הירשמו לקבלת מאמרים חדשים לפני כולם

‏הצגת רשומות עם תוויות טהרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טהרה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, מרץ 01, 2019

פרשת שבוע: פרשת ויקהל הכיור הוא מפתח הטהרה


פרשת ויקהל - שקלים תשע"ט
גיליון מס 352  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

הכיור הוא מפתח הטהרה

אנחנו נמצאים באמצע פרשיות העוסקות בבנין המשכן וכליו. ננסה להעמיק את המהות של כלי אחד: כיור נחושת.
הכיור שונה משאר כלי המשכן כאשר הקב"ה לא ציווה את משה רבנו לעשות אותו בפרשת תרומה עם שאר הכלים, אלא בתחילת פרשת כי תשא לפני חטא העגל.
כמו שכתוב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת--לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ (שמות ל,יח).
לעומת זאת, עשיית הכיור נמסרה לבני ישראל יחד עם כל הכלים בפרשת ויקהל.
מדוע עשיית הכיור לא נאמרה יחד עם כל כלי המשכן?
הכוהנים מחוייבים לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם לפני תחילת עבודת המקדש כדי להימנע מחיוב מיתה.
כמו שכתוב: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ (שמות ל,כ).
למה הכוהנים חייבים לרחוץ את רגליהם בנוסף לידיהם? הרי היום אנחנו מסתפקים בטהרת הידיים דרך נטילת ידיים לפני אכילה או ברכת כוהנים.
המיקום של הכיור הינו בפתח ההיכל בעזרת הכוהנים. המיקום של הכיור אינו מובן, הרי מן ההיגיון שהכוהנים יטהרו את עצמם לפני כניסתם לעזרה, ולא בפתח ההיכל.
מה המשמעות של מיקום הכיור בבית המקדש?
מאיזה כוח המים מסוגלים לטהר את האדם או הכוהנים לפני עבודתם?
בע"ה נענה לשאלות האלה מתוך מאמר של הרב חיים כהן "החלבן", טללי חיים על ספר שמות.
ראשית נגדיר את מהות הקדושה ביחס לטהרה. עבודות המקדש מהוות עיסוק עם הקדושה עצמה. כדי לגעת בקדושה, על האדם לטהר את עצמו ולבטל כל דבר של טומאה.
הטומאה היא הפך הטהרה, כאשר הקדושה נשארת תמיד במדרגתה ללא אפשרות של פגיעה בה. לכן הנשמה הקדושה הנמצאת בכל אחד מישראל אינה יכולה להיפגע אפילו אם האדם עובר על כל איסורי התורה.
כתוצאה מזה, הנשמה של היהודי מוכנה בכל עת להאיר ולפרוץ החוצה.
הטהרה הינה הכנה לקדושה, לכן הכוהנים חייבים להיטהר ולרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני עבודתם במקדש.
עכשיו נראה את משמעות רחיצת הידיים והרגליים.

יום ראשון, אפריל 17, 2016

פרשת השבוע: פרשת מצורע מהטומאה יוצאת הקדושה

פרשת מצורע תשע"ו
גיליון מס' 264 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 


מהטומאה יוצאת הקדושה


בדיני טומאה וטהרה אנחנו נפגשים בדבר שהוא פלאי: צרעת הבתים. האם יתכן שלדבר העשוי מעצים ואבנים יש חיים משלו? מאיפה נובעת הטומאה או הקדושה של בית?
נראה לומר שלבתים בארץ ישראל בבעלות ישראל יש חיים משלהם. כאשר כל מה שבבעלות ישראל מסוגל לקבל קדושה. הקדושה באה מהיהודי והנשמה שבתוכו. קיום המצוות מוסיף על קדושתו הנמצאת כבר בתוכו. באותה מידה , ישראל יכול גם להזמין את הטומאה אם הוא אינו מקיים את רצון ה'. יוצא מכאן שהבתים אף הם מושפעים מישראל ויכולים לקבלת צרעת.
ראוי לציין שקדושת הבתים מתקיימת רק בארץ ישראל כאשר אין צרעת בתים בחוץ לארץ.
כמו שכתוב: כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד,לד).
על פי דברינו , ניתן להבין מדוע  אין צרעת על בתים של גויים בארץ ישראל.
לגויים אין קדושה לכן אין להם גם טומאה. אלה דברי רבי שמעון בר יוחאי בתלמוד: "וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם" (יבמות דפים:ס ע/ב ו- סא ע/א). 
מרוב קדושתו עם ישראל מסוגל להשרות שכינה בדבר דומם כמו עצים ואבנים.
לכן בית המקדש העשוי מאבנים, כסף, זהב וכו'...מסוגל לקבל את השכינה.
בעל ה"שפת אמת" מגלה לנו איך הצרעת פועלת ומוציאה את הטומאה מחוץ לאדם ומחוץ לביתו.
הצרעת מסמלת את הטומאה שנכנסה לגוף האדם. מפאת קדושתו של היהודי, הטומאה אינה יכולה להישאר לתמיד. לכן היא יוצאת החוצה ומתגלה על העור או על קירות הבית דרך הנגעים. לאחר התהליך של הטהרה והקרבת הקרבנות הטומאה נעלמת לגמרי.
" בגוף נפש איש ישראל לא יוכל הטומאה להתקיים. ולכן נעשה נגע בעור להוציא הטומאה מגוף האדם....כי בעכו"ם מצאה הטומאה מנוח. אבל כשבא לאיש ישראל נעשית נגע ובולעת לחוץ עד הזמן שנתרפאת לגמרי..." (שפת אמת, מצורע שנת תרל"ט ד"ה בפסוק  ונתתי נגע צרעת).

יום שישי, אפריל 01, 2016

פרשת שבוע: פרשת שמיני הכל מבדיל את ישראל מן העמים

פרשת שמיני - פרה תשע"ו

גיליון מס' 262 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                    

 הכל מבדיל את ישראל מן העמים

 באמצע ספר ויקרא העוסק בענייני הקרבנות אנחנו מוצאים את איסור אכילת החיות הטמאות. מיד לאחר חנוכת המשכן משה רבנו מוסר לבני ישראל את שמות  הבהמות הטהורות והטמאות.
 מדוע התורה בחרה דווקא במקום הזה ובעיתוי הזה?
נראה לומר שגוף האדם דומה למזבח. כאשר הכנסת אוכל לפיו היא כנגד הקרבת הקרבנות על המזבח.
כמו שכתוב: וְעָשׂוּ לִי
, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. (שמות כה,ח).
היה צריך להיות כתוב "בתוכו" -בתוך המקדש ולא "בתוכם", בלשון רבים.
יוצא מכאן שהקב"ה שוכן בתוך כל יהודי ויהודי כמו שהוא שוכן בבית המקדש.
בתוכנו נמצאת הנשמה הטהורה שבאה מכסא הכבוד. לכן יש לשמור על קדושתה ואין אנחנו רשאים לאכול בהמות טמאות בניגוד לאומות העולם.
ה"אור החיים" הקדוש מפרש את השימוש בלשון רבים כדלהלן: " ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים." (אור החיים, שמות כה,ח).  למעשה הלכות כשרות באות להמחיש את הקדושה של ישראל המחוברים להקב"ה בקשר מיוחד.
המדרש תנחומא מביא משל נפלא כדי להבין את ההבדל המהותי הקיים בין ישראל ובין אומות העולם.
בני ישראל נמשלים לחולה שעומד להבריא והגויים לחולה שגוסס. מי שעומד לחיות את חיי נצח בעולם הבא צריך להיזהר ולשמור על בריאותו. לכן הוא אינו יכול להסתכן באכילת דברים טמאים הפוגעים בנפשו. לעומת זאת הגוי שאינו מיועד לחיי נצח לאחר מיתתו יכול לאכול כל דבר העולה על רוחו ללא חשש של פגיעה בפנימיותו.
כמו שכתוב: " רבי תנחומא בן חנילאי אמרהתיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים. .....
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים, אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכלאבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים.
וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגויים השקצים והרמשים.
אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם: והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם." (מדרש תנחומא שמיני, סימן ו).
מדוע פרשת הבהמות הטהורות סמוכה לחנוכת המשכן?
נראה לומר שהמשכן בא להבדיל בין ישראל ובין אומות העולם.
כאשר הקב"ה מראה בצורה גלויה את חיבתו לישראל. לכן לאחר חנוכת המשכן הדבר הראשון שהקב"ה מצווה לנו הוא הבדל נוסף מול הגויים.
המצוות כמו הנחת תפילין, שמירת שבת או עשיית סוכה אינן מספיקות כדי להדגיש עד כמה אנחנו נבדלים מאומות העולם.

sharethis