פסח תשע"ו
גיליון מס' 265
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
להכניס את המקדש בכל בית
בחג הפסח כולם
עולים לרגל ללא יוצא מן כלל, הגברים הנשים ויחד איתם הילדים. זהו הרגל היחיד מבין
שלושת הרגלים שגם הנשים מחוייבות לעלות לירושלים כדי להשתתף בקרבן פסח.
כמו שפסק
הרמב"ם בהלכות קרבן פסח: " מצות עשה לשחוט הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן,
אחר חצות; ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העיזים בלבד, זכר בן שנה. ואחד האיש ואחד האישה, חייבין במצוה זו."
(משנה תורה הלכות קרבן פסח פרק א הלכה א).
כאשר בית המקדש
היה קיים כל יהודי היה נוטש את ביתו ומפקיר את נכסיו כדי לבקר את בית ה' בירושלים.
כך ישראל הופכים
את ביתם לדבר טפל ומבטלים אותו מול בית המקדש.
נראה לומר שבזכות
המעשה הזה הבית מתקדש ומתברך על ידי הקב"ה.
מספר סיפורי נסים
מופיעים בתלמוד הירושלמי כאשר הקב"ה שמר על ביתם של עולי הרגל בנסים ונפלאות.
מסופר על גויים
שחיכו לזמן של עלייה לרגל כדי לגזול את רכוש העולים. לאחר שהמשפחה נסעה לירושלים,
מלאכים לקחו את הדמות של בני הבית והראו נוכחות בבית ובשדה. כאשר היהודים חזרו
מירושלים הגויים התפלאו שלא עלו לרגל. היהודים ענו להם שהם כן קיימו את מצוות
עלייה לרגל. הגויים הבינו שהם ראו נס כאשר מלאכים לקחו את מקומם.
כמו שכתוב: "
רבי יוסי בשם ריב"ל מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה שנאמר (שמות לד) ולא
יחמוד איש את ארצך וגו' מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבים אותו מעשה
באחד שהניח בית של תרנגולים ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו חד בר נש שביק ביתיה
פתיח ואתא ואשכח הכינה כריכה על קרקסוי רבי פינחס משתעי הדין עובדא תרין אחין הוון
באשקלון הוו להון מגורין נוכראין אמרין כדין אילין יהודאין סלקין לירושלים אנן
נסבין כל מה דאית להון מן דסלקין זימן להם הקב"ה מלאכים נכנסים ויוצאים
בדמותן מן דנחתון שלחנון לון מקמן אמרו לון אן הויתם אמרו לון בירושלים אמרו לון
ומאן שבקותון בגו ביתא אמרו ולא ב"נ אמרו בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא
שביק להון:" (תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף יז/ב פרק ג הלכה ז).
זה לא דבר חדש
שהקב"ה שומר על בתי יהודים בזמן החגים. בפסח מצרים הקב"ה דילג על בתי
בני ישראל ולא פגע בבכורות.
מה שמר על בתי בני
ישראל?
הקב"ה ציווה
את בני ישראל לשחוט את הקרבן פסח ולשים את הדם בפתח הבית על המשקוף ועל שני צידי
הדלת. כמו שכתוב:וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת,
וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם (שמות יב,ז).
פעולת זריקת הדם
על דלת הבית מזכירה את זריקת הדם על המזבח. ארבע פעולות חוזרות בכל קרבן בהמה:
שחיטת הקרבן, קבלת הדם, הולכה לכיוון המזבח וזריקת הדם. זריקת הדם היא הפעולה
העיקרית.
נראה לומר, שכאשר
בני ישראל מרחו את דם הקרבן פסח על המשקוף ושתי המזוזות הם הפכו את ביתם במצרים
למעין מזבח ובית מקדש קטן.
כתוצאה מזה הבית
התקדש ועבר לבעלות של הקב"ה.
בתי בני ישראל
נהפכו לבתי מקדש לזמן מוגבל. הקב"ה לא יכול לפגוע בבית של עצמו, לכן הוא פסח
על הבתים שהקריבו בתוכם את קרבן פסח.
תהליך דומה קורה
עם צרעת הבתים, כאשר מטהרים את הבית על ידי הזאת דם הקרבן על קירות ביתו המנוגע.
(ראה מאמר "מהטומאה יוצאת הקדושה" מצורע תשע"ו).http://otzma1.blogspot.co.il/2016/04/blog-post_17.html
חג הפסח מכניס את
המקדש לתוך בית של כל ישראל. מתחילים את החג יום לפני כן, בי"ד ניסן עם הקרבת
קרבן פסח במקדש. לאחר מכן לוקחים את הקרבן לבתינו כדי להשרות בו את השכינה.
קרבן פסח אינו
נאכל בעזרה של בית המקדש אלא בכל ירושלים. הוא נאכל בתוך ביתם של כל חבורה וחבורה בירושלים שבין
החומות.
אנחנו אוכלים את
בשר הקרבן פסח בשלמותו. כאילו שאנחנו
אוכלים משולחנו של הקב"ה ממש. כך מכניסים לגופנו את קדושת הקרבן.
הקרבן פסח ועלייה
לרגל הם מצוות השמורות לעם ישראל בלבד.
הקב"ה מגלה
את פניו בזמן הרגלים לעם ישראל בלבד.
מצוות עלייה לרגל
מוזכרת פעמיים בתורה: שלש פעמים בשנה, יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל.
(שמות כג יז).
שלוש פעמים בשנה
יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג
הסכות... (דברים טז טז).
מתוך המילים
"כל זכורך" ניתן ללמוד שהתורה פונה לזכרים של ישראל בלבד. "אלקי
ישראל" בא להוציא את אומות העולם שאינם נקראים ישראל.
בנוסף לכך
הקב"ה מגלה את פניו כביכול לעולי הרגל בהר הבית. כל יהודי שעולה לירושלים
ונכנס לעזרה יחד עם קרבנות החג זוכה לראות את פני ה'. כמו שכתוב: שלוש פעמים בשנה
יראה כל זכורך את פני ה' (דברים טז טז).
נראה לומר שהמעמד
של ראיית פני ה' ברגלים הינו מיוחד לימי החג. אפילו משה רבנו לא זכה בו כי הוא ראה
את אחורי ה' ולא את פניו. כמו שכתוב:
וַיֹּאמֶר לֹא
תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה
מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:... וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ
אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאו" (שמות ל"ג, יב-כג).
התלמוד בבלי כתב
שמשה רבנו ראה את קשרי התפילין של הקב"ה.
כמו שכתוב:
"אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה
קשר של תפילין." (מנחות לה ב).
הקב"ה מגלה
את פניו בזמן הרגלים בבית המקדש. כל מי שמשתוקק לקבל את האור הזה זוכה בו.
כך כתב ה"שפת
אמת": " ..שכל איש ישראל צריך להשתוקק תמיד לזכות לראות פני ה'. ואז
כשבא החג נפתח לו השער. ובבית המקדש היה מקוים בפועל ממש." ( שפת אמת,פסח שנת
תרס"ב דף 106).
היום אנחנו קרובים
מאוד לחידוש עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש השלישי. בינתיים אנחנו שותפים בחיולל
מקום המקדש כאשר נותנים יד חופשית לגויים לשלוט על הר הבית.
דווקא בימים של
עלייה לרגל עלינו להתעורר ולדרוש את המגיע לנו. כולנו רוצים לראות את פני השכינה.
הקב"ה הבטיח שהוא יתגלה לעולי הרגלים.
אז מדוע זה לא
קורה?
האדישות של כל אחד
מאיתנו הנובעת מאורך הגלות. התרגלנו להגיד תפילות במקום קרבנות, התרגלנו להתפלל
ב"מקדש מעט" ולא במקדש האמיתי.
הטבע של ישראל הוא
לשאוף אל הקדושה לכן בע"ה זה יתפרץ בקרוב מאוד ורוב העם ידרוש באופן מעשי את
בנין בית המקדש השלישי.
עלינו להתרגל מחדש
ולעלות להר הבית כהכנה לעלייה האמיתית עם קרבנות העולה והחגיגה בב"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה