פרשת בהר תשע"ח
גיליון מס 331 מאת שמואל בן
חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
החומר מכין לרוחניות
מצוות שמיטת הארץ נמצאת במרכז הפרשה. קשה להבין את מהות המצווה הזאת
הדורשת מאמץ גדול מצד האדם.
עלינו להפסיק כל עבודה חקלאית למשך שנה מתוך אמונה שהקב"ה ידאג
לפרנס אותנו.
ה"חלבן" בפירושו על התורה מסביר שהשמיטה באה להעמיד במקום
הנכון את החומר ביחס לרוחניות.
אנחנו נמצאים בעולם גשמי ומלא תאוות חומרניות. מצוות השמיטה באה ללמד
אותנו שהחומר הוא חשוב אבל לא התכלית.
החומר והרווחה הכלכלית מאפשרים לאדם לחיות בהרגשה של נוחיות וישוב
הדעת. כאשר האדם משוחרר מדאגה של קיום
וסיפוק הצרכים הבסיסיים שלו הוא יכול לפנות את מחשבותיו לדברים גבוהים יותר.
כך הוא יוכל להבחין בין העיקר והטפל. בעזרת שנת השמיטה אנחנו מסוגלים
להפנים שהחומר הוא אמצעי להרחבת הדעת של האדם כדי להתקרב לה'.
כמו שכתוב: "נמצא ששנת השמיטה בונה סדר עדיפויות נכון והבחנה
חשובה בין העיקר לטפל בחיים. כמו שאמרנו קודם לכן, כל הצרכים החומריים הם אמצעים
ולא מטרות. הם נועדו להרחיב את דעתו של האדם ולאפשר לו להתמקד בעיקר שבחיים-
נדיבות לב, חסד, קדושה, אחדות, מצוות ה' ויראת אלוקים." (טללי חיים, דף
תקמח).
הרב משה לוריא מביא זווית נוספת ומעמיקה יותר להבנת מצוות השמיטה.
בעל ה"בית גנזי" על התורה מפרש שבשנת השמיטה כל אחד מישראל
הופך להיות כמו כהן.
ישנן שלוש מצוות עיקריות בנושא השמיטה: שביתת הארץ, הפקרת הפירות
וקדושת שביעת שחלה על הפירות.
למצוות האלה יש מכנה משותף ביחס לכהנים.
לאחר חטא העגל שבט לוי נבחר לעבוד את ה' במקדש. לכן הוא לא קיבל נחלה
בארץ ישראל עם שאר השבטים. הוא אינו יכול לעבוד את האדמה ומקבל תרומות ומעשרות מעם
ישראל. הכהנים מחוייבים לאכול בטהרה את הקדשים והתרומות ומעשרות.
המאפיינים האלה דומים לשלוש המצוות של שנת שמיטה.
