הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

‏הצגת רשומות עם תוויות קודש הקודשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קודש הקודשים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, יוני 23, 2023

פרשת השבוע: פרשת חוקת: מה החוויה האולטימטיבית?

פרשת חוקת תשפ"ג     
                  
גיליון מס 395  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com   

מה החוויה האולטימטיבית?

פרשת חוקת עוסקת בטהרת בני ישראל והתרחקות מהטומאה. נראה בע"ה מדוע עלינו להיות טהורים ולהתרחק מהטומאה.
בעידן המודרני, רדיפה לאחר ריגושים, הנאות מיידיות וחוויות היא נחלת הכלל.
למעשה הטכנולוגיה, היא כלי המנסה להשתלט על האדם. ראיתי בעלון 'מסילות אל הנפש' התבוננות נפלאה של הרב מאיר ויסברגר, סופר ופובליציסט חרידי.
הוא כתב, שאמצעי התקשורת משתכללים ומנסים לשעבד את האדם כמה שיותר.
בהתחלה הייתה עיתונות כתובה ורדיו. העיתונות הכתובה פונה לעין והרדיו לאוזן.
חוש הראייה לבדו, אינו יכול לקחת את כל צומת הלב של האדם. אותו הדבר לגבי השמיעה.
בהמשך המציאו את הטלוויזיה, אז הכל השתנה. הטלוויזיה פונה בו זמנית, לחוש הראייה והשמיעה של האדם.
כתוצאה מזה האדם יכול להשתעבד ולהתמכר בקלות. הוא יכול לשבת שעות על גבי שעות ללא מעשה או מחשבה, מול המסך המהפנט.
מה הוא היה אומר על הטלפונים הניידים שזמינים בכל רגע וגם מפעילים בנוסף לראייה ושמיעה את חוש המישוש!
נראה לומר, אם נתבונן בכלים ובעבודה שהייתה בבית המקדש נראה שהכל מכוון כנגד כל חמישה חושי האדם.
בתוך ההיכל שלפני קודש הקודשים היו מונחים: מנורת הזהב, שולחן הזהב עם לחם הפנים ומזבח הזהב לקטורת.
שבעת הנרות של מנורת הזהב, פועלות על חוש הראייה האדם. בנוסף לכך, קרה נס כאשר 6 הנרות היו פונות לנר המערבי- האמצעי.
לחם הפנים פונה לחוש הטעם, כאשר הכוהנים היו מתחלקים ואוכלים מידי שבת את 12 הלחמים, שפינו משולחן הזהב.
חוש נוסף התממש בהיכל: חוש הריח. כאשר הכוהנים היו מקטירים בבוקר ובצהריים את הקטורת על מזבח הזהב, הנמצא בפתח ההיכל.
אם נתרחק קצת מההיכל, בעזרת הכוהנים, הלווים היו עומדים על הדוכן ושרים ומנגנים בזמן הקרבת קרבנות התמיד ובזמנים נוספים.

יום ראשון, ספטמבר 25, 2022

ראש השנה: שופר הגאולה, עכשיו!

ראש השנה תשפ"ג

גיליון מס 386  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

שופר הגאולה, עכשיו!

בראש השנה אנחנו לא מצווים לעלות לרגל כמו שלושת הרגלים ולא מקיימים מצוות מיוחדות למעט מצוות שמיעת קול שופר.
תקיעת השופר הינה המצווה המרכזית לשני ימי החג. בעל הטורים מדגיש שעיקר המצווה הינה השמיעה ולא התקיעה עצמה. כמו שכתוב: " וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע" (טור, אורח חיים, סימן תקפ״ה).
בעל ה'שפת אמת' מביא מדרש השופך אור חדש על מצוות שמיעת קול שופר.
יש באדם שני חושים מרכזיים, הראייה והשמיעה. לפי המדרש רבה, הראייה נפגעה בזמן חטא בעגל, כאשר השמיעה נשארה ללא קלקול.
כמו שכתוב: " כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב." (מדרש רבה, שמות כז,ט:)
כתוצאה מזה, קול השופר-שלא נפגע על ידי החטא, נישאר נקי מכוחות הטומאה והמזיקים. לכן, קול השופר יכול לחבר אותנו עם הקב"ה בצורה ישירה.
כמו שכתוב: "כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם.....ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תרל"ד דף 18).
נראה לומר, שהשופר מסמל את החירות והחופש מהשפעת כוחות הטומאה. מכאן, תכלית השופר היא להביא אותנו לידי מעשה שיקרב אותנו אל ה' ואל הגאולה השלמה.
בפעולה עצמה של התקיעה יש רמז לחירות ושחרור מיצר הרע. התוקע מוציא אוויר מהקנה שלו ומעביר אותו דרך הקרן של השופר. הקול אינו משתנה כאשר הוא עובר דרך השופר עצמו. 
השופר הוא כמו הקנה של האדם, שעובר דרכו הרוח הרומז לרוחניות ולעולם הבא. ראוי לציין, שאין מעבר של אוכל ושתייה-המסמלים את הגשמיות, דרך הקנה. 
השופר מסמל את החירות כאשר לומדים בתלמוד בבלי (ראה ראש השנה, דף לג ע/ב) את דיני השופר של ראש השנה מהשופר של היובל, המכריז על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהם הקודמים.
כמו שכתוב: "...השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוהר הקדוש....שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות....אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות."(שפת אמת ראש השנה, שנת תרס"ד דף 54).
בראש השנה, אנחנו דבקים במידת החירות כדי לצאת מעולם הגשמי, אל עולם הרוחני.
כמו שהערנו בתחילת דברינו, אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה. כאשר עולים לרגל, אנחנו נפגשים עם השכינה ורואים אותה בעיניים שלנו ,ממש.

יום שישי, אוקטובר 09, 2020

חגי תשרי: כולנו נכנסים לקודש הקדשים


חגי תשרי תשפ"א
גיליון מס 371  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

כולנו נכנסים לקודש הקדשים

 
פותחים שנה חדשה עם חודש של חגים: ראש השנה, יום הכיפורים וחג סוכות. כל חג שונה מהשני, בתכלית. ראש השנה מכונה יום הדין, יום הכיפורים מכיל עינויים ומכונה יום של כפרה וחג סוכות הינו חג של שמחה ועלייה לרגל לבית המקדש.
בע"ה נביא זווית חדשה על הקשר העמוק המחבר בין שלושת החגים.
המאמר מבוסס על מאמר מתוך ספר של ה"חלבן" על חגי תשרי.
נתחיל עם ראש השנה. המצווה העיקרית של ראש השנה הינה תקיעת שופר. במסכת ראש השנה דנים בהלכות השופר.
אחת ההלכות היא שאין לוקחים את השופר מקרן של פרה, כי הפרה מזכירה את חטא העגל.
כמו שכתוב: "דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור..." (ראש השנה דף כו ע/א).
התלמוד דן בעיקרון הזה שאין קטיגור נעשה סניגור והוא מגיע למסקנה שזה תקף רק בתוך קודש הקודשים.
אם כך, מדוע אסור להשתמש בשופר שמקורו מקרן של פרה כאשר תוקעים בו מחוץ לקודש הקודשים?
התלמוד משיב דבר נפלא, הוא משווה את תקיעת השופר לכניסה לקודש הקודשים. כמו שכתוב: " והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי" (ראש השנה דף כו ע/א).
השופר בא להזכיר את הזכויות של עם ישראל כלפי הקב"ה ולעורר אותנו לתשובה, לכן זה דומה לכניסה לקודש הקדשים.
קשה להבין, איך אפשר להשוות בין הכניסה של הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים, פעם אחת בשנה לאחר 7 ימי הכנה, לבין תקיעת שופר בבית כנסת?

sharethis