הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

‏הצגת רשומות עם תוויות מלאכת המשכן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלאכת המשכן. הצג את כל הרשומות

יום שישי, פברואר 12, 2016

פרשת שבוע: פרשת תרומה החומר שנהפך לרוח

פרשת תרומה תשע"ו
גיליון מס' 255 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                      

החומר שנהפך לרוח

אנחנו נכנסים לרצף של פרשיות העוסקות  בבנין המשכן. המשכן מבטא את הקשר המיוחד בין הקב"ה ובין ישראל כאשר הוא גר כביכול בתוכנו. מה שבולט בפסוקים הראשונים של פרשת תרומה הוא בקשת התרומה מכל עם ישראל. התורה מתארת בפרטי פרטים את רשימת החומרים שיש להביא למלאכת הבנין. כמו שכתוב: וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת...... (שמות כט,ג-ז).
בסה"כ 15 חומרי גלם שונים נדרשו לבנין המשכן. האם לא היה מקום לדבר על מטרת המשכן או על השכינה שיוצאת ממנו לפני פירוט החומרים?
התורה דווקא פתחה ברשימת חומרי גלם לפני התכלית: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כח,ח).
המאמר מבוסס על הספר "טללי חיים" על פרשת תרומה של ה"חלבן".
הרב חיים כהן "החלבן" מפרש שתהליך בנית המשכן שונה בתכלית ממתן תורה. התורה הינה רוחנית בלבד ללא חומר. זאת הסיבה שנסים רבים התרחשו במעמד הר סיני דרך קולות, ברקים ואור גדול שבני ישראל לא יכלו לעמוד בפנהים. בני ישראל התכוננו שלושה ימים כדי להשיג את המדרגה הרוחנית הראויה לקבלת התורה.
לעומת זאת, בנין בית המקדש או המשכן הינו דבר חומרי השייך לעולם הזה. הקב"ה משרה את השכינה שנמצאת למעלה בבנין חומרי הנמצא למטה.
" התורה היא אור רוחני  כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו,כג) ואילו בית המקדש וכל כליו – עשויים מחומרים מהעולם הזה ממש. זוהי קדושה עליונה שבעליונות שאחוזה בחומר ממשי.... " (טללי חיים, שמות דף רמה).
קבלת התורה מקדימה את בנין המקדש כי התורה הינה השורש של המקדש. לאחר התעלות רוחנית וקבלת התורה ניתן לבנות את בית המקדש שהוא כולו חומר.
נראה לומר שמי שאינו התמלא ברוחניות אינו רואה בבית המקדש ועבודת הקרבונות את הקדושה שבו. הוא אינו נחשף אלא לצד החומרי של עבודות המקדש הדומות ממבט חיצוני לעבודת אלילים ח"ו.
מתוך המילה "תרומה" ניתן למצוא את המילה "מתורה". זה רמז לכך שהמקדש בא מכח התורה בלבד. (ראה טללי חיים, שמות דף רן).
ה"חלבן" מביא פירוש נוסף המראה את ההבדל בין התורה ובין המקדש. הוא משווה את בית המקדש לקרבן שלמים ואת התורה לקרבן עולה. מה שמאפיין את קרבן עולה הוא שהוא כולו נשרף על המזבח ואין לאדם חלק בו.
לעומת זאת קרבן שלמים מתחלק בין המזבח, הכהן וישראל. קרבן שלמים מחבר את השמים ואת הארץ ומביא את השלימות לעולם הזה.
 כמו שכתוב: " התורה כולה היא עצם רוחני עליון ונעלה, והמקדש בנוי כגוף העשוי מחומר, ובתוכו מתגלית נשמה גדולה. התורה-עולה זאת תורת העולה (ויקרא ו,ב) והמקדש- שלמים, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהילים עו,ג), ירושלים מלשון שלמים ושלמות. " (טללי חיים, שמות דף רמז). 

יום ראשון, מרץ 22, 2009

ללא מקדש אין תכלית למצוות

גמרא עם דם של אחד הנרצחים בפיגוע של מרכז הרב
פרשת ויקרא- זכור תשס”ח גיליון מס' 108
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
גמרא עם דם של אחד הנרצחים בפיגוע של מרכז הרב
ללא מקדש אין תכלית למצוות

מהו תכלית המצוות?
למה מצוות המשכן שקולה כנגד כל התורה כולה?
סיימנו את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן. עכשיו אנחנו מתחילים חומש חדש, העוסק ברובו בעבודות המשכן עצמן ותורת הקרבנות.
התורה מאריכה בעניין המשכן, בחצי ספר שמות וכל ספר ויקרא. הקב"ה מחבב את ישראל לכן הוא חוזר על בנין המשכן חמש פעמים.
בספר שמות עסקנו בעניין עשיית המשכן ובנייתו. בספר ויקרא נעסוק בעבודת המשכן. יש הבדל מהותי בין העבודה ובין העשייה.
העשייה היא הכנה לעבודת הקרבנות. כאשר העבודה באה מלשון עבדות, המבטא את הביטול של ישראל להקב"ה. עיקר עבודת המקדש מתבצעת בפועל בעזרת קרבנות. המילה קרבן באה מלשון קירבה. תהליך הקרבת הקרבן מקרב את עם ישראל לה'.
בעל ה"בית גנזי" בפרשת פקודי מפרש את דברי האר"י ז"ל, האומר שמצוות עשיית המשכן שקולה ככל התורה כולה.
למה דווקא מצווה זו, שקולה כנגד כל שאר המצוות?
והאם ניתן לתת משקל למצוות?
תכלית המצוות היא לקרב אותנו להקב"ה, כדי להידבק בו. כמו שאמרו חז"ל: הקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
ריבוי המצוות בא כדי לתת לנו יותר אפשרויות לקיים אותן, וכך להידבק בהקב"ה.
עיקר המצוות הוא שהאדם יקיים אותן ויתעלה מעל החומריות שבו ויהיה דבוק בה'.
מצוות המשכן ובית המקדש מגלה את רצון הקב"ה לשכון בתוך עם ישראל ולהתקרב אליו כמו שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
מי שמקיים מצווה זאת, כאילו קיים את כל התורה, כי הוא מקיים את תכלית כל המצוות.
לעומת זה, אם עם ישראל אינו מקיים את מצוות בנין בית המקדש ועבודת הקרבנות, כאילו כופר בתכלית המצוות.
" מי שאינו מקיים מצווה זו (בניית המשכן) יש פגם בכל המצוות שהוא מקיים וכאילו לא קיים המצוות לפי תכליתם" (בית גנזי פקודי, דפים תתתלח-לט).
עכשיו אנחנו מבינים למה מצוות בנית בית המקדש ועבודת הקרבנות שקולות כנגד כל התורה כולה.
לכן התורה מאריכה במצווה זאת. למעשה לא מדובר במצווה אחת, אלא בשליש מתרי"ג המצוות. כשליש מבין תרי"ג המצוות, קשור לעבודת המקדש: בניית בית
המקדש וכליו, עבודת הקרבנות, הקטורת, הבאת הביכורים וכו'.
כאשר אנחנו נכנסים לתוך ספר ויקרא, עניין חידוש עבודת הקרבנות עולה על הפרק מידי שבוע.
איך נוכל להמשיך לקיים את המצוות, ללא בית מקדש בנוי בהר הבית?
איך אפשר להתפלל מידי יום על החזרת השכינה לציון, ולא לעשות מעשה!
פרשת זכור מזכירה לנו מידי שנה להרוג את עמלק.
מצוות מחיית עמלק, מקרבת אותנו להקב"ה, כאשר הייעוד של עמלק הוא לשבש את הקרבה המיוחדת הקיימת בין ישראל ובין הקב"ה.
היום יש סוג חדש של עמלקי: עמלקי ישראלי. אנחנו, יצרנו את הייצור המסוכן הזה, במו ידינו.
הרצח המתועב שקרה בשבוע שעבר בישיבת מרכז הרב, בא להזכיר לנו איפה נמצא העמלקי של היום.
אסור לנו לעצום עיניים ולהסתיר את האמת.
מצוות מחיית עמלק, ובניית בית המקדש הן מצוות הקשורות זו בזו.
בע"ה לקראת חג הפורים וחודש ניסן, שהוא חודש הגאולה, נזכה לקיים את מצוות קרבן הפסח ומחיית עמלק המתגורר בתוכנו.

סרט וידאו על המאמר


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

יום שישי, מרץ 07, 2008

המעשה מתקן את החטא

פרשת פקודי-החודש תשס”ח גיליון מס' 107

מאת שמואל בן חמו

לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com

לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461

המעשה מתקן את החטא

מה הקשר בין חטא העגל והשכנת השכינה במשכן?

האם התפילות שלנו מתקבלות, למרות שאנחנו לא מנסים להפוך אותן למעשיים?

בהמשך לגיליונות האחרונים נמשיך לעסוק בעניין חשיבות המעשה וכוונת הלב, בזמן קיום מצוות בניית המשכן.

מצוות המשכן מהווה דוגמא לחיקוי, עבור שאר המצוות.

בעל ה"שפת אמת" מביא את דברי רש"י על פסוק הראשון של הפרשה, המפרש למה התורה מכנה את המשכן, "משכן העדות".

"עדות לישראל שויתר הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". (רש"י לח,כא).

השכינה השורה במשכן הנבנה על ידי בני ישראל, מוכיחה שהקב"ה מחל לישראל על מעשה העגל.

יש קשר הדוק בין חטא העגל ובין מעשה המשכן. ללא חטא העגל, יכול להיות שלא היינו צריכים לבנות את המשכן, כדי להידבק בהקב"ה. ה"שפת אמת" ממשיך ואומר, שהמילים- "נעשה ונשמע" שנאמרו על ידי בני ישראל בזמן מתן תורה, דוחות את הצורך בעשייה, כדי להתקרב להקב"ה.

לפני חטא העגל, אדם שרצה בכל לבו להתקרב לה', היה יכול לעשות זאת ללא צורך במעשה או מלאכה כלשהי- כוח העשייה היה מבוטל לגמרי.

"ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ברוך הוא " (שפת אמת פקודי שנת תרל"ה).

לאחר חטא העגל, המעשים ירדו בדרגה, ויש צורך במעשה מתקן. בניית המשכן או בית המקדש, מתקנת בפועל את מעשה העגל.

השכינה השורה במשכן, מחזירה כביכול, את עם ישראל אחורה בזמן, במדרגה שלפני חטא העגל.

עכשיו פירוש רש"י מובן יותר, כי מעשה בניית המשכן ביטל את מעשה העבודה זרה של עגל הזהב.

לאחר חטא העגל עלינו לעשות מעשים כדי להתקרב להקב"ה.

לכן התורה משתמשת בפועל "עשה" רמ"ח (248) פעמים, מ-פרשת תרומה עד סוף ספר שמות.

(ב-248 ביטויים של עשייה לא נספרו המילים הקשורות לעניין חטא העגל, עיין רבנו בחיי שמות מ,טז).

על מנת להגיע לשלמות המעשה, העשייה לבדה אינה מספיקה, נדרשת גם כוונת הלב.

לכן המילה "לב" חוזרת פעמים רבות בעניין המשכן. חכמי לב בנו את המשכן וכליו, ובני ישראל נידבו את ליבם ותרמו למשכן.

אם נרצה לקיים את מצוות בניית המשכן בשלמותה, עלינו לחבר את המעשה ואת כוונת הלב.

כאשר בונים את בית המקדש או את המשכן, חייבים לבצע את המלאכות השונות, בלב שלם. אם לא, אז השכינה מסתלקת ובית המקדש נהפך לבניין של אבנים ללא כל קדושה. וכתוצאה מזה, כל גוי יכול להיכנס להר הבית ולהחריב את בית המקדש ח"ו.

כך היה כאשר הבבליים או הרומאים כבשו את הר הבית, חז"ל אומרים שהם הרסו בנין של אבנים, לאחר שהשכינה הסתלקה, לפני כן.

לעומת זאת, אם הלב ישנו, ועם ישראל מאוד רוצה לבנות את בית המקדש, אבל אין מישהו שיעשה מעשה. גם במקרב בזה, השכינה לא תוכל לשרות על ישראל, כי אין מעשה.

הרבה יהודים הטוענים שהם שומרים את המצוות בתוך ליבם. זה יפה, אבל בלי מעשה המצווה, היהודי הזה לא עשה כלום. מצד שני, אדם שעושה את המצוות ללא כוונה, מתוך הרגל, אז גם הוא לא קיים את המצווה.

אם אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בתפילת שמונה עשרה על בניין בית המקדש והחזרת השכינה בציון, ולא עושים כלום למען בנין בית המקדש וכיבוש הר הבית, האם תפילות האלו יכולות לעלות אל ה'?

אם אנחנו עורכים את ליל הסדר מתוך הרגל, ללא קרבן פסח, כמו אבותינו שסבלו במשך אלפיים שנות גלות.

האם קיימנו את שאר מצוות חג הפסח כהלכתן?

היום, זה בידיים שלנו. זכינו לראות לכמה שעות בלבד, דגל ישראל מונף על הר הבית. מידי יום ניתן לעלות בטהרה, להר הבית ולספוג מקדושת המקום הקדוש.

כמו שנה שעברה, מתכוננים להקריב השנה קרבן פסח בהר הבית. עלינו לעשות מעשים, כדי שנצליח להקריב השנה, את קרבן פסח.

בע"ה נלמד ממעשה המשכן, ונחזיר למרכז החיים הלאומיים שלנו את העשייה בעניין בית המקדש, ובעניין המלחמה נגד האויבים שלנו הפוגעים בנו ללא הפסקה.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98


הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:

פתחון בת סעדה ז"ל

יום שישי, פברואר 29, 2008

מעשים של אהבה


פרשת כי ויקהל תשס”ח גיליון מס' 106
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל-
parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר

מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
מעשים של אהבה
מדוע עבודות המשכן מוזכרות חמש פעמים בספר שמות?
אלו מעשים דרושים כדי לבלום את הידרדרות מדינת ישראל?

בספר שמות התורה חוזרת חמש פעמים על סדר בניית המשכן וכליו. לראשונה, בפרשיות תרומה ותצוה. לאחר מכן בפרשת כי-תשא, הקב"ה חוזר על כל עבודות המשכן בלי לפרט אותן, כאשר הוא בחר בבצלאל בן אורי לביצוע העבודה.
בפעם השלישית בפרשת ויקהל משה מוסר לבני ישראל את סדר בנין המשכן. לאחר מכן התורה מפרטת את תוצאת העבודות לאחר סיומן על ידי חכמי הלב. ולבסוף בפעם החמישית לאחר השלמת כל המלאכה, בפרשת פקודי. הרמב"ן ורבנו בחיי מפרשים את העניין בדרך זהה.
הקב"ה מגלה את חיבתו לעם ישראל דרך עבודות המשכן. " ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה" (רמב"ן שמות לז,ח).
קצת קשה להבין, למה הקב"ה צריך בית, בעולם הזה, הנבנה על ידי ישראל?
נראה לומר שזו הסיבה, שהתורה חוזרת חמש פעמים על אותם הדברים. כך נבין את חשיבות בניית המשכן והעבודות המתקיימות בו יום-יום.
כשחוזרים מספר פעמים על אותו הדבר, זה סימן שהדבר חשוב במיוחד. לעומת זאת, על כל מילה או אות מיותרת , חז"ל לומדים הלכות רבות.
בנושא המשכן הקב"ה לא מצמצם את מספר המילים או את מספר האותיות, כי הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה לשכון בתוכו.
חז"ל אמרו שהקב"ה מייעד שכר מרובה לעוסקים בבנין המקדש.
בית המקדש גורם לנחת רוח להקב"ה, ומראה לעולם את מנהיגותו. כאשר השכינה שורה על ישראל, אין קידוש השם יותר גדול מזה.
ניתן להתעסק בבית המקדש במספר אופנים. ניתן לבנות אותו, ניתן ללמוד את הלכות העבודה או לתרום תרומה לבדק הבית.
אמרו חז"ל, שכל העוסק בדיני הקרבנות כאילו הקריב קרבן. לכן אנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית את סדר הקרבנות.
כך מפרש בעל ה"בית גנזי" את דברי חז"ל: אי אפשר להגיד שאמירת פרשת הקרבנות שווה למעשה ההקרבה עצמו. אלא, עצם האמירה מעידה על קשר הדוק ורצון אמיתי להביא קרבן להקב"ה.
האדם שמשתוקק להביא קרבן, גורם לנחת רוח להקב"ה.
אז, ניתן לראות את אותו האדם, כאילו הקריב קרבן ממשי, בבית המקדש. ( עיין בית גנזי פרשת ויקהל דף תתשפא).
מעשה הקרבנות מעיד על אהבה בין הקב"ה ועם ישראל.
כל מצווה שיש בה עשייה, מוכיחה את אהבת האדם כלפי הקב"ה. כל מצווה הכרוכה בשמירה והתרחקות מדבר רע, מעידה על מידת היראה ופחד מהקב"ה. זה למעשה ההבדל בין מצוות עשה- כנגה מידת האהבה, ומצוות לא תעשה- כנגד מידת היראה. (עיין בהרחבה פירוש הרמב"ן יתרו כ,ז).
נראה לומר, שפירוש הרמב"ן שופך אור חדש על ריבוי המלאכות והשימוש בפועל "עשה" בפרשיות העוסקות במשכן: "ועשו ארון עצי שטים, ועשית בדי עצי שטים, ועשית כפרת זהב, ועשית שנים כרבים זהב" וכו' .
(עיין פרשת תרומה תשס"ח גיליון 103)
העשייה קשורה למידת אהבת ה', ובניית בית המקדש מהווה השיא של העשייה למען ה'.
לכן מלאכות המשכן כתובות חמש פעמים.
הקב"ה מזרז את ישראל חמש פעמים, כי "כשאוהבים, אין סופרים".
גם היום אנו זקוקים לעזרה מהקב"ה, כדי להבין את המסרים האמיתיים שהערבים שולחים לנו.
עלינו לעשות מעשים: בניין בית המקדש והשלמת כיבוש ארץ ישראל. אין להתפתות ולחתום על "הסכמים" דמיוניים. אין להיכנס להרפתקה צבאית, שבסופה תהיה בריחה מעזה לאחר מספר הרוגים.
עלינו לכבוש את רצועת עזה, עלינו לכבוש את ירושלים ולבנות את בית המקדש.
אם ההנהגה הנוכחית אינה מסוגלת לעשות את זה, אז לא נוכל לשתף פעולה איתם ונחכה להנהגה ראויה יותר.
בע"ה הקאסמים יעירו את עינינו ונעשה את המעשים הדרושים כדי להרבות אהבה בין הקב"ה ובין ישראל.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

sharethis