פרשת צו שבת הגדול תשע"ח
גיליון מס 328 מאת שמואל בן
חמו
לקבלת מאמרים חדשים יש לשלוח
EMAIL ל- parashathamikdash@gmail.com
מי צריך קרבנות?
לאחר סיום ספר שמות המתאר באריכות את בנין המשכן בא אחריו, ספר ויקרא
העוסק בדיני הקרבנות.
ננסה להבין את המשמעות של הקרבת הקרבנות בעזרת דברי המהר"ל בספרו
גבורות ה'.
כאשר הקב"ה ציווה אותנו לבנות את המשכן, הוא עשה את הצעד הראשון.
בנין המשכן הינו הסימן לכל העולם שהשכינה שורה בישראל.
אחרי הקמת המשכן הקב"ה מצפה מאיתנו להחזיר לו באותה מידה בעזרת
עבודת הקרבנות.
מובא במדרש תנחומא שהקב"ה מצפה מבריאת העולם שנבנה לו בית.
כמו שכתוב: " אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה
שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ
דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם
וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת
טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל
צִוּוּיוֹ........ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי,
וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל
הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד
אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ
שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי
הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ
לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב:
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א).
אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. " (מדרש תנחומא נשא, סימן טז).
המהר"ל מפרש את משמעות הקרבנות הבאים לאחר בנין המשכן כחזרת
הנברא-העלול אל הבורא-העילה.
כמו שראינו במדרש, העילה-הקב"ה מתאווה להיות עם העלול-ישראל.
הקרבן מבטא את השבת העלול אל העילה. כאשר אין מציאות כלל לעם ישראל
ללא דבקות בהקב"ה.
כמו שכתוב: "רצונו לומר כי הנמצאים אין להם קיום בלא העלה והם
תלוים בו וזהו השבת העלול אל העלה, ולפיכך הקרבת הקרבן אליו יתברך לפי שהוא יתברך
עלתה כל ואליו ישוב הכל." (מהר"ל גבורות ה' פרק סט).
הכינוי שהתורה נותנת לקרבן רומז לרעיון של התבטלות כלפי הקב"ה.
הקרבן נקרא "לחמי" כמו שכתוב בפרשת התמיד: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ
אֲלֵהֶם: אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי
לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר
כח,ב).
הקרבן אינו לחם עבור הקב"ה כביכול, אלא זה הלחם עבורנו. אם
הקרבנות היו לחם ה', זה סימן שיש חוסר להקב"ה וזה לא יתכן. החוסר הוא מצד
האדם.
אנחנו חסרים כאשר אין לנו אפשרות להביא קרבנות ולבטא את הקשר החיוני
כל כך לעם ישראל עם הקב"ה.
כמו שהלחם הינו המאכל העיקרי לקיום האדם כך הקרבת הקרבנות היא חיונית
לעם ישראל.
הקרבן חייב להיות מובחר ובבעלות מלאה של המקריב. כאשר מקריבים קרבן,
אנחנו נותנים להקב"ה את כספנו וכך מתבטלים אליו.
המהר"ל מביא משל נפלא כדי להבין את השפעת הקרבנות על הקב"ה.
משל לאדם השופך מים בתוך הים. האם אפשר להגיד שהוא מוסיף דבר כלשהו
לים שהוא המקור לכל המים שבעולם?
לאחר שראינו את חשיבות עבודת הקרבנות עבור ישראל והעולם איך ניתן
להתקיים ללא בית מקדש בנוי?
התשובה נמצאת במסכת מגילה: "מנהני מילי א"ר אמי אלמלא
מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים
וארץ לא שמתי וכתיב (בראשית טו) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני
הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול
וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת
וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה
תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן
כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם " (מגילה לא ע/ב).
כל העוסק בלימוד הקרבנות נחשב כאילו עשה מעשה של הקרבה וגורם לביטול
עוונותיו.
ברוך ה', הדור שלנו זכה לראות את שחרור ירושלים והר הבית. לכן בידיים
שלנו לעשות יותר מאשר הלימוד אלא לקיים את הדברים הלכה למעשה.
שום דבר חיצוני מונע מאתנו לחדש את עבודת הקרבנות. העיכוב העיקרי נובע
מוויכוחים פנימיים בין פוליטיקאים ובעיקר
בין הרבנים.
לקראת חג הפסח, אין להסתפק בזרוע כזכר לקרבן פסח והביצה כזכר לקרבן
חגיגה. עלינו לשאוף ליותר!
כגודל השאיפה והתפילה, גודל התוצאה והברכה!
בע"ה השנה נזכה לאכול מקרבן הפסח בשטח ירושלים במועדו וכהלכתו,
אמן ואמן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה