ראש השנה: בזכות השופר ננצח

ראש השנה תשפ"ה  - מלחמת שמחת תורה                  
גיליון מס 406 מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL  ל parashathamikdash@gmail.com 

 בזכות השופר ננצח! 

ראש השנה הינו חג הראשון של השנה.

בכל יתר החגים, בית המקדש הינו במרכז ההוויה של החג.

בראש השנה, בניגוד לרגלים וחגים אחרים, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצוות שנעשות בבית המקדש.

מדוע בראש השנה, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצווה ייחודית?

יש אירוע חשוב שמזכירים לכל אורך ראש השנה, והוא עקידת יצחק. כתוצאה מהעקידה, לומדים את פרטי מצוות תקיעת שופר.

מה הקשר הפנימי בין עקידת יצחק ובין ראש השנה?

למה אנחנו זוכרים את העקידה דווקא בעזרת שופר? היינו יכולים לשחוט אייל או לקשור את עצמנו עם חבל למשל!

מדוע העקידה התרחשה בהר הבית?

נשתדל לענות לכל השאלות בעזרת דברי חז"ל.

 

ראשית, נבדוק מתי התרחשה העקידה.

ישנן 3 דעות בחז"ל: בראש חודש ניסן, בראש השנה או ביום כיפור.

המדרש רבה מציין את ראש חדש ניסן, כמו שכתוב: " דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלקיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות רבה טו, יא).

ראש השנה: איך להתעורר מקול השופר?

ראש השנה תשפ"ד                   
גיליון מס 397  מאת שמואל בן חמו
לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

איך להתעורר מקול השופר?

אנחנו נמצאים בעיצומו של ימים של תשובה ושל חשבון נפש.

כל יהודי מתפלל כדי לעבור בשלום את הדין וחושב איך להשתפר לקראת השנה החדשה.

המצווה המרכזית של החג היא: תקיעת שופר.

ננסה להבין את המשמעות של התקיעות שופר בראש השנה, ומדוע אין תוקעים בראש השנה שחל בשבת?

המאמר מבוסס על דברי ה'שם משמואל' על פרשת נצבים.

ראשית נביא את המדרש תנחומא, המגדיר את ההבדל בין הצדיקים ובין הרשעים.

כאשר הקב"ה דן את הרשעים, הוא הופך אותם ומעלים אותם מן העולם. לעומת זאת, הצדיקים עלולים לחטוא ולהיענש, אבל לא ימחקו מהעולם.

כמו שכתוב: "זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. ....... אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז, ח). כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מדרש תנחומא נצבים סימן א).
ה'שם משמואל' מפרש את דברי המדרש, בצורה נפלאה.
הוא אומר שיש הבדל מהותי במעשה הצדיק מול הרשע. הצדיק פועל מעומק הלב בכל מה שהוא עושה, ללא קשר במצבו האישי. לכן, אם מצבו הכלכלי יהיה בכי רע, הוא ימשיך לעבוד את ה' מכל הלב.
לכן הפסוק במשלי, משתמש בפועל 'הפוך' כדי לרמוז לנו, שאם מצב הצדיק יתהפך לרעה, הוא לא ישנה את התנהגותו. כמו הנקודה המרכזית בתוך גלגל שתמיד תישאר באותו המקום כאשר הוא יתהפך.
לעומת זאת, הרשעים אינם פועלים מעומק הלב אלא בצורה חיצונית. לכן כשמתעוררים קשיים וייסורים הם לא ימשיכו כמו בעבר. אם יתהפך הגלגל בחיים שלהם, הם לא ימשיכו לעשות את הטוב. כתוצאה מזה, הקב"ה הופך אותם ומכלה אותם.
כמו שכתוב: "ויש להוסיף ביאור דמעשה צדיקים נעשה ברעותא ועומקא דלבא בנקודה הפנימית שבלב על כן אין לה שינוי והוא כמשלח נקודה בתוך העיגול, דאף שיהפך הכדור ממעלה למטה תשאר הנקודה בתוכה על עמדה כמו שהיה, מה שאינו כן מעשה רשעים דאף שעושים מעשים טובים אינם עושים מרעותא דלבא רק בחיצוניות, ממילא כשיהפך עליו הגלגל ישתנה מכל וכל:" (שם משמואל, נצבים שנת תר"ע דף קצז).
 
משה רבנו, דאג לעם ישראל גם לדורות הבאים, לכן הוא גרם לכריתת ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל. המשמעות של הברית הזאת היא לבטח את הדורות העתידיים.
אם יפלו במעשיהם, ולא יקיימו את התורה הקדושה, הקב"ה ידון אותם לזכות. כאשר החטאים לא יחשבו כדבר הנובע מפנימיות עם ישראל, אלא מדבר חיצוני.
הקב"ה יזכור את הברית שנחתמה בימי משה רבנו, המעיד על הפנימיות של עם ישראל שהוא כולו טוב.
מכאן אנחנו מבינים יותר, מדוע פרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה.
אי אפשר לנצל את הכוח הטמון בימים הנוראים ללא הכנה מוקדמת.
למעשה כל שבוע, ביום השבת אנחנו חוזרים לשורשים ולפנימיות הטמונה בתוכנו.
יום השביעי-השבת, רומז על הנקודה האמצעית.
בעולם יש 6 קצוות: למעלה, למטה ו-4 רוחות השמים. השבת מהווה הנקודה המרכזית והפנימית שאינה משתנה.
זה בדיוק כמו מעשי הצדיקים שאינם משתנים בהתאם לתהפוכות החיים.
גם ראש השנה מייצג את הנקודה האמצעית, כאשר הוא חל בחודש השביעי. 
שבת וראש השנה הם הנקודה השביעית, ומסמלים את עומק הלב ופנימיות האדם.
בראש השנה דנים את האדם על פנימיות המעשים שלו ועד כמה הוא הצליח להוציא החוצה את כוחות הפנימיים הטובים שלו.
התפקיד של השופר הוא לעורר את פנימיות האדם ולהרעיד אותו.
הקול הפשוט והעמוק היוצא מהשופר, נכנס ישר לתוך הלב של כל יהודי ויהודי.

ראש השנה: שופר הגאולה, עכשיו!

ראש השנה תשפ"ג

גיליון מס 386  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

שופר הגאולה, עכשיו!

בראש השנה אנחנו לא מצווים לעלות לרגל כמו שלושת הרגלים ולא מקיימים מצוות מיוחדות למעט מצוות שמיעת קול שופר.

תקיעת השופר הינה המצווה המרכזית לשני ימי החג. בעל הטורים מדגיש שעיקר המצווה הינה השמיעה ולא התקיעה עצמה. כמו שכתוב: " וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע" (טור, אורח חיים, סימן תקפ״ה).

בעל ה'שפת אמת' מביא מדרש השופך אור חדש על מצוות שמיעת קול שופר.

יש באדם שני חושים מרכזיים, הראייה והשמיעה. לפי המדרש רבה, הראייה נפגעה בזמן חטא בעגל, כאשר השמיעה נשארה ללא קלקול.

כמו שכתוב: " כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב." (מדרש רבה, שמות כז,ט:)

כתוצאה מזה, קול השופר-שלא נפגע על ידי החטא, נישאר נקי מכוחות הטומאה והמזיקים. לכן, קול השופר יכול לחבר אותנו עם הקב"ה בצורה ישירה.

כמו שכתוב: "כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם.....ולזאת עכשיו מצפין על ידי שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור..." (שפת אמת, ראש השנה שנת תרל"ד דף 18).

נראה לומר, שהשופר מסמל את החירות והחופש מהשפעת כוחות הטומאה. מכאן, תכלית השופר היא להביא אותנו לידי מעשה שיקרב אותנו אל ה' ואל הגאולה השלמה.

בפעולה עצמה של התקיעה יש רמז לחירות ושחרור מיצר הרע. התוקע מוציא אוויר מהקנה שלו ומעביר אותו דרך הקרן של השופר. הקול אינו משתנה כאשר הוא עובר דרך השופר עצמו. 

השופר הוא כמו הקנה של האדם, שעובר דרכו הרוח הרומז לרוחניות ולעולם הבא. ראוי לציין, שאין מעבר של אוכל ושתייה-המסמלים את הגשמיות, דרך הקנה. 

השופר מסמל את החירות כאשר לומדים בתלמוד בבלי (ראה ראש השנה, דף לג ע/ב) את דיני השופר של ראש השנה מהשופר של היובל, המכריז על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהם הקודמים.

כמו שכתוב: "...השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוהר הקדוש....שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות....אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות."(שפת אמת ראש השנה, שנת תרס"ד דף 54).

בראש השנה, אנחנו דבקים במידת החירות כדי לצאת מעולם הגשמי, אל עולם הרוחני.

כמו שהערנו בתחילת דברינו, אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה. כאשר עולים לרגל, אנחנו נפגשים עם השכינה ורואים אותה בעיניים שלנו ,ממש.

ראש השנה תשפב: מתגעגעים לחצוצרות

ראש השנה תשפ"ב

גיליון מס 377  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

מתגעגעים לחצוצרות

אחד הסימנים המובהקים של השנה החדשה הינו, מצוות תקיעת שופר.

במסכת ראש השנה כתוב, שהיו תוקעים בשופר אחד ושתי חצוצרות בצדדים.

כמו שכתוב: "שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:" (מסכת ראש השנה פרק ג' משנה ג').

למעשה היו תוקעים בחצוצרות, בבית המקדש בלבד ולא בשאר המקומות.

כמו שכתוב: " לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת בִּלְבַד אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳ הוּא דְּבָעֵינַן חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר אֲבָל בְּעָלְמָא לָא:" (ראש השנה דף כז/א).

מדוע תוקעים בחצוצרות יחד עם השופר? מה תפקידן הייחודי של החצוצרות?

מדוע אין אנחנו תוקעים בחצוצרות מחוץ לבית המקדש?

ננסה ליישב את השאלות האלה מתוך פירושים של ה'שם משמואל' על ראש השנה.

השופר והחצוצרות מסמלים דברים מנוגדים. השופר מסמל את מידת היראה וההכנעה, כאשר בוכים לפני ה'.

החצוצרות מסמלות את מידת העליונות, סמל השלטון וגבהות הלב. תוקעים בחצוצרות לפני היציאה למלחמה, כדי לגבור על האויבים ולרומם את רוח החיילים.

איך שני ההפכים האלה, מתקיימים יחד בזמן קיום מצוות תקיעת שופר?

בית המקדש הינו המקום של ההפכים, בעולם הזה. הר הבית הינו מקום מיוחד שבו מתגלה השכינה בעוצמה הגבוהה ביותר.

לכן אפשר שיתקיימו בו זמנית, מידת ההכנעה (שופר) יחד עם מידת גבהות הלב (חצוצרות).

כמו שכתוב: "... וע"כ במצות שופר שבמקדש שתי חצוצרות מן הצדדין, והכל הוא מטעם שבמקדש הוא נעלה מכל הפכים ובכח האדם שמה להיות שתי המדות היינו הכנעה והגבהת לבו בדרכי ה' שתיהם אצלו יחד,..." (שם משמואל, ראש השנה שנת תרע"ב, דף טז).

נראה להוסיף, שבית המקדש בנוי מחומרים גשמיים כמו זהב, כסף, נחושת ואבנים. יחד עם זה, זהו מקום של השראת שכינה בעל רמת רוחניות הגבוהה בעולם.

נמשיך עם כיוון נוסף של תכונות השופר והחצוצרות.

השופר העשוי מקרן של איל מסמל את עולם בעלי החיים. התכלית של תקיעת שופר, היא להשכין את השכינה בעולם הזה.

בזמן תקיעת שופר, אנחנו רוצים להכניע את החלק הבהמי שבתוכנו כדי להשרות עליו קדושה.

לעומת זאת, החצוצרות העשויות מכסף מסמלות את עולם הדומם. בית המקדש העשוי מאבנים וכסף וזהב, מסמל את עולם הדומם.

ראש השנה: לשמוח ביום הדין, ללא פחד!

ראש השנה תש"פ

גיליון מס 361  מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com 

לשמוח ביום הדין, ללא פחד!

ראש השנה הינו חג מיוחד, כאשר הוא מכיל גם שמחה של חג וגם יראה מפני יום הדין.

איך הדברים המנוגדים האלה באים לידי ביטוי במצוות החג?

מדוע יש מצוות מעטות בראש השנה ביחס לשאר החגים?

מדוע אין מצוות עלייה לרגל בראש השנה?

המאמר מבוסס על דברי ה"חלבן" הרב חיים כהן זצ"ל מספרו "אלול ותשרי".

ראשית נביא שני מקורות מתלמוד הבבלי והירושלמי.

התלמוד בבלי מציין את אימת הדין כאשר הקב"ה דן את העולם, חלק לחיים וחלק אחר למוות ל"ע.

כמו שכתוב: " מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה ליכא הלל מ"ט אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוה"כ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:" (מסכת ראש השנה דף לב ע/ב).

מכאן אנחנו רואים שאין מקום לשמוח ולומר הלל בראש השנה.

ה"חלבן" מפרש שכוונת התלמוד אינה גילוי יראה מפני אימת הדין, אלא הדגש הוא על הריחוק הקיים בין המלך ובין עבדיו מפאת כבודו ומעמדו.

מצד אחד אנחנו שמחים על המלכת ה' בעולם ומצד שני עלינו לשמור על איפוק ומרחק מבורא העולם בגלל המעמד של שופט כל הנבראים.

ראוי לציין שראש השנה אינו מוזכר במפורש בתורה ואין עבודה מיוחדת במקדש ביום זה.

בית המקדש הינו מקום של קרבה ואהבה בין עם ישראל ובין הקב"ה.

ראינו שבראש השנה נוצר מרחק בין ישראל ובין הקב"ה.

מכאן נראה לומר, שההתרחקות מה' ומעמד הדין מסבירים מדוע אין מקום למצוות עלייה לרגל בראש השנה ואין מצוות ייחודיות המתקיימות בבית המקדש כמו בשאר החגים.

כאשר אין מקום לגילוי של קרבה ואהבת ה' ביום זה. נראה בהמשך איך בכל זאת הקרבה נוצרת בעזרת תקיעת השופר.

התלמוד הירושלמי מציג את הצד השמח של יום הדין כאשר אנחנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה יזכה אותנו מהדין, אפילו בדרך נס אם צריך.

כמו שכתוב:" ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפן לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים." (ירושלמי דף ז ע/ב, פרק א הלכה ג).

לכאורה יש סתירה בין התלמוד הירושלמי והבבלי. באופן כללי התלמוד הירושלמי שנכתב בארץ ישראל מייצג את עם ישראל בשיאו ובמציאות של חירות בארצו בזמן של גאולה.

חידוש על ראש השנה: ראש השנה: החג המוסתר

ראש השנה  תשע"ו

גיליון מס' 235 מאת שמואל בן חמו

לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

 ראש השנה: החג המוסתר

למה יש מצוות מעשיות מועטות ואין מצוות עלייה לרגל ?

למה החג חל בראש חודש ללא תאריך משלו?

למה עושים סימנים בליל ראש השנה ולא תפילות מפורשות ?

למה הקב"ה ציווה אותנו לתקוע בשופר דווקא ולא מצווה אחרת?

ננסה ליישב את כל השאלות בבת אחת, בעזרת פירוש ה"שם משמואל" על התורה משנת עטרת דפים ס-סא.

הסימנים שאנחנו נוהגים לאכול בערב ראש השנה באים להתקין גזרות טובות עבורנו.הסימנים מגלים לנו יסוד חשוב איך הקב"ה מנהיג את העולם. כאשר עושים מעשה או סימנים בעולם הזה בסופו של דבר הם מתקיימים בשמים. לכן עושים סימנים בערב ראש השנה כדי להזמין גזרות טובות לשנה החדשה.

ראוי לציין שעושים סימנים בלבד ולא מבקשים את הדבר בצורה מפורשת.

הקב"ה ציווה אותנו לתקוע בשופר המסוגל לגבור על כוחות הטומאה, זה סוד ומתנה שה' נתן לנו.

כמו שמובא בזפר הזוהר: " וההוא סטרא אחרא קיימא קליפה תקיפא, דלא יכיל לאתברא, בר בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כסה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר, וכד מתערי ישראל לתתא בשופר, ההוא קלא דנפיק משופר, בטש באוירא ובקע רקיעין, עד דסלקא לגבי ההוא טנרא תקיפא (נ"א סטרא אחרא) דחפי לסיהרא, אשגח ואשכח אתערותא דרחמי, כדין ההוא." (זהר חלק ב · קפד א).

יש בכוח קול השופר לשבור את כוחות הטומאה בעולם ולהגיע ישירות להקב"ה.

כוחות הטומאה יכולים לשלוט רק בדבר שהוא גלוי. למשל מקום מוסתר כמו בית הסתרים אינו מקבל טומאה. רש"י אומר את זה במפורש בפרשת בחוקותי: " ורדו בכם שנאיכם. שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאמות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו ג. ד) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו' " (רש"י ויקרא כו,יז).

אומות העולם והמכשפים שלהם יודעים להשפיע על הירח כדי להזיק לישראל. לכן בקידוש הלבנה אנחנו מתפללים לה' שלא יקבל את הכישופים שלהם. כמו שכתוב בנוסח התפילה: " בָּרוּךְ יוצְרֵךְ בָּרוּךְ עושךְ בָּרוּךְ קונֵךְ בָּרוּךְ בּורְאֵךְ: כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַקְּדִים ירקד ג' פעמים כְּנֶגְדֵּךְ. וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִגַּע בַּךְ כַּךְ אִם יְרַקְּדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדֵּנוּ לְהַזִּיקֵנוּ, לֹא יוּכְלוּ לִגַע בָּנוּ וְלֹא יִשְׁלְטוּ בָנוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ בָנוּ שׁוּם רוֹשֶׁם תִּפּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדל זְרועֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרועֲךָ בִּגְדל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפּל: ".

ראש השנה: איך נשיג שלום בעולם

ראש השנה תשע"ב גיליון מס' 215   

  מאת שמואל בן חמו

  לקבלת  מאמרים חדשים יש לשלוח

 EMAIL  ל- parashathamikdash@gmail.com  

 

   מנוי דרך פקס, תרומות והקדשות: 02-6246461                                                      

 איך נשיג שלום בעולם? 

איך לזכור את בריאת העולם בראש השנה?  

למה הר הבית הוא המפתח לשלום העולם ?

בא' תשרי התרחשו אירועים חשובים לעם ישראל. אברהם אבינו עקד את יצחק אבינו בהר המוריה. ברגע האחרון, הקב"ה מנע מאברהם אבינו את שחיטת בנו. יצחק אבינו היה מוכן להקריב את עצמו כדי לקיים את רצון ה'.

כאשר אנחנו מתבוננים במעשיהם של אבותינו הקדושים, עלינו להבין שהם פועלים למען כלל ישראל ולא כאנשים פרטיים. כל מעשיהם נעשים כדי לחנך ולהשפיע על הדורות הבאים אחריהם.

למעשה יצחק אבינו היה מוכן להקריב את עצמו כדי לזכות אותנו ביום הדין.

הרב משה חרל"פ בספרו מעייני הישועה כתב, שלקראת ביאת המשיח עם ישראל יקריב את עצמו באופן ממשי. בניגוד למה שקרה ליצחק אבינו, שהעקידה לא יצאה לפועל.

"...ולפיכך נקראו אבות, שכל חייהם היו רק חיים של אבהות, וקבלת מסירות נפשו של יצחק היתה מסירות נפשה של כל האומה, ובעקבתא דמשיחא יוצא הנסיון הזה בפועל לכלל כולו.."    ( רב חרל"פ, מעייני הישועה פרק נד, דף רה).

נראה לומר, שהרב חרל"פ מכוון למה שקורה לנו מתחילת המאה העשרים ועד היום. בתקופת השואה הגרמנים הצליחו להשמיד חלקים גדולים של עם ישראל. מזמן הקמת מדינת ישראל ועד היום, אנחנו חיים תחת איום מתמיד של נפילת טילים או פיגועי טרור. כאשר ישראל נלחמת נגד אויביה וחייליה נופלים על קידוש ה', גם כאן עקידת יצחק יוצאת לפועל.

השופר שאנו תוקעים בראש השנה, בא להזכיר להקב"ה שעם ישראל מוכן למסור את נפשו, בדיוק כמו יצחק אבינו.

המסירות נפש והתבטלות האדם כלפי הקב"ה נמצאים במרכז התפילות של ראש השנה.