חגי תשרי תשפ"א
גיליון מס 371 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
כולנו נכנסים לקודש הקדשים
פותחים שנה חדשה עם
חודש של חגים: ראש השנה, יום הכיפורים וחג סוכות. כל חג שונה מהשני, בתכלית. ראש
השנה מכונה יום הדין, יום הכיפורים מכיל עינויים ומכונה יום של כפרה וחג סוכות
הינו חג של שמחה ועלייה לרגל לבית המקדש.
בע"ה נביא זווית
חדשה על הקשר העמוק המחבר בין שלושת החגים.
המאמר מבוסס על מאמר
מתוך ספר של ה"חלבן" על חגי תשרי.
נתחיל עם ראש השנה.
המצווה העיקרית של ראש השנה הינה תקיעת שופר. במסכת ראש השנה דנים בהלכות השופר.
אחת ההלכות היא שאין
לוקחים את השופר מקרן של פרה, כי הפרה מזכירה את חטא העגל.
כמו שכתוב: "דאמר
רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין
קטיגור נעשה סניגור..." (ראש השנה דף כו ע/א).
התלמוד דן בעיקרון
הזה שאין קטיגור נעשה סניגור והוא מגיע למסקנה שזה תקף רק בתוך קודש הקודשים.
אם כך, מדוע אסור
להשתמש בשופר שמקורו מקרן של פרה כאשר תוקעים בו מחוץ לקודש הקודשים?
התלמוד משיב דבר
נפלא, הוא משווה את תקיעת השופר לכניסה לקודש הקודשים. כמו שכתוב: " והא איכא
בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים
דמי" (ראש השנה דף כו ע/א).
השופר בא להזכיר את
הזכויות של עם ישראל כלפי הקב"ה ולעורר אותנו לתשובה, לכן זה דומה לכניסה
לקודש הקדשים.
קשה להבין, איך אפשר
להשוות בין הכניסה של הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים, פעם אחת בשנה לאחר 7
ימי הכנה, לבין תקיעת שופר בבית כנסת?
ה"חלבן"
מפרש שבראש השנה מדובר בכניסה רוחנית של הנשמה שלנו לתוך קודש הקדשים. לעומת זאת,
ביום הכיפורים זאת כניסת פיזית עם כל הגוף.
הכהן הגדול הוא הנציג
של כל עם ישראל כאשר הוא נשלח בשם כל עם ישראל.
כמו שכתוב:
"למעשה, נקודת ההבדל בין שתי הכניסות הללו היא שהכניסה בראש השנה היא כניסה
של הנשמה לקודש הקודשים, שהלא הגוף נותר בחוץ, ורק הנשמה זוכה להיכנס להיכל הפנימי
ביותר. לעומת זאת ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול בגופו ממש לקודש הקודשים, וזוהי
מעלה גדולה מאוד." (הרב חיים כהן, חגי תשרי, דף קכ).
נראה להוסיף, שהשופר
בא להזכיר את עקידת יצחק שהתרחשה בהר הבית, במקום המקדש. לכן יש קשר הדוק בין
מצוות תקיעת שופר לבין הר הבית.
עלינו ללמוד משתי
הכניסות השונות לקודש הקדשים לגבי ימינו. הדור שלנו זכה לחזור לארץ ישראל,
לירושלים ולהר הבית.
ראש השנה ותקיעות
השופר אינם דורשים קשר פיזי עם בית המקדש, כי הכל רוחני. לכן זה מתקיים גם בזמן
הגלות.
ביום הכיפורים, דרושה
כניסה פיזית לקודש הקודשים, כאשר סדר העבודה מתקיים כולו בבית המקדש. הכניסה שמורה
לכהן הגדול בלבד.
נראה להוסיף שבחג
הסוכות כל אחד מישראל נכנס לסוכתו תחת
הסכך שרומז לשכינה.
בעל ה"שפת
אמת" לומד מהפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמים" (ספר
ויקרא פרק כג,מב), שהקב"ה נותן לנו רשות לשבת בסוכה הנקראת בית ה'- צלא
דמהימנותא. כמו שכתוב בתהילים "אשרי יושבי ביתך"- למי שיושב בסוכתו של
ה' ,"עוד יהללוך סלה"-על ידי הלולב אפשר לומר הלל ולשיר בפני ה' בשמחה.
(ראה שפת אמת על סוכות שנת תר"ם דף צח).
הסוכה היא מעין בית
המקדש! נראה לומר שזאת הכניסה השלישית
לקודש הקדשים, לאחר ראש השנה ויום הכיפורים.
זאת כניסה ארוכה יותר
שנמשכת שבעה ימים, כאשר מקיימים את המצווה של הישיבה בסוכה גם בזמן שינה. אין מצוות
אחרות שניתן לקיים אותן בזמן השינה ושנמשכות כל כך הרבה שעות וימים.
הקב"ה נתן לנו
את מצוות ישיבה בסוכה כדי להרגיש את השכינה ולא לשכוח מהו הדבר האמיתי. עולים לרגל
כדי לראות את פני השכינה ולהיראות בהר הבית.
כך אנחנו שואבים
כוחות רוחניים להמשך החיים שלנו, עד העלייה לרגל הבאה, בחג הפסח.
הסוכה היא דירת עראי
כדי שלא נשכח מה ההגדרה של דירת קבע, שהיא בית ה' בהר המוריה.
הקורונה באה לבלבל
אותנו ולערער את הביטחון העצמי שהעניקו לנו הטכנולוגיה, המדע והשפע הכלכלי.
עלינו לחזור לשורשים
שלנו ולאמונה התמימה בהקב"ה.
הסוכה הינה מקום
ייחודי המחבר את ישראל להקב"ה.
ה"שפת אמת"
כתב שכאשר עם ישראל נבדל מהגויים, הקדושה יכולה לשרות ללא הפרעה.
זאת התכלית של בניית
הסוכה עם הדפנות והסכך, במטרה להיבדל מהגויים ולהתייחד עם הקב"ה.
כמו שכתוב:
"ובכל מקום שנבדלין בני ישראל בפנימיות המיוחד להם מתגלה הקדושה להם......כי
אין הקדושה יכולה להתפשט בעולם הזה רק בדירת בני ישראל." (שפת אמת על סוכות,
שנת תר"ן דף קט ד"ה במצוות הסוכה).
ארץ ישראל ובית המקדש
הם מקומות מיוחדים השייכים לעם ישראל בלבד, כדי להתייחד עם בורא עולם.
לכן אסור לנו לתת
דריסת רגל לגויים בארץ ישראל וקל וחומר בירושלים והר הבית.
בע"ה נזכה לבנות
את בית המקדש השלישי ללא הפרעה של אומות העולם וכך נוכל להתייחד עם הקב"ה
בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי
נשמת אבי מורי יוסף בן שבה שנפטר ב ה' תשרי תשפ"א ולרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה
דב בן מלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה