פרשת ויקהל - שקלים
תשע"ט
גיליון מס 352 מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
הכיור הוא מפתח הטהרה
אנחנו נמצאים באמצע
פרשיות העוסקות בבנין המשכן וכליו. ננסה להעמיק את המהות של כלי אחד: כיור נחושת.
הכיור שונה משאר כלי
המשכן כאשר הקב"ה לא ציווה את משה רבנו לעשות אותו בפרשת תרומה עם שאר הכלים,
אלא בתחילת פרשת כי תשא לפני חטא העגל.
כמו שכתוב:
וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת--לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ,
בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ (שמות ל,יח).
לעומת זאת, עשיית
הכיור נמסרה לבני ישראל יחד עם כל הכלים בפרשת ויקהל.
מדוע עשיית הכיור לא
נאמרה יחד עם כל כלי המשכן?
הכוהנים מחוייבים
לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם לפני תחילת עבודת המקדש כדי להימנע מחיוב מיתה.
כמו שכתוב: וְרָחֲצוּ
יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ (שמות ל,כ).
למה הכוהנים חייבים
לרחוץ את רגליהם בנוסף לידיהם? הרי היום אנחנו מסתפקים בטהרת הידיים דרך נטילת
ידיים לפני אכילה או ברכת כוהנים.
המיקום של הכיור הינו
בפתח ההיכל בעזרת הכוהנים. המיקום של הכיור אינו מובן, הרי מן ההיגיון שהכוהנים
יטהרו את עצמם לפני כניסתם לעזרה, ולא בפתח ההיכל.
מה המשמעות של מיקום
הכיור בבית המקדש?
מאיזה כוח המים
מסוגלים לטהר את האדם או הכוהנים לפני עבודתם?
בע"ה נענה
לשאלות האלה מתוך מאמר של הרב חיים כהן "החלבן", טללי חיים על ספר שמות.
ראשית נגדיר את מהות
הקדושה ביחס לטהרה. עבודות המקדש מהוות עיסוק עם הקדושה עצמה. כדי לגעת בקדושה, על
האדם לטהר את עצמו ולבטל כל דבר של טומאה.
הטומאה היא הפך
הטהרה, כאשר הקדושה נשארת תמיד במדרגתה ללא אפשרות של פגיעה בה. לכן הנשמה הקדושה
הנמצאת בכל אחד מישראל אינה יכולה להיפגע אפילו אם האדם עובר על כל איסורי התורה.
כתוצאה מזה, הנשמה של
היהודי מוכנה בכל עת להאיר ולפרוץ החוצה.
הטהרה הינה הכנה
לקדושה, לכן הכוהנים חייבים להיטהר ולרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני עבודתם במקדש.
עכשיו נראה את משמעות
רחיצת הידיים והרגליים.
