חג סוכות ושמיני עצרת: התכלית היא שמיני עצרת

סוכות שמיני עצרת  תשע"ט

גיליון מס 344  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com                                                 

התכלית היא שמיני עצרת

אנחנו חוגגים את חג סוכות במשך 7 ימים ושמיני עצרת יום אחד. למעשה שמיני עצרת מחובר לחג סוכות ומכונה: יום השמיני.

כמו שכתוב: בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי--עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם:  כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה).

מדוע התורה קבעה את שמיני עצרת צמוד לחג סוכות, ביום השמיני? 

מדוע אנחנו חוגגים במשך 7 ימים דווקא ולא 6 ימים למשל?

למה התורה קבעה את חג הסוכות בחודש תשרי למרות שבנין הסוכות או נס ענני כבוד התרחשו בזמן יציאת מצרים, בחודש ניסן?

ראשית נתייחס לשאלה האחרונה שנשאלה על ידי הטור בהלכות סוכה.

הטור עונה שדווקא בתקופת גשמים עם ישראל יוצא מביתו כדי לדור בסוכה כדי להראות שעם ישראל מקיים את מצוות הבורא.

כמו שכתוב: " ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן ציווה אותנו שנעשה בחודש השביעי, שהוא זמן הגשמים...." (טור אורח חיים, סימן תרכה).

הגאון מווילנא אינו מסתפק בתשובה הזאת, ומחדש דבר נפלא.

מצוות סוכה באה כנגד ענני כבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר ושמרו עליהם. כאשר הערב רב עשה את חטא העגל, ענני כבוד הסתלקו.

הם חזרו כאשר בני ישראל התחילו לבנות את המשכן. הגר"א מפרט את סדר הימים: ב י' תשרי משה רבנו ירד עם הלוחות השניים, ב-י"א הוא ביקש לתרום לעשיית המשכן, מ-י"ב עד י"ג הוא אסף את נדבות העם, ב-י"ד חכמי לב קיבלו את הכסף והזהב ובט"ו התחילו את מלאכת המשכן. עם תחילת עשיית המשכן ענני כבוד חזרו.

כמו שכתוב: " אבל נראה, לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. .... ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי." ( פירוש הגר"א, דרך הפשט, שיר השירים א, ד).

מפירוש זה, רואים קשר ישיר בין בנין המשכן וחג סוכות.

נביא פירוש נוסף מבעל ה"שם משמואל" המכוון גם הוא את תאריך השלמת המשכן ביום הראשון של סוכות.

בני ישראל בנו את המשכן ב 72 ימים, מ-י"א תשרי עד כ"ה כסלו. אם לא היו עושים את חטא העגל, הם היו מתחילים לבנות את המשכן בי"ז תמוז ומסיימים אותו ב-א' תשרי. אם נוסיף 12 ימים של חנוכת המשכן עם קרבנות 12 הנשיאים מגיעים לי"ב תשרי. לאחר חנוכת המשכן בני ישראל היו נכנסים מיד לארץ ישראל.

מהר סיני לירושלים היה לוקח להם 3 ימים להגיע לירושלים ובית המקדש היה יורד מוכן מן השמים ב ט"ו תשרי.

כמו שכתוב: " ....והנה המהלך מחורב עד קדש ברנע שהלכו בשלשה ימים קל וחומר אלמלא חטאו היו מגיעים בשלשה ימים עד מקום בית המקדש, כי אז היה שייך קדש ברנע שהרי לא היו צריכין לערוך מלחמה כלל, ותיכף היה יורד להם המקדש מהשמים וזה היה בט"ו בתשרי יום חג הסוכות.." ( שם משמואל, סוכות שנת תרע"ג, דפים קמט-קנ).

כתוצאה מזה, שלמה המלך כיוון את מועד סיום בנין בית ראשון לקראת סוכות, כאשר חגיגת חנוכת בית ראשון הסתיימה בדיוק בסוכות.

כמו שכתוב: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת-הַהִיא אֶת-הֶחָג וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל מִצְרַיִם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ, שִׁבְעַת יָמִים, וְשִׁבְעַת יָמִים--אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹם (מלכים א, פרק ח פסוק סה).

לאחר חג הסוכות עם ישראל חגג את שמיני עצרת ביום השמיני. כמו שכתוב: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (מלכים א, פרק ח פסוק סו).

שוב מצאנו קשר הדוק בין בית המקדש ובין חג סוכות ושמיני עצרת.

נראה לומר שקיים קשר נוסף עם המקדש במקור הדין לישיבה בסוכה 7 ימים ו-7 לילות.

התלמוד שואל מה המקור לישיבה בסוכה בלילות?

פרשת השבוע-פרשת פקודי -המקדש מביא התחדשות לעולם

פרשת פקודי תשע"ו

גיליון מס' 259 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

המקדש מביא התחדשות לעולם

בסוף ספר שמות מגיעים לסיום בניית המשכן. התורה מתארת איך בני ישראל שמחו ומתוך התלהבות גדולה תרמו לעשיית המשכן.

בני ישראל הזדרזו לתרום זהב, כסף, בדים וכל מה שנדרש. לאחר יומיים משה רבנו מצווה אותם להפסיק להביא דברים נוספים למשכן. כמו שכתוב:

וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר (שמות לו,ו-ז)

השמחה והכיסופים של עם ישראל לקראת בנין בית להקב"ה הינו מראה מרנין.

השמחה הזאת הפכה לעצב כאשר בסיום עשיית המשכן השכינה לא שרתה ואף אחד לא הצליח להעמיד את המשכן. אפילו בצלאל ואהליאב לא ידעו איך להעמיד את המשכן במקומו. (ראה מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

הקב"ה שמר את הכבוד של הקמת המשכן למשה רבנו. כאשר כל עם ישראל התעסק בעבודות המשכן בראשות בצלאל ואהליאב, משה רבנו עמד בצד ללא תפקיד מוגדר. כמנהיג אמיתי של ישראל הוא הצטער מאוד על כך.

כתוצאה מזה הקב"ה דאג שאף אחד מלבד משה רבנו יוכל להקים את המשכן.

כמו שמובא במדרש: " והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה, אלא על ידך שנאמר: ויקם משה את המשכן." (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

משה רבנו הוא המודל לחיקוי עבור מנהיגי ישראל לדורותיהם. לכן הוא מצטער שלא היה שותף מרכזי במלאכת המשכן.

לעומת זאת התורה מגנה את התנהגות הנשיאים שהתעצלו ולא השתתפו בהתחלת בנין המשכן אלא בסופו. התורה רואה בחומרה רבה את התנהגותם לכן היא פגעה באיות שמם והורידה את האות "י".

כמו שכתוב: "אמר הקדוש ברוך הוא: בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב:והַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם. והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם (שמות לה,כז), חסר יו"ד אחת". (מדרש תנחומא פקודי סימן יא).

מכאן אנחנו רואים שתי התנהגויות שונות כלפי בנין בית ה'. אחת של הנשיאים שלא היו הראשונים להוביל את בנין המשכן והם נענשו על כך.

השנייה של משה רבנו שהצטער מעומק ליבו שלא היה שותף באופן מעשי בבנין המשכן. הקב"ה נתן לו פרס על כך בהקמת המשכן.

נראה לומר שהתהליך של בנין המשכן הוא האידאלי ורומז לתהליך עתידי לקראת בנין בית המקדש השלישי.

מהו סמל החירות של ישראל?

פרשת בהעלותך תשס”ח גיליון מס' 118
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
לחץ כאן להדפסת המאמר
מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461
מהו סמל החירות של ישראל?

למה שלמה המלך בנה עשר מנורות בבית המקדש הראשון?
מה המעלה המיוחדת של המנורה שהצליחה לנחם את אהרון הכהן לאחר שלא הביא קרבן בזמן חנוכת המשכן?

לאחר חנוכת המשכן על ידי נשיאי שתים עשרה השבטים, הקב"ה מצווה לאהרון הכהן להדליק את מנורת הזהב.
רש"י מתקשה להבין את הקשר בין פרשת חנוכת המשכן ובין מצוות הדלקת המנורה. רש"י מביא את המדרש המפורסם המתאר את הדלקת המנורה כפיצוי גדול יותר, מהשתתפותו בחנוכת המשכן.
" לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות:" (רש"י במדבר ח,ב).
פרשנים רבים מתקשים להבין את המדרש הזה. מצוות מנורת הזהב ניתנה בפרשת תרומה ביחד עם שאר כלי המשכן. במה אהרון יכול להתנחם בהדלקת המנורה? הרי שום דבר התחדש לאחר חנוכת המשכן.
אילו לא נחלשה דעתו של אהרון, האם לא היינו מדליקים את המנורה!
ננסה להבין מה מייחד את המנורה ביחס לשאר הכלים שהיו בבית המקדש.
רבנו בחיי כותב בפירושו על התורה, שהמנורה כוללת בתוכה קדושה מיוחדת. הרי הקב"ה שברא את השמש ואת הירח אינו צריך את האור של המורה.
אלא הקב"ה רוצה שהאדם יעשה מעשה כדי להתקרב אליו.
האור היוצא מנרות המנורה מעיד על השכינה השורה בישראל, כלפי הגויים.
זה הסימן שישראל נבחר על ידי הקב"ה. המנורה כל כך קדושה שבזמן חורבן בית המקדש היא נגנזה במקום לא ידוע.
" אמרו ישראל הקב"ה ברא חמה ולבנה שמאירים את העולם כולו והוא חפץ שנדליק לפניו נרות. כשחרב בהמ"ק נגנזה המנורה בשביל כח קדושתה" (ר' בחיי במדבר ח,ב).
יש מימד נוסף למנורת הזהב כאשר היא מסמלת את השליטה שלנו על הגויים.
משה רבנו נלחם בשבעת העמים וניצח אותם. לעומת זאת, שלמה המלך שלט על שבעים אומות העולם. משה רבנו בנה מנורה אחת של שבע נרות כנגד שבעת העמים. כאשר שלמה המלך העמיד בהיכל עשר מנורות כנגד שבעים אומות העולם שמשל עליהם (עיין ילקוט שמעוני בהעלותך).
נרות המנורה מסמלות את שלטון ישראל על הגויים.

הרמב"ן מתרץ את הקושיא על המדרש שהבאנו בתחילת המאמר. המדרש רומז על חנוכת בית המקדש על ידי החשמונאים. כאשר הם חנכו את בית המקדש בהדלקת המנורה, העשויה מעץ. זכר לנס פך השמן, עם ישראל מדליק חנוכייה מידי שנה. אהרון התנחם בכך, שצאצאיו חנכו לבדם את בית המקדש.
" לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו" (רמב"ן במדבר ח,ב).
מנורת הזהב מסמלת את החירות והעצמאות של עם ישראל בארצו. זה בהחלט יכול לנחם את אהרון הכהן שלא השתתף עם הנשיאים בזמן חנוכת המשכן.

מן השמים, מייסדי מדינת ישראל בחרו במנורה כסמל המייצג את המדינה.
עלינו ליישם את משמעות המנורה ולהדליק אותה פיזית בהר הבית, ובאותה הזדמנות להראות לגויים את השליטה של ישראל בעולם.
אם אומות העולם שולטות עלינו, זה נוגד את משמעות המנורה. חילול השם גדול קורה לנגד עינינו כאשר מי שמתיימר לייצג את עם ישראל מתרפס מול הגויים ומציע להם חלקי ארץ ישראל, השייכים להקב"ה.
הגיע הזמן לקדש את שם שמים ברבים, בפרהסיא. בע"ה סמל המדינה-המנורה תאיר את דרכם של מנהיגי עם ישראל ויפעלו לחנוכת בית המקדש בב"א.

מקורות מלאים למאמר

http://mekorot.blogspot.com/2008/06/blog-post_13.html

הגיליון מוקדש לרפואתו השלמה של אפרים בן גיטל

מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן

פרשת בהעלותך תשסו גיליון מס' 17
מאת שמואל בן חמו
להדפסת המאמר
מפגן נדיר של אחדות בזמן חנוכת המשכן

רש"י הראשון של הפרשה, מפרש את סמיכות פרשת קורבנות הנשיאים למנורה.
אהרון ראה שהוא ושבט לוי לא שותפים, לחגיגת חנוכת המזבח עם נשיאי ישראל, דבר שהחליש את דעתו, וחשש שמא יש בו פגם כלשהו.
הקב"ה מרגיע אותו ונותן לו ולשבט לוי, מצוות המנורה, שהיא גדולה יותר מהקרבת קורבנות הנשיאים.
במה הדלקת המנורה, שונה משאר עבודות המקדש, הרי הקב"ה היה יכול להזכיר לאהרון את שאר עבודות המקדש ?
למה דווקא לאחר קורבנות הנשיאים נחלשה דעתו, ולא בזמן איסוף התרומות לבניית המשכן למשל?
כדי להבין את מהות המנורה, וחשיבותה, נחזור לפרשת נשא, כדי להסביר את משמעות קורבנות הנשיאים.
אהרון רואה את האחדות הנפלאה השוררת בעם, במעמד חנוכת המשכן. זהו רגע נדיר בהיסטוריה שלנו, כאשר כל העם מאוחד, במצוות עשיית המקדש.

זה התחיל עם עודף הנדבות שכל העם ללא יוצא מן הכלל, תרם לקראת בניית המשכן, והגיע לשיא בזמן קורבנות הנשיאים, כאשר כל מנהיגי העם, מסכימים פה אחד לקיים את מצוות בניית בית לה'.
זו הסיבה שהתורה חוזרת 12 פעמים על אותם פסוקים ומפרטת את קורבנותיהם.
הנשיאים לא הביאו את קורבנותיהם בשמם הפרטי, הרי הם פרנסי הציבור וכל פעולה שלהם, היא שליחות של כל השבט.
הפלא הוא שכולם רצו באותה מידה, ללא הבדל ביניהם, את המשכן, לכן הביאו קורבנות זהים לחלוטין.
כל אחד מאיתנו באופן טבעי, מחבב מצוות מסויימות, ומהדר בקייומם ככל האפשר.
במעמד חנוכת המשכן, כולם רצו באותה מידה את המשכן ,בלב שלם.
לאור המחזה הזה של אחדות השבטים, והנשיאים, שבט אחד לא חלק מהשמחה: שבט לוי.
וזה מה שבאמת מצער את אהרון הכהן;
הקב"ה רומז לאהרון שהחשמונאים, יזכו לגאול את ישראל ולחנוך את בית המקדש, בהדלקת המנורה עם שמן טהור שיימצא בנס.
עם ישראל לא היה מאוחד בארצו בתקופת החשמונאים: רובו היה בחוץ לארץ, וחלק התייוון.
הקב"ה בחר במצוות המנורה, מבין שאר עבודות המקדש, כי המנורה מסמלת את אור התורה שלא נכבה לעולם.
כמו שמביא המדרש רבא: (במדבר פרשה טו פסקה ו) " כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"
קרבנות ניתן להביא, רק כאשר בית המקדש עומד במקומו, אבל נרות המנורה דולקות לעולם.
כמו ששלמה המלך כתב בספר משלי (פרק ו') "כי נר מצווה ותורה אור"
"הבית גנזי" מביא בספרו על החגים (ניסן-סיון דף קמ"א),שהמנורה היא הנשמה של כל המקדש, ובלי עבודת המנורה, שאר העבודות דומות, לגוף ללא נשמה. כמו שכתוב במשלי (פרק כ'), "נר ה' נשמת אדם".
לכן הקב"ה מנחם את אהרון הכהן דווקא עם עבודת המנורה, ולא עם שאר העבודות, כי המנורה מסמלת את מקור הכוח הרוחני של המקדש.
ראוי לציין, שמקימי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל,הם בוודאי לא התכוונו בזה לבנות את בית המקדש !
יד ה' המכוונת, פעלה גם בשאר סמלי מדינת ישראל:
דגל ישראל, כולל: - את המגן דוד, הרומז למלכות בית דוד, -ואת פסי התכלת, המזכירים את התכלת שבציציות כנגד תרי"ג מצוות.
המטבע של היום הוא השקל, כנגד מחצית השקל שתרמו למקדש.
יוצא מכך, שכל הסמלים החיצונים והרשמיים של מדינת ישראל טובים, ומראים את הדרך הנכונה.
עכשיו, עלינו למלא אותם בתוכן, ולקיים את כל תרי"ג המצוות, ובראשם, חידוש עבודת המקדש, המלכת מלך מבית דוד ושלטון ירא שמים, וכינון הסנהדרין, שיורכב מגדולי ישראל כמו הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב אליהו, הרב אברהם ואדמור"ים , שישבו במושב אחד.
לצערנו היום, כל גוף מקים בית דין ,או מועצת רבנים משלו: מועצת חכמי התורה או גדולי התורה, רבנות ראשית, בד"ץ ועוד. ריבוי הגופים האלה, הוא חילול ה' שאין כדוגמתו, כאשר העולם הלא דתי אומר, ובצדק, שתמיד ניתן למצוא רב אחד שייתן לך תשובה רצויה, כאשר אין דעת תורה אחת. ראינו את זה בזמן גירוש גוש קטיף, כאשר יהדות התורה הצטרפה לממשלת הגירוש, רואים היום איך ש"ס שותפה לממשלת אולמרט, או חברי איחוד הלאומי-מפד"ל שתמורת כמה מיליונים מוכנים להציל את ממשלת גירוש הרבבות,של אולמרט.
התורה מתבזה מחוסר האחדות הזה.עלינו לפעול וללחוץ מלמטה על הרבנים הקרובים לנו, ולדרוש מהם אחדות של כל גדולי ישראל במסגרת אחת ויחידה.
רק כך נוכל לקרב את הגאולה השלמה.
כמו שאהרון הכהן רצה להיות שותף מלא באחדות עם ישראל בזמן חנוכת המזבח, גם אנחנו רוצים לשתף את כל עם ישראל בכמיהה למקדש.
הדביקות האמיתית במקדש מתבטאת לפני בנייתו. כי לאחר ביאת המשיח או חידוש העבודה, אזה זכות תהיה לנו ?
במה אנחנו נהיה שונים מהגויים שירצו להתגייר ולא יתקבלו על ידינו?
כך טוען הרב קלישר בספרו "דרישת ציון".
מי שהיום פועל לבניית בית ה', הוא דומה לבני ישראל במדבר שתרמו למשכן או לנשיאים שהקריבו את קורבנותיהם.

הקדמה לספר המקבים, המעמיד בצורה נכונה את נס חנוכה, כניצחון על היוונים וחנוכת בית המקדש.




מקורות

מדרש רבה במדבר פרשה טו פסקה ו
(ו) מה כתיב למעלה מן הענין שנא' (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה ויקריבו נשיאי ישראל ואחר כך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם:

(1) ספר משלי פרק ו
כִּי *נֵר* *מִצְוָה* *וְתוֹרָה* אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת

(1) ספר משלי פרק כ
נֵר ה' *נִשְׁמַת* *אָדָם* חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטן

שבע מקדים את שמונה- פרשת שבוע:פרשת שמיני

Publish Post

פרשת שמיני-פרה תשס”ח גיליון מס' 110
מאת שמואל בן חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מנוי דרך פקס ותרומות: 02-6246461
לחץ כאן להדפסת המאמר
שבע מקדים את שמונה

?מדוע נקבעו שבעת ימי מילואים לפני חנוכת המשכן
?האם בבית המקדש השלישי נצטרך גם לספור את ימי מילואים
פרשת שמיני עוסקת ביום חנוכת המשכן לאחר שבעה ימי המילואים. "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא ט,א).
רבנו בחיי, בפירושו על התורה מסביר את הקשר שבין המספר שמונה ובין המשכן. דווקא ביום השמיני, אהרון הכהן חנך את עבודות המשכן, כי יום השמיני נמצא מעלה אחת מעל יום השביעי. המעלה הזאת רומזת למימד שמעל הטבע, הדומה להקב"ה שהוא א-ל אחד.
רוב ענייני המשכן והמקדש קשורים למספר שמונה.
לכהן הגדול יש שמונה בגדים, שמונה בשמים נמצאים ברשימת המרכיבים לייצור הקטורת ושמן המשחה.
היו שמונה בדים בהיכל: שניים לארון הברית, שניים לשולחן לחם הפנים, שניים למזבח הזהב ושניים למזבח העולה. שמונה כלי זמר היו בבית המקדש. (ר, בחיי ויקרא ט,א).
בעל ה"שפת האמת" עומד אף הוא על עניין "היום השמיני", לחנוכת המשכן. שבעת הימים שקדמו לחנוכת המשכן נקראים "ימי המילואים", והם כנגד שבעת ימי בריאת העולם.
"ימי המילואים" מהווים את ימי הבנין, ותפקידם להכין את חנוכת המשכן. שבעת ימי המילואים המסמלים את עולם הטבע אינם יכולים להגיע לדרגה של "היום השמיני".
אם עם ישראל מתחבר להקב"ה, אז הוא יצליח להשכין את השכינה הנמצאת בשמים, על הארץ. זאת הבחינה של "היום השמיני". היום הזה נמצא מעל הטבע, לכן המשכן מסמל את החיבור בין שני העולמות: העליון והתחתון.
" כי ימי המילואים הוא תיקון השלימות הנמצא על פי טבע. אבל האדם צריך להמשיך גם ממה שלמעלה..." (שפת אמת, שמיני שנת תרל"ט).
למעשה, לא ניתן להשיג את דרגת השכנת השכינה ללא ימי העשייה במסגרת הטבע.
בעל הטורים מפרש את עניין "יום השמיני", בהקשר שונה מחנוכת המשכן, אלא בעניין הגיל המינימאלי לבהמה שבו היא כשרה להקרבה כקרבן.
התורה מצווה אותנו לחכות שמונה ימים מלידת הבהמה, כדי להקריבה כקרבן לה'. כמו שנאמר: " שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' " (ויקרא כב,כז).
אם היינו שוחטים את הבהמה ביום הראשון לאחר לידתה, הקב"ה היה חושב שמקריבים את הבהמה לכבוד הארץ, שנבראה ביום הראשון של בריאת העולם. אם השחיטה הייתה מותרת ביום השני, אזי זה נראה כאילו מקריבים לרקיע, שנברא ביום השני. כך ממשיך "בעל הטורים" עד היום השישי, וכך בשבת כאשר הקב"ה נח מעבודתו. לעומת זאת ביום השמיני אין חשש להקריב בהמה לא לשם שמים, כי לא נברא שום דבר ביום הזה.
(עיין בעל הטורים ויקרא כב,כז).
מכאן אנחנו למדים את המהות של עבודת הקרבנות, כאשר המעשה בא מן הטבע אבל הכוונה צריכה להיות לשם שמים בלבד.

השילוב הזה של עולם הטבע ביחד עם השכינה, יכול להתקיים רק בסייעתא דשמיא.
אומנם החלק המקדים הקשור לטבע, הינו בלתי נפרד מתהליך הקרבת הקרבנות בבית המקדש.
נראה לומר שבנין בית המקדש חייב להתחיל מהאדם ולא מן השמים. ימי המילואים השייכים לטבע הקדימו את יום חנוכת עבודת המשכן, כך בנין בית המקדש השלישי יתחיל ממעשה האדם.
לא ניתן לדלג על שלב של "ימי המילואים" כדי להשכין את השכינה בעולם, ולהגיע לדרגת של "היום השמיני".
המסר המרכזי היוצא מפרשת חנוכת המשכן, הוא שהמעשה קודם לשכינה.
אם אנחנו חפצים בבניית בית המקדש עכשיו, עלינו להתחיל מייד במעשים.
למשל ניתן לעלות להר הבית בטהרה או להקריב קרבן פסח כהלכתו.
אני מתפלל שעם ישראל יתעורר וביחד נבנה את בית המקדש השלישי בב"א.

סרט וידאו על המאמר

http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת סבתי:
פתחון בת סעדה ז"ל

פרשת שבוע:פרשת שמיני -אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני תשסו גיליון מס' 10
מאת שמואל בן חמו
לשלוח EMAIL לקבלת מאמרים הבאים : yedidyaben@yahoo.fr

אכילת בהמות טהורות , כתחליף ל בית המקדש

פרשת שמיני מקיפה שני נושאים עיקריים: חנוכת המשכן וסימני הכשרות של החיות המותרות באכילה.
לכאורה אין קשר בין שני הנושאים ! אולי ניתן לתרץ בזה, שמקריבים על המזבח בהמות טהורות בלבד.
אז למה להאריך כל כך ולפרט כל סוגי החיות על כדור הארץ.
בית המקדש ממלא שני תפקידים: הראשון מקום להקרבת קורבנות והשני בית לה' ומקום קדושה.
המשכן מהווה מקום להקרבת קורבנות בלבד, כי הוא לא נמצא בהר הבית , לכן הוא לוקה בחסר.
החיסרון הזה כביכול ,ניתן לתיקון בעזרת האדם ,בשמירה על טהרת הגוף והנשמה.
גוף האדם בזכות הנשמה האלוקית , הוא כלי קיבול לשכינה.
תפקידנו בעולם הזה, הוא לזכך את החומריות שבתוכנו, כדי להחזיר את נשמתנו לבורא, לאחר 120 שנה, כמה שיותר טהורה ונקייה מחטאים.
סמיכות חנוכת המשכן לחיות המותרות באכילה, רומזת לנו שניתן להפוך את גוף האדם לכלי קיבול של קדושה במקום מקום המקדש, אם נקפיד על אכילת בהמות טהורות בלבד, ה' ישכון בתוכנו.
כמו שכתוב: שמות פרק כה (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכם" בתוכם ממש- בתוך גופם.
החיות שאנו אוכלים משפיעות עלינו ,כי הם נהפכים לחלק מגופנו (אבן עזרא ),רש"י מוסיף ואומר שאם אנחנו מטמאים את הנפש שלנו ,אז הקב"ה יטמא אותנו בעולם הבא . ספר ויקרא פרק יא פסוק מ"ג וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בם.
מי ששומר על טהרת גופו ומקפיד על כללי הכשרות, משיג מדרגה רוחנית גבוהה, אבל ישנם מדרגות נוספות.
מדרגה יותר נמוכה היא של הבני-נח, שרשאים לאכול כל חיה לאחר הריגתה.
נקודה נוספת הראויה לציון היא, העיתוי שה' התיר לאדם לאכול חיות למחייתו ?
נח בונה מזבח בהר הבית להודות לה',שהציל אותו ומשפחתו מהמבול, ומקריב את הבהמות הטהורות,ומיד לאחר מכן ה' מתיר לו לאכול חיות. (בראשית סוף פרק ח' ותחילת פרק ט')
לאחר הקרבת הקורבנות ,נח קידש את החיות,והרים אותם לדרגה גבוהה יותר; נח גם הוא, עלה בקדושתו והתקרב יותר לה', לכן מרגע זה , מותר לאכול כל חיה.
כאשר האדם מבטל את רצונו להקב"ה, ומגלה את דעתו בהקרבת קורבן,מותר לו לקחת חיים, כדי למלא את צרכיו הבסיסיים: זאת המדרגה של הבן-נח;
לבני ישראל מדרגה עוד יותר גבוהה, בזכות חנוכת המשכן, לכן הם מצווים לאכול רק בהמות טהורות.
ישנה מדרגה עוד יותר גבוהה והיא של בכורי בני ישראל, המשרתים את ה' בבית המקדש.
לפני חטא העגל, הבכורות היו צריכים לבצע את עבודות המקדש ,כי הבכורה מקנה להם קדושה נוספת.
לכן פעמיים התורה מזכירה את איסור בשר בחלב,ביחד עם הקרבת הביכורים, באותו פסוק.
שמות פרק כג ופרק לד: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אמו
ברוך השם אנחנו שייכים לדרגה היותר גבוהה, כי אנחנו מקפידים על אכילת בהמות טהורות,וגם על איסורי תערובת של בשר בחלב.
קיום הלכות כשרות מטהרות את האדם בהעדר בית לה', אבל מקור הקדושה האמיתי נובע ממקום המקדש, ורק שם הנשמה יכולה להתעלות, לכן נסמכה פרשת חנוכת המשכן לפרשת חיות מותרות.
אסור לנו לשכוח להתחבר לעיקר, ולמקור השכינה בעולם: הר הבית.
מה שדור המדבר לא זכה, כי לא הגיעו פיזית להר הבית , אנחנו כן זכינו בו ויכולים ליהנות מהשכינה.
אם גדולי ישראל ירצו,הם יפתרו את כל הבעיות ההלכתיות, או שיסתמכו על הגדולים שקדמו להם,ונזכה גם אנחנו לבנות מזבח ולהקריב קרבנות.

זה תלוי בכל אחד מאתנו, אם נדרוש את ציון בלימוד סוגיות הקשורות למקדש, ונשאל את הרבנים הקרובים אלינו שאלות נוקבות ונדרוש מהם תשובות