת ומועד ראש השנה).
חמישה עשר ימים מפרידים בין ראש השנה וחג הסוכות.
אלה חמשה עשר ימים של הכנה לקראת מדרגה העליונה של חג הסוכות, שהוא כדוגמת בית המקדש. (עיין מאמר על סוכות תשס"ז "סוכה היא דוגמת בית המקדש"
http://otzma1.blogspot.com/2006/10/blog-post.html)
בבית המקדש יש חמש עשרה מעלות המפרידות בין עזרת נשים לעזרת ישראל. המעלות האלה ממוקמות לפני שער ניקנור. דוד המלך כתב חמשה עשר מזמורי תהילים המתחילים בשיר המעלות, כנגד המעלות שבבית המקדש.
במה גדולה שרה אמנו משאר האבות והאמהות, שזכתה בפרשה על שמה? ולמה דווקא לאחר פטירתה ?
רש"י מפרש בפרשת וירא- על הפסוק שמתאר את הוויכוח בנושא גירוש ישמעאל, ששרה הייתה נביאה הרבה יותר גדולה מאברהם עד כדי כך שהוא היה טפל לה. הקב"ה בכבודו ובעצמו מתערב בוויכוח שבין אברהם ובין שרה בנוגע לגירוש ישמעאל, וה' אומר לאברהם לשמוע בקולה. לשרה יש שם נוסף-יסכה, שם זה לפי חז"ל מבטא את השכינה שבתוכה ופירושו שסוכה ברוח הקודש, ומוקפת תמיד על ידי השכינה. רוח הקודש ששוכן בתוך שרה אמנו מתגלה בצורה גלויה באוהל שלה. חז"ל אומרים שכאשר שרה הייתה בחיים, ארבעה ניסים התרחשו באוהלה: ענן היה קשור בפתח האוהל, הדלתות היו פתוחות לרווחה, הייתה ברכה בעיסה והיה נר דולק מליל שבת עד ליל שבת. נראה לומר שכל נס ונס, רומז לעבודה שנעשתה במשכן ובבית המקדש לאחר מכן.
הענןמזכיר את הענן שכיסה את האוהל מועד במשכן, ששכן מזמן הקמת המשכן, לתמיד. אותו ענן סימן לבני ישראל כשהם היו במדבר, לצאת ממקום שהם חונים בו למחנה חדש. "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ" (במדבר ט, טו-טז). הדלתות הפתוחותמזכירות לנו את מה שקרה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך. חז"ל אומרים ששלמה ביקש להכניס את ארון הברית לקודש הקודשים, והשערים דבקו זה בזה. שלמה התפלל עשרים וארבעה רננות ולא נענה. כשהוא אמר " ה' אלקים אל תשב פני משיחך" והתפלל בשם דוד המלך, הדלתות נפתחו בזכות אביו.(מסכת שבת דף ל /א). הברכה שבעיסהבאה כנגד הנס הגדול של לחם הפנים שבבית המקדש, כאשר הוא נשאר טרי וחם למשך שבעה ימים. הנס היה גלוי לעיני כולם, ובתקופת שלוש הרגלים היו מגביהים את לחם הפנים כדי להראות לעולי הרגל את הנס הגדול. (יומא כא ע/ב).
הנר שדלקבאוהל של שרה מיום שיש עד יום שישי, מזכיר לנו את הנר המערבי שדלק במנורת שבמקדש. חז"ל אומרים שהנר המערבי מעיד כלפי העולם שהשכינה שורה על ישראל (מנחות דף פו/ב), לכן לקראת החורבן הנר המערבי לא דלק.
הנר המערבי נקרא בתורה: נר תמיד, כמו שכתוב: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:" (שמות כז,כ).
נראה לומר שהמשותף בין כל הניסים שהתגלו באוהל שרה אמנו הוא, שהם ניסים גלויים המעידים על השכינה השורה בעם ישראל. בנוסף לכך התואר "תמיד", מוצמד אליהם בתורה: נר תמיד, לחם התמיד והענן שתמיד נמצא מעל המשכן.
מכאן אנחנו למדים ששרה בנתה מעין משכן ובית לה', הרבה לפני משה רבנו.
הניסים שהיו באוהלה הוכיחו לעולם שהשכינה שוכנת בישראל בדיוק כמו בזמן בית המקדש, כאשר הוא היה בנוי. שרה אמנו הייתה מעין משכן חי, שמתוכו מתגלה רוח הקודש לעולם. נראה לומר שזו הסיבה שנסמכו, פרשת העקידה, לפטירת שרה ולנשואי יצחק עם רבקה. יצחק רצה להתקרב להקב"ה עד כדי מסירות נפשו כעולה תמימה. שרה לאחר מותה משאירה חלל גדול, כי השכינה נעלמה ביחד איתה לעולם האמת. רבקה מתגלה כממשיכת דרכה של שרה כאשר השכינה חוזרת לאוהל שרה בעת כניסתה. בין העקידה והמפגש עם רבקה עברו שלוש שנים; רבנו בחיי מביא מדרש האומר שיצחק נשאר כל הזמן הזה בהר המוריה כדי להישאר עם השכינה. לכן כאשר רבקה באה לקראתו, הוא מתפלל בשדה-שהוא הר הבית. יצחק נשאר במקום המקדש עד שיימצא מישהו ראוי להחליף את אימו, ששימשה מעין בית מקדש ומקום של גילוי השכינה בעולם.
שרה אמנו נקראת "עגלה תמימה" בבראשית רבה (נח,ה) כי במהלך כל חייה היא התמסרה להעביר לדורות את חשיבות בניית בית לה'. כתוצאה מזה פרשה אחת נקראת על שמה-ולא על שם שאר האבות והאמהות, כי היא הראשונה שעשתה בית לה'. המסר עבר כי רבקה ראויה להמשיך את דרכה. גם אנחנו צריכים ללמוד משרה אמנו את חשיבות בניית בית לה' כדי להשכין שכינה בישראל, ולגרש את אויבינו המבקשים את רעתנו, כפי שהיא עשתה עם ישמעאל בלי היסוס והרהורי חרטה.
